צובאסה כרוניקל – ההרצאה על הויקינגים

היי כולםן! מוקונה מגיע לאתגר הכי גדול שלו! לתסריט שהוא הכי חיכה להיפטר ממנו…
הכל התחיל מחלום של מוקונה שכלל רק משפט אחד. מוקונה חלם שרואים את קורו ופיי של העולם "האמיתי" בשדה תעופה בטוקיו, ופיי אומר לקורו "אני לא חוזר לדנמרק, אני נשאר כאן ביפן!" (כנראה שאמרו בחדשות משהו על דנמרק לפני שמוקונה נרדם)
אחרי שהוא התעורר מהחלום הוא התחיל לכתוב על זה פיק… והמשיך לכתוב… והמשיך לכתוב… ולא הפסיק לכתוב… וזה לא נגמר!!! (אתם לא חייבים לקרוא את הכל אם זה ארוך מדי. המפגש הזה פשוט מוזכר גם בפיקים הבאים, אז מוקונה חייב לכלול אותו באוסף)
בפיק הזה קורו ופיי פוגשים את "עצמם" בעולם של החנות של המכשפה, וזה גורם להם להבין הרבה דברים.
זה פיק של צובאסה, אבל כולל גם דמויות מתוך "סאקורה לוכדת הקלפים".

ההרצאה על הויקינגים:

קורוגאנה: בשביל המשימה הזאת היינו צריכים לחזור לעולם של המכשפה הבין מימדית… זאת אומרת… לעולם של החנות שלה. היא כבר לא נמצאת שם, אבל הבחור ההוא, איך קוראים לו? הבחור שהוא גירסה נוספת של סיוראן… הוא אמר לנו שיש משהו בעולם שלו שיוכל לעזור לנו לתקשר עם הנשמות של סיוראן וסאקורה.
אבל בשביל זה נצטרך לטוס לארץ שנקראת "מצרים". יש שם פירמידות מיוחדות, שנבנו כנראה על ידי יצורים מעולם אחר. אותם יצורים שבנו את ההריסות המסתוריות בארץ קרואו. העולם שלהם כבר לא קיים, וזה המקום היחיד חוץ מארץ קרואו שידוע לנו שיש בו הריסות שלהם. המקום היחיד שבו נוכל לגלות רמז למה שקרה.
בשביל להגיע לשם נצטרך לטוס במטוס, ובשביל לעלות למטוס אנחנו זקוקים לניירות, ובשביל לזייף לנו ניירות, הוא מכיר מישהו, אבל זה עולה כסף, ובשביל להרוויח כסף במטבע המקומי, נצטרך לעבוד.
סאקורה החליטה להצטרף אלינו למשימה הזאת. והיא לא היתה מוכנה לשמוע מזה כשסיוראן הציע לה להישאר בארץ קרואו לפחות עד שנסיים את העבודה בחנות.
פיי מאוד שמח על חברתם של שני הילדים, אפילו שאלה לא אותם סיוראן וסאקורה שיצאו איתנו למסע המקורי. הוא ממש נהנה להשגיח עליהם. אולי הוא באמת מרגיש כמו אמא שלהם…
היינו צריכים לעבוד בחנות ההיא כמה חודשים. אני ופיי עשינו דברים שאני לא ממש גאה בהם כדי להגשים ללקוחות המוזרים שלו את הבקשות העוד יותר מוזרות שלהם. פיי לא היה מוכן לערב את הילדים בזה. הם טיפלו בעבודות הבית בחנות, ביחד עם עוד שתי ילדות מוזרות שאין להן נשמות או משהו בסגנון. הכי מאושר היה מוקונה שזכה לבלות הרבה זמן עם המוקונה השני. למרות שהם כל הזמן מתקשרים זה עם זה ומרגישים כאילו הם נמצאים ביחד, אפילו ממרחק של עולמות שונים.
לקח לנו הרבה זמן עד שסוף סוף הצלחנו להגיע לשדה התעופה. וואטנוקי הסביר לנו במדוייק את המנהגים המוזרים של העולם שלו. איך לעבור את שדה תעופה בשלום והכל. קצת מגזימים שם עם השמירה, שחס וחלילה לא יעבור שם מישהו שלא אמור לעבור. בחיים שלי לא ראיתי כזה עולם הרמטי, אני נשבע לכם… כשסוף סוף הגענו לשם גילינו שהטיסה לקהיר מאחרת בחמש שעות.
הפתיע אותי כמה שזה עיצבן אותי. אחרי הכל חיכינו שם כבר כמה חודשים, אז מה זה עוד 5 שעות?
אבל איזה 5 שעות… לא תאמינו…

פיי: אני הולך לשאול אותם מה קורה עם הטיסה. חכו לי כאן.
סיוראן: תראה, קורוגאנה סאן, אני חושב שאני רואה כאן… אותך. זאת אומרת את האיש שהוא אתה בעולם הזה.
קורואנגה: אולי כדאי שנלך מכאן, לפני שהוא יראה אותנו…
סיוראן: זה אבוד, הוא מסתכל יש אליך.
קורו2: (עם בגדים של סטודנט בטוקיו, לא אחד חושב את עצמו יותר מדי, אבל עדיין נראה קול)
היי! אתה! אתה נראה בדיוק כמוני!
פיי2: (רץ לכיוונו) קורו!!!
קורו2: (מסתובב) פיי!!!
פיי2 (עם תרמיל על הגב, ולובש ג’ינס וקפוצ’ון כזה, כמו הבגדים של קאזהאיה): אני לא עולה למטוס.
סיוראן: גם פיי סאן נמצא כאן!
קורו2: אתה חייב.
פיי 2: לעולם לא!
קורו 2: תסתובב ותעלה על המטוס הזה עכשיו!
פיי2: לא! אני לא חוזר לדנמרק!
קורו 2: עוף מפה! לא רוצה לראות אותך יותר!
פיי2: לא מאמין לך!
קורו2: דיברנו על זה! זה בלתי אפשרי….
פיי2: לא איכפת לי! אני קורע את כרטיס הטיסה שלי! אני נשאר כאן ביפן!
קורו 2: מה אתה עושה, פסיכי?!
פיי: אני לא זז מכאן, תצטרך להוריד את חרב הסמוראים הלא חוקית שלך מהקיר ולהרוג אותי אם אתה רוצה להיפטר ממני! אני לא עוזב אותך בחיים!
קורו2 (מחזיק לו את שתי הידיים): מה יעזור לך עוד הפעם לדחות את הטיסה? אתה רק הופך את זה לקשה יותר!
פיי2: טוב מאוד!
קורו2: איך תישאר כאן? תצטרך ללמוד יפנית….
פיי2: סיימתי דוקטורט, אני אצליח ללמוד שפה.
קורו2: דוקטורט בשפות סקנדינביות עתיקות וההיסטוריה של הויקינגים, מה תעשה עם זה כאן?
פיי2: כשבאתי להרצות כאן על הויקינגים האולם היה מלא!
קורו2: הוא היה מלא בגללך לא בגלל הנושא!!! למה אתה חושב שבאתי? חשבת שאיכפת לי מויקינגים???
פיי2: אז אני אזרוק את הקריירה האקדמית שלי לפח! אני אלמד אנגלית בבית ספר כמו אחד המורים העבדים האלה כל חיי!
קורו 2: אני גר במעונות, עם עוד שלושה סטודנטים בחדר…
פיי2: אני אשכור דירה ואחכה לך! או שאני אשן בסימטה קרובה לקמפוס!
קורו 2: כל המשפחה שלך… החברים…
פיי2: אני אדבר איתם בסקייפ!
קורו 2: יהיה קשה להשיג ויזת עבודה…
פיי2: אני אעמוד שעות בתור! אני אקח עורך דין! אני אלחם! או שאני אכריח אותך להתחתן איתי!
קורו2: נישואין חד מיניים עדיין לא חוקיים כאן…
פיי2: אז נתחיל לצעוד, כמו שעשו בארצות אחרות, עד שהם יהיו חוקיים! נחטוף את הקיסר…
קורו 2: שששש…. בלי ויזה מתישהו ישימו אותך בכוח על מטוס ויכריחו אותך לחזור…
פיי2: אני אחטוף את המטוס ואכריח אותו להסתובב ו…
קורו2: אתה חייב להתחיל להיזהר עם איך שאתה מדבר בשדות תעופה!
פיי2: אני לא יכול! אני מאוהב!
אנשים בשדה תעופה: אוווווווווווווווווווווווווווווווווו…..
קורו2: כולם מסתכלים עלינו….
פיי2: טוב מאוד! תגידו לו שאני אוהב אותו ואני לא זז מכאן!
קורו 2: אני חושב שהבנתי את התמונה… רגע אחד! מה אם אני אעבור לדנמרק?
פיי2: אתה רציני?
קורו2: למה לא?
פיי2: שתוכל לגור סוף סוף בארץ עם אנשים בגובה שלך? הממ… אם אני מתחתן איתך, תוכל להתאזרח שם, ואני בטוח שאני אוכל להכניס אותך לפקולטה ללימודי המזרח הרחוק, גם בהיסטוריה וגם ביפנית…
קורו 2: אז מה אתה מתכנן לחטוף קיסרים?! תקשיב, תישאר כאן כמה זמן. אני אצטרך לספר להורים שלי… שיט! אני אצטרך לצאת מהארון מולם!
פיי2: אתה מסוגל! אתה חזק! אתה נינג’ה!
קורו2: נצטרך לחיות בנפרד עד שאני אסיים את התואר, ואז אני אוכל פשוט לטוס אליך.
פיי2: רגע… אתה לא סתם מנסה למשוך זמן?
קורו2: היי, אני לא יכול להתחתן איתך אם אתה לא סומך עלי. מה אתה אומר? אני אעבור לחיות איתך בדנמרק? הנסיך הדני שלי? המלט שלי?
פיי2: היי, אל תקרא לי המלט, אני מקווה שדוד שלי לא יהרוג את אבא שלי….
קורו2: בדיוק! תספר לי הכל על המשפחה שלך ותכיר לי אותם! ההורים שלך יודעים?
פיי2: מה נראה לך?
קורו2: שאלה טיפשית… והם לא נאצים או משהו?
פיי2: אני לא מגרמניה, אני מדנמרק! המדינה הראשונה ב ע ו ל ם שאישרה נישואין חד מיניים, לידיעתך. וחוץ מזה, אם מישהו כאן ממדינות הציר זה אתה!
קורו2: יכול להיות, אבל הקמיקאזה היחיד שאני רואה כאן זה אתה!
פיי2: אז… זה באמת עומד לקרות? אתה ואני? לתמיד? לכל החיים?
קורו2: אמרנו שזה רק לשבועיים… ואז עוד שבועיים… ואז עוד שבוע אחרון ודי…
פיי2: על מי עבדנו?
אנשים: נו, תנשק אותו כבר!!!
מתפקעים מצחוק.
מתנשקים איזה חצי שעה לקול תשואות הצופים.
קורוגאנה, והילדים בהלם רציני.
מוקונה (מציץ מהכיס): הם זוג אוהבים!! קורו רין ופיוש של העולם הזה הם זוג אוהבים!!! *גם* הם זוג אוהבים – בדיוק כמוכם!!! כמה מרגש!!!
מתחבקים חזק.
פיי2: אתה לא בוכה, נכון?
קורו2: מצטער, לא כל יום מוצאים גם את אהבת חייך וגם את אחיך התאום האבוד.
פיי2: אח תאום אבוד? אז ייצא לי לעשות את זה עם תאומים?
קורו2: אני רציני. ראיתי הרגע מישהו שנראה בדיוק כמוני.
פיי2: רגע, גם אני ראיתי הרגע מישהו שנראה בדיוק כמוני! חשבתי שזה הרוח של האני הפנימי שלי או משהו.
קורו 2: טוב הרוח שלי עומד בדיוק פה.
קורוגאנה: היי!
פיי2: בשם כל ה….
קורו 2: ואת מי אתה ראית?
פיי2: עמדתי להיכנס לבידוק הבטחוני, והוא הופיע שם פתאום, הוא קרא לי בשם שלי ואמר לי לעשות את הדבר הנכון. ואז הוא אמר: לא לוותר כל עוד יש תקווה ו…
פיי: (מופיע פתאום) ואני רואה שבאמת הקשבת לי.
(מחייך בעיניים עצומות) מצטער, חברים, לא רציתי שתראו אותם. חשבתי לפתור את זה בשקט, לא ידעתי שהוא ירוץ בדיוק אליכם.
קורו 2: אולי תסבירו לנו מה קורה פה?
קורוגאנה: אני יודע שזה נשמע מטורף… אבל… שמעתם על מימדים מקבילים?
פיי2: כמו תורת הקוונטים? חבל שאנחנו לא סטודנטים לפיזיקה… רגע אחד! אתה מדבר דנית?!
קורו2: לא, הוא לא. הם כולם מדברים יפנית…
פיי2: אנחנו מדברים אחד עם השני אנגלית, והם מדברים איתנו דנית!
קורוגאנה: יש לנו… מתרגם.
מוקונה: שלום! אני מציץ לו מהכיס, אסור שמצלמות האבטחה יראו אותי….
פיי 2: בשם כל החייזרים!!!
פיי: אני חושב שעדיף שנשב שם…

