צובאסה כרוניקל – עוד וואן שוט של קורו-פיי

„עזוב אותי… רד ממני, קוסם מעצבן!!“

„קורו טאן…“

„תפסיק עם זה, אני יודע שאתה לא באמת שיכור!“

„אוף. הוא גילה אותי.“

„אתה כל הזמן עושה את עצמך שיכור כדי שיהיה לך תירוץ. אז תבין כבר שאני יכול לקרוא אותך כמו ספר, ואל תנסה לעבוד עלי.“

„קורו פי כזה קר לב אלי!!!“

„רד ממני!! אני לא סובל אותך, נראה לך שאני אסכים לדבר כזה?“

„טוב, טוב, תירגע. אני הולך לבכות למוקונה על כמה שאתה לא נחמד אלי…“

פיי סוף סוף ויתר על הנסיונות לפתות את קורוגאנה ועמד לצאת מהחדר.

„כדאי שתוותר, קוסם. זה לא יקרה ביננו. אנחנו לא עומדים להיות… ככה.“

„הו, כמה חבל. הפסד שלך.“ פיי חייך אליו בעיניים עצומות. „וגם הפסד שלי, כמובן…“ הוא נאנח. „תגיד, אתה בן אדם בסך הכל, ואין לנו זמן להתחיל עם בחורות במסע הזה. אני רק מקווה שלא תוציא את זה על הילדה יום אחד…“

„השתגעת?!“

„נו, אז מי נשאר לך?“

„תודה רבה באמת, קוסם!“ אמר קורוגאנה עצבני. „אני פשוט היחיד שנשאר לך כי על הילד אתה לא יכול להוציא את זה?!“

„הו! קורו פונג נעלב!“ צחק פיי וקיפץ מסביבו. "קורו פי לוקח ללב! הוא רק עושה את עצמו כזה לוחם קשוח…" הוא התיישב על המזרון השני בחדר והסתכל עליו בצורה שעיצבנה אותו למוות.

„תגיד, קוסם…“ אמר קורו בעצבים קפואים „בטח שאלת את עצמך למה אני לא מכסח לך את הצורה עם כמה שאתה מעצבן אותי.“

„זה בגלל שאתה בעצם מחבב אותי ו…“

„לא, זה לא!“

„בחייך, קורו טאן, תודה שאני החבר הכי טוב שלך…“

„אם כך, אז אני במצב חברתי נורא!!“ קורו נאנח. „הסיבה שאני לא מכסח אותך, כמו שמגיע לך, היא שאני מפחד אפילו להתחיל לגעת בך. אני לא רוצה שאפילו תתקרב אלי…“

„תודה רבה קורו רין. אתה שונא אותי כל כך שאתה לא מוכן להרביץ לי אפילו כי אז תצטרך לגעת בי… אווץ’… אמרתי את זה בצחוק, אבל זה נשמע כל כך נורא כשאומרים את זה במילים…“

„תגיד, יש לך מושג בכלל איך אתה נראה?!“ קורוגאנה נשמע עצבני מתמיד "זה משהו שונה בעולמות שונים, או שאתה מודע לזה?!“

„מה, אני נראה כל כך גרוע?“

„גרוע?! תגיד, אתה באמת לא…" קורו הסתכל עליו "מה, כולם בעולם שלך נראים כמוך? כי אם זה העניין, אני מקווה שלא נגיע לעולם הזה אף פעם…“

„וכולם בעולם שלך נראים כמוך?“ שאל פיי "או שאתה אפילו אחד הנמוכים שם? מה זה הגובה הזה? יש לך מושג איזה ענק אתה?!“

„תמיד כשאני שואל אותך על העולם שלך אתה שואל אותי בחזרה על העולם שלי!“

„וגם אתה אף פעם לא עונה לי!“

„כמה שאתה מעצבן…“

„אבל אתה לא יכול להרביץ לי…“ פיי חייך אליו בעיניים עצומות בצורה שגרמה לכל הדם לעלות לקורו לראש מרוב עצבים.

