פרסי ופייפר – פאנפיק על פרסי ג'קסון

נשימתה החמה העלתה במוחי זיכרונות מתוקים שהרחיקו כל שמץ של אבל נותר. ניסתי. אני נשבע. פשוט לא ציפיתי שזה יקרה. תהיתי מה אני יגיד לאנבת'. כלום לא התחבר לי בראש. דמעה נפלה ממני והגוף הצמוד לגופי התפתל. תלתליה החמודים נחו על חזי כשהיא הרימה את ראשה ומחתה את הדמעה השלישית. היא הזדקפה והתיישבה לידי.
"מה קרה?"
כאילו שהיא לא יודעת. בגלל שהוא מת זה כבר לא משנה לה?
"נו תספר לי" היא אמרה ודיבור ההקסמה שטף אותי לפני שהיא שמה לב מה היא עשתה.
"פשוט.. את לא חושבת שזה לא פייר כלפיה?" פלטתי למרות שנשכתי את שפתיי עד שדם תבצבץ משם. אסור לה. אני הבטחתי לה ועכשיו הכל הרוס. לפעמים – רוב הזמן – הצטערתי על היותנו חצויים ועל הכוחות המולווים לכך. היא התרחקה ממני במהירות.
"אתה אמרת לי שנפרדת ממנה"
"אני.. אממ.. כן אני"
"תגיד את האמת" היא אמרה בכעס, ושוב כמעט בכיתי בגלל האלים.
"אני לא" אמרתי "אבל אני הולך לעשות את זה" הוספתי במהירות. היא קמה במהירות, עיניה נוצצות ודמעה זולגת על לחיה. היא ניסתה להסתיר אותה.
"אתה הבטחת לי" היא אמרה בקול חנוק. במהירות בלתי רגילה היא לבשה את השמלה שלה שאיכשהו לא הייתה מקומטת בכלל.
"אני מצטער – אני"
"לא אכפת לי"
"אבל-"
"תפסיק! פשוט תפסיק" עכשיו היא התייפחה בגלוי.
דפיקות נשמעו על הדלת ופרסי בקושי הספיק להתחבא מאחורי הארון כשאנבת' נכנסה.
"פייפר? מה את עושה פה? בואי הארוחת ערב עוד רגע מתחילה"
"אני אממ רק רציתי להחזיר לפרסי את ה.. עיפרון"
אנבת' צחקה והחזירה את פרסי למציאות. איך הוא היה יכול לעשות את זה? הן יצאו מהחדר ופרסי נשם לרווחה. הוא התלבש במהירות ורץ אל החניכים האחרים. מה הוא כבר יכול לעשות?