יושבים איפשהו בשדה התעופה.
פיי2: אני מאמין להם.
קורו2: אתה בטוח?
פיי2: זה ההסבר הכי הגיוני. או שאתה חושב שעשו להם ניתוח פלאסטי שיראו כמונו ובנו רובוט של יצור מדבר, ושטפו לנו את המוח כדי שכל אחד מאיתנו ישמע אותם בשפה שלו?
קןרו2: כן, גם אני מאמין לכם, זה ההסבר הכי הגיוני…
פיי: למעטים יש את היכולת הקסומה, או את הטכנולוגיה (תלוי בעולם) של לעבור בין המימדים. אנחנו פשוט נמצאים במסע על פני יקומים שונים, ולפעמים אנחנו פוגשים גירסאות אחרות של עצמנו… רוב הסיכויים שזה קורה מתי שזה אמור לקרות.
פיי2: למשל… בנקודת מפנה בחיים שלנו…
קורו2: אולי גם אתם הייתם צריכים לפגוש אותנו בדיוק עכשיו?
פיי2: כן, מה בדיוק קורה בין שניכם?
קורוגאנה: בבקשה, אל תלך לשם…
פיי: זה מסובך… אני איבדתי עין, ואז הוא איבד זרוע, והשגתי לו זרוע ביונית, ואז החזרנו לי את העין… הוא ויתר על הדם שלו, אני ויתרתי על הקסם שלי… ואז הקסם שלי חזר… לפני ששמנו לב התחיל מן סחר איברים בשביל שנוכל להציל אחד את השני… אני לא יודע אפילו כמה יישאר מאיתנו לפני שזה ייגמר…
קורו2: אתה חושב שהם ויתרו גם על ה…
פיי2: קורו!
קורו2: נו, תגידו, אז עשיתם את זה כבר?
קורוגאנה: אהם!
פיי: הילדים כאן!
פיי2: זה נשמע לי כמו כן….
קורו2: זה בהחלט נשמע כמו כן…
פיי: רגע, אולי יש כאן באמת איזו הקבלה. אנחנו לא יכלנו לשרוד אחד בלי השני בצורה טכנית. כי בלי הדם שלך הייתי מת. ואולי הם לא יכולים לשרוד אחד בלי השני באופן רוחני. כי הם זוג אוהבים.
קורוגאנה: בוא נסגור את העניין בזה שזאת ההקבלה בין היקומים!
קורו2: אבל אתם מעולמות שונים. יכול להיות שבשביל כל אחד מכם השני מחכה בעולם שלו?
קורוגאנה: הייתי מרגיש אם זה היה ככה. אבל אני די בטוח שזה הפיי שאני קיבלתי…
פיי2.: תגידו, אנחנו נאבקים על זכויות בעולם הזה, בשביל שזוגות כמונו יוכלו לחיות יחד. איך זה בעולמות שלכם?
פיי: טוב, העולם שלי כבר לא קיים יותר, אבל אף אחד שם לא עשה מזה עניין… אבל עברנו מאז בכמה עולמות שבהם היה איסור חמור, אפילו עד עונש מוות. איך זה בעולם שלך, קורו סאמה?
קורוגאנה: זה לא אסור. כאילו… לא יעשו לכם כלום. אבל עדיין יצפו מכם יום אחד שתתחתנו עם אישה ותעשו ילדים… אבל זה לא שיעשו לכם משהו רע אם לא… אני חושב שפשוט אין שם כל כך הרבה מודעות לעניין…
סאקורה: טוב, בעולם שלנו בתקופה מסויימת המלך עצמו היה נשוי לכוהן הראשי וכולם ידעו את זה.
קורו2: תאר לך, המלך מחוץ לארון באופן רישמי.
פיי2: אחלה ממלכה!
נו, אז למה שלא פשוט תגיד לו שאתה אוהב אותו? אתה צריך לדחות את זה עד הרגע האחרון ולרוץ אחריו בשדה התעופה?
קורוגאנה: איך אתה רוצה להתחתן איתו? הוא כזה מעצבן!
קורו2: על מה אתה מדבר, הוא הדבר היחיד *שלא* מעצבן אותי בכל העולם הזה!
קורוגאנה: אז הוא קיבל את הפיי הטוב…
פיי: אתה לא נשמע ביקורתי כמו קורו-פונג שלי.
פיי2: בטח שלא! הוא הבן אדם הכי לא ביקורתי והכי לא שיפוטי שאני מכיר…
פיי: אז הוא קיבל את הקורו-צ’אנג הטוב…
מוקונה: רגע, אבל בעולם שלכם ההורים שלכם עדיין חיים נכון?
קורו: נכון…
מוקונה: אז לא הכל מקביל. ולך יש אח תאום?
פיי2: היה לי. הוא מת בלידה. בגלל זה ההורים שלי כל כך אוהבים אותי והם ירשו לי לעשות מה שאני רוצה. האמת… לרגע חשבתי שאתה זה הוא…
היצור: ואתה, השם טומויו אומר לך משהו?
קורו2: הבת של פרוספור דיאדוג’י? אני מת עליה! אני המנחה שלה בעבודת הגמר של בית הספר. היא ממש גאונה. דיברתי עם אמא שלה על לנסות להכניס אותה לאוניברסיטה ביחד עם השנתיים האחרונות של הלימודים…
מוקונה: והשם "אשורה" אומר לך משהו?
פיי2: פרוספור אשורה? הוא היה המנחה שלי, הוא היה כמו מנטור בשבלי, אבל אני בסוף הייתי זה שגרם שיפטרו אותו. גיליתי שהוא התעסק עם תלמידות, כולל חברה ממש טובה שלי בשם צ’י. לא היתה לי ברירה. אני הובלתי את המאבק נגדו. הוא קרא לי בוגד, האשים אותי בגזענות – כי הוא בא מהודו….
קורו2: נראה אותו מאשים אותך בגזענות אחרי שתתחתן עם מישהו מ"גזע" אחר…
פיי2: גזע אחר אבל אותו המין…
(מתנשקים)

