צובאסה כרוניקל – פיק אכזריות ביחד עם פלף

שלום לכל הקוראות! כאן מוקונה עם עוד פיק יאויי של קורו-פיי!!

זה עיבוד שלי לשני פיקים ידועים של קורו-פיי, לאחד קוראים "איום או הבטחה":
https://www.fanfiction.net/s/4813197/1/A-threat-or-a-promise
השני נקרא Stay with me:
https://www.fanfiction.net/s/6352391/1/Stay-With-Me
העלילה לא מאה אחוז מוקונה, זה יותר "עיבוד-פיק".

הפעם יוקו ביקשה אכזריות ביחד עם פלף!

אז נעבור לפיק! אהם אהם:

„שיט! פיי, אני כל כך מצטער!“ קורוגאנה היה המום ממראה עיניו. היה דם בכל מקום. הוא לא ציפה לזה. רגע אחד הוא היה בטוח ששניהם הכי נהנים בעולם, ושניה אחר כך הוא פחד שהוא כמעט הרג את פיי. הוא לא התכוון בכלל.
פיי התחיל פתאום לצרוח כאילו הכאב היכה בו רק עכשיו.
קורו לא האמין שהבחור שתמיד דיבר בקול כל כך שקט מסוגל לצרוח ככה.
„שיט! מה עשיתי…"
פיי הקיא על השטיח. השטיח האומלל שמלא בדם, קיא וזרע, שברים של אגרטלים וכלים, הבגדים הקרועים שלהם ועוד כל מני חפצים שבורים בלתי מזוהים.
קורו הרים את גופו של פיי ורץ לחדר האמבטיה, משאיר שביל של דם מאחוריהם.

הם הגיעו לעולם עם בתי מלון די נוחים, ופיי הצליח למכור הרבה מהחפצים שהם אספו מהעולמות האחרים כך שהיה להם מספיק בשביל לשלם על המקום. זה לא היה לגמרי מלון. זאת היתה דירה קטנה שעמדה לרשותם, והיו להם כמה ימים של נוחות להישאר שם.
הוא הניח את גופו של פיי באמבטיה והתחיל לשטוף אותו במרץ.
הוא לא ידע איך אפשר לחבוש פציעות כאלה.
האם הוא קרע אותו מפנים, או שהפצעים הם יותר באיזור החיצוני?
הוא קיווה שהוא לא גרם לו נזק בלתי הפיך. הוא לא ידע שזה עלול להיות כל כך מסוכן.
הוא הסתכל בארון במקלחת. היה שם איזה תיק עזרה ראשונה סטנדרטי של בתי מלון.
הוא מצא בקבוק של אלכוהול לחיטוי שהוא זיהה לפי הריח – הם לא יכולים לקרוא את הכתב של העולמות שהם מגיעים אליהם.
„זה עומד לצרוב.“ הוא הזהיר. "מאוד."
פיי פרץ בצרחות אימים. ואז היה נראה שהוא איבד את ההכרה.
„היי, היי, תישאר איתי, קוסם!“
הוא שם יד על המצח של פיי. הוא הרגיש שהוא בוער מחום. לפעמים זה קורה, כשאתה נפצע ונכנס להיסטריה למראה הפציעה שלך אתה גם חוטף חום.
„היי!“
„הוד מלכותך?“ הוא שמע את פיי אומר בקול חלש.
פיי הסתכל בעיניו ולא זיהה אותו.
„אני אהיה בסדר… תן לי יומיים לנוח… לא, אפילו רק יום אחד… יום אחד ואני אהיה שוב בסדר… אני עדיין יכול להיות יעיל, אני מבטיח… בבקשה אל…“
„היי! פיי! זה אני, תסתכל עלי!“
פיי איבד את ההכרה שוב.

לפיי היה כשרון לעצבן את קורוגאנה. לפעמים רק להסתכל על הפרצוף שלו עיצבן אותו. אבל הפעם זה עבר את כל הגבולות.
פיי בדרך כלל היה רגוע ועליז, והיה נדיר לראות אותו ממש מתהלב ממשהו. אבל כשהוא ראה כלי נגינה מהעולם שלו הוא ממש שמח. כלי נשיפה שנראה די קטן. מי היה מאמין כמה רעש יכול לצאת ממנו…
הוא הסביר להם שנגינת הכלי הזה נחשבת למכשפת ביופיה. שאנשים מזילים דמעות אם מנגנים עליו שירים עצובים ופוצחים בריקוד אם מנגנים שירים שמחים.
לצערם, פיי הוא ממש חסר כשרון ולא יודע לנגן.
„זה כמו הכינור מהעולם שלי.“ הסביר מוקונה. „הכינור הוא כלי מיתר ולא כלי נשיפה (כמו הכלי שפיי מצא) אבל הוא נחשב לאחד הכלים הכי יפים שיש ונגינתו יכולה לגרום לאנשים לבכות או לרקוד בקלות.
אבל… צריך ללמוד איזה שנתיים-שלוש לפני שאפשר להוציא ממנו צליל יפה. ועד אז, אם אתה שומע את הילדים מתאמנים עליו זה נשמע כאילו מישהו מנסר לך את המוח.“
„זה נשמע כמו חתול ששלחו לכיסא החשמלי!“ התרגז קורוגאנה.
„אבל אם מתאמנים, בסוף זה יישמע יפה…“ אמרה סאקורה "בטח יש באחת החנויות איזה ספר לימוד בנושא. אחד עם הרבה תמונות והסברים בציורים שלא צריך לדעת לקרוא….“
„בואו נצא לחפש!“
„אני אעזור!“
הילדים והיצור נעלמו והשאירו אותם לבד.
„היי, יכולתם לקחת גם אותי, בוגדים שכמוכם!!“ חשב לעצמו קורוגאנה. הוא ידע שהוא תקוע עכשיו עם פיי, כשלפיי יש את האמצעי האולטימטיבי בשביל לעצבן אותו.

„שלא תעז לנגן על זה!“
„אני אומר לך, קורו צ’אנג,“ פיי חייך אליו באחד הפרצופים המעצבנים שלו "זאת נחשבת לנגינה הכי יפה בעולם שלי. ככה האוהבים מחזרים אחרי אהובות ליבם, כשהם יושבים מתחת לחלונן ומנגנים להן שירי אהבה. הן לא יכולות לעמוד בנגינה המפתה…“
„הנגינה הזאת רק תגרום להן לקפוץ מהחלון ולמות!“ התרגז קורו. „שלא תעז לנגן על זה כשאני נמצא ברדיוס של פחות ממליון קילומטר ממך! אם רק תעז, אני אקח את הכלי המעצבן שלך ואדחוף לך אותו לתחת!!“
„זה איום או הבטחה?“ צחק פיי.
„אני רציני. אני לא סתם מאיים לכסח אותך! אני אקח את הכלי שלך ואדחוף לך אותו לתחת! אני אזיין אותך עם הכלי שלך עד שתתחנן לרחמים!“
„יש משהו לא בסדר עם הכלי *שלך* שאתה צריך את הכלי *שלי* בשביל זה?“
פיי סתם אמר את זה כדי לצחוק עליו. אבל קורו לא ידע מה נפל עליו באותו הרגע. הוא אף פעם אפילו לא חשב על זה לפני אותו היום.
„אתה הולך כל כך להתחרט על השאלה הזאת…“
הוא כנראה היה מאוד עצבני על פיי שהוא שכח להיזהר.
הוא דחף את פיי על השולחן וקרע משניהם כל פיסת בגד. באיזשהו שלב השולחן עצמו נשבר לשני חלקים. קורו חשב באירוניה שהוא דאג בזמנו אם פיי נפגע מהשברים, וברגע שהוא ראה שלא, הוא גרר אותו לשטיח ונתן לעצמו להתפרע עליו בזמן שפיי צורח עליו שלא יפסיק, שלא יעז להפסיק, עד שהוא ראה ש… שיט.

„פיי! זה אני, ‘סתכל עלי!“ פיי הסתכל עליו, אבל לא היה נראה שהוא מזהה אותו.
קורו חבש אותו כמיטב יכולתו. אבל זה היה אזור שקשה לחבוש. הוא נזהר לא לפגוע בפיי מקדימה. הוא סובל עכשיו מכאבים והדבר האחרון שהוא צריך זה שמישהו יכניס לו מכה רצינית לאשכים בטעות…
הוא ראה סימנים כחולים על המתניים והירכיים שלו. איפה שתפסתי אותו, הבין קורו. הוא הרגיש כל כך חרא עם עצמו.
הוא שטף את כל הדם גם מהגוף שלו, מביט באימה במים האדומים שזורמים לביוב, ואז לקח את פיי לחדר השני והשכיב אותו במיטה. זה הרגיש מוזר. אולי היה כדאי שהוא ישכב על הבטן ולא על הגב. אולי זה פחות נוח, אבל זה פחות יכאב לו.
„אני הולך להביא לך כוס מים…“ קורו התחיל להגיד. אבל פיי תפס לו את פרק היד. „אל תדאג, אני מייד חוזר…“ אמר קורו במבוכה. פיי נראה אחוז אימה מהאפשרות שהוא יישאר לבד. „תירגע, ותנסה לנוח, אני מייד אחזור.“
קורו הביא כוס מים. חבל שהוא לא יכול לקרוא איזה מהכדורים בתיק העזרה הראשונה הם משכחי כאבים.
„תנסה לשתות.“ פיי התרומם על מרפק אחד ושתה. נאנק מכאבים מכל תזוזה שלו, אבל נראה שהוא מודע לאיפה שהוא נמצא.
„אני חייב לסדר שם. החדר נראה כמו זירת מלחמה…" פיי לא ניסה לעצור אותו.

קורו אסף את הבגדים הקרועים שלהם והבלתי ניתנים לשימוש וזרק לתוך שקית זבל. הוא הוציא לשניהם בגדים להחלפה משק החפצים שלהם, מרגיש קצת מוזר שהוא נוגע בחפצים אישיים של פיי.
הוא זרק את שני חלקי השולחן במרפסת. הוא יוריד אותם למטה אחר כך. הם בטח יצטרכו לשלם על הנזק (או לברוח לעולם אחר לפני שיבקשו מהם, הם עושים את זה לפעמים). הוא שטף את השטיח באמבטיה ואחר כך זרק אותו למכונת הכביסה והפעיל אותה.
הוא טיטא כמה שהוא יכל וזרק את השברים של כל הדברים לפח.
הוא מצא את כלי הנגינה של פיי, הכלי שהוא רצה לזרוק מהחלון לפני רגע ועכשיו כמעט בכה מהקלה שהוא ראה שהוא לא נשבר. הוא הכניס אותו לשק החפצים.
הוא היה יכול להמשיך לסדר, אבל הוא דאג לבחור שנפצע (באשמתו) וחזר אליו. מסתכל באימה על שביל הדם שמוביל לאמבטיה.

פיי נבהל כשהוא ראה את קורו נכנס לחדר.
„באתם להודיע לי שהוד מלכותו קורא לי?“ הוא נשמע מודאג "תגידו לו… שמחר… בבקשה… רק יום אחד… אני מבטיח…“
„היי! קוסם! זה אני!“ קורו תפס את פרצופו והסתכל לו בעיניים.
זה באשמתי. הוא הרגיש שהוא נקרע מבפנים. אף פעם לא ראיתי אותו במצב כזה, אבל לא היה לו זמן להלקאה עצמית. הוא חייב לטפל במצב, אבל הוא לא ידע ממש מה לעשות כדי להחזיר את פיי לעצמו.
טוב, שווה לנסות. הוא חשב. הוא נישק את פיי. כבר עשינו דברים "גרועים" יותר, אז מה זה משנה? למרות שהם לא התנשקו בכלל כשהם הזדיינו עכשיו על שולחן בפעם הראשונה שלהם…
„קורו טאן?“ שתי עיניים כחולות הביטו בו בזיהוי.
קורו חיבק את פיי, מצמיד את ראשו אליו. הוא תמיד שנא את שמות החיבה המטופשים האלה, אבל עכשיו הוא רצה לרקוד משמחה כשהוא שמע אחד. פיי נאנק מכאבים מהחיבוק הפתאומי. שיט. לא להזיז אותו.
„אני כל כך מצטער, פיי… אין לך מושג… כמה שאני מצטער…“
„שיט, זה כואב…“ פיי נשמע מופתע וניסה להסתכל אחורה ולהעריך את מצבו.“מה לעזאזל עשינו עכשיו?! יכול להיות שזה היה עד כדי כך…“
„לא ידעתי שאני פוגע בך… חשבתי שאתה נהנה…“ קורו מילמל. לא יודע איך להתנצל על דבר כזה.
„אני לא בדיוק אמרתי לך להפסיק.“ אמר פיי בחיוך קלוש. „לפי מה שזכור לי אמרתי לך בדיוק ההיפך. זאת גם אחריות שלי. אני ממש לא שמתי לב… כנראה ש…“ הוא צחק "קורו פון כל כך טוב במה שהוא עושה שלא הצלחתי לשים לב…“
קורו צחק והמשיך לחבק אותו חזק.
„אתה נפצעת ו…“
„כן. אני רואה…“ אמר פיי "זה יכול לקרות. נקרא לזה תאונת עבודה, הא?“ הוא צחק אבל נהיה רציני בגלל המבט המודאג של קורו "אל תדאג. אני אהיה בסדר. אני צריך פשוט לנוח ולא לזוז כמה זמן, לצערי נצטרך לחכות לפני שנוכל להמשיך במסע. חשוב שאני אזוז כמה שפחות… "
„אני אשאר איתך ואחזיק לך את היד עד שתבריא. זאת היתה אשמתי.“
„היי, זאת לא היתה אשמתך, זאת היתה אשמת שנינו. ואל תרגיש רע עם זה, אתה לא התכוונת…“
„יכולתי להיות יותר זהיר איתך.“
„ניזהר יותר בפעם הבאה.“ פיי חיבק אותו בחזרה (סוף סוף) וליטף את שיערו.
„אתה… אתה תרשה לי בכלל פעם באה אחרי דבר כזה?!“ קורו היה המום.
„אני זה שפצוע, אבל אתה נראה לי זה שנמצא בהלם עכשיו.“ צחק פיי. „אני… אני דווקא שמח…“
„אתה שמח?!“
„כן.“ צחק פיי "שהפעם נמצאים איתי אנשים שידאגו לי כשאני נפצע. ושלא רק ידרשו לדעת מתי אני מתכוון להבריא כבר, ויחשדו שאני רק עושה את עצמי ו…“ פיי רעד פתאום. עוד גל של זכרונות.
הוא שוב איבד את עצמו והתחיל להתייפח בזרועותיו של קורו בהיסטריה.
זה התקף. הוא העלה לו זכרוונת לא נעימים כלשהם. משהו מהעבר שלו. זה בגלל החום. זה בגלל שהוא הזכיר לו.
קורו לא ידע מה לעשות במצב כזה חוץ מלחבק אותו.
הוא נכנס איתו למיטה ופיי נשכב לגמרי עליו מתייפח בזרועותיו.
שיט. שינהם עדיין ערומים חוץ מהתחבושות של פיי.
הוא חיבק אותו חזק, מנסה לתת לו כמה שיותר תמיכה. הוא לא היה רגיל למצבים כאלה, אבל הוא החליט להתרגל ומהר.
תשכח את זה! הוא אמר לפיי בדממה. אל תסתכל אחורה, תסתכל קדימה!
אבל זה בטח מה שעשית… הוא הבין פתאום, הדחקת את הכל, וזה יוצא החוצה רק כשאתה נמצא בנפילה נפשית… הכל באשמתי… אבל אני אוכל את עצמי אחר כך. עכשיו המטרה שלי היא לדאוג לפי.
אז הוא פשוט החזיק את אותו בזרועותיו. אחרי כמה זמן פיי נרגע. נשם יותר ויותר רגוע בזרועותיו של קורו ואז נרדם.
הוא ליטף לו את השיער וניסה להוריד אותו ממנו ולצאת מהמיטה.
פיי נבהל מהתזוזה הפתאומית והתעורר לגמרי מייד. הוא נאחז בו בכוח כאילו הוא מפחד שאם הוא יעזוב אותו הוא לא יחזור לעולם.
קורו שוב החזיר לו חיבוק ואחרי שהוא נרגע קצת הוא הזיז אותו ממנו בעדינות וקם.
„תן לי לפחות להתלבש…“ הוא צחק.
דלת הבית נפתחה.
שיט.
„הם חזרו…“ אמר קורו "אני אלך לדבר איתם. אני… אגיד להם שנפצעת.“