הוא זינק לצד השני של החדר ותפס את פרקי ידיו של פיי.

„אז תפסיק לעצבן אותי!!“

פיי פשוט רכן קדימה ונישק אותו על השפתיים. נשיקה קצרה מאוד כי קורו מיהר לברוח ממנו.

„אם אתה עולה על המזרון שלי, תישא בתוצאות!“ צחק פיי.

„שלא תעז…“ אמר קורו. „תפסיק עם זה. אני לא מוכן שאני ואתה נהיה… ככה.“

„אם עם מי תהיה ככה במסע הזה? עם אף אחד? כל הזמן הזה? ברצינות?“

„אתה באמת לא מבין!? אתה מדבר כאילו זה בכלל אפשרי איתך… מה שאתה מציע… כאילו שעם מישהו כמוך אפשר להיות רק לפעמים… אתה יודע. אני חושב שזה הכי נורא בשבילך להיראות ככה.“

„תפסיק להגיד שאני נראה נורא!“

„לא נורא! להיפך! וזה הכי גרוע בשבילך! זה העונש האולטימטיבי בשבילך, כי עם עצמך אתה לא יכול להיות! תמיד תצטרך להסתפק במישהו שנראה פחות טוב!“

„קורו טאן…“ פיי הסתכל עליו במבט המום.

„עם מישהו כמוך, אי אפשר להתחיל ולהפסיק. ברגע שמתחילים… אם אני ארשה לעצמי… אני לעולם לא אוכל להפסיק…"

„אני סומך עליך, אתה נינג’ה מקצועי עם שליטה עצמית, קורו רון…“

„לא כשמדובר בך!“ צעק קורו ועיניו של פיי נפקחו בתדהמה מוחלטת. „אולי זה שונה על העולם שלך, אבל בעולם שלי… בחיים שלי לא ראיתי מישהו שנראה כמוך… איך זה אפשרי בכלל? אני מזהיר אותך. אם תתקרב אלי יותר מדי, זה עלול להתחיל, ואז אני לעולם לא אוכל להפסיק. אני אשים עליך ידיים בכל הזדמנות אפשרית. ויכנסו לך רעיונות לראש שאולי זה יותר מזה… ובסוף…“ פתאום קורו נהיה רגוע יותר "בסוף אתה רק תיפגע.“ פיי התסכל עליו בלי לחייך לשם שינוי "ואני ארגיש שזאת אשמתי.“

„קורו רון…“

„תפסיק לקרוא לי בשמות האלה! זה מעצבן אותי!!“

„קורוגאנה…“

„ואל תגיד את השם שלי!!!“

„אז איך לעזאזל אתה רוצה שאני אקרא לך?!“

„אני לא יכול לסבול שום דבר שאתה עושה!! אני לא יכול לסבול את הנוכחות שלך לידי! איך מישהו יכול להיות כל כך מעצבן באישיות שלו וכל כך מושך במראה שלו?! זה לא הגיוני בכלל!“

הוא תפס את פיי בכתפיים ונישק אותו עמוקות. פיי לא ניסה בכלל להתנגד לו ולא עשה שום דבר חוץ מלהנמס לחלוטין לתוך הנשיקה של קורו בצורה שרק החמירה את המצב.

הוא עזב את פיי במהירות אבל הם מייד התנפלו אחד על השני שוב.

פיי חיבק אותו חזק, נחאז בגבו כאילו הוא הציל אותו מטביעה כרגע. קורו מחץ את גבו של פיי והצמיד אותו אליו ביחד אחת, וידו השניה הצמידה אליו את ראשו והרגישה את השיער שלו. איזה שיער יש לו… הם התנשקו ככה כאילו הם לא רוצים להפסיק לעולם, אבל אחרי כמה זמן הם הפסיקו והמשיכו להתחבק חזק לכמה רגעים.

„לא… קורו…“ פיי ניסה להשתחרר ממנו. „אמרת שאתה לא רוצה שזה יתחיל…"

„מאוחר מדי.“ קורו לא היה מוכן לתת לו לזוז.

„עזוב אותי, קורו רין.“ אמר פיי. „אתה לא באמת רוצה שום דבר… אתה תתחרט…“

„אתה לא הולך לשום מקום…“ קורו נשכב על המזרון של פיי ומשך את גופו של פיי איתו, מחבק אותו חזק. „אתה צריך להיות שלי, אתה מוכרח להיות שלי, אני…“הוא עזב אותו במהירות ונתן לו לקום. „לעזאזל! אתה צודק! והאני של מקודם צודק… אמרתי לך, אם אני אתחיל…“ הוא הרגיש כאב ראש. „מים… אני צריך, מים…“

פיי יצא מהחדר וחזר עם כוס מים. וואו, מתחשב מצידו. „תודה, אני…“ הוא הרגיש סחרחורת "תעשה לכל העולמות טובה ושב קצת יותר רחוק ממני…“

פיי צחק והתיישב בצד השני של החדר.

„אני לא רוצה שתחשוב…“ התחיל קורו "שזה יותר מזה… זה רק פיזי ו… זה לא הוגן כלפיך…“

„אם לא היה איכפת לך ממני אז לא היה משנה לך אם אני עלול להיפגע.“ אמר פיי. והפעם קורו היה זה שהסתכל עליו המום. „לאף אחד אחר לא היה איכפת מזה בעבר.“ פיי חייך אליו את חיוכו המעצבן.

קורו חזר במוחו על המשפט האחרון של פיי כמה פעמים. כמו שהוא עשה בפעמים הנדירות שפיי סיפר לו משהו על עצמו.

„אף פעם לא היתה לך בעיה לשלוט בעצמך, נכון?“

„עד עכשיו לפחות…“ קורו המשיך לשתות מהמים.

„גם אני תמיד הרגשתי בשליטה…“ אמר פיי.

„גם עד עכשיו?“

„בערך…“

„אולי עדיף שלא נישאר לבד.“

„אני תמיד אומר את זה לעצמי, ועדיין תמיד אני מנסה להישאר איתך לבד…“

„המצב עד כדי כך גרוע, הא?“

„אין לך מושג…“

„אבל מה הבעיות שלך? בריונים כמוני יש בכל העולמות… אין בי שום דבר מיוחד. אבל מישהו שנראה כמוך לא ראיתי בחיים שלי. מי היה מאמין שגבר יכול להיות יותר יפה אפילו מכל אישה שאי פעם ראיתי…“

„קורו רין!“

„אני אומר לך, אין לך מושג איך אתה נראה!“

„אולי אתה זה שלא מודע לערכו!“ אמר פיי והסמיק. „איך אתה יכול להגיד שיש אנשים כמוך בכל העולמות…“

„למה, מה כל כך מיוחד בי?“ שאל קורו. „זה לא רק בגלל שאני היחיד כאן ש…“

„לא!“ זאת היתה הפעם הראשונה שהוא שמע את פיי צועק.

„המצב ממש על הפנים…“ אמר קורו. „אני כל כך רוצה אותך שאני…"

„אני כל כך מת שזה יקרה ש…“

„אני אקרא לילדים שיכנסו לכאן!“ אמר קורו באימה טהורה. „אחרת אנחנו עלולים…“

שניהם קמו במטרה לצאת מהחדר. אבל ברגע שגם פיי נעמד, קורו אחז במתניו, הצמיד אותו אליו ונישק אותו שוב עמוקות. פיי ניסה לדחוף אותו, אבל המגע של ידיו העדינות על החזה שלו לא בדיוק הפריע לאווירה.

„פיי! אתה חייב להיות שלי! רק שלי! לא יודע מה עשית על עולמות אחרים ועם מי, אבל מעכשיו את כל הדברים האלה תעשה רק איתי!!!“

„לאיזה משני הקורו סאמה להקשיב???“ שאל פיי באימה.

„למי מהם אתה רוצה יותר להקשיב?“ קורו עמד יציב לגמרי כשפיי התפתל בזרועותיו החזקות שכלאו אותו והצמידו אותו לקורו שלו. לקורו שרוצה אותו. לקורו שסוף סוף…

„לא! קורו סאמה! אני לא מוכן!“ צעק פיי "אני לא מוכן שיגיע הרגע בו תהיה בן אדם שונה לגמרי רגע אחר כך! אני לא מוכן לראות את המבט שלך כשאתה מתחרט! אני לא אהיה מסוגל עוד פעם לסבול מישהו עם פיצול אישיות! אני לא אעמוד בזה נפשית! אתה לא מכיר אותי… אני יכול גם להתפרק לגמרי לפעמים… אם אני אראה אחר כך שאתה שונא את עצמך… שאתה כל כך שונא אותי, שאתה שונא אפילו את עצמך על זה שהיית איתי… הקורו סאמה הראשון שהיה כאן היום הוא זה שצודק, אני…“

בדיוק כמו שקורו נשבר קודם פיי נשבר באותו הרגע. אבל הוא לא התנפל על קורו, הוא התחיל לבכות. הוא ניסה לעצור בעצמו ולא הצליח. הוא הסתיר את פניו ובכה לתוך ידיו. הוא ניסה להשתלט על עצמו ולהפסיק עם זה ולא היה מסוגל.

לעזאזל. חשב קורו. מה לא בסדר איתי?! כשהוא בוכה הוא רק נראה לי מושך יותר!! קורו התשייב ונתן לפיי להתייפח בחיקו. הוא חיבק אותו חזק עד שהוא נרגע.

„וואו…" אמר פיי "מה עובר עלי?!“

„מה עובר עלי?!“ אמר קורו.

„אסור לנו להישאר לבד יותר אף פעם!“ אמר פיי.

„אתה לא זז לשום מקום!“

„טוב, שיהיה, לא איכפת לי יותר!“ פיי נכנע באופן סופי.

„זאת הגישה!“

הם התחבקו והרגישו כאילו הם נמסים אחד לתוך השני. זהו. כבר אין דרך חזרה.

„בוא נחשוב על הכל אחר כך…“ אמר קורו.

הם התחילו שוב להתנשק בפראות, הידיים של קורו זזו באופן מטורף, כאילו הוא לא מצליח להחליט איפה יהיה יותר נפלא לשים אותם. באיזשהו שלב הוא התחיל להתעסק בנחישות עם הכפתורים על הבגדים המוזרים של פיי, מקלל את זה שהבגדים מהעולם שלו כל כך מסובכים.

„רגע, רגע, קורו רוש שלי…“ אמר פיי. יש לי רעיון. „אתה לא יכול להיות בטוח אם אתה באמת רוצה את זה, נכון?“

„אני די בטוח כרגע…“

„כן, שניה אחרי שאמרת לי" (הוא חיכה את הקול שלו) „אני ואתה לא יכולים להיות ככה".

„מה כבר ידעתי… זה היה מזמן, הייתי צעיר…"

„אז תירגע רגע. יש לי רעיון איך נוכל לברר אם זה באמת מה שאתה רוצה.“

„איך?“

„אתה צריך להשתחרר פעם אחת כשאני עדיין לבוש לגמרי ואז נראה איך תדבר.“

„לא הוגן! אני רוצה לראות גם אותך!“

„אבל אם עדיין תרצה אותי, אני אסכים לכל דבר בלי לעשות בעיות!“

„באמת?“

„כן, לכל דבר, אפילו אם תרצה לעשות דברים מוזרים וחולים, מה שתגיד, מבטיח!“

„עסק!“

„טוב מאוד, אז עכשיו תעשה מה שאני אומר לך!“

פיי ראה שקורוגאנה לגמרי לא מנוסה ואין לו כמעט מושג מכלום. למרות שהוא כזה חתיך, חשב פיי לעצמו, הוא כנראה לא היה עם הרבה בנות בעברו, או שהוא היה עם בנות שלא הבינו מהחיים שלהן…

לא לקורו מושג מה זה מין אוראלי. אז היה צריך להסביר לו. ולהדגים לו. וזה פוצץ לו את המוח. בלשון המעטה.