סאקורה: הם עדיין מדברים?
סיוראן: זאת ההזדמנות היחידה שלהם לדבר עם מישהו מעולם אחר. הם מאוד סקרנים.
סאקורה: הוא יושב שם עם המחשב הנייד וכותב כל מילה שהוא מספר לו… הוא כנראה לא יעזוב אותו עד השנייה שנצטרך לטוס…

קורוגאנה: אתה יודע שאף אחד לא יאמין לך…
קורו2: לא איכפת לי, אני עושה את זה בשביל עצמי! כל החיים התעניינתי בנינג’ות ובעבר, ועכשיו אני פוגש את… עצמי בתור נינג’ה! ספר לי הכל! כל מה שאתה יכול עד שהמטוס שלכם יגיע! זה היום הכי מאושר בחיים שלי!! (כן, נו, גם בגלל ההוא…) תמשיך לספר!!!
קורוגאנה: לעזאזל! מה אתה מוצא בו?!
קורו2: אתה מתכוון למלאך הנורדי היפיפה הזה שהפך אותי ליצור הכי בר מזל על פני הפלנטה ברגע שהוא הסכים להיות שלי?
קורוגאנה: איבד את הראש לגמרי…

פיי2: אני חייב לכתוב הכל. ממלכה עתיקה… קוסמים… איזה אושר!
אז… מתי אתה מתכוון להגיד לו שאתה אוהב אותו?
פיי: אני יכול להגיד לו 20 פעם. זה לא יעזור לי אם הוא לא אוהב אותי בחזרה.
פיי2: הוא בטוח אוהב אותך בחזרה, כמו הקורו שלי! הוא כרת לעצמו את היד בשבילך!
פיי: זה התסביך שלו של להגן על אחרים.
תבין, פעם היינו כמוכם, אבל… הרגשות שלנו אחד לשני… גם זה היה משהו שהיינו צריכים לוותר עליו, בתור המחיר בשביל להביא שלום לארץ אחרת… ויום אחד כל הרגשות האלה פשוט נעלמו.
העניין הוא שאני חושב שאלי הם חזרו, אבל הוא בחיים לא ייתן להם לחזור שוב, הוא יחסום אותם. אז אין לי מה לעשות…
פיי2: איך אתה מוותר עליו ככה? זה בדיוק מה שאמרת לי לא לעשות!
פיי: אני לא מוותר עליו. הוא הקורו-מונג שלי בדיוק כמו שההוא שלך. פשוט בדרך אחרת. לפעמים צריך לרוץ בשדות תעופה, אבל לפעמים צריך לקבל את המצב.

נפרדים לפני הבידוק הבטחני.
פיי: מוקונה, אני צריך שתשתמש בטלפורט שלך, ותעביר את עצמך לצד השני של הבידוק הביטחוני הזה.
מוקונה: אני אחכה לכם בחנות הצעצועים בדיוטי פרי, אני אתחבא שם בין בובות בגודל שלי.
פיי: אני מבין שגם בדרך שלכם ניצבים קשיים… אבל אני יודע שתצליחו לעמוד בהם. אל תוותרו אחד על השני לא משנה מה.
פיי2: לעולם לא!
קורו2: לא מוותר על הנסיך הדני שלי!
קורוגאנה: אתה בטוח שאתה אני?
פיי: בוא נלך!!

פיי2: (מדבר דנית בטלפון עם מישהו): באמת?
אני יכול להישאר עוד?
כן. זאת הדחיה האחרונה, אני מבטיח לחזור הפעם!
חופשה אחרונה. חייב להכיר את ההורים שלו והכל…
והוא באמת יוכל ללמד אם הוא יסיים את התואר? בפקולטה ללימודי המזרח?
תודה, הדיקן!
כן, אני מבטיח!
זהו, סודר!
קורו2: באמת?
פיי2: כן, תהיה לך עבודה אם תעבור איתי לדנמרק! יש מחסור במורים בשפות של המזרח הרחוק.
(מתחבקים)

פיי2: אתם מבינים… אה… לא עליתי לטיסה שלי… הייתי צריך לרוץ אחריו ולהציע לו נישואין במקום….
פקידות: אוווווווווווווווווו….
פיי2: אז העניין, אני צריך עוד טיסה, לפני שיתפסו אותי באוזניים וישליחו אותי על מטוס גם ככה….
פקידות: הוא לא צריך לשלם שוב! בואו פשוט נחליף לו את הטיסה!
בואו נשדרג אותו למלחקה ראשונה!
איזה סיפור רומנטי!!!

קורו2: פרופסור פוג’יטקה…
כן, אני….
המרצה הדני שהגיע לכנס…
כן, זה שהרצה על הויקניגים…
ועכשיו אנחנו חייבים ללכת להורים שלי… כי אין מקום במעונות… והעניין עם הורים שלי… הם עדיין לא יודעים עלי…
מדובר בהורים שיחטפו חררה גם אם אני אכנס לשם עם בחורה דנית…
והם שלחו לך כרטיס ברכה כשטויה התחתן בברלין… אז חשבתי….
(רואים את פוג’יטקה כזה עם החליפה והעניבה מדבר בטלפון הנייד)
פוג’יטקה: אתה רוצה שאני אבוא איתכם?
זה בסדר.
תזכרו שאתם לא לבד. הקהילה חזקה בקמפוס.
אני אוודא שההורים שלך ידעו את זה.
כן, אין בעיה.
(מנתק ומתקשר לטויה)
היי טויוש, יש לכם תוכניות להיום?
(רואים את טויה מדבר בנייד, הוא ויוקיטו יושבים בקפיטריה של הקמפוס)
טויה: יוקי רוצה לגרור אותי לאחת ההרצאות המשעממות של הדוקטורנטים ואני אמרתי לו שאני מעדיף להישאר בבית ולבדוק עבודות, אבל הוא…
פוג’יטקה: מתחשק לכם במקום זה לבוא הביתה עם תלמיד שהולך לצאת מהארון מול ההורים שלו?
(טויה ויוקיטו מסתכלים אחד על השני ורצים משם, הכיסאות נופלים)

כמה שבועות קודם, אולם הרצאות באוניברסיטה של טוקיו
(רואים כזה מונטז’ של הרצאות על תרבויות עתיקות, רומא, יוון, מצריים, הודו, פרס, אפריקה, אמריקה וכו’ עד שמגיעים אל הויקינגים)
פיי2: אז… כן, אני חושב שהשולחנות של הויקינגים היו פחות ארוכים מהשולחנות של הצלבנים. אף פעם לא שאלו אותי את זה בהרצאה האמת. עוד שאלות?
סטודנט: אתה הומו?
טויה: היי! אל תבריח לנו את כל המרצים שבאים לכאן! אתה רוצה שיתלוננו עליך בפעם השלישית?
סטודנט: כן, אני מנסה לשבור את השיא! (כולם צוחקים)
פיי2: את זה האמת תמיד שואלים… טוב, זריז: כן, אני כן. לא, אין לי חבר כרגע, וכן, אני ממש בקטע של בחורים אסייתים. אבל אני אשמח אם תשאלו דברים על הנושא של ההרצאה… ודרך אגב… אם הנושא מעניין אתכם, אני אשמח להישאר עוד שבוע ולתת לכם הרצאה על התזה שלי על יחסים הומוסקסואלים בתקופת הויקינגים, אז דברו עם פרופסור קינימוטו על ענייני התקציב…
(תשואות רמות מהקהל)

(אחרי ההרצאה)
טויה: לא, אי אפשר לשאול שאלות עכשיו! הייתה לכם כבר הזדמנות לשאלות. היי, אתה! כן, אתה! הנינג’ה! איתך אף אחד לא יתעסק! תוודא שהוא יצא מכאן ויגיע למלון שלו בלי שאף אחד יטריד אותו!
תראה לו את מגדל טוקיו בדרך או משהו!
קורו2: שמעתם אותו, כולם לזוז, או שיש לכם עסק איתי!

