צובאסה כרוניקל – מה באמת קרה בארץ אוטו
היי כולם!
מוקונה מנסה "להיפטר" מכל הפיקים שהוא כתב בזמנו בצורת תסריט ולא חושב שהם הכי מוצלחים. הוא פשוט קצת הסתבך עם זה, כי כל מני דברים מהם מוזכרים בפיקים שבאים אחר כך וכאלה…
אתם לא חייבים לקרוא את כולם.
הפיק הזה, (תשעה עמודים) מתאר מה באמת קרה בין קורו לפיי כשהחברים הגיעו לארץ אוטו. זה היה הדיווח הראשון שמוקונה שלח ליוקו. היא דרשה ממנו את הדיווחים האלה כי קלאמפ לא סיפקו לה מספיק קאנון ראוי לשמו והכל…
אז נעבור לפיק: אהם, אהם:
החברים נמצאים בארץ אוטו
חוזרים מהעיריה
פיי: אז בעיקרון העבודה שלכם היא לצוד את השדים האלה רק שניים מכל חבורה יכולים להפוך לציידי שדים, אז זאת תהיה העבודה של שניכם. היא גם טובה לאיסוף מידע, כי תיפגשו עם ציידים אחרים, ויש מקומות שרק לציידי שדים מותר להיכנס אליהם. כל פעם שתצודו שד תרוויחו כסף. הם שילמו לנו על השד שהבסנו אתמול, אז בכסף הזה יכולתי לקנות כלי נשק לשניכם, הם לא הכי טובים, כשתרוויחו יותר תוכלו להחליף אותם. בשביל שנינו, הם הציעו לנו לפתוח בית קפה. אני בעד. ככה נוכל לאסוף מידע מכל הלקוחות שיגיעו לשם.
עוברים כל מני מועדוני לילה ובארים בדרך הביתה. רואים הרבה אנשים מבלים.
פיי: זאת באמת עיר של בילויים… אבל, אני לא מבין משהו…
קורוגאנה: מה יש?
פיי: איך כולם מבלים כאן בזמן שיש סכנה של שדים שיתקיפו אותם פתאום?
סיוראן: אמרו בעיריה שהשדים תוקפים רק ציידי שדים.
פיי: זה נשמע לכם הגיוני? איך השדים יכולים לדעת דבר כזה? משהו כאן ממש מוזר…
בין כל המקומות שהם עוברים בדרך, כמובן שאחד מהם הוא גיי באר.
שלושה בחורים ניגשים אליהם, אחד מהם חוסם להם את הדרך כשהוא שם יד כזה על הקיר.
בחור: היי, אתה! חשבת שבחור יפה כמוך יכול פשוט לעבור בלי להיכנס לכאן?
פיי: הו, תודה רבה! זאת היתה התוכנית הכללית שלי, יש עם זה איזושהי בעיה?
השניים האחרים צוחקים.
בחור: יש לי רעיון. תגיד לחברים שלך שתראה אותם מחר בבוקר ותבוא לחדר שלי. מה אתה אומר?
תשואות מהשניים האחרים.
פיי: האנשים כאן לא מבזבזים זמן!
קורוגאנה נועץ את החרב בקיר בין שניהם.
שניהם קופצים אחורה בבהלה.
בחור: בסדר, בסדר, הבנתי! הוא תפוס! עשית לי התקף לב! מה הבעיה פשוט להגיד? בואו נלך חברים…
מדברים כשהם מתרחקים
בחור: נשבע לכם, כמעט עשיתי במכנסיים…
בחור שני: אתה מאשים אותו? אם הוא היה החבר שלי, גם אני הייתי משגיח עליו בשבע עיניים…
פיי נותן לו מבט מופתע, ואז מחייך אליו בעיניים עצומות.
קורוגאנה: בוא נזוז.
קורו ופיי נכנסים לחדר שלהם בבית הענק שהעיריה נתנו להם.
פיי: נראה לך הגיוני שנתנו לנו כזה בית יפה? זה ממש בית פרטי… זה היה פעם מסעדה או משהו כזה… מה קורה בארץ הזאת?
תסתכל על כל הדברים שיש להם כאן … קרם פנים, קרם ידיים… צריך באמת סוגים שונים של קרמים?!
טוב אני זז להתקלח. בטח במקלחת שלהם יש עוד איזה אלף דברים…
קורוגאנה שם יד על הקיר וחוסם לו את הדרך.
פיי: זה קורה לי כל הזמן היום.
קורוגאנה: שלא ייקח לך שעות כמו בפעם הקודמת.
פיי: אני אהיה זריז, אני מבטיח….
עובר מתחת היד שלו ונכנס למקלחת.
קורוגאנה יושב כזה מצוברח, שומע אותו מדבר אליו מהחדר השני.
