פרוזן 2| פאנפיק

הצד של אלסה:
אלסה שכבה במיטתה, מכורבלת, נאנקת בכאב שאומנם היה נפשי אך החל להראות סימנים פיזיים.
רק בתחילת השבוע הם חגגו את יום הולדתה ה – 22, כך חלפה לה שנה אחת מתוך עשרות של מלוכה, שנה אחת מתוך עשרות שהיא תשב על כס המלכות, שנה אחת מתוך עשרות שהיא ממלאת את נעליי מלכי ארנדל הקודמים, שמי יודע אם תוכל למלא? אך, זו הסיבה לא שבגללה חשה את הכאב, עד כמה שתתחמק מלהודות בכך, שתחייך כאילו כל סודותיה חשופים, סוד אחד, נשאר נעול, ועד כמה שהייתה עצובה להודות בכך, הוא כנראה גם יישאר כך.
"המלכה אלסה!" מישהו דפק על דלתה "הוד מלכותך!" דפק ביתר שאת, "נערה טוענת שעלייך לראות אותה, במיידי." אלסה התלבטה במשך שנייה או שתיים אם להעמיד פני ישנה ובכך לדחות את הטיפול בעניין הנערה לבוקר או לקום כעת, לראות במה מדובר ואולי לאחר מכן תצליח להרדם. לאחר שיקול קל, קמה ממיטתה באנחה קראה לשומר "בסדר, רק רגע" וכרכה את החלוק שלה סביבה, יצאה מחדרה וניסתה להבין מדוע היה העניין דחוף כל כך.
לפתע ראתה שגם את אנה העירו "יש לך מושג מה קורה כאן?" שאלה אך המבט העייף וההמום נתן לאלסה את תשובתה. היא פנתה לשומר שהעיר את אותה "מדוע העירו אותנו?" "אני לא יודע הוד מלכותך," שיפשף בעורפו במבוכה "קיבלתי את הפקודה מהשומר הראשי. הוא כרגע לוקח את הנערה לחדר ויישלח מישהו לקרוא לכן ברגע שיסיים." לבסוף הגיע שומר נוסף ששלח הינהון מהיר ועוד לפני שהספיק לפתוח את פיו, אלסה הובילה את אנה לחדר, מנסה תוך כדי להעירה, אנה התעוררה רק כאשר כבר היו בקצה המסדרון המוביל לחדר ואלסה סיכמה לה בזריזות את זה שלמעשה, אין לה שמץ של מושג מה קורה.
החדר היה למעשה חדר אורחים שהוסב למעין חדר חקירות, הוא כלל בתוכו 3 כיסאות, שולחן ומספר נרחב של נרות.
כאשר פתחה אלסה את הדלת ראתה נערה לבושה בבגדי גבר, ראשה מכוסה בברדס, ידיה אזוקות לשולחן ותיקה שהיה שעון כנגד הכיסא עליו ישבה, נדמה כרועד.
כאשר פתחה את הדלת הנערה אפילו לא טרחה לסובב את ראשה והישירה את מבטה אל הצמד רק כאשר הן התיישבו מולה, אוחזות זו בזו. "הסירי את הברדס, נערה. מי את? מה היה כל כך דחוף עבורך?"הנערה ניערה את הברדס, מגלה פרצוף מנומש, אף כפתור, שפתיים דקיקות, שיער ערמוני קצר ועין אחת אדומה כדם והