צובאסה כרוניקל – זכויות

אחרי סיום המנגה. קורו ופיי גרים בעולם של קורו ביפן הלא-מודרית. קורו עומד ומסתכל על פיי שיושב בשדה פרחים.

טומויו: אתה תמיד עושה את זה? עומד ומתסכל עליו כשהוא לא שם לב?
קורוגאנה: זה לא שאני לא רוצה שהוא ידע שאני רואה אותו… פשוט, זה מרתק להתסכל איך הוא לומד לקרוא בעזרת הקסם שלו…. איך הוא כותב את האותיות באוויר והן בוערות ונעלמות בעשן… איזה ריכוז! אבל יש לנו שפה קשה, זה ייקח לו זמן.
ללמוד לדבר היה לו הרבה יותר קל… זה היה די מצחיק.
כשנשארנו לבד בלי מוקונה… הוא כבר ידע כמה מילים, כי בזמן המסע הספקתי ללמד אותו קצת מהשפה שלי… הוא לקח את אחד הספרים ודחף לי לפרצוף ואמר "תקרא!”
על כל הנסיונות שלי למחות הוא רק חזר על המילה "קרא! קרא!”
אז התחלתי לקרוא. והוא רק רצה שאני אמשיך. הוא אמר לי "תמשיך. לקרוא.” גם הוא יכול להיות מפחיד כשהוא רוצה…
אז אני מקריא לו דף אחרי דף אחרי דף של טקסט משמעם, והוא משתמש סביבי בקסם שלו…
ובאיזשהו שלב הוא פתאום שאל "עכשיו אתה מבין אותי?”
ומאז הוא פשוט דיבר כמונו (אבל עם מבטא, ואיזה מבטא חמוד!) אבל לקרוא ולכתוב זה סיפור אחר לגמרי. זה מה שהוא לומד שם עכשיו…
טומויו: ואתה עומד ומסתכל עליו כשהוא יושב בין הפרחים ולומד לקרוא?
הוא נראה כל כך מאושר.
קורוגאנה: גם זה מגיע לו. יכול להיות שזאת הפעם הראשונה בחיים שלו שהוא מאושר.
טומויו: מרשים, איך שהוא התגבר על כל הקשיים. הוא באמת עבר הרבה.
ואיך הוא מרגיש טוב עכשיו… מה שהאהבה יכולה לעשות לבן אדם….
קורוגאנה: הוא היה מתגבר איתי או בלעדי…
טומויו: יש לי הרגשה שאיתך זה יותר כיף.
הקיסרית (מופיעה שם גם): אתם תמיד ככה, עומדים מאחוריו ומסתכלים עליו כשהוא לא רואה אתכם?
טומויו: את חייבת להודות שזה מראה מעניין.
הקיסרית: הוא נראה הרבה יותר טוב. שניכם נראים הרבה יותר טוב.
קורוגאנה: תודה, תודה.
הקיסרית: אני רואה שהתבגרת מאוד במסע שלך.
קורוגאנה: תפסיקו להגיד לי את זה כל הזמן!!
הקיסרית: אם כי עדיין יש לך עבודה…
מה את חושבת, טומויו? הגיע הזמן שהם יתיישבו? אני בטוחה שאני אוכל למצוא שתי כלות בשבילם.
קורוגאנה: הא!?!?!? זאת אמורה להיות בדיחה לא מצחיקה?
הקיסרית: מתישהו תצטרך להתבגר עד הסוף.
קורוגאנה: היא מנסה לבחון אותי או משהו כזה, או שבאמת אין לה מושג מכלום?
טומויו: אני נשבעת לך שבאמת אין לה מושג מכלום. הקיסרית הזאת ממש לא יודעת מה קורה בממלכה שלה.
קורוגאנה: אני לא צריך שתמצאי בשבילי שום דבר, וחוץ מזה כבר מצאתי בעצמי, תודה על ההצעה.
הקיסרית: אם אתה מתכוון לאחותי הקטנה….
(מתפקעים מצחוק)
קורוגאנה: לא טומויו!!! כבוד הנסיכה במקומה מונח, אשרת אותך לנצח, גם במחיר חיי וכו’ וכו’….
טומויו: הוא מתכוון אליו, את יודעת.
הקסרית: תגיד, הכלה שלך לא נראית לך קצת גברית מדי?
קורוגאנה: האמת לא.
הקיסרית: אתם צוחקים איתי, נכון?
קורוגאנה: אם תביאי איזה מישהי שתנסה לקחת אותו ממני, היא מתה.
הקיסרית: רגע אחד! שני גברים לא יכולים להתחתן!
קורוגאנה: ביקרתי בעולמות אחרים שבהם זה היה שונה.
בארץ קרואו המלך היה נשוי לכוהן הראשי שלו. בארץ יאמה, שני מלכים מארצות יריבות התאהבו זה בזה והביאו את השלום.
הקיסרית: אז אתה מצע שנשנה את החוק?
קורוגאנה: כן.
הקיסרית: אתה צוחק?
קורוגאנה: אם את ומועצת השרים לא ישנו את החוק, אנחנו נאלץ לצעוד.
הקיסרית: מה זאת אומרת לצעוד?
קורוגאנה: את לא רוצה לדעת…
הקיסרית: איך שני בנים יכולים בכלל…
טומויו: אני אסביר לך אחר כך.
הקיסרית: אבל לא תוכלו להביא ילדים.
קורוגאנה: אז שלא יהיו לנו ילדים.
הקיסרית: אז מה הטעם להתחתן אם זה לא בשביל הדור הבא?
קורוגאנה: יש זוגות שאין להם ילדים.
הקיסרית: כן, וכולם מצטערים בשבילם, זה טראגי.
קורוגאנה: זה עדיף על פני להתחתן עם מישהו שלא אוהבים.
הקיסרית: זה מה שאתה חושב לפני שהילדים באים, אבל גם אם לא אהבת את אמא שלהם, אותם אתה עומד לאהוב יותר מכל דבר. לא תדע עד שלא תנסה.
אם אתה רוצה, תגורו בשני בתים קרובים. תוכל לראות אותו מתי שתרצה.
קורוגאנה: תודה על ההצעה, אני מעדיף למות פעמיים.
הקיסרית: חבל לי על לוחם חזק ובריא כמוך שיכול להביא לעולם ילדים חזקים, ואם יש בממלכה שלנו קוסם רב עוצמה מעולם אחר, זאת ההזדמנות שלנו ליצור דור חדש של קוסמים שיוכלו לחזק את הממלכה.
קורוגאנה: אולי את חושבת ככה כי את הקיסרית ואת רגילה לשלוט, אבל הגנים שלנו לא שייכים לאוצרות הממלכה שלך.
טומויו: הבעיה בלשלוח ילדים רעים למסע, היא שהם עלולים לחזור ממנו עם מודעות.
קורוגאנה: אני יכול לאמן כמה לוחמים שתרצו, הוא יוכל ללמד את הכוהנים להשתמש בקסם שלו, וחוקים טיפשיים אפשר לשנות. כמו שעשו בעולם של יוקו כשהם הפכו "נישואין חד מיניים" לחוקיים.
טומויו: נכון! לשנות את החוק, ויפה שעה אחת קודם! אז את הולכת לדבר עם מועצת השרים?
הקיסרית: הרבה מהם יתנגדו לזה.
טומויו: תביאי את שני אלה לדבר בפניהם, אני בטוחה שהם ישתכנעו ברגע שהם יראו אותם.
הקיסרית: בסדר, אני אעלה את זה בישיבה מחר ונראה מה יקרה.
טומויו: ואני זאת שתארגן את טקס החתונה שלכם! איזו התרגשות!
הקיסרית: אמרתי שרק מחר!
טומויו: אני ארוץ להתחיל בהכנות!
קורוגאנה: רגע אחד! אני צריך לשאול אותו קודם! (הוא שונא אם אני עושה משהו בלי לשאול)
טומויו: נו, למה אתה מחכה? הוא יושב שם!