פיי: בחיי, אתה צריך ללמוד לשלוט בכעס שלך… אתה כל הזמן נואם לנו שכל אחד צריך להילחם את הקרבות שלו בעצמו… באמת חשבת שאני לא אהיה מסוגל לדחות את הבחור הזה בעצמי?
או שדאגת שאולי אני *לא* עומד לדחות אותו? אני מניח שאני יכול להיות בלתי צפוי לפעמים… ומה אם זאת היתה מלכודת בשביל לתפוס את אחד מאיתנו לבד? אז הייתם צריכים לטרוח ולהציל אותי וכל זה…
קורוגאנה: אתה מדבר הרבה!
פיי: מצטער! חלק מאיתנו מביעים את עצמנו בדיבורים, וחלק מביעים את עצמם כשהם נועצים חרבות בקירות. העברת מסר של \"תתרחקו מאיתנו!“ רק שהמסר הובן בתור \"הוא שלי\". לא היה עדיף לך להשתמש במילים? המ?
קורוגאנה: אתה מנסה להגיד לי לא להתערב בעניינים שלך?
פיי: בדיוק להפך!
יוצא מהחדר רק עם בוקסר ומגבת לצווארו. קורו מסתכל כאילו הוא פעם ראשונה קולט.
פיי: אנחנו יודעים שצופים בנו. וגם אם הפעם זאת לא היתה מלכודת, אולי הם קיבלו את הרעיון למלכודות כאלה עכשיו. אולי הם יתחילו לשלוח כל מני יפיפיות בשבילנו שינסו להפריד אותנו מהחבורה… הייתי אומר שהכי בטוח זה לא ללכת עם אף אחד לבד. אבל… טוב, אולי זה יהיה סוג של הקרבה מצידנו… לא חייבים להחליט מייד. לפחות בעולם הזה אני מבין שהתירוץ של \"הוא תפוס\" עובד. אז לא היה אכפת לי להעמיד פנים, אם זה לא מביך יותר מדי בשבילך, מר \"לא אכפת לי מאף אחד\"…
קורוגאנה: אתה רוצה להשתמש בי בתור שומר ראש?
פיי: נו, אל תעלב לי עכשיו!
קורוגאנה: ברור שיהיה לך הרבה יותר נוח אם יהיה לך שומר ראש. ולמה אתה נמצא עם אחרים אם לא בשביל להשתמש בהם?
פיי: בחייך. אני הייתי גאה בזה אם היית רוצה להשתמש בי… היה לי לכבוד אם היה משהו שרק *אני* יכולתי להיות יעיל בשבילו…
אני חושב שאני אפילו אידאלי בשבילך, בהתחשב בזה שאחרי שנגיע לעולם שלך לא תצטרך לראות את הפרצוף הטיפשי שלי יותר לעולם…
קורוגאנה: מי עכשיו לא מבזבז זמן?
פיי: טוב, לא צריך להחליט עכשיו. משהו לחשוב עליו… קורו… גאנה.
קורוגאנה: קראת לי בשם האמיתי שלי?
פיי: נכון… קורו… גאנה…
קורגאנה: אמרת שאתה לא משתמש בקסם שלך!
פיי: לא עשיתי כלום!
תופס אותו בסנטר בצורה קלאמפית כזאת.
קורוגאנה: מה עשית?
פיי: אני לא עשיתי כלום, אבל אולי מישהו אחר עשה… גם אני שמתי לב. מאז שנכנסנו לכאן קשה להתרכז… ואני רואה קצת מטושטש…
קורוגאנה: אל תנסה לעבוד עלי! אם זה אתה…
פיי: נו, זה לא אני! אני לא משתמש יותר בקסם שלי. ואף פעם לא הייתי משתמש בו ככה!
קורוגאנה בתנועה לא רצונית, ממש בקטנה, מתחיל להזיז את האגודל שלו (כשהוא תופס את פיי בסנטר וכל זה)
פיי, גם בתנועה לא רצונית נושך לו את האגודל.
הדבר הבא שקורה זה שהם מתנשקים לפני שהם עצמם מבינים מה הם עושים.
היד של פיי על הלחי של קורוגאנה, קורוגאנה שם לפיי יד על העורף.
מתנשקים בלהט שמפתיע את עצמם.
קורואגנה תופס את פיי בכתפיים ומרחיק אותו ממנו.
קורוגאנה: שלא יכנסו לך רעיונות לראש.זה רק פיזי!
פיי: זה השם האמצעי שלי!
מחבק את צווארו ומנשק אותו. קורוגאנה מחבק את הגב שלו מצמיד אותו אליו. הם נשארים ככה הרבה זמן.
פיי דוחף אותו פתאום.
פיי: רגע… אמרו לנו שצופים בנו כל הזמן… אז אם…
קורוגאנה מסתכל הצידה ולמעלה כזה.
קורוגאנה: היי! אלה שצופים בנו! אתם מוזמנים לעצום את העיניים עכשיו, או להמשיך להסתכל, לבחירתכם! לנו לא אכפת! אזהרה אחרונה!