קורו היה ממש נבוך כשהוא עמד מול השלושה.
„מה קרה כאן? מישהו פרץ פנימה וגנב את כל הרהיטים?“ התפלא היצור.
„יש דם!“ נבהלה סאקורה.
„אה… תקשיבו לי רגע… בזמן שהלכתם… אנחנו רבנו…" רבנו? ככה קוראים לזה היום? הוא חשב לעצמו במרירות, אבל לא משנה. ילדים היסטרים לא יעזור לו עכשיו, עליו להרגיע את המצב. „רבנו ו… לא היינו צריכים לריב. ולא היינו צריכים לצרוח אחד על השני, ולא היינו צריכים להתחיל לזרוק דברים, ולא היינו צריכים ללכת מכות… ו… הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה לריב ביננו. בטח שלא על שטויות… אנחנו צריכים להיות לפחות מאוחדים כשאנחנו עוברים כל הזמן בין עולם לעולם בלי שאנחנו יודעים מה מחכה לנו שם… לא היינו צריכים לעשות את זה. אני כל כך מצטער. אז… פיי נפצע.“
„מה?!“ אמר היצור. „מה זאת אומרת נפצע? מה עשית לו? אני יודע שהוא מעצבן, אבל…“
„הוא יהיה בסדר.“ אמר קורו. „זאת לא היתה פציעה חמורה. חבשתי אותו והכל. אני אטפל בו, כי זה היה באשמתי. פשוט… היה המון דם, ופיי היה פשוט מבוהל… ו… הוא עדיין די מבוהל, וגם עלה לו החום. אני חושב שהוא יבהל אם כולכם תיכנסו מודאגים ביחד. מוקונה, אולי תבוא איתי אתה קודם?“
„אני אלך מייד לראות מה עוללת לו, ממזר סאדיסטי ואלים שכמוך!“
„אממ.. הוא בטח ירצה לאכול משהו בקרוב. אולי תכינו את ארוחת הערב?“ הוא נתן לילדים משהו לעשות.
„פיי סאן…“ התחילה סאקורה.
„בואי נלך.“ אמר סיוראן. „נראה אותו עוד מעט.“

„היי, פיי…“ קורו פתח את הדלת בזהירות. הוא קיווה שפיי יהיה מודע לעצמו.
„הוד מלכותך? בבקשה לא עכשיו…“ אוי לא. הכי גרוע שהיה יכול לקרות. „רק יום חופש אחד… אני באמת לא יכול היום…“
„פיי!“ הוא רץ אליו, התיישב על המיטה ונתן לפיי לשים את ראשו על ברכיו ולהתייפח.
„הוא ככה מאז…“ הוא התחיל להסביר למוקונה.
מוקונה קפץ לזרועותיו של פיי וזרח באור נעים ופיי חיבק אותו בלי לשים לב מה הוא עשה. קורו הרגיש חום נעים יוצא מהיצור שהרגיע גם אותו.
„אני מרפא את ההתקף שלו.“ הוא הסביר לקורו.
„קורו טאן? מוקונה?“ אמר פיי. הוא ניגב את עיניו והביט בהם בזיהוי מוחלט.
„אתה בסדר?“ מוקונה נשמע מודאג.
„לא ממש. נפצעתי. אבל אני אהיה בסדר.“
„קורו רין. החוצה. עכשיו.“ אמר מוקונה בזעם שקורו לא הכיר אצלו.
הם יצאו מהחדר וקורוגאנה סגר את הדלת מאחוריהם. היצור דיבר בשקט כדי שפיי והילדים לא יוכלו לשמוע.
„אתה אומר שרבתם, הא?“ הוא הסתכל על קורו בעיניים מוצרות. „אני רואה באיזה טראומה הוא נמצא. תגיד לי את האמת. אתה… תקפת אותו, נכון? אתה התעללת בו מינית עכשיו?“
„אה… קצת… כן…“ אמר קורו מובך. הוא הסתכל למטה לא מסוגל להסתכל ליצור בעיניים.
„מה חשבת לעצמך?!“ היצור נשמע כועס. קורו לא תיאר לעצמו שהיצור הזה מסוגל להיות כל כך מפחיד. „אל תתקרב אליו יותר!“
„אתה לא מבין… הוא… עכשיו… אם אני עוזב אותו לרגע הוא…“
„נכנס לאחד ההתקפים האלה?“ היצור נאנח. „תקשיב. אני יכול לרפא אותם רק באופן זמני. אבל הם יחזרו אחר כך. אם אתה באמת רוצה לעזור לו, אז תישאר איתו כל הלילה ותחזיק אותו חזק כל פעם שהוא מתחיל לבכות ככה. אבל שלא תעז לנסות לנצל אותו או…“
„בסדר, אני מבטיח.“ קורו נכנס לחדר שוב.
„מה הוא עשה לך?“ שאל היצור באימה. „זה בסדר, אתה יכול לספר לי הכל. הוא לא יתחמק מזה!“
„לא… זה לא היה ככה…“ אמר פיי במהירות. „אנחנו פשוט… התפרענו קצת יותר מדי, אתה יודע… קורו רון פשוט לא מנוסה… ואני חושב שהוא נסחף ובקושי היה מודע למה שהוא עושה…“
„אתה לא משקר לי?“ שאל היצור "אל תנסה להגן עליו. תגיד לי את האמת. הוא תקף אותך?“
„אני לא משקר לך.“ פיי ליטף את אזניו של מוקונה. „הוא לא תקף אותי. אני לא אמרתי לא. אמרתי כן, ואפילו הרבה פעמים… אנחנו פשוט נסחפנו כל כך. התחלנו לעצבן אחד את השני, כרגיל, ואיכשהו זה הגיע למין סוער על השטיח ועל השולחן… אתה יודע איך זה… כשאתה שוכח מהכל חוץ מהאדם השני ולא שם לב לשום דבר אחר בעולם… אבל אז פתאום ראינו שהכל מלא בדם ו…“
„אתם צוחקים עלי?! מה חשבתם לעצמכם?!“ היצור התרגז "אתם לא מסוגלים להזדיין בלי כמעט להרוג אחד את השני?! בלי שפיי כמעט ייקרע לשניים?! זה חוסר אחריות! אין לנו זמן לפציעות כאלה! אם אתם רוצים להזדיין תעשו את זה בלי שזה יפריע לנו במשימה!“ היצור נשמע ממש סמכותי.
„מה חשבת לעצמך?!“ הוא הסתכל על קורו "אתה גדול פי שניים ממנו! תראה מה עשית!“
קורו הרגיש ממש נזוף. „אתה צודק. אני יודע. אני… אני מצטער.“
"אתה קולט מה יש לך בידיים?!" היצור המשיך במרחץ הדמים שלו "זה פיי שלנו! אתה צריך להתייחס אליו כמו האוצר הכי גדול בכל העולמות!"
"אתה צודק" אמר קורו.
פיי התחיל פתאום לבכות שוב, כאילו מוקונה באמת דחה לו את ההתקף למועד מיוחד יותר והוא חזר בלי שום סיבה.
קורו נכנס למיטה וחיבק אותו חזק, מנסה להרגיע אותו. היצור התיישב לו על הראש והפיץ אור וחום נעימים. הוא התעופף רחוק קצת וקורו ראה הבזק של אור. בטח עוד איזה קסם מרגיע.