הוא בקושי הצליח לעצור את הצרחות שהשם של פיי חזר בהן הרבה פעמים. (פיי מצא דרך לגרום לו להגיד את השם האמיתי שלו.) הוא אחז את ראשו של פיי בשתי ידיו, קבר אותן בשיער המהם שלו. כמובן שגם לא לקח לו הרבה זמן.

אחרי לא הרבה יותר מדקה הוא נשכב על המזרון וניסה להסדיר את נשימתו…

„אתה… וואו… אתה, יש לך נסיון בזה…“

„אפשר להגיד.“

„וואו! אני שונא את עצמי!!!“

„ידעתי!“ קפץ פיי.

„אני שונא את עצמי שחיכיתי עד עכשיו!!!“

„הא?“ לזה הוא לא ציפה.

„יכולת לעשות את זה כל הזמן?!“

„כן! מה חשבת לעצמך? שאנשים עושים את הדברים האלה אחד עם השני כי זה *לא* כיף להם?!“

„במקום שתעצבן אותי כל הזמן, היית יכול לעשות את זה?!“

„כן. ומתתי לעשות את זה, דרך אגב…“

„איך מישהו כל כך מעצבן יכול לספק אותי בצורה מוחלטת כזאת?!“ קורו התחיל להתאושש. הוא התרומם קצת כשהוא נשען על מרפקיו. „אני רוצה להרוג את עצמי על זה שנתתי לזה לקרות רק עכשיו… לחשוב איך כל לילה במסע הזה הייתי יכול ל…" הוא נראה מהורהר לרגע "אני מניח שעכשיו אני צריך להחזיר לך.“ הוא הסמיק.

„לא תודה, אתה נראה לי חדש בעסק, ואף פעם לא היית עדין איתי, בטח תנשך אותי או משהו. לא! קורו סאמה! תשאר שם!“

„פיי. זה היה אחד הדברים הכי מדהימים שקרו לי בחיים.“ קורו נשכב על המזרון עם ידיים פרושות לצדדים וחיוך מטופש על פרצופו שהוא לא הצליח למחוק.

„תודה רבה! שמח לשמוע!“ פיי חייך אליו בחיוך המעצבן ש… כבר לא עיצבן אותו בכלל. הוא רק נעץ את המבט בפה הזה שמסוגל לגרום לו ל… וואו!

„אז עכשיו תסכים להוריד את כל הבגדים ולתת לי לראות את הגוף המהמם שלך?“ העיניים שלו ממש נצנצו כשהוא הסתכל על פיי.

„קורו טאן… אני…“

„היי! הבטחת לי! ואם לא תקיים את ההבטחות שלך אני לא אדבר איתך במשך כל העולם הבא שנגיע אליו!“

„לא תדבר איתי? מה, אתה בן 7?“

„כן! ואני לא אסלח לך לעולם! אתה ראית אותי, ואני סוף סוף רוצה לראות את הגוף הדק והעדין הזה, שלא משנה באיזה בגדים של איזה אופנה של איזה עולם מלבישים אותו, אתה תמיד נראה….“

„איך אני נראה?“

„אני לא מצליח להבין את זה אפילו!“ קורו כמעט צעק "לא משנה מה אתה לובש זה נראה מדהים עליך! אבל למרות שאתה נראה כל כך טוב בבגדים האלה אני רק רוצה להוריד אותם ממך, איך זה בכלל הגיוני?!“

„אז אתה באמת עדיין בקטע, אפילו אחרי ש…“

„מה נראה לך?!“

„בסדר, בסדר, תירגע… הבטחתי, אני פשוט קצת בהלם שאתה עדיין לא מעיף אותי…" פיי חייך אליו בזמן שהוא התחיל להוריד את כל בגדיו, כמה שיותר לאט, כדי לתת לקורו זמן להיות מסוגל להתחיל שוב. „אני מניח שאני אצטרך שוב להסביר לך בדיוק מה עושים…“ הוא נאנח.

„אני לא עד כדי כך…“

„זה חשוב, קורו טאן! אם תעז למהר מדי ולהכאיב לי שלא לצורך, אני אהיה זה שלא אדבר איתך במשך 8 עולמות, ברור לך?!“

„אני אעשה כל מה שתגיד.“ אמר קורו. “כן, הקוסם המפקד!“

„טוב מאוד!“ אמר פיי. הוא קפץ לזרועותיו של קורו והם שוב התחבקו חזק כשהפעם שניהם עירומים ויכולים להרגיש אחד את השני הרבה יותר. הם התחילו להתנשק בפראות עד שקורו בלי לשים לב מה הוא עושה, סובב את פיי כך שהוא יהיה עם הגב אליו, נישק את צווארו כשהוא חושב שזה הכי נפלא בעולם, והתחיל לגשש את דרכו עד שפיי צרח עליו פתאום "שלא תעז!!!“

קורו התאושש ועזב אותו במהירות.

„מה אמרתי לך הרגע?!“

„אני מצטער, אה…“

„לא מסוגל לחשוב בלי מספיק דם במוח, הא? אל תזוז! אתה חייב לתת לי זמן להתרגל אחרת סתם יכאב לי.“ הוא הסתכל על קורו במבט חדש שקורו עדיין לא הכיר אצלו "אבל אני מבטיח לך שזה הולך להשתלם. זוכר מה עשינו לפני רגע?“

„אני לעולם לא אשכח!“

„יופי, כי זה כלום לעומת מה שאתה עומד להרגיש עכשיו!“

„באמת?!“

„כן! אז תנסה להתרכז רגע, חיה רעה שכמוך!“

„קוסם…“ קורו חייך אליו "אף פעם לא ראיתי את הצד התקיף שלך, ואני חייב להודות שהוא די מוצא חן בעיני…“ הוא חיבק את פיי חזק ונישק אותו בצוואר "אני אהיה כמה שיותר עדין, אני מבטיח לך, אני אעשה כל מה שתגיד!“

„עדיף שאני אשב עליך.“ אמר פיי "תתן רק לי לזוז עד שאני אתרגל, אחר כך אני מבטיח להתסובב ולתת לך להתפרע, עסק?“

„מה שתרצה!“

קורו ממש נזהר בהתחלה לא להרעיש שהילדים לא ישמעו אותם, אבל אחרי כמה זמן כבר לא היה אכפת לו. אם הם רוצים טראומה לכל החיים אז שיכנסו להפריע להם. זה לא יגרום לו להפסיק.

בהתחלה פיי התיישב עליו וזז בעצמו. וגם זה היה מדהים. הוא החזיק בכתפיו של קורו וקורו חפן את ישבנו והזיז אותו. נאנח ואומר כל מני משפטים לא ממש תחביריים שהסתובבו סביב הנושא של עד כמה פיי מהמם. הוא לא רק היה מהמם. הוא היה חם ומזמין ו… שיט. קורו דחף קצת חזק מדי ופיי צרח מכאב. הוא נישק אותו על שתי הלחיים ושוב נתן רק לפיי לזוז. פיי חיבק את צווארו חזק והתחיל לזוז יותר ויותר מהר עד שזה כבר לא כאב לו בכלל.

הוא ירד מקורו והסתובב, נותן לקורו לתקוע אותו כמו שצריך ולגמרי להתפרע עליו. הוא טחן את פיי ועשה לו ביד באותו הזמן כשפיי עומד על הידיים והברכיים והוא עומד על הברכיים מאחוריו. זה היה כל כך אדיר והוא שוב לא הצליח לשרוד הרבה זמן, אפילו שזאת הפעם השניה והכל. הוא קרס על המזרון והתפלא שהוא לא עשה חור ברצפה ונפל לתוך המרתף. הוא משך את פיי איתו וחיבק אותו חזק, ממש מצמיד אותו אליו.