פיי קופץ עליו, מחבק אותו עם הרגליים והידיים, קורוגאנה נאלץ להרים אותו במהירות.
רואים את היד של פיי נשלחת לשידה ותופסת את אחד הקרמים שם.
הראש של פיי נחבט בכרית.
פיי: זה רעיון ממש גרוע….
קורוגאנה: אני יודע טוב מאוד!
מתנשקים בשכיבה.
קוראגנה: כמה שאתה יפה… איזה גוף… לא מגיע לך להיראות ככה, אני נשבע לך…
פיי: תודה… אני מניח.
קורוגאנה: אני רציני. עכשיו אני מבין למה אתה כזה מעצבן. כל מי שעיצבנת, במקום להכניס לך אגרוף בפרצוף, פשוט הכניס אותך למיטה שלו.
פיי: אני מאוד רוצה לחלוק על מה שאמרת, אבל זה נשמע כמו תיאור די מדוייק של הדברים…
בגדים נזרקים בפראות.
פיי: (מעיף מבט) אני רישמית שונא אותך עכשיו!
קורוגאנה: (צוחק) מצטער, בני האדם מגיעים בגבהים וגדלים שונים…
פיי: וחלקם בגדלים של סוסים?
מתחילים להשתמש בקרם אחד על השני.
קורוגאנה: (עם חיוך ענק) מפחד שלא תוכל להתמודד עם זה?
פיי: אני אוכל להתמודד עם זה! לא סומך עלי?
מסתובב. קורוגאנה תופס אותו בפרק היד (בצורה קלאמפית)
קורוגאנה: אל תסתובב! אני רוצה להסתכל לך בעיניים.
פיי במבט מופתע.
תופס לו את הפרצוף.
קורוגאנה: תן לי להסתכל לך בעיניים!
מנשק אותו.
קורוגאנה: אידיוט שכמוך… זה אפילו לא כואב לך…
פיי: מה אתה דואג?
קורוגאנה: אני רואה שאתה מסוגל לספוג הרבה…
פיי: אתה רומז שאני משומש מדי בשבילך?
קורוגאנה: בדיוק להיפך.סוף סוף אני לא צריך לרסן את עצמי…
פיי: יש לך רשות להוציא את כל העצבים שלך בכיוון הזה…
קורוגאנה: וזה באמת לא כואב לך?
פיי: זה כל מה שאתה מסוגל?!
קורוגאנה: רק שלא תתחרט אחר כך על השאלה הזאת… (מחייך חיוך ענקי) עכשיו… מה לגבי מה ש*אתה* רוצה?
פיי: אתה שואל מה אני רוצה?
קורוגאנה: אתה רצית את זה מההתחלה, אתה חושב שלא ידעתי?
אז אני רוצה לתת לך בדיוק את מה שרצית!
פיי: אז תן לי לשבת עליך!!!
קורוגאנה: איך שאתה רוצה! בוא הנה, טמבל!
עכשיו אתה מרוצה?
פיי: כן! כן! כן וכן! וואו, זה מרגיש כל כך… כן!!!
קורוגאנה: ותסתכל לי בעיניים!! אתה שוכח מה שמבקשים ממך?!
פיי: אני…
אני אצרח…. אני לא רוצה שהם ישמעו… אני עומד לצרוח… אני אצרח!
קורוגאנה עושה את הקטע הזה של להכניס לו שתי אצבעות לפה.
אחרי.
שוכבים מחובקים, במצב רוח די טוב, לא מובכים, ההיפך. נורא צוחקים אחד עם השני. מתפקעים מצחוק.
פיי: וואו. זה היה…. אכן, וואו…
קורוגאנה: אתה מנסה שוב לשרוק?
מחבק אותו יותר חזק. מלטף לו את השיער, את הלחי. תוך כדי מתפקע מצחוק.
פיי: זה בחיים לא היה ככה. אני נשבע לך… אף אחד אחר… אף אחד אחר לא רצה להסתכל לי בעיניים… הם רק רצו שאני אפנה אליהם את הגב ואחר כך הם הפנו אלי את הגב, אם אתה מבין אותי… להסתכל לי בעיניים? להיפך. הם לא יכלו אחר כך להסתכל לי בעיניים! טוב, הם בכל זאת היו צריכים להיזהר איתי כי הייתי קרוב למלך ו… (משתתק פתאום, קורו קולט שמשהו עובר עליו) טוב, זה בטח לא מעניין אותך….
אבל הם אף פעם לא נתנו לי מבט שני, המנוולים… ואף אחד לא שאל אותי אם זה בסדר, ואף אחד לא שאל מה אני אוהב, מה אני רוצה…
קורוגאנה(גאה בעצמו): ועוד חשבת שאתה משומש. אולי עשית את זה כבר, אבל אף פעם לא עשית את זה איתי. (נותן לו אגרוף כזה על הראש)
פיי: אני מניח……. אז… תגיד, מה איתך? היית בקטע של בנות? של בנים? או מה?
קורוגאנה: שניהם. עשיתי מה שהתחשק לי עם מי שהתחשק לי.
פיי: ברור…
ועם בנים אף פעם לא היית… בוא נקרא לזה \"בצד המקבל\", נכון?
קורוגאנה: נכון.
פיי: ידעתי.
קורוגאנה: ואתה?
פיי: רק בנים. תמיד הייתי בצד המקבל.
קורוגאנה: (מתפקע מצחוק) אתה כזה חלשלוש!!!!
פיי: מה אני אעשה? הם אף פעם לא הסכימו אחרת. מה, אתה היית מסכים?
קורוגאנה: בטח.
פיי: אתה מלא בהפתעות.
קורוגאנה: יש לי זמן מוגבל איתך ואחר כך אני לעולם לא אראה אותך יותר. למה לא לנסות כל מה שאני יכול?
פיי: אני אזכור את ההבטחה הזאת…
מלטף לו את הזרוע, נשען עליו, נצמד אליו.
פיי: קורו טאנג…
קורוגאנה: אתה כזה חתיכת חרא, אתה יודע?
פיי: זה מה שאתם עושים לחתיכות חרא בעולם שלך? מחבקים אותם, מנשקים אותם וטוחנים להם את הצורה?
קורוגאנה: אם הם נראים כמוך, אז כן!
תגיד, כולם בעולם שלך נראים ככה?
פיי: האמת, שאני אחד המכוערים, אם נגיע לעולם שלי אתה תמות.
סתם! סתם! היית צריך לראות את הפרצוף שלך…
קורוגאנה: אני לא סובל אותך, אתה יודע!
פיי: (לא נבהל מההכרזה הזאת, רק מתרפק עליו יותר) כן, שמענו עליך, זה רק גופני. אני מסוג האנשים שאתה הכי שונא והכי מעצבנים אותך. הבנתי.
קורוגאנה: נכון מאוד! אני לא יודע אם באמת יש משהו בחדר הזה, או שזה בכל זאת אתה שהשתשמשת בקסם שלך, אבל אני לא מסוגל לחשוב!! פתאום… רק הנוכחות שלך ליידי… אני נמשך לכל תא בגוף שלך!!!
(מלטף לו את השיער)
(מתחיל להשתגע מרוב ש… פיי, עד כדי כך שהוא מתחיל לכתוב עליו שירה:)
השיער שלך… כמו אור הזריחה שנופל על שדה פרחים…
מנשק אותו בצוואר
קורוגאנה: העיניים שלך… כל כך כחולות, פשוט להתסכל לתוכן ולטבוע באוקיאנוס הכחול שלהן…
הנשימה של פיי נעשית יותר ויותר כבדה
קרוגאנה: החיוך שלך… כמו אור השמש… לא החיוך המזוייף הזה… בפעמים הנדירות שאתה מחייך באמת…
לנשק אותך זה כמו לשתות ישר מהמעיין של מי הפשרות השלגים אחרי שלושה ימים במדבר….
מנשק אותו.
קורוגאנה: אתה כזה עדין! הצוואר שלך, כמו של ברבור….
פיי: קורו…
וזה עוד כלום! עוד לא התחלתי לתאר את החלקים שהכי מוצאים חן בעיני בגוף המושלם שלך!
עולה עליו שוב.
קורוגאנה: חלקים שאצל כל אחד אחר יראו לי איומים ונוראים, חלקים שאמורים להסריח, אבל בשבילי… זה מריח כמו גן של שושנים…
אני רוצה להיכנס לגן השושנים שלך! כל הגוף שלך הוא גן פרחים. אני רוצה להתגלגל בעשב, לחפור באדמה…
פיי: בשם כל ה….
קורגואנה: לנוח על העשב כששני שיחי ורדים נמצאים משני הצדדים שלי, לשתול בך צמחים חדשים…
הורדים עולים ללחיים שלך כשאתה מסמיק, צובעים אותם בצבע היפה שלהם… העור שלך כל כך רך ונעים כמו עלי הכותרת שלהם… אתה משגע אותי עד אבדן חושים!!!
פיי: אל תפסיק! אל תפסיק!!!
קורוגאנה: למה אתה משגע אותי כל כך? תגיד לי, מה יש בך שכל כך משגע אותי???
אתה מתת שזה יקרה מההתחלה, נכון?? היה בכלל סיכוי שזה לא יקרה?? היה לי סיכוי בכלל??
אתה עומד לצרוח…. אני רואה עליך… (סותם לו את הפה)
תשתחרר! תשתחרר לגמרי! אני רוצה לראות אותך נותן לעצמך להשתחרר!! תן לעצמך לעוף!!!
נשארים ככה כמה זמן. פיי מחבק אותו חזק.
קורוגאנה: תנשום… תנשום… זאת היתה נחיתה קשה…
פיי: אתה… אתה משוגע לגמרי… פעמיים?!? בלי זמן לנשום בינהן?! מה אתה מנסה לעשות לי?!
קורוגאנה: פעם אחת לא מספיקה איתך. גם פעמיים לא… יצאת בזול…
פיי: אתה באמת משוגע לגמרי… אף אחד אף פעם לא זיין אותי ככה תוך כדי שהוא… דיקלם שירה על איך שאני נראה!
קורוגאנה: זה ככה כשאני מדבר על הגוף שלך, אתה ממש לא רוצה לשמוע מה יש לי להגיד על האישיות שלך……
פיי: הלוואי שאני הייתי יכול לדבר אליך ככה…
קורוגאנה: על מה אתה מדבר? אמרת לי את שתי המילים הכי יפות ששמעתי בחיים!
פיי: איזה?
קורוגאנה: „אל תפסיק\".
פיי: הבנתי…
קורוגאנה: עכשיו תסתום את הלוע ותלך לישון. מחר מחכה לנו שיחה מעצבנת על זה שעישנו טעות, שזה לא יקרה שוב…
פיי: כן, כל כך אין לי כוח לזה! אפשר לדלג על מחר?
קורוגאנה: תנצל את הזמן היחיד שיש לך לישון בזרועותי.
פיי: אני כל כך מנצל!!!
מחבק אותו חזק
קורוגאנה: אידיוט!
קורוגאנה מתעורר באמצע הלילה. מסתכל עליו.
קוגואנה: תסתכלו עליו… זה כאילו הוא צועק את זה בלי מילים… הוא רוצה שאני אגן עליו. הוא ישן עכשיו, ומרגיש כל כך בטוח… הוא בקושי מכיר אותי, והוא זורק את עצמו לרגלי \"תגן עלי\". הוא מחבק אותי חזק אפילו מתוך שינה… מה אני אעשה איתך, תגיד לי?
מסתכל מהחלון
בוקר.
קורוגאנה: בוקר טוב, טמבל.
פיי: (מחייך בעיניים עצומות) \"בוקר שאחרי\" שמח גם לך.
קורוגאנה: אתה… לא סובל מכאבים או משהו?
פיי: שטויות. אל תדאג. בשביל מה היה לנו קרם והכל?
חוץ מזה, אתה כל הזמן מרביץ לי, למה אתה פתאום דואג אם זה כואב לי?
קורוגאנה: אם אתה תסבול מהעניין עוד תוכל להגיד שאני לא הייתי הכי טוב שהיה לך אי פעם…
פיי: טוב, אין ברירה. קדימה, אני מקשיב. „עשינו שטויות, זה לא יקרה שוב…“
קורוגאנה: להיפך. אנחנו דווקא ראינו אתמול שזה עובד. ואולי באמת כדאי לנו להיזהר מאנשים אחרים עד שנפתור את התעלומה של מי שצופה בנו. אז למה שזאת תהיה טעות?
אבל… לא הייתי רוצה שהילדים ידעו מזה, הם עוד קטנים.
פיי: טוב, בשבילם אנחנו רק מעמידים פנים כדי שלא יציקו לי בעיר הזאת.
הבנתי אותך. מחוץ לחדר הזה אני לא מכיר אותך!
אל תדאג.
(נותן לו נשיקה ענקית)
(בניגוד לשאר הפיק שמוקונה לא ממש מרוצה ממנו, הוא ממש גאה בשיחה הזאת בין פיי למוקונה: אהם, אהם:)
פיי: סאקורה עדיין לא התעוררה? טוב, ניתן לה לישון. היא צריכה לישון הרבה במצבה.
מתחיל לעשות כלים.
מוקונה מגיע ומתחיל לעופף מסביבו.
מוקונה: אני מכיר את המבט הזה.
פיי: (חושש) בוקר טוב מוקונה.
מוקונה: המבט של \"עשיתי את טעות חיי אבל אני כל כך לא מתחרט\", הא?
פיי: (נאנח) מה יהיה איתי ועם השטויות שאני עושה?
מוקונה: פרטים, פרטים!
פיי: מצטער. הבטחתי לו שאף אחד לא ידע מזה והכל…
מוקונה: רק תגיד לי אם זה היה בדיוק כמו שדמיינת.
פיי: האמת… בקשר לזה… קורו רון נראה כזה… כמו מישהו שיהיה מאוד קשוח איתך…
מוקונה: כמובן…
פיי: אבל זה לא הקטע איתו.
מוקונה: הו?
פיי: אל תשכח שהוא גם אחד כזה שחייב להיות הכי טוב בכל דבר…
מוקונה: וואו!!!!!!!
פיי: נכון?
מוקונה: כמה מרגש!!!!
מחבק את מוקונה ונשען על הקיר.
פיי: הו, מוקונה… מישהו צריך להביא לי שתי סטירות…
ועכשיו זה רק ילך ויסתבך ואני ארצה לדפוק את הראש בקיר… ואז נשאיר אותו בעולם שלו ואני לעולם לא אראה אותו יותר…. אני צריך לקחת כמה שיותר זכרונות? או שאני צריך להשתדל לא להיקשר ריגשית? מה אני צריך לעשות, מוקונה?
מוקונה: אולי עדיף שיקרה ושיסתבך משלא יקרה… וכשזה יסתבך אני תמיד אהיה כאן, תוכל להתלונן לי או לאכול ביחד גלידה, מה שתרצה!
פיי: הו, מה הייתי עושה בלעדיך, מוקונה?
בזמן העבודה בבית הקפה, שני הציידים עדיין לא חזרו. נכנסות כמה בנות.
בחורה: אז זה המקום שסיפרו לי עליו?
פיי: ברוכים הבאים! מה תשתו?
בחורה: כן, זה הוא. כולם מדברים עליך. החבר שלך כמעט עשה לאח שלי התקף לב, שתדע.
פיי: הו, אני מצעטר על התקרית. הוא יכול להיות מגונן מדי, אתן יודעות… אז זה היה אח שלך? מה את אומרת…
קורוגאנה וסיוראן חוזרים, רואה את פיי מדבר עם הבנות האלה.
בנות: אז… איך נפגשתם?
פיי: אממ… הוא שותפי למסע. לכל אחד מאיתנו יש משהו שהוא צריך לעשות, אבל יש רק מדריך אחד פנוי בשבילנו, אז כולנו היינו צריכים לצאת למסע הזה ביחד. ככה פגשתי אותו.
בנות: אז איך נהייתם ביחד?
פיי: הו, שאלה טובה… (מה אני אמציא להן?) האמת… המסע הזה גם מסוכן, וניתקלנו בכל מני קרבות. והוא תמיד היה קשוח כזה, תמיד הציל אותנו… התחלתי לחשוב עליו בתור הגיבור שלי… ואז פעם אחת, אני נפצעתי, והוא היה צריך להרים אותי, כי לא יכולתי ללכת לבד…
בנות: הו, כמה רומנטי…
פיי: אני רק חשבתי, איזה חסר תועלת אני, ואיך שהוא כל הזמן צריך להציל אותי ועכשיו גם לסחוב אותי… אבל אז הסתכלתי למעלה, וראיתי שהוא מחייך אלי וחשבתי…
קורוגאנה נועץ את החרב בשולחן.
פיי: שוב מחזק את מעמדך כזכר אלפה?
קוגוראנה: שוב מדבר יותר מדי?
פיי: אתה יודע שיש דרכים להשתיק אותי…
בנות: הווו… חמודים!!!
קורוגאנה: צודק. בוא איתי….
פיי: ביי ביי.
מוקונה: אל תדאגו, אני אשגיח על בית הקפה!
קורוגאנה: (מלטף את השיער של פיי, לגמרי המום מהחוויה) וואו! זה היה… וואו! חשבתי שאמרת את זה בתור בדיחה עם ה\"דרך להשתיק אותך\" אבל… יש לך כמה כשרונות, אתה יודע?
בטח התאמנת הרבה…
פיי: (משעין את ראשו על ברכיו) אולי, אולי…
קורוגאנה: איזה חרא אתה… (מסמיק) טוב, אני מניח שאני צריך להחזיר לך טובה….
פיי: האמת… אתמול כמה הבטחות מסויימות הובטחו….
קורוגאנה: אני מבין אותך. אתה בטוח?
מחייך אליו בעיניים עצומות
קורוגאנה: זאת תהיה פעם ראשונה בשביל שנינו…….
פיי: מפחד שזה יכאב?
קורוגאנה: מצחיק אחד. בוא נראה אותך!
פיי: טוב, עכשיו אתה חושב שאני פחות חתיכת חרא חלשלוש וכל זה?
קורוגאנה: לא, היית חתיכת חרא, וככה נשארת!
פיי: ביקורתי שכמוך! (מתרפק עליו עד מוות) גם לא הייתי צריך לדאוג אם זה כואב לך, כי כל הזמן צעקת לי \"חזק יותר!“
קורוגאנה: אני לא סובל אותך, אבל אני שמח שלפעמים אתה עושה מה שאומרים לך…
היום הבא
(החלק הזה הכי הפחיד את מוקונה, כי הם כמעט תלשו לו את האוזניים באותו היום, נשבע לכם…)
קורוגאנה: (מסתכל על פיי שמנגב כסות בבאר) מה יש לך? אתה לא בא איתי למעלה? (צוחק) כבר נמאסתי עליך, הא?
פיי: (מהורהר) תגיד… שמת לב שהמצב די שונה בתוך החדר הזה ומחוץ לחדר?