„בסדר. תישארו כאן. אני הולך למצוא לנו משכחי כאבים.“ היצור התעופף משם.
„העניין הוא…“ פיי הסמיק "אני ממש צריך לשירותים.“
„שיט.“ אמר קורו.
„אני לא רוצה שהם יראו… את טיב הפציעה שלי, בוא נגיד…“
„אני אעזור לך להיכנס לבגדים שלך בחזרה.“ אמר קורו.
זה היה תהליך קצת כואב.
הוא הרים את פיי והלך איתו לשירותים. הושיב אותו על האסלה והכל.
„שיט, אני צריך עזרה אפילו בללכת לשירותים, זה מרגיש כל כך…“
„אל תדאג, אתה תבריא בקרוב.“
זה מוזר אם אני מרגיש ממש נעים כשהוא מרים אותי? חשב לעצמו פיי כשקורו החזיר אותו לחדר.

„בסדר!“ היצור התעופף בחזרה לחדר. „יוקו קישרה אותי עם איזה מנהל של בית מרקחת קרוב אליה. בחור ממש נחמד… אז אלה משכחי כאבים, הם גם יורידו לך את החום. קח שניים עכשיו.“ פיי ציית וקורו הושיט לו את כוס המים.
„וזה כדור שיחזק לך את המערכת החיסונית. קח אחד ביום. אה… זאת משחה. אני חושב שכדאי שקורו יעזור לך לשים אותה אם זה לא מביך אותו יותר מדי…“
„בטח שאני אעזור.“ הסכים קורו במהירות. „אני אעשה כל מה שיעזור.“
„ו… אמ… הבחור ההוא מהבית מרקחת… אז… המאהב שלו גם גדול ממנו בערך פי שניים. הוא אמר שזאת בעיה מוכרת. הוא הוסיף על חשבון הבית… חמישה בקבוקים של ג’ל סיכה, הוא אמר שזה הסוג שהוא הכי ממליץ עליו… ש…“
„הו! מצויין!“ פיי חייך בעיניים סגורות. „מה הייתי נותן בשביל דבר כזה בימים ההם… תגיד לו תודה! נשתמש בהם בחוכמה!“
„על חשבון הבית, הא? אז מה המחיר שנצטרך לשלם על הציוד הרפואי?“ קורו נשמע חושד מאוד.
„אה… כבר שילמתי אותו…“
„מה עשית, יצור?“
„אתה מבין… אני ממש לא רציתי שפיי יסבול מכאבים…“
„מה שילמת, כדור פרווה מעופף?!“
„אה… צילמתי אתכם קודם…“ הבזק האור שהם ראו, הבין קורו.
„יצור שכמוך…"
„היי!“ אמר פיי "אם זאת הדרך להשיג ציוד רפואי אני אשלח למכשפה כמה תמונות שלנו שהיא רוצה! מי יודע איזה קרבות ופציעות מחכים לנו בעתיד… אתה מוזמן לצלם אותנו עכשיו, תגיד לה שזאת המתנה ליום הלבן שהיא לא מפסיקה לבקש.“
פיי שם יד על הלחי של קורו, הפנה את פרצופו אליו והתחיל לנשק אותו בלהט.
טוב, שיהיה. חשב קורו והתחיל לשתף פעולה.
„לעזאזל! איפה הטלפון שלי! מצלמה… מצלמה… שיט. הוא נפל לי. לא!!!“ אמר מוקונה כשהוא גילה שהם כבר הפסיקו. „טוב, נדאג לכמה תמונות אחר כך…“
פיי וקורו הביטו אחד לשני בעיניים וקורו ליטף לו את הלחי. פיי חזר לשכב כשהוא נשען עליו.
וואו! הם נראים חמודים עד אימה! מוקונה צילם במהירות.

„אני הולך לקרוא לילדים" אמר קורו אחרי כמה זמן. הם בטח ממש מודאגים.“ פיי נראה שהוא מתחיל להיבהל מהמחשבה שקורו יקום. „יצור, שמור עליו שהוא לא ייכנס לפאניקה לפחות כשהילדים כאן.
היצור התיישב על ראשו ופיי נרגע מייד. הוא נשכב על הצד אחרי כמה מאמצים, מוכן לפגוש בילדים.