(חדר במלון, פיי מתכרבל בחיקו של קורו)
פיי2: האמת שהם נותנים חדרים נחמדים במלון למרצים אורחים…
קורו2: בהחלט עדיף על המעונות עם עוד שלושה מעצבנים שלא נותנים לך ללמוד בשקט.
פיי2: והם אף פעם לא הורידו את החרב שלך מהקיר?
קורו2: נראה לך? הם יודעים שאם הם יגעו בה הם מתים…
פיי2: (מתמתח) טוב, מוקדם מדי בשביל ללכת לישון, אז אני מניח שנצא… אתה הולך להראות לי את כל המקומות של הסצנה ההומואית בטוקיו, הא? אני לא יכול לחכות…
קורו2: בקשר לזה…(מסמיק) האמת שאני לא ממש מכיר אף מקום.
פיי2: מה, אתה מהסנובים האלה שלא רוצים שום קשר עם שאר הקהילה? אני מת על כאלה!!
קורו 2: לא… פשוט… אני לא ידעתי שאני הומו.
פיי2: מה זאת אומרת? אתה נישקת אותי כשהראית לי את מגדל טוקיו ואז שאלת אם נוכל לבוא לכאן ו…
קורו 2: כן, זה היה בדיוק הרגע שגיליתי.
פיי2: אתה לא רציני! אז עד עכשיו היית רק עם בנות?
קורו 2: גם זה לא.
פיי2: זאת היתה הפעם הראשונה שלך בכלל?
קורו2: וגם הנשיקה הראשונה.
פיי2: איזה כבוד! אני לא יודע מה להגיד… אני די בהלם… וואו… זה באמת חתיכת כבוד! חתיך כמוך… יש לי הכי הרבה מזל בעולם או מה?
קורו 2: כל הזמן חשבתי, שלא הייתי מעוניין באף אחת כי חיכיתי לזאת שתהיה אהבת האמת שלי…
פיי2: אז פשוט היית בקטע של בנים כל הזמן?
קורו 2: או שאולי זה בדיוק מה שקרה.
פיי 2: וואו. אני באמת לא יודע מה להגיד לך… אני כאן רק לשבועיים… אני גר ממש רחוק מפה…
קורו 2: כן, בארץ רחוקה-רחוקה, הא?
אז באת לכאן, הפכת את החיים שלי על הראש ועכשיו תסתלק מכאן?
פיי 2: אני באמת לא רוצה. אבל מה נוכל לעשות? אנחנו בקושי מכירים…
קורו2: בינתיים אני מניח שנלך לגלות ביחד את כל המקומות של הסצנה בטוקיו………

קורו 2: אני רוצה שתטוס מכאן פיי! אני רוצה שתטוס מכאן, ותישאר איתי בקשר. אני רוצה שתתקדם בחיים, ושתתחיל ללמד, ושתפרסם מחקרים, אני רוצה לראות אותך מוקף בחברים שלך, אני רוצה שתמצא מישהו, מישהו שלמרות שהוא לא ראוי לך (כי מי יכול להיות?) הוא מבין בדיוק כמה מזל יש לו ומה יש לו בידיים, אני רוצה שתמצא מישהו שיעשה אותך מאושר ושתתחתנו ותאמצו מליון ילדים. אני רוצה לראות איך כל אחד מהם גדל. אני רוצה לראות אותך יותר ויותר שמח כל יום. ואני רוצה שלא תשכח אותי בחיים. אני רוצה להיות מאושר מזה שאני יודע שאתה מאושר, אז תעלה על המטוס הזה ותעשה אותי מאושר ואל תסתובב, אל תסתכל אחורה! אני לא רוצה שתענה לי אפילו, פשוט תסתום את הפה ותטוס מכאן!

פיי: פיי! היי, פיי! אני מדבר אליך!
פיי2: מה לכל ה… מי אתה?!
פיי: אל תעשה את זה!
פיי2: מה… מי….
פיי: אתה חייב לעשות את הדבר הנכון! אתה חייב ללכת בעקבות ליבך! אל תוותר עליו כל עוד יש לך תקווה! כל עוד שניכם בחיים! אתה לא יודע מה זה להיות פיי בלי הקורו טאן שלו, תאמין לי!
פיי 2: מצטער, חברים. אני לא עולה לטיסה הזאת! אני.. אני לא עולה לטיסה הזאת!!
פיי: רוץ אליו, מהר!
פיי2: אבל… אתה…
פיי: עזוב הכל עכשיו ורוץ אליו!!
פיי2: קורו!!!

(שתי מכוניות לפני הבית של קורו2)
טויה: (מביא לקורו כאפה) אתה ממזר אתה… אלה תמיד ההכי שקטים… תופס הסוואה עם הסלעים וברגע שאתה רואה משהו שאתה רוצה אתה זז במהירות הבזק לפני שמספיקים לראות…
יוקיטו: האמת שכולנו הפסדנו בהימורים מי יצליח להתחיל עם המרצה על הויקינגים…
אפילו לא היה לי מושג שאתה הומו!
טויה: אחד הסטג’רים של אבא שלי, והרדאר שלי לא אמר כלום… איזה בושה, אני אעשה חרקירי…
ותאר לך שבימנו שני אלה יכולים פשוט לעבור לארץ אחרת ביחד בלי בעיות…
יוקיטו: העולם משתפר, לא היתה לנו עבודה בזמן האחרון עם לעזור לסטודנטים עם בעיות בתחום… זה כאילו כבר אין במה לעזור.
קורו2: אז בגלל זה כל הסגל קפץ ברגע שהתקשרתי?
טויה: כשסוף סוף יש לנו הזדמנות…
יוקיטו: הוא סתם רצה תירוץ לא לבוא להרצאות של הדוקטורנטים…
פוג’יטקה: אתם אמורים לשמוח שהם כבר לא צריכים אותנו.
טויה: כן, עולם חדש…
פיי2: זה הבית שלך? הוא נראה כל כך…
קורו2: אל תדאג, הם לא מסורתיים כמו שאתה חושב.
טויה: מקסימום יכרתו לך את הזרת, אם תפנה אליהם בחוסר כבוד!
פיי2: לא! אני רוצה להמשיך לנגן בלהקה!
קורו2: אין לך ברירה, אמרו לך שצריך לסחור באיברים בשביל המשאלות שלך…
טויה: ורק שתדע שאבא שלו נראה בדיוק, אבל בדיוק כמוהו.

(כמה חודשים קודם, משרד הדיקן בחוג להיסטוריה אוניברסיטת טוקיו)
טויה: זה הדבר הכי מגוחך ששמעתי! אני לא מתכוון אפילו להתחיל להגן על עצמי מפני האשמות שטותיות כאלה!
פוג’יטקה: תירגע, טויוש, אני רק אמרתי שזה מה שמספרים…
טויה: זה לא היה קשור אלינו! המרצה מהלסינקי ביטלה בעצמה, זה לא שאנחנו אמרנו לה שלא תבוא והחלפנו אותה במרצה מקופנהגן. הם עצמם נורא רצו לשלוח אותו. הוא חשף שם איזה סקנדל עם אחד המרצים הבכירים, ועזר למלא תלמידות להתלונן עליו. כנראה שמדובר בבחור די אמיץ. האשימו אותו שהוא מעליל על המרצה הזה, וכשגילו שהכל היה נכון הם עכשיו מרגישים רע אז הם רצו לזרוק לו משהו…
אז מה הם מספרים? שאנחנו לחצנו שזה יהיה הוא ולא המרצה מהלסינקי?
מה, אנחנו טסנו לשם והכנסנו אותה להריון כדי שהיא תבטל?
ואז הזמנו אותו רק בגלל שהוא הומו? כדי שמה? שאני ויוקי נוכל לעשות איתו שלישיה? מה הם חושבים לעצמם?!
פוג’יטקה: אף אחד לא חושב דברים כאלה. הם חשבו שאולי הייתם צריכים לבחור בין שניים ובחרתם דווקא בו, מתוך סימפטיה…
טויה: אני מצטער, תסלח לי מאוד, אבל אנחנו לא אלה שהמצאנו את האפליה נגד נשים בעולם הזה! אלה דווקא הסטרייטים, שטוענים שהם כל כך אוהבים אותן ונמשכים אליהן, אז למה הם הפלו אותן בכל התרבויות בכל העולם בכל הזמנים?!
אל תתווכח איתי על זה! אתה פרופסור לארכיאולוגיה, אתה תגיד לי עכשיו שזה לא נכון!
פוג’יטקה: אל תתרגז עכשיו, טויוש… בכל מקרה, הם החליטו בעצמם לשלוח אותו, וזה לא משנה.
טויה: זה כן משנה. זה משנה כי חשבתי שכבר עברנו את זה. זה משנה כי לא חשבתי שנצטרך להתמודד עם האשמות כאלה יותר. זה משנה כי נשבר לי ה… סליחה אבא.
פוג’יטקה: ציפיתי שיהיו לנו בעיות כאלה עם המרצה על יוון העתיקה, לא על הויקיניגים…
טויה: אבא, חוש ההומור שלך ממש מביך לפעמים…
פוקג’יטקה: חה חה, מצטער.
טויה: שיט. הוא עומד לעשות לנו צרות המרצה הזה מפינלנד…
פוג’יטקה: לא, ההיא היתה מפינלנד, הוא מדנמרק.
טויה: שיהיה…