קורוגאנה: (נשען על הבאר) הייתי שם לב, אם הייתי מצליח להוריד ממך את הידיים לחצי שניה כשאנחנו בתוך החדר… הייתי בטוח עד עכשיו שזה משהו שאתה עשית עם הקסם שלך ואתה לא מודה בזה.
פיי: לפעמים אני כן אומר את האמת!
קורוגאנה: אה-הא….
פיי: נו, אני לא משתמש בקסם שלי יותר! אבל… יש איתנו עוד מישהו עם כוחות קסם… מישהו שגם ראה את הבחורים מהמועדון לילה… מישהו שאולי הגיע בעצמו למסקנה שזאת יכולה להיות דרך להציב מלכודות ושהכי בטוח בשבילנו יהיה לחפש \"דברים מסויימים\" בתוך החבורה… מישהו שיכול להרגיש איך אנחנו מרגישים גם אם זה דברים שאנחנו מדחיקים…
קורוגאנה: כדור הפרווה הלבנבן הזה!!!!
פיי: אל תקפוץ למסקנות. אבל אני חושד בו. למה שלא ננסה פשוט לשאול אותו?
דופקים בדלת.
פיי (עם אחד החיוכים הכי ענקיים שלו): הייייייייייייייייייי! סליחה על ההפרעה, אנחנו רק רוצים לדבר עם מוקונה לכמה רגעים, תוכל לבוא איתנו?
מוקונה: אולי עדיף לדבר כאן, לייד הילדים שלא מומלץ שהם יראו התעללות בבעלי חיים?
פיי: אנחנו רק רוצים לדבר, זה לא ייקח הרבה זמן.
קורוגאנה תופס אותו באזניים ומצמיד אותו לקיר.
קורוגאנה: אני עומד לפשוט את עורך אם ניסית לתמרן אותנו!!!
פיי: אל תהרוג אותו, אחרת נצטרך להישאר במקום הארור הזה לנצח.
קורוגאנה: אני לא אהרוג אותו, רק אחתוך לו את האזניים, אצלה אותן ואאכיל אותו בהן!!!!
מוקונה: פיי!!!! הצילו!!!
קופץ על פיי.
פיי: מוקונה. אנחנו לא נפגע בך….
מוקונה: תגיד את זה לו!!!
פיי: אנחנו רק צריכים לדעת אם זה אתה – ואז הכל בסדר, או אם זה אלה שעוקבים אחרינו – ואז זה רע מאוד.
אתה עשית משהו לחדר הזה?
מוקונה: יכול להיות ש… רק קצת…
קורוגאנה: מה עשית?!
מוקונה: שפיזרתי בו קצת פרומונים….
קורוגאנה: אתה צוחק עלי?!
מוקונה: אבל… הם לא היו אמורים לגרום לכם לעשות שום דבר שאתם לא רציתם לעשות גם ככה! אני מבטיח!
נו…. אם לא הייתי עושה את זה שום דבר לא היה זז איתכם. רק הייתם בונים תסכול מהמשיכה הזאת וזה היה גורם לנו לבעיות במסע… אני דאגתי שזה עלול להתדרדר לאלימות ו…
קורוגאנה: אתה מעיז להגיד את זה בתור תירוץ?! לקחת לאנשים את השליטה העצמית שלהם? אתה יודע איזה חוסר אחריות זה? אתה יודע מה היה קורה לפרצוף שלך עכשיו בלי היכולת לשליטה עצמית שלי?!
פיי: תירגע, תנשום….
אז… אתה יכול לנקות את החדר הזה או משהו?
מוקונה: זה יקרה מעצמו תוך כמה ימים. (הייתי ממליץ לכם לנצל אותם)
פיי: אתה מבטיח שזה כל מה שעשית?
מוקונה: טוב… אולי גם… שברתי לכם כמה קירות… אבל רק קירות קטנים, אני מבטיח!
פיי: מה זאת אומרת לשבור קירות?
מוקונה: אתה יודע, לכל אחד יש קירות כאלה שמונעים ממנו לעשות דברים, כל מני מחשבות כמו: „זה לא רעיון טוב\", „מה אם זה לא יעבוד ואני אשאר תקוע איתו באותו מסע?“, כל מני כאלה…
פיי: אז אתה הסרת מאיתנו את המעצורים שלנו?!
מוקונה: רק של קורוגאנה.
פיי: הא?!
מוקונה: בחייך, פיי, אתה רק רצית להיכנס איתו למיטה מהשניה שראית אותו….
פיי: (תופס אותו באזניים ומגיש אותו לקורוגאנה): תצלה אותו, אני עובר לגור כאן.
קורוגאנה:(מתפקע מצחוק) רגע אחד, זה דווקא נשמע לי מאוד מעניין.
פיי: סתמו שניכם! תגיד, מוקונה, אתה לא חושב שיש סיבה לקירות האלה? אתה לא חושב שאולי אם הם היו שם הם היו צריכים להיות שם?
קורוגאנה: איך יכול להיות שלפיי לא היו קירות? הבחור לא נותן לאף אחד להתקרב אליו.
פיי: תפסיק להיות ביקורתי!
מוקונה: אלה קירות מסוג אחר, אם אתה רוצה אפשר להוריד גם אותם…
פיי: שלא תעז! ותחזיר לקורו טאן את הקירות שלו ומייד!
מוקונה: אני לא יכול. ברגע שהוא כבר עשה את הפעולה, אי אפשר להחזיר אותם.
פיי: טוב, לא משנה! העיקר אל תתערב לנו יותר שוב. זה לא… זה לא אתי!
קורוגאנה: מי אתה שתדבר על אתיקה?
פיי: באיזה צד אתה?! ומה בדיוק עשיתי שהיה כל כך לא אתי?!
קורוגאנה: אולי בדיוק הדבר שאתה מסתיר מאיתנו?
פיי: טוב, לך, יצור, אני צריך לריב עם קורו סאמה בפרטיות, ותבטיח שלא תעשה את זה שוב!
מוקונה: לברוח מהר לפני שהם ישנו את דעתם!
קורוגאנה: או שאתה יכול לספר גם לו מה אתה מסתיר מאיתנו.
פיי: אני לא רוצה לדבר על זה!!!
קורוגאנה: (שם את ידיו על כתפיו של פיי ומנסה לכוון אותו לכיוון הדלת) בסדר גמור, לא חייבים *לדבר* בתוך החדר הזה…
פיי: שתוק כבר!
אחרי שמתברר שהם בכלל בארץ אדוניס, לפני המעבר לעולם הבא.
קורוגאנה: יש לך דקה?
פיי: הממ…
קורוגאנה: בקשר לבחור שהרג אותך…
פיי: אני יודע! אני יודע בדיוק מה אתה הולך להגיד! אתה הכי שונא בעולם אנשים שמוותרים ומתים למרות שהיתה להם תקווה, אם לא הייתי עקשן והייתי משתמש בקסם שלי זה לא היה קורה… אבל אני יכול להסביר! בלי הדפוס על הגב שלי, הקסם שלי יכול להשתולל, וקשה לי לשלוט בו. הייתי יכול להרוג את המנוול אבל הייתי הורג איתו גם את סאקורה ומוקונה. בלי מוקונה, שלושתינו היינו נתקעים שם לנצח, ואתה לא היית יכול לחזור הביתה. בלי סאקורה, גם לסיוראן לא היה טעם לחיות. אני יודע שאתה חושב שכל עוד יש תקווה חייבים לעשות הכל. אבל לפעמים יש מטרה שבשבילה עדיף לבחור בחיים אחרים על פני אלה שלך. אז באותו הרגע בחרתי ששלושתיכם תוכלו להמשיך במסע.
קורוגאנה: זה לא מה שרציתי להגיד. אבל אני שמח שסיפרת לי את זה.
העניין הוא כזה… כשחשבתי שאתה מת… הילד ביקש להילחם בעצמו, ולא היתה לי ברירה אלא לכבד את רצונו. אז ישבתי שם ודאגתי לו, וכשישבתי שם, אני והיצור לבד… חשבתי איך רגע אחד אתה ישן בזרועותי וסומך עלי שאני אגן עליך, ורגע אחר אתה מת… ואז הלכתי להתמודד עם האיש הזה והוא אמר לי שהוא הרג גם את הילדים. וראיתי את עצמי מקפץ מעולם לעולם לבד עם היצור, עד שנמצא את העולם שלי… הרגשתי צער עמוק… באותו הרגע, ורק באותו הרגע… אני הייתי שינובי שהרגו את אישתו וילדיו שיוצא לנקום.
פיי: אז אנחנו ההורים של הילדים האלה ואני האמא?
קורוגאנה: אנחנו צריכים להקפיא את העניינים לכמה זמן. אם המסע הזה יימשך יותר מזה, נוכל לדבר אחר כך. אתה מבין?
פיי: ברור שאני מבין. (מחייך בעיניים עצומות)
קורו שם לו יד על הכתף והולך.
מוקונה מעופף ליכוונו במהירות.
מוקונה: אתה צריך לבכות?
פיי: כן!!!
מחבק את היצור ומתייפח לתוך הפרווה שלו.
פיי: מוקונה!!! הוא זרק אותי!!! זרק אותי בלי רחמים!!! אני כל כך מדוכא!!!!
בפרק הבא: מונולג של קורו על מה שבאת קרה בארץ יאמה (כשהם הופרדו משאר החברים לחצי שנה), אל תדאגו, זה כתוב הרבה יותר טוב מהפרק הזה, ולא בצורת תסריט!
מוקונה אוהב אתכן!!
תגובות (0)