„פיי סאן?“ שאלה סאקורה מודאגת. הילדים נכנסו עם האוכל שהם הכינו להם. הם די השקיעו. איזה ילדים חמודים…
„אני בסדר. אל תדאגי. יום-יומיים ואני אהיה כמו חדש.“ הוא חייך בעיניים עצומות "אני מצטער שחיפוש הנוצות יצטרך להתעכב…“
„היי, אני זה שמצטער על זה!“ אמר קורו "אתה תדאג להבריא!“
„הוא לא הרביץ לך בפרצוף!“ אמר סיוראן בהקלה. „אני מתכוון…“ הוא הסמיק.
„הוא מתכוון,“ הסביר היצור "שהוא דאג לראות אותך עם פנס בעין, או שפה נפוחה, והוא קיווה שקורו רין לא פגע בפנים היפות שלך…“
„מוקונה, אני לא…“ התגונן סיוראן.
„זה בסדר. כולנו לא רוצים שיקרה משהו לפרצוף המהם של פיי!“
„קורו רון לא הרביץ לי…“ אמר פיי. קורו נרעד. האם הוא עומד לספר להם את האמת?!

„אנחנו רק התחלנו לזרוק דברים… כל מה שהיה על השולחן… (ממש חבל לי על האגרטל היפה הזה שהיה שם) ופשוט… לפני ששמתי לב… כנראה נחתכתי מהשברים… חתך ממש עמוק…. ואנחנו עומדים וצורחים אחד על השני… קוסם טיפש שכמוך, נינג’ה פרימיטיבי וכו’ וכו’… ופתאום אני רואה את קורו רון עומד ומסתכל עלי המום… היה דם בכל מקום. ואני פשוט… התעלפתי כשראיתי את זה. חשבתי שאולי הוא הרג אותי… אתם יודעים, באיזה טכניקת נינג’ה, שאני מדמם בלי להרגיש את זה… אז התעלפתי מהפחד… ופתאום התעוררתי כשהוא חבש אותי, והרגשתי כזאת הקלה… הוא לא רוצה להרוג אותי, זה היה רק בטעות… ואז אני חושב שהתעלפתי שוב מרוב הקלה ו…“ הוא נאנח "אנחנו שני אידיוטים… אנחנו מצטערים. אז… הטמבל יישאר איתי הלילה, ונראה איך אני ארגיש מחר. אז, תנצלו את הזמן גם בשביל לנוח. אני מבטיח לכם שאני אהיה בסדר.“

הילדים חיבקו אותו אחד אחד. לא היה נראה שכואב לו, משכחי הכאבים התחילו לפעול.
„פיי סאן, אתה באמת תהיה בסדר?“ שאלה סאקורה בקול מודאג.
„אני מבטיח. נראה לך שאני אתן לך לדאוג?“ הוא ליטף לה את השיער. כמה שהידיים שלו נראות עדינות, חשב קורו.
„בואי נלך. ניתן לו לנוח.“ אמר סיוראן.

הילדים והיצור יצאו מהחדר.
קורוגאנה נשאר עם פיי כל הלילה וחיבק אותו חזק. מדי פעם פיי התעורר והתחיל לבכות בלי שליטה. מדבר לאנשים שלא באמת נמצאים שם. קורו לא ניסה לעצור את ההתקפים שלו, כמו שמוקונה ביקש, אלא לתת לו להתגבר עליהם לבד. פיי באמת התחיל להירגע מהם יותר ויותר מהר. אחרי כמה זמן הוא נרדם לגמרי ולא התעורר עד הבוקר.
אני לא הראיתי שום רחמים… קורוגאנה נזכר. זה נכון שלא ידעתי שאני גם פוצע אותו ושחשבתי שהוא רק נהנה, אבל לא הראיתי שום רחמים… אני פשוט תקעתי אותו בלי רגש. אם הוא לא היה נפצע, הייתי קם, מתלבש והולך משם בלי להגיד מילה. אולי הייתי נוהם לו "אתה בסדר?“ אבל אולי אפילו את זה לא הייתי אומר. אולי אפילו לא היינו מדברים על זה לעולם.
אולי אם לא הייתי פוצע אותו, לעולם לא הייתי מבין… מה אני מבין בעצם? מה אני מבין עכשיו כשאני מחבק אותו חזק ולא רוצה לעזוב?
פיי לא חזק. הוא יודע להילחם. הוא מנצל את הכוח של היריב נגדו. אבל הוא בעצם עדין וחלש. זה די מדהים שהוא מצליח לנצח בקרבות אפילו כשהוא אחד נגד רבים. אסור היה לי להתייחס אליו כאילו מדובר בלוחם חזק כמוני.
פיי מחייך בצורה המעצבנת שלו ונראה חזק נפשית שיכול להתמודד עם הרבה. אבל הוא לא חזק. הוא מלא צלקות. הוא ממוטט נפשית. מישהו פגע בו. מישהו שאני לא יכול לסלוח לו. מישהו שאני אנקום בו יום אחד.
הוא יודע להגן על עצמו, אבל הוא גם צריך שיגנו עליו. הוא צריך שאני אגן עליו. אפילו אם זה מפני עצמי.
אלה הדברים שאני מבין עכשיו… חשב קורו בזמן שהוא עצם את עיניו ונרדם כשהוא מחזיק את פיי קרוב ונותן לו הרגשה שהוא מגן עליו.