קורוגאנה: היי!
פיי: היי! (נותן לו איזה חיוך שממיס את כל השלג על ההרים שמאחוריהם) אני נילחם היום עם כמה קאנג’י ממש מסובכים… אבל אני לא מתכוון לוותר להם!!!
אני אלמד לקרוא, אתם עוד תראו!
קורוגאנה: וחוץ מזה, מה שלומך היום?
פיי: אני מרגיש כל כך טוב… כמה כיף לשבת פה… האמת הייתי מת לשכב על העשב בשמש הזאת ולחטוף תנומה, אבל אני צריך להספיק ללמוד…
קורוגאנה: היו קצת בעיות.
פיי: מפלצות מעולם אחר, וצריך ללכת להילחם בהן?
קורוגאנה: אתה המפלצת היחידה מעולם אחר בינתיים…
פשוט… הקיסרית הופיעה, ואמרה שאתה נראה ממש טוב. שאתה נראה מאושר.
פיי: היא צודקת. אני מרגיש כל כך נפלא בעולם שלך!
אם רק יכולתי להסביר לך… כמה שאני שמח להיות פה…
קורוגאנה: רואים עליך. וגם היא ראתה עליך. האמת, היא אמרה ששנינו נראים טוב, והיא חושבת שזה הזמן שנתיישב ונקים משפחה. היא הציע למצוא לנו שתי אמהות פוטנציאליות שנתחיל לייצר איתן ילדים במרץ.
פיי: לאאאאאא!!! באמת בעיות!! ידעתי שזה טוב מדי בשביל להיות אמיתי! איך אנחנו הולכים לצאת מזה עכשיו? אמרת קודם שבעולם שלך אין הרבה מודעות….
אנחנו נעבור עולם! על איזה איבר נצטרך לוותר עכשיו?
קורגאנה: תירגע, פסיכי. דיברתי איתה על זה עכשיו. אז… היא הולכת להעלות בקשה עם מועצת השרים בשביל לשנות את החוק.
פיי: אתה רציני? אתה חושב שהארץ הזאת מוכנה לזה?
קורוגאנה: כדאי להם.
אז כל מה שנשאר לי לעשות זה לשאול אותך…
רגע, אתה שוב עומד להתחיל לבכות נכון?
פיי: זה סוג אחר של לבכות….
קורוגאנה: פיי ד. פלורייט, האדם המעצבן ביותר שפגשתי, תסכים לעשות איתי היסטוריה?
פיי: מה נראה לך????