„זה היה הכי אדיר שאפשר!“ קורו צעק "איזו חוויה! פיי! אתה כזה יפה! איזה גוף! איזה תחת!!“

„היי!“ צעק פיי.

„אבל אני חושב שלא הספקת…" קורו נראה מודאג. פתאום הוא סובב את פיי כך שהוא ישכב על גבו על המזרון, וקורו נעמד על הידיים והברכיים מעליו. „ואני גם חייב לך על קודם, אם אתה זוכר…“

„לא, קורו, אתה עלול…“

„תירגע, מתנשא שכמוך! אני יכול להיות גם עדין.“

קורו חשב שזה עלול להגעיל אותו, אבל הפתיע אותו כמה שזה היה אדיר גם להיות בצד השני. הוא השתדל כמה שיותר להשתוות לפיי, או לפחות לגרום לפיי להנות כמה שיותר.

הוא לא קיבל את הרושם שיש סכנה שפיי לא נהנה כשהוא החזיק את ראשו וצרח בצווחות נפלאות לאזניו של קורו. פיי השתחרר לתוכו וקורו הרגיש תחושת ניצחון. הוא לא נתן לו להתאושש יותר מדי כשהוא שוב הצמיד אותו אליו, כמעט מוחץ אותו. הוא נרדם לכמה רגעים. כשהוא התעורר הוא חיבק את פיי אפילו יותר חזק ונישק אותו על הראש.

„אל תגיד כלום.“ אמר פיי. „פשוט לא מדברים על זה.“ הוא ניסה לקום וללכת לצד "שלו" של החדר.

קורו לא היה מוכן לשמוע מזה. הוא תפס את פיי בפרקי ידיו ומשך אותו בחזרה לתוך החיבוק שלו.
הוא חייב להיגמל מההרגל של להפיל אותי כל הזמן, חשב פיי לעצמו.

„אתה לא זז מכאן!“

פיי שכב מכורבל בזרועותיו. קורו מחבק אותו חזק ולא מוכן לעזוב אותו.

„אפילו אחרי ש…“

„במיוחד אחרי! אל תהרוס את החלק הכי טוב!“

„אבל קורו סאמה, אם תתחיל גם לחבק אותי כל הלילה כל פעם ש…“ הוא נמס לתוך החיבוק שלו. זאת היתה ההרגשה הכי נפלאה בעולם.

„אמרת לי שאתה לא סובל אותי ורק נמשך אלי, אז למה אתה כל כך רוצה לחבק אותי?“

„אני לא מסוגל להוריד ממך את הידיים לשניה.“ אמר קורו. „אם תתרחק ממני עכשיו אני אהיה הכי אומלל בעולם…“

„אתה הזהרת אותי שאני לא אחשוב שאכפת לך ממני כי אחר כך אני רק אפגע מזה!“ התלונן פיי.

„ואני אפגע אם לא תהיה בזרועותי ל-5 דקות!“ אמר קורו.

„אתה משקר.“

„לעולם לא!“

„מה אתה מנסה לעשות לי?! אתה מנסה לשגע אותי?!“

„כן! ואז תבין איך אני מרגיש כל פעם שאני מסתכל בעיניים האלה שלך!“

„קורו רון! אני לא יודע למה להאמין מהדברים שאתה אומר לי!“

„אז עכשיו אתה עוד יותר יודע איך אני מרגיש, כשאתה מנסה לשקר לי ולעבוד עלי כל הזמן!!“

זה טירוף. חשב פיי. אנחנו משתגעים. זוהי אי שפיות זמנית.

הוא נכנע ונתן לעצמו להירדם בזרועותיו של קורו שלו. לא היו לו הרבה ברירות, קורו באמת הוציא ממנו את כל האנרגיה שלו מקודם כשהם הזדיינו כמו שתי חיות פרא.