(בבית של קורו)
קורו2: אמא… אבא… זה פרופסור קינימוטו, אתם מכירים אותו. זה הבן שלו ד"ר קינימוטו והבעל שלו ד"ר צוקישירו, אתם מכירים אותם… וזה… ד"ר פרידריך ד. פלורייט מהאוניברסיטה בקופנהאגן…
פיי2: אה… היי… נעים מאוד…
קורו 2: (ג-גאם… ג-גאם… איך אני אספר להם עכשיו?) אה… אני.. יש לי הודעה.
אחרי שאני אסיים את הלימודים, אני רוצה לעבור לגור בדנמרק וללמד שם באוניברסיטה… אני יודע שזה אומר לחיות כל החיים רחוק מהבית… אני יודע שגם אם אני אבוא לבקר כמה שיותר, ואתם תבואו אלי, זה עדיין יהיה בקושי לראות אתכם…
אבל… אם יודעים… הסתכלתי עליכם כל החיים ויכולתי לראות כמה אתם אוהבים אחד את השני. אני יודע שאי אפשר להפריד בינכם.
ועכשיו… פגשתי מישהו… ואני יודע, פשוט יודע, שלחיות בלעדיו זאת לא אופציה.
אתם בטוח מכירים את ההרגשה הזאת…
אני לא סיפרתי לכם אף פעם, כי אני הילד היחיד שלכם, ואני יודע שאתם בטח מאוד רוצים נכדים יום אחד… ומה אם יגידו לכם שרוב הסיכויים שלא יהיו? או שיהיו אבל מאומצים?
לא סיפרתי לכם עד היום, פשוט כי זה לא היה רלוונטי, אבל עכשיו…
הלכתי סתם לשמוע הרצאה על ויקינגים, ואני לא יודע מה קרה. חשבתי שאני מגיע לשם בשביל לראות מרצה סקנדינבי, אבל הייתי בטוח שאני רואה מלאך… עם עיניים כל כך כחולות….
לא ראיתם אותי בוכה מאז שהייתי תינוק…. אבל עכשיו…
פיי2: זה בסדר, קורו. יהיה בסדר….
(מחבק אותו וקורו2 מתייפח בזרועותיו)
פיי2: הם ההורים שלך, הם יבינו…הם מבינים… זה… יהיה בסדר…
אבא של קורו: אז אני מניח שהפעם הראשונה שאתה תראה אותנו בוכים תהיה בחתונה שלכם.
אמא של קורו: ברור שאנחנו באים, מה חשבתם?
אבא של קורו: אני לא נמשך לגברים, אז מה את אומרת עליו?
אמא של קורו: חתיך לא נורמלי.
אבא של קורו: טוב מאוד, לא מגיע לו פחות טוב מזה!
(באנגלית רצוצה) אתה! יש לך את המזל הכי גדול בעולם, שהבן שלי רוצה אותך לכל החיים! אתה מבטיח שתהיה נאמן לו, שלא תסתכל על אף אחד אחר, שתדאג לו לעבודה טובה בדנמרק, ושתמיד תעמוד לצידו?
פיי2: כן, אדוני!
אני אהיה נאמן לו לנצח, אני אוודא שתהיה לו עבודה טובה, אני לעולם אפילו לא אחשוב על אף אחד אחר, ואני אעמוד לצידו תמיד!
אמא של קורו: וגם אתה, אתה בחרת באל הנורדי הזה, אז כדאי מאוד שתהיה בעל טוב ותמיד תגן עליו!
קורו2: כן, אמא, אני מבטיח! אני תמיד אגן עליו!
קורו 2: טוב, עכשיו אנחנו צריכים להפעיל סקייפ עם ההורים שלך!
פיי2: ומהר, לפני שהם ישלחו לי הודעה לשאול איך היתה הטיסה……
אבא של קורו: הבאת איתך את כל הסגל הבכיר, אני מניח שהם נשארים לארוחת ערב.
פוג’יטקה: אנחנו נשמח!
אמא של קורו: כשתסיימו עם ההורים שלו תבואו לעזור לי במטבח. נלמד את השוודי דבר או שניים.
קורו2: דני…
יוקטיו: גם אנחנו באים.
טויה: אולי נצליח ללמד אותו לאכול במקלות אכילה.
קורו2: כן, בהצלחה עם זה…
אבא של קורו: יופי, כולם הלכו, עכשיו תגיד לי בתור אבא, איך מתמודדים עם כזה דבר?!
אתה יודע, אני הגעתי ממשפחה מאוד שמרנית, ואני תמיד חשבתי, איך אני אתנהג כשקורו יגדל? איזה צרות הוא יעשה לי? אבל אתה יודע… קורו אף פעם לא עשה לנו בעיות. תמיד עשה את מה שביקשנו. תמיד היה מוכן לעזור. וחשבתי על ילדים של אחרים, עם בעיות סמים, כל מני פרחחים שצובעים את השיער ומחוררים את עצמם. ועכשיו אני שואל את עצמי… אפילו אם הוא לא כזה הוא אולי מסתובב עם כאלה…
פוג’יטקה: אתה יודע שלהרבה מבני הנוער האלה יש דווקא חברה?
אבא של קורו: כן, אלה הדאגות של ההורים שלה, לא שלי… אבל אם יכול להיות לו חבר כזה, אז עכשיו אני כמו ההורים של החברה, אם אתה מבין את מה שאני אומר…
פוג’יטקה: ברגע שהבן אדם החליט לא לעלות על הטיסה שלו, הם באו לכאן ישר משדה התעופה. הדבר הראשון שהוא עשה זה לספר להורים שלו. אני חושב שזה אותו קורו שאתה מכיר. הוא לא השתנה פתאום.
אבא של קורו: אז איך מתמודדים עם זה?
פוג’יטקה: אני לא יכול להגיד לך. יוקיטו היה חבר טוב של טויה מאז שהם היו קטנים. הוא היה כמו בן בשבילי. איבדתי את אישתי האהובה, הייתי שבור. והילדים שלי, ושני בני הזוג שהם בחרו, תמיד היו שם בשבילי. והם עדיין מה שמחזיק אותי חי.
אני לא יודע מה הייתי חושב אם אחד הילדים שלי היה בורח לארץ רחוקה עם מישהו שהוא הרגע פגש.
אבל אני ראיתי את הבחור הזה מרצה, והוא נראה לי בחור לעניין.
ושני אלה נראים כאילו שום דבר לא יכול להפריד בינהם…
אני רוצה לתת להם את כל התמיכה שאני יכול. מה שאנחנו יכולים לעשות עכשיו זה להאמין בהם.
אבא של קורו: היתה לי הרגשה טובה כשאמרתי לקורו להתמחות אצלך…