„קורו טאן…“ הקול של הקוסם העיר אותו, ופעם ראשונה שזה לא נשמע לו מעצבן. לקח לו רגע להתאפס על עצמו ולהיזכר בכל הרכבת הרים הרגשית של היום הקודם ולשים לב שהוא עדיין מחזיק את פיי בזרועותיו. "קורו טאן…" שתי עיניים כל כך כחולות הסתכלו עליו "בקשר לאתמול… פשוט… אף אחד אף פעם לא דאג לי ככה… כמו שאתה, והיצור, והילדים…“
„מצחיק שכמוך. ברור שאנחנו דואגים לך.“ הוא ענה וליטף את שיערו היפה. „זאת היתה אשמתי, ואני אדאג לך. וכולנו כאן בשבילך.“
„כואב לי אבל… אני גם מרגיש כל כך נפלא.“
„אז קח עוד שני משכחי כאבים, טמבל.“
פיי צחק "אני שוב צריך לשירותים, אבל הפעם זה הדבר השני…“
„אווץ’" אמר קורו לעצמו.
„הפעם הראשונה היא הכי כואבת.
„אני בא להחזיק לך את היד.“
„אתה תחזיק לי את היד כשאני מחרבן?“ התפלא פיי.
„אם אני קרעתי לגזרים את המקום שאתה מחרבן ממנו, אז כן. אני אחזיק לך את היד כשאתה מחרבן.“
„אתה כזה בחור מקסים.“ פיי התרפק עליו.
„מי שמדבר.“ קורו נישק אותו על הראש.
„אני חשבתי…" פיי הסמיק "כשראיתי את כל הדם הזה… ש…“
„אני כל כך מצטער, פיי.“
„חשבתי שזה שוב קורה לי… שאני שוב אוהב את מי שמזיק לי, את מי שמתעלל בי… שאני שוב מתאהב בסאדיסט שרוצה להכאיב לי…“ הוא התחיל לבכות וקורו חיבק אותו חזק "אבל אז… ראיתי איך טיפלת בי… וראיתי שאתה באמת לא התכוונת… ו… " הוא התחיל להתייפח בהיסטריה "ראיתי שזה לא נכון… שהפעם זה לא נכון… שהפעם אני לא…“
„זה בסדר, פיי". אמר קורו. הוא החזיק את ידו בחוזקה. „אני איתך. אני לא התכוונתי להכאיב לך, ובכל זאת הכאבתי לך, ואני מצטער… אבל אני אף פעם לא אכאיב לך בכוונה, ובטח שלא נהנתי לראות את זה. אם תיתן לי עוד הזדמנות אני מבטיח להראות לך שאני יכול אחרת.“
„הו… קורו רין…“ פיי חיבק אותו חזק יותר והמשיך להתייפח.
„זה בסדר, פיי.“ אמר קורו שוב. הוא הרגיש שגם הוא מתחיל לבכות למרות שהוא נינג'ה קשוח והכל. „אם אני אפגע בך שוב, אני לא אוכל לסלוח לעצמי, אני לא אוכל לחיות עם זה.“
פיי התחיל להירגע יותר ויותר. הוא ניגב את עיניו. „טוב, אז בוא לעזור לי.“
פיי יצא מהמיטה והצליח ללכת כמו שצריך כשהוא נשען על קורו.
„תראה! אני כבר יכול ללכת…“ הוא צחק לעצמו.
קורו תמך בו בזרועו, מראה לו כמה תומך הוא יכול להיות.

הילדים דפקו על דלת השירותים כשהם שמעו את צרחות הכאב.
„פיי סאן? הכל בסדר?!“
„אני בסדר, קורו רין עוזר לי ללכת לשירותים. הפצע שלי נפתח שוב כשניסיתי לזוז וזה ממש כואב…“

„לכל הרוחות!“ אמר סיוראן בעצבים. „הוא לא נחתך משום דבר! אני לא מטומטם, אני מבין מה הולך כאן! אנחנו מצאנו בפח את הבגדים הקרועים של פיי והכל!“
„אל תביך אותו.“ אמר מוקונה. „הוא יהיה בסדר. קורו רין עוזר לו בכזאת מסירות שלא ראיתי בחיים.“
„בטח שהוא עוזר לו! אחרי מה שהוא עשה לו!“ סיוראן נשמע כועס. „למה פיי לא אומר לו להסתלק ושהוא לא צריך את העזרה שלו?!“
„זה לא ענייננו…“ אמר מוקונה.
„בטח שזה עינייננו!“ התעצבן סיוראן. „חשבתי להזמין אותו לדו קרב!“
„אתה השתגעת?!“ סאקורה מיהרה לאחוז בזרועו "אתה זוכר מה קרה בפעם הקודמת כשנילחמת במי שלימד אותך להילחם?“
„זוכר מה הוא אמר קודם על זה שאנחנו לא צריכים לריב ביננו?“ שאל היצור "ואתה באמת רוצה להרוג את קורו רון?“
„בטח שאני לא רוצה להרוג את קורוגאנה סאן.“ אמר סיוראן "אבל אני רוצה להרוג את מי שמסוגל לעשות דברים כאלה!“ הוא נשמע יותר ויותר כועס "את מי שמתעלל באחרים בשביל לספק את הצרכים שלו!“
„שיט, אנחנו מסתבכים פה…“ אמר היצור "תקשיב. תסתכל לו בעיניים.“
„להסתכל לו בעיניים?“ סיוראן נשמע מבולבל.
„קורו רון לא התעלל בו. הוא לא היה עושה דבר כזה. מדובר בתאונה. תאונה של אידיוט חמום מוח, חסר אחריות ואלים שלא שולט בכעס שלו, אבל עדיין תאונה. אתה תוכל לראות אם תסתכל לו בעיניים.“
„גם לי קשה להאמין שקורוגאנה סאן יפגע בפיי סאן בכוונה…“ אמרה סאקורה.
„תפקחו את העיניים!“ אמר סיוראן. „שום תאונה! פיי סאן סתם מחייך ומעמיד פנים שהוא בסדר כדי שלא נדאג. אבל אני לא מוכן שהוא יהפוך לשק האיגרוף של קורוגאנה סאן שיוציא עליו עצבים כל פעם שמתחשק לו, וייתן לו לנצל אותו כי אין לו זמן לפגוש בחורות במסע הזה ו…“
„תסתכל לו בעיניים". חזר היצור "זה לא מה שקרה. אתה תוכל לראות.“
„אני סומך עליך, מוקונה.“ אמר סיוראן "אם אתה אומר שזה לא העניין, אתה בטח מסוגל להרגיש.“
„חוץ מזה,“ אמר מוקונה "אולי הריב שלהם יצא משליטה, ואולי פיי סאן נפגע – באשמתו של קורו רון למרות שזה לא היה בכוונה. אבל… עד כמה פיי שלנו ייפגע אם תהרוג את האדם שהוא מאוהב בו?“
„אתה צודק…“ חיוך ענקי הופיע על הפרצוף של סיוראן "אני רק מקווה ששינהם יבינו את זה כבר ולא יתנו לתסכול שלהם לגרום לעוד מריבות.“
„אחרי שהוא טיפל בו ככה אחרי שהוא נפצע?“ סאקורה חייכה. „אני חושבת שמעכשיו הם לא יכולו לעזוב אחד את השני.“