הוא אף פעם לא הרגיש ככה עם אף אחד אחר. הם באמת לא מסוגלים להוריד את הידיים אחד מהשני. קורו הזהיר אותו, הוא מוכרח להודות. הוא אמר לו שברגע שהם יתחילו הם לא יוכלו להפסיק.

„אתה רוצה להיות שלי ורק שלי?“ שאל קורו כשהוא מלטף שיער מהמם.

„בטח שכן…“ אמר פיי "אבל אתה מבין מה זה אומר?“

„שבכל הזדמנות בה נהיה לבד נוכל לעשות דברים כאלה?“ שאל קורו בהתלהבות.

„אבל אני מעצבן אותך…“

„מצאתי דרך להוציא עצבים…“

„אבל אתה שונא אותי…“

„נראה לך שאני מסוגל לשנוא את מי שיכול לגרום לי להרגיש ככה?“

„קורו טאן שלי!!!“ אמר פיי. „אני אוהב אותך!!“ הוא החוויר פתאום "שיט… רגע… אני… לא התכוונתי…“

„גם אני אוהב אותך, חתיכת חרא! מה נראה לך?!“ התפרץ קורו.

„קורו סאמה…“

„עכשיו תהיה ילד טוב, ואל תשאיר אותי יותר לישון שאני רק יכול להסתכל עליך ולא יכול להחזיק אותך בזרועותי.“

„בסדר. אני מבטיח." הם התחבקו כאילו הם נמסים אחד לתוך השני ונרדמו כאילו הם איבדו את ההכרה.

הם התעוררו לקולן של צווחות מאוד מעצבנות של מוקונה, שמאוד מאוד שמח לתפוס אותם עירומים ומחובקים, והתחיל לקפץ בצרחות על כך שהעולם קיים למען זוגות האוהבים הצעירים, ושהוא מייד ידווח ליוקו ולילדים, ולכל מי שהוא מכיר. הוא יצא מהחדר להקלתם, אבל זה היה רק כדי לחזור לשם תוך שניה ולפזר פרחים בכל מקום.

פיי הצליח לשכנע את קורו לא להרוג את היצור המעצבן, כי אז הם יצטרכו להישאר בעולם הזה לנצח.

הוא לקח את מוקונה החוצה כדי לדבר איתו לבד. קורו לא שמע את פיי שדיבר בשקט אבל הוא שמע את מוקונה שצווח בהתלהבות. „מה? באמת? ואז מה? וואו! תספר לי שוב איך הבנת שאתה באמת אוהב אותו!!“

קורו חשב שיש רק דרך אחת להפסיק עם זה. הוא יצא החוצה לשדה שנמצא מחוץ לבית הקטן שהרשו להם להישאר בו ללילה, קטף בעצמו פרחים והתקרב אל שניהם.

הוא הושיט את זר הפרחים לפיי. נהנה לראות את שתי העניינים הכחולות המהממות נפערות בתדהמה לנוכח המחווה המאוד מאוד לא אופיינית.

„יצור, תוכל להרחיק את הילדים מפה ולתת לנו עוד כמה רגעים לבד?“

היצור נעלם כלא היה במהירות האור.

קורו התיישב על סלע לצידו של פיי.

„תוכל להשתדל להיות פחות מעצבן אם אני אשתדל להיות אלים?“ שאל קורו לפני שפיי יספיק להגיד משהו.

פיי לא אמר כלום (אולי כדי לא להסתכן בכך שמה שהוא יגיד ייצא מעצבן) ופשוט נשען על קורו שלו, מנסה להנות מהזמן שיש להם עד שהילדים יחזרו לשם.

קורו חיבק אותו ונישק אותו על הראש, ואז הביט באור השמש של הבוקר שנפל על השדה. השדה שנצץ באור הזה כל כך הזכיר לו את השיער של פיי.

אולי לא צריך להגיד כלום עכשיו. חשב קורו.

יכול להיות שהזמן שלנו ביחד מוגבל, אבל זאת רק עוד סיבה להנות ממנו כמה שיותר.

סוף!

מוקונה אוהב אתכן! מבטיח לספק עוד הרבה פיקים!