(קורוגאנה בשדה התעופה, מתחרפן אחרי שהוא ראה את הזוג המאושר)
קורוגאנה: על מה אני חושב? מה איכפת לי מה "אני" אחרים עושים בעולמות אחרים?
כל העניין הזה מטופש… כאילו יש להם איזשהי "זהות" לפי האנשים שהם עושים איתם דברים… זה פשוט עולם טיפשי…
כאילו, כן, ברור שזה ממש כיף להתעסק עם פיי… אבל, זה לא אומר שאני עכשיו צריך להחליט איזה משהו… להצהיר בפני כל העולם שאני רוצה לעשות דברים איתו ורק איתו. ומה אכפת לי בכלל מאנשים אחרים ולמה שאני אצטרך להצהיר מולם דברים?
אז נניח שגם אני-השני נמשך אל הפיי שלו… אז מה?
אז מה אם הוא עושה איתו דברים? זה רק איזשהו צורך גופני, זה כמו ללכת לשירותים, אבל אני לא אתחיל ללכת לכולם ולהגיד "זאת האסלה שלי!! את הצרכים שלי אני מוציא עליה ורק עליה, אני לעולם לא אלך לאסלה אחרת ו…"
טוב, רגע אחד. פיי הוא אולי הדבר הכי מעצבן שראיתי בחיים, אבל אי אפשר להשוות את הגוף המדהים שלו לאסלה…
זה צורך גופני, בדיוק כמו לאכול!
זהו! כמו לאכול!
האוכל שהוא מכין נורא טעים. אין לי שום בעיה להודות בזה. אני ממש נהנה לאכול את מה שהוא מכין. אבל אני לא חושב שאני צריך להתחיל להכריז כמה אני אוהב את האוכל הזה, או להבטיח לא לאכול שום דבר אחר בכל ימי חיי. שהזהות שלי היא האהבה שלי לאוכל כזה ולא לאוכל אחר!!
אז למה זה שכיף לו להיות במיטה עם איזה חתיך צריך להיות דבר כל כך קיומי?
הם מגדירים את "הזהות" שלהם ככה והכל…
אולי זה לא רק זה… אולי הם באמת "אוהבים" אחד את השני, ואנחנו לא וזה ההבדל?
אז למה כל כך אכפת לי מהם? מה אכפת לי מה שניהם עושים? רק בגלל שאחד מהם הוא בערך אני?
למה אני מרגיש כאילו אני נלחם במשהו?
מה, אני מפחד לאבד את הראש בגלל פיי כמו שקרה לו?
אולי, גם אני רוצה את זה? הייתי רוצה שנהיה כמוהם?
ברור שזה נפלא להיות איתו במיטה… והוא הבחור הכי יפה שפגשתי בחיים שלי…
אוי לא! מה אם עכשיו נכנסו לו רעיונות לראש והוא רוצה שנהיה כמו שני אלה?
מה אם הוא יתחיל לבכות לי? מה אם עכשיו אני אסתבך איתו?
ומה אם אני אקח אותו איתי לעולם שלי, כמו שחשבתי להציע לו? עכשיו אחרי שראינו את שני אלה… הוא יחשוב שאנחנו עומדים לחיות שם כמו זוג נשוי?
מה אם הוא יגיד לי שהוא מחליט ללכת עם הילדים ואני לא אראה אותו יותר?
לא לראות אותו יותר? למה אני לא אוהב את המחשבה הזאת?
מה, ויתרתי על היד שלי בשבילו ויותר אני לא אראה אותו?!
אם אני אקח אותו איתי לעולם שלי… נחיה כמו שחיינו ביאמה… כשישנתי עם הדבר היפה הזה כל לילה…
לא! מה יש לי? זה רק בגלל שראינו אותם? מה, אני מקנא ב"אני השני" שהוא זוכה לגורל הזה?
ואיך שהפיי שהוא קיבל מחייך אליו… חיוכים כל כך אמיתיים… ולהוא שלי יש חיוכים כאלה מזוייפים.
טוב, אם אנחנו לא כמוהם, למה כמעט השתגעתי כל פעם שמישהו אחר ניסה להתחיל עם פיי?
כשהמלך כאוס הציע לנו חדרים מפוארים בארמון שלו ואמר לפיי שהוא מוזמן להתארח בסוויטה המלכותית – כמעט גרמתי לתקרית בינלאומית… כשהמפיונר הזה בארץ אינפיניטי הזמין את סאקורה לארוחת צהריים וקרץ לפיי ואמר שאותו הוא מזמין לארוחת ערב…
ולא לשכוח את הטיפוס הזה בניראי קרנאי שממש חיזר אחרי פיי בלי טיפת בושה…
בכל הפעמים האלה פיי רק חייך אלי, לא משנה כמה כעסתי, לא משנה אפילו אם התנהגתי באלימות, ופשוט הסביר לי בקול העדין שלו.
כשהמלך יאשה שאב לי את הרגשות, הוא לא שאב את הקנאה. הממזר שאב לי רק את הרגשות הנעימים… כמה נוח… ועכשיו יש לי קנאה מטורפת שלא קשורה לכלום. בכל פעם שהתחלתי להשתולל מזעם, פיי ניסה להרגיע אותי. הוא צחק ואמר שזאת שוב "הקנאה של יאשה".
אבל האם אלה באמת הרגשות של יאשה ולא שלי? התסכול הנוראי שאני מרגיש בכל פעם שמישהו אחר מתקרב אליו? ההרגשה הרכושנית הזאת שהוא לא צריך להתעסק עם אף אחד אחר כי הוא נועד להיות רק שלי?
אז למה לא רציתי שהוא יהיה רק שלי?
ניסינו לחתוך אחרי ארץ אוטו. אחרי ארץ יאמה אמרנו שזה לא יקרה שוב.
ואיכשהו בארץ פייפל שוב הגענו למיטה… אז אמרנו שזה היה דבר חד פעמי.
ואז, כשפיי הפך לערפד ולא הסכים שאני אגע בו שוב… עכשיו כשאני נזכר בזה אני מבין שממש הייתי בדכאון עמוק. זה ממש כאב לי בלב איך שהוא הסתכל עלי בעין האחת שלו… כאילו הוא לא רוצה שום קשר איתי, אבל אין לו ברירה אלא להיות תקוע איתי עכשיו…
איך שהוא הסביר לי שהוא לא מרגיש יותר צורך לא לאכול, לא לשתות ולא לעשות שום דבר שבני האדם עושים. כל מה שהוא רוצה זה את הדם שלי, ואני יכול להאשים בזה רק את עצמי. הידיעה שיותר אני לעולם לא אוכל לגעת בו שוב… האם אפשר להגיד שהלב שלי נשבר אז?
והוא כל כך כעס עלי שהשארתי אותו בחיים, אבל למרות הכעס שלו לא התחרטתי על זה אפילו לשניה.
גם לא התלבטתי, הייתי מוכן לשלם כל מחיר כדי שהוא יישאר בחיים.
באותו הרגע הבנתי פתאום כמה שפיי עשה בשבילנו. שהוא בעצם החזיק את החבורה שלנו ביחד. שהוא תמיד אירגן את הכל בשבילנו. אני כל כך הייתי עסוק בלכועס עליו שהוא לא נלחם כמו שהוא יכול אפילו במצבי חירום, שלא ראיתי את זה. אבל אז הבנתי שהוא הסיבה שהילדים הצליחו להמשיך במסע הזה עד עכשיו.
והוא עוד שואל למה לא נתתי לו למות? כל אחד מאיתנו היה בוחר להציל אותך, טמבל!
בסוף הוא התנצל. הוא אמר לי שהוא הבין את זה ברגע שהוא חשב שאני אמות. אחרי שהקרבתי את הזרוע בשביל להציל אותו. הוא היה מוכן לשלם כל מחיר בשביל שאני אשרוד… כשהגענו לעולם שלי… בלילה ההוא לפני שיצאנו לקרב הגדול בארץ קרואו…. כשפיי הסכים למרות שהוא עדיין היה ערפד… טוב, לא ידענו אם בכלל נחזור משם חיים, אז אולי כבר לא היה לו אכפת…
הגוף שלו היה כל כך קר… בארץ יאמה הייתי מצמיד אותו אלי בכל הלילות הקרים והוא היה כל כך חם… ופתאום הוא היה כל כך קר…
טוב, ואחרי זה, בינראי קרנאי… פיי קרא לזה "יאמה 2". החלטנו שנגביל את זה רק לעולם הזה, ואחרי שנעזוב אותו באמת נחתוך את העניין… שם הוא התחיל לחייך אלי לגמרי אחרת, פתאום נהיה לו חיוך כזה שקיים רק בשבילי ו…

רגע אחד!! אולי אין שום הבדל ביני ובין האני השני הזה?!
מה, אני רוצה שפיי יהיה שלי לנצח?
ומה אתה אומר, פיי? רוצה להיות שלי לנצח? רוצה שאני אגן עליך? רוצה לישון כל לילה בטוח ומוגן בזרועותי? רוצה שאני אכריז שאתה שלי ורק שלי מול כל העולם וכל שאר העולמות? זה מה שאתה רוצה, נכון? היית כל כך מת…
אני רוצה לראות את החיוך המטופש הזה כל החיים! אני רוצה שתעצבן אותי עד יום מותי!
אם אני רק אצליח עכשיו לתפוס איזה רגע לבד איתך בלי הילדים…
אני אתן לך כזאת נשיקה ענקית, ואתה תיאבק בזרועותי לשניה, רק בגלל ההפתעה, ואז תקלוט פתאום שלמה אתה בכלל נאבק ותוותר ותימס בזרועותי ותתמסר כולך לנשיקה הזאת. תרגיש את המגע המוכר שלי, תרגיש כמה אתה מכור אלי. תיכנע לי בלי קרב ותסכים להיות שלי לנצח…
שיט. הלך עלי. אני אבוד.

במטוס. קורוגאנה ופיי יושבים אחד לייד השני והילדים עם מוקונה מאחוריהם.
פיי: לא רציתי שתראו את זה… אבל… טוב, כנראה שהייתם חייבים.
זה לא פשוט לראות את עצמך בעולם מקביל. אבל במסע שלנו, אנחנו חייבים להתמודד גם עם זה.
אני שמחתי לראות אותו. לפחות אחד מהפיים אי שם בחוץ מאושר. הוא הצליח למצוא מישהו שאוהב אותו.
מוקונה: (קופץ מאחוריהם) סליחה שאני מתערב, זה אולי משמח בשבילך. אבל מה זה עוזר לנו כל עוד הפיי שלנו לא מאושר?!
הילדים: בדיוק!
מוקנה: וגם אתה מצאת הרבה אנשים שאוהבים אותך! כי כולנו אוהבים אותך!
פיי: איזה חמודים אתם. אני כן מאושר, כל עוד כולכם נמצאים איתי!
אני רק לא רוצה שיכנסו לכם רעיונות לראש…
כשפוגשים גירסה של עצמך בעולם אחר, חשוב להבין, שלא חייבים לעשות מה שהכפיל שלך עושה.
קורוגאנה: חוץ מהפעמים שכן חייבים.
פיי: מה?
קורוגאנה: לא כל יום יש לך הזדמנות להסתכל במראה.
פיי: קורו טאן… אל תעשה לי את זה. לא אם אתה לא מתכוון לזה. אני לא אעמוד בזה, אני… סוף סוף הצלחתי להשיג לעצמי לפחות איזה גרם אחד של יציבות נפשית…
קורו נותן לו יד
קורוגאנה: אני אדבר איתך על זה אחר כך. לא כשכולם מקשיבים. אהם!
פיי: הוא היה חייב להיות כל כך מאושר?!
קורוגאנה: הנה זה בא…
פיי: עם הקורו המושלם שלו, בעולם מושלם, עם מטוסים ו"נישואין חד מיניים" או איך שהם קוראים לזה, בלי "העמק של החוטאים", בלי "מונארכיה", עם ה"דמוקרטיה" שלהם, עם שתי עיניים שלמות, בלי ענייני קסם, בלי נוצות, בלי שיבוטים, ובלי משאלות!!!
קורוגאנה: תירגע, תירגע…