„אל תזוז. אני שם את המשחה זה עומד לצרוב.“
„אני מוכן.“
„כן, זה גם מה שאמרת אתמול…“
פיי צחק.
„לעזאזל, יש לך תחת מדהים. אני לא אתן לו להיפגע שוב, אני מבטיח.“
„היי, תיזהר עם הדיבורים האלה עד שאני אבריא!“ אמר פיי. „כואב לי עכשיו רק מלחשוב על זה!“
„מצטער.“ אמר קורו "אני אשתדל לרסן את עצמי.“
„הו, אל תהיה כזה קדוש מעונה…“ צחק פיי. „עדיין יש לי פה. ואני ממש טוב בזה. וזה לא יכאב לי בכלל…“
„וואו!“ קורו הסמיק "אתה בטוח שזה יהיה בסדר?“
„זה יהיה אדיר!“
„וזה לא יכאב לך אם גם אני…“ הוא ממש הסמיק.
„לא, זה רק ייתן לך הזדמנות להראות שאתה מסוגל להיות גם עדין איתי.“
„אז אני מקבל את האתגר, יפה שכמוך!“
פיי צחק והתכרבל בזרועותיו. „אני לא יודע למה אני מרגיש כל כך נפלא… אלה כנראה משכחי כאבים טובים במיוחד…“
הוא חיבק את קורו חזק, לא רוצה לעזוב. אולי הוא פגע בו פעם אחת, אבל הוא היה מוכן לסלוח לו. אולי היה שווה לסבול את הכאב הזה בשביל לראות עד כמה הוא חשוב לקורוגאנה ובאיזו מסירות הוא יכול לטפל בו.
„אני בטוח שגם אתה היית מטפל בי ככה אם אני הייתי נפצע.“
„אתה יודע שכן.“ פיי התרפק עליו. „לפחות הרווחנו ככה עוד יום של מנוחה בוא נהנה ממנו.“
„אני אנסה להפעיל את הטלוויזיה הזאת שיש כאן בחדר. נראה מה אפשר לראות שם…“
„מחר אני מאמין שכבר נוכל להמשיך בדרך.“
„אולי נגיד להם שאתה צריך עוד יום?“ צחק קורו.
השניים התחבקו והרגישו בנוח.
פיי הרגיש שמעכשיו לישון בלי קורו בזרועותיו יהיה יותר כואב מכל מה שעבר עליו. והוא ידע שקורו יודע את זה גם בעצמו.
קורו כבר לא היה צריך לשאול את עצמו מה הוא מבין. הכל היה לו ברור יותר מאי פעם.
„אני חושב שצדקת." קורו חייך את אחד החיוכים הנדירים שלו.
„בקשר למה?“
„בקשר לכלי הנגינה הזה. כנראה שהלב באמת לא מסוגל לעמוד בפני הנגינה הזאת… אפילו כשמנגנים עליו ממש גרוע …“
„מעכשיו אני אזהר לא לנגן עליו".
„מאוחר מדי". קורו נישק אותו על הראש. „הוא כבר גנב לי את הלב.“
„מה תגיד לנסיכה שלך?“ צחק פיי.
„אני אגיד לה: תכירי, זה פיי. האיש שעומד לגור איתי לנצח ואני מתכוון להגן עליו לנצח.“ אמר קורו ברצינות תהומית.
זוג עיניים כוחולות הביטו בו בהלם. „קורו רון… קורו סאמה… אתה באמת מתכוון לזה?“
„נראה לך שהייתי אומר דברים כאלה סתם?“
„קורו רוש!!“ פיי קפץ עליו וחיבק אותו ופתאום נזכר שעדיין כואב לו מדי בשביל לעשות דברים בסגנון. „איה, אווץ’… אה… לא הייתי רוצה שתגיד את זה רק כי אתה מרגיש חייב, קורו פונג. אז אולי נחכה עד שתהיה יותר בטוח…“
„אף פעם לא הייתי בטוח יותר במשהו בחיים שלי".
פיי חייך אליו „אז… מה תגיד לנסיכה אם היא תשאל איך זה התחיל?“
„אז אני… אני אשמור על זכות השתיקה.“

סוף.