פרק א’- מה אכפת לי מהדראקו הזה בכלל?

הארי עבר בדלת, מספיק להתיישב ליד רון לפני שסנייפ נכנס. "איחרת, פוטר" ציין בקרירות. ברגע שעבר את מפתן הדלת, הכיתה השתתקה, כמו בכל שיעור עם המורה מזרה האימים, המורה לשיקויים.
"מהיום," קולו הצונן כמו המרתף בו שהו חתך את דממת הכיתה, "מהיום אתם תעבדו בזוגות. את הזוגות אני אחלק, ואתם תעבדו כך עד סוף השנה." מספר מילמולים זועפים נשמעו, וכמה מילמולים מודאגים ולחוצים, בעיקר של נוויל.
"מר וויזלי, אתה תעבוד עם קראב." רון נאנח והחל לאסוף את חפציו, משלים עם גורלו ועובר למקום שליד קראב, בעוד גויל עובר לשבת ליד הרמיוני, ופנסי ליד נוויל.
הארי הביט בעצבנות בתלמידים המתיישבים בזוגות, מחכה לשמוע את שמו ולראות עם ישובץ.
התלמידים שעימם הוא אולי ישתבץ הלכו ופחתו, עד שרק הוא ועוד נער נשארו לבד.
"פוטר" אמר סנייפ בחיוך מרושע, "אתה תעבוד עם דראקו."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נ.מ דראקו
השתדלתי לא להביט בפניו של הארי, כלומר פוטר, כשהתיישבתי לידו. ידעתי שהוא לא מרוצה בעליל, לא היה צריך להיות גאון כדי להבין זאת. מבטו היה מלא שנאה, שהנחתי שמופנה לפרופסור סנייפ, ואליי. המחשבה הזו חתכה בי וסידרתי את הדברים שלי בעצב. כמובן שהארי, כלומר פוטר, לא מרוצה מהסידור הזה! הרי אנחנו אויבים בדם ובנפש, מהרגע הראשון שדחה את החברות שלי ועד עכשיו!
ציפיתי להרגיש את טעם השנאה כשנזכרתי ביום ההוא, בו פוטר דחה את הצעת החברות שלי. אך במקום שנאה מרירה, מצאתי את עצמי נאנח, והבנתי שכבר מזמן סלחתי לו.
הוא עצמו לא הביט בי במהלך כל השיעור, כשהיינו צריכים לעשות משהו יחד עשה זאת במהירות, רק רוצה לגמור את זה.
'הלוואי שהיית מרגיש כמוני, הארי' חשבתי לעצמי, והפעם לא תיקנתי את שמו לפוטר. הוא הארי בשבילי, זמן השנאה הילדותית שלי חלף. הלוואי שגם שלו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כאש סוף סוף השיעור נגמר, הארי נאנח בהקלה ואסף את דבריו, יוצא במהירות מהכיתה וצועד יחד עם רון. "זה היה סיוט!" רון התלונן. "הוא לא הפסיק לשבש דברים בשיקוי, רק כדי שאקבל אפס." רטן. "איך היה עם מאלפוי?" שאל.
"אתה באמת שואל?" הארי ענה לו בשאלה משלו. רון משך בכתפיו, והם המשיכו ללכת.
לפתע מישהו נתקל בהם מאחור, מפיל שניים מספריו. כאשר הסתובבו לראות מה קרה, הופתעו לראות את דראקו, שמיהר לעטות על פניו חיוך יהיר.
אך הארי ראה את פניו לפני החיוך המתנשא, הוא ראה… עצב, חשב בהפתעה. עצב וכאב. מה כבר יכול לקרות? אף פעם לא ראיתי את דראקו עצוב כל כך…
ואז תפס את עצמו. מה אכפת לו בכלל מדראקו הזה,כלומר מאלפוי??
השיעור הזה שיבש לי את השכל, חשב, ומשך את רון לכיוון חדר המועדון, נסער.