מגיעים לבית המלון בקהיר.
מוקונה: וואטנוקי הזמין לנו שני חדרים. ועכשיו…. אני נכנס לחדר הזה וממלא אותו בפרומונים!
קורוגאנה: בוא לכאן! תפסיק לעופף שם! תפסיק עם זה!
מוקונה: הרבה יותר ממה ששמתי בארץ אוטו!!!
קורוגאנה: אנחנו רוצים לדבר שם שיחה רצינית! הסחות הדעת שלך לא עוזרות….
מצליח לתפוס אותו באוזניים.
קורוגאנה: זהו עכשיו צא מכאן!
מוקונה מתכווץ, מוכן למהלומה…. קורוגאנה מחבק אותו.
קורוגאנה: תודה רבה.
מוקנוה: הא?
קורוגאנה: האמת שזה די עוזר לי עכשיו. אז כולכם צאו מפה. חוץ ממך, כמובן…
מושך את פיי בצווארון לתוך החדר ונותן לו נשיקה ענקית. הם רואים מזה ממש קצת כי הוא באותו הזמן גם טורק את הדלת.
סאקורה: הוא… הוא… נישק אותו! ראיתם את זה?!
סיוראן: זה לא ענייננו…
סאקורה: בטח שזה ענייננו! טוב, אבל כדאי שנזוז מכאן.
מוקונה: זה לא שהם מייד יתחילו ל….
(שומעים צרחות מכיוון החדר)
מוקונה: טוב, כדאי באמת שנזוז מכאן….
נכנסים לחדר השני.
מוקונה: ו… מסתבר שהקירות מאוד דקים במלון הזה…
נשמעות כל מני צעקות מכיוון החדר
-כן! כן! כן! כן!
יצור: אולי הם פשוט מאוד מסכימים על משהו כרגע, בשיחה שלהם….
-אל תפסיק! אל תפסיק!
מוקונה: והם לא רוצים להפסיק להסכים….
סיוראן: שנשים מוסיקה חזקה או משהו? אנחנו לא אמורים להקשיב לזה…
סאקורה: זה כאילו אנחנו מהופנטים ולא יכולים להפסיק להקשיב….
סיוראן: אלה דברים פרטיים שלהם…
מוקונה: בכל זמן אחר היית צודק. אבל עכשיו… יש לכם הזדמנות להקשיב לרגע המאושר ביותר בחייהם של אנשים שחשובים לכם.
הצעקות מהחדר ממשיכות
-פיי! קורוגאנה! פיי! פיי שלי! קורוגאנההה!!!
מוקונה: הם יודעים איך קוראים להם, אבל עדיין הם צועקים את השמות אחד של השני….
-זה הסקס הכי טוב שאי פעם היה לנו!!
סאקורה: ו… התשובה לשאלה האם הם עשו את זה כבר קודם…
סיוראן: אנחנו חייבים להפסיק להקשיב.
סאקורה: שתוק, אני מנסה לשמוע!
סיוראן: סאקורה!
-אל תעצום עיניים! תן לי להסתכל בעיניים שלך!!!
-אתה שמח שהן חזרו להיות כחולות?
-כחולות, שחורות, צהובות, עין אחת, שתי עיניים, לא משנה איך הן, הן משגעות אותי, העיניים שלך!!!
אל תעצום אותן! תסתכל עלי!!!
אני רוצה לשמוע אותך צורח! הצרחות שלך הן מוזיקה לאוזני!
מוקונה: אל תעודד אותו!
-אני… אני… אני אוהב אותך!!!!!!!
מוקונה: או, סוף סוף! (סאוקרה ומוקונה נותנים כיף)
-אתה באמת מתכוון לזה?
-כן!
-זה לא רק הפירומונים של מוקונה?
-זה היה אמיתי! זה היה אמיתי!
-גם אני אוהב אותך, חתיכת חרא!!!
-גם אתה מתכוון לזה???
-כן!!!
-חשבתי שזה רק פיזי!
-על מי אנחנו עובדים???
-אני כל כך אוהב אותך שאני חושב שאני משתגע!!! אני מאוהב בך נואשות!!! אם לא תאהב אותי בחזרה, הלב שלי יישבר ואני אמות!!!
-אתה לא צריך למות, גם אתה אהבת חיי, יא אפס!!! ואני לא אתן לך לעזוב אותי בחיים!! נראה אותך מנסה לברוח ממני!!!
-אני בחיים לא אנסה לברוח ממך! לא תיפטר ממני לעולם!!!
-אז הצלחתי לזכות בלבך??
-כן!!!!!!
-אז אתה שלי???
-לנצח!!!!!
בוא נחיה יחד עד שנמות מזקנה ונעשה מליון ילדים!
-אנחנו לא יכולים לעשות ילדים, שנינו בנים.
-אולי אנחנו פשוט צריכים להמשיך לנסות…

כעבוד שעה וחצי
מוקונה: כמה זמן הם יכולים שני אלה…
סאקורה: עם טויה ויוקיטו זה באמת היה לוקח הרבה פחות זמן…
סיוראן: סאקורה!!!
סאקורה: תאשים את סיוראן השני שהחזיר לסאקורה גם כמה הזכרונות שהיא היתה מעדיפה לשכוח…
-זה עומד לקרות!!!
מוקונה: הגיע הזמן באמת….
-אתה בסדר עם זה?
-כן, בוא נעוף!!!!
-אתה מוכן? אתה בא איתי?
-כן!!!!
מוקונה: ממזרים מסונכרנים שכמוהם….
-צרחות אימים מהחדר.
מוקונה: ו… אני חושב שהפעם שמעו אותם בכל מצרים.
סאקורה: ששש! עכשיו הם יתחילו לדבר בשקט, תקשיבו.

-באמת התכוונת לזה?
-כן!
-אנחנו באמת נצליח להסתדר אחד עם השני?
-לא. אנחנו נריב כל הזמן. אתה מוכן לזה?
-אני לא יכול לחכות.
-אין מישהו שיותר מתחשק לי לריב איתו כל הזמן!
-אני מעדיף לריב איתך על להסתדר טוב עם מישהו אחר!
-אז תבוא איתי לעולם שלי ותישאר איתי לתמיד?
-בטח!
-רק בגלל שאין לך לאן ללכת?
-יש לי את כל העולמות האחרים ללכת אליהם, ואני לא רוצה אף אחד מהם חוץ מהעולם שלך!!
-לילה טוב, יצור יפה שכמוך.

מוקונה: זהו זה. הרגע המאושר ביותר בחייהם. תזכרו את זה. וברגע שהם יגיעו לעולם שלו, כל יום ביחד רק יהיה מאושר יותר… מגיע להם, האמת.
סאקורה: באמת מגיע להם. אני לא יכולה לחכות עד שאנחנו שוב נהיה מספיק גדולים….
סיוראן: אהההההההה!!!
מוקונה: מה אתה היסטרי?
סיוראן: ס… סאקורה, בשבילך… את קיבלת זכרונות… סתם של עוד שני גרסאות שלנו, אבל בשבילי… אלה היו הזכרונות של ההורים שלי!!
סאקורה: שיט… לא חשבתי על זה ככה…
סיוראן: ואת כל הזמן אומרת לי איך את לא יכולה לחכות שיגיע הטקס של יום ההולדת ה-16 שלנו… אההההההה!!! זהו, אני הולך לישון!!!

בוקר.
(נראים חמודים ברמות על)
פיי: בוקר טוב… אתה…. אתה…
קורוגאנה: כן, התכוונתי לכל מילה.
פיי: אז אלה לא היו רק הפירומונים?
קורוגאנה: מי יודע, הם עדיין כאן. אתה לא מרגיש שיהיה בלתי אפשרי לקום?
פיי: היינו מרגישים ככה בכל מקרה. הלוואי שהיינו יכולים לקחת את הפירומונים של מוקונה איתנו…
קורוגאנה: אז לא אכפת לך לאבד שליטה?
פיי: לפעמים זה נחוץ… למרות שלא היה אכפת לנו לצרוח בגלל זה… אתה חושב שהם שמעו אותנו?

צעקות מהחדר השני:
-כן!
-שמענו אתכם!
-הקירות כאן ממש דקים!
-אנחנו שומעים אתכם גם עכשיו!
-אני חושב שכל קהיר שמעה אתכם!

פיי: אוי לא! זהו, אני נכנס מתחת למיטה ולא יוצא לעולם!!!!
קורוגאנה: תראו מה עשיתם!!! רגע… יש לי שאלה. אם אנחנו שומעים אתכם ממש טוב עכשיו, איך לא שמענו אתכם אתמול? ולמה לא צעקתם לנו שנהיה בשקט?
-דממה מהצד השני.
קורוגאנה: בדיוק. זה מה שחשבתי. תרדו לארוחת הבוקר, אני אנסה לשכנע אותו לצאת ממתחת למיטה ונצטרף אליכם…
נו, בחייך. הם שמעו אותנו בכוונה. מה אכפת לך? כנראה שהם כבר מספיק גדולים. יש להם בכלל זכרונות ממתי שהם היו מבוגרים. נו, בוא נלך.

פיי: אתה נותן לי יד מחוץ לחדר?
קורוגאנה: ממי כבר נשאר לנו להסתיר?

רואים את הילדים ומוקונה יושבים לייד השולחן.
פיי: לא! אני לא יכול להיכנס לשם…
קורוגאנה: (מושך אותו) בוא כבר! ותפסיק להסמיק!

פיי: הה-הה…. בוקר טוב… קודם כל… אנחנו נורא מצטערים… ש… נאלצתם לשמוע… מוקונה, למה פיזרת פירומנים בכל החדר???? טוב, לא משנה… אממ…
קורוגאנה: תירגע כבר. אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לשאול. אם לא, נעזוב את זה. מישהו?
סאקורה: זה כואב?
סיוראן: סאקורה!!!!!!
סאקורה: אני רוצה פעם תשובה על זה, אני חייבת לדעת אם יוקיטו סובל.
קורוגאנה נותן לפיי כאפה
פיי: אווץ’!!! בשביל מה זה היה טוב?!
קורוגאנה: זה כאב לו יותר.
פיי: לא צריך להדגים את זה ככה!!!
תקשיבי, סאקורה, אמא שלך ילדה אותך ואת אחיך, סאקורה השניה השאירה לך זכרון מהלידה שלה, ואת דואגת אם כואב ליוקיטו הזה?
סאקורה: אפשר להסתכל על זה ככה… ואני מניחה שהן חשבו שזה שווה את זה….
קורוגאנה: עוד מישהו?
מוקונה: אתה תמיד הפאסיבי?
פיי: מוקונה………………
קורוגאנה: (מתפקע מצחוק) תתפלא, אבל לא….
סאקורה: ממתי ידעתם שאתה מעדיפים בנים על בנות?
קורוגאנה: הו, סוף סוף שאלה באמת מעניינת…
פיי: אני חושב שתמיד ידעתי.
קורוגאנה: ברצינות. בטח מהפעם הראשונה שהסתכלת במראה…
סאקורה: וממתי אתה ידעת?
קורוגאנה: האמת שזה דווקא סיפור די נחמד…
אז ככה. יום אחד הגעתי לאזור שאף פעם לא הגעתי אליו. באותו הרגע היו לי דברים לעשות, אז רק רציתי לברר איך אני חוזר משם.. אבל פתאום ראיתי שם את הבחור הכי יפה שראיתי בחיים. לא הייתם מאמינים. יותר יפה מכל בחור שאתם יכולים לדמיין, לעזאזל, הוא היה יותר יפה אפילו מכל הנשים שאי פעם ראיתי….
פיי: קנאה היא רגש מכוער, פיי… אתה רצית שהוא יחלוק איתך דברים…
קורוגאנה: כמו שאמרתי. הסתכלתי עליו, ופתאום העיניים שלנו נפגשו. ובחיים שלי לא ראיתי עיניים כאלה. כל כך כחולות. כמו השמים, כמו הים, חשבתי שאני מת.
-פיי קולט.
קורוגאנה: אבל אז הוא פתח את הפה שלו… וכמה שהוא היה מעצבן! כל מה שהוא אמר עיצבן אותי! אבל… בכל פעם שהוא עיצבן אותי, גם קיבלתי חתיכת זיקפה… סליחה על המידע הרב…
ואז פתאום חשבתי, למה כל החיים לא התעניינתי בכלל בבנות או בדברים רומנטיים. כנראה זה היה בגלל שאני בכלל בקטע של בנים…
פיי: אמרת לי שהיה לך נסיון גם עם בנים וגם עם בנות.
קורוגאנה: לא רציתי שתדע שזאת היתה הפעם הראשונה שלי.
פיי: הפעם הראשונה שלך? כאילו בחיים??
קורוגאנה: כן. פחדתי שאולי לא תרצה לעשות את זה איתי אם תדע…
בגלל זה כל הזמן שאלתי אותך כל שניה אם מה שאני עושה זה בסדר, ואתה חשבת שאני הכי מתחשב בעולם…
פיי: עכשיו הכל ברור…
טוב. אז גם אני יכול לספר לך שהיית הנשיקה הראשונה שלי….
קורוגאנה: אף אחד מהם אפילו לא נישק אותך?!
פיי: לא.
קורוגאנה: אשורה ישן ביחד איתך שנים על שנים ואפילו לא נישק אותך פעם אחת?
פיי: לא.
קורוגאנה: אז כל מי שהיית איתו היה חתיכת חרא?
פיי: כן, עיין ערך אתה.
קורוגאנה: טוב, גם אני הייתי רק עם אידיוט… לא רק היית הראשון, פיי שלי, אתה גם תהיה היחיד.
אתה האחד והיחיד בשבילי, בכל העולמות… אני לא חושב שקיים מישהו שאוהב אותי כמוך…
אתה מתחיל לבכות?
פיי: זה סוג אחר של לבכות….
(מתנשקים)
אחד העובדים של המלון מתפלץ
איש מלון: היי, חברים! אתם לא בשוודיה! אה… או בסין!
פיי: יפן ודנמרק…
קורוגאנה: מצטערים, אנחנו מבטיחים לא לעשות את זה שוב.
איש מלון: אתם יודעים לדבר ערבית?
קורוגאנה: אתה תתפלא כמה אנחנו יודעים…
איש מלון: טוב, במלון שלנו יש אורחים מכל העולם… אנחנו רואים כל מני דברים.. אבל תזהרו ברחוב, או שלפחות תנו לי כתובת לאן לשלוח את החפצים שלכם אחרי שיהרגו אתכם…
קורוגאנה: נראה מה יקרה למישהו שינסה להרוג לי את פיי….

פיי: זאת באמת היתה הפעם הראשונה שלך?! מה עשית כל השנים?
קורוגאנה: האמת… אני הרבה יותר צעיר ממה שאתה חושב. אני יותר קרוב לילדים האלה בגיל… יצאתי למסע בן 18, בטח יום ההולדת ה-19 שלי עבר מתישהו במסע…
פיי: אתה נראה בן 45!
קורוגאנה: מה לעשות… אני חושב שכבר נראיתי ככה עוד כשהייתי בגיל של הילדים…
פיי: אז אני מבוגר ממך פי שתיים?
קורוגאנה: אתה בן 38?
פיי: 39….
קורוגאנה: היית מבוגר כבר כשנולדתי?
פיי: קוסמים גדלים יותר לאט….
קורואנה: אתה נראה בן 16.
פיי: הו, תודה רבה.
מוקונה: הוא צודק, פיי, הייתי בטוח שאתה הצעיר יותר!
טוב, סיוראן, גם אתה צריך להגיד משהו!
סיוראן: אין לי מה להגיד להם!!!
מוקונה: אלה שני השומרי ראש שסיכנו את החיים שלהם ונפגעו קשה בשביל המסע שלך, אין לך שום דבר שהיית רוצה להגיד להם?
סיוראן: (רציני פתאום) אם אתה פוגע בפיי סאן אתה מת.
קורוגאנה: הא?!
סיוראן: אני רציני! אני אזמין אותך לדוקרב! אם אתה תזרוק אותו פתאום, או תתייחס אליו רע, או אפילו אם תיקח אותו בתור מובן מאליו.
פיי: סיוראן קון…
סיוראן: אפילו אם לרגע אחד לא תבין מה יש לך בידיים אני ואתה נילחם! ואם אין לי סיכוי, אז אני אלך לעולם שהזמן בו עובר מהר, ואני אתאמן שם שנים ואחזור להילחם איתך!
פיי: הו! איזה כיף שיש לי שומר ראש! לפחות למישהו פה אכפת ממני!
(מחבק את סיוראן)
קורוגאנה: טמבלים שניכם…. אבל אני מניח שיש לך את הזכות המלאה להגיד את זה, ילד.
כשאתה רואה איך אנחנו מדברים אחד לשני… אני יודע אתה לעולם לא היית מתייחס לנסיכה שלך ככה. אבל אתה צריך לזכור שלא כל האנשים הם אותו הדבר, ואני מבטיח לך שפיי יכול להתמודד עם הרבה יותר ממה שאתה חושב, אז אתה לא צריך לדאוג לו, הוא יכול לדאוג לעצמו ולכולנו ביחד.
פיי: קורו טאן…
קורוגאנה: אבל אני אגיד לך מה נעשה. אם אי פעם יופיע מישהו שאפילו יחשוב על לנסות לפגוע בפיי, אני ואתה נקרע לו את הצורה ביחד? מה אתה אומר?
סיוראן: עסק!
קורוגאנה: המ! עכשיו בואו נלך ונסיים את המסע הזה, כדי שאני סוף סוף אוכל לקחת את פיי לעולם שלי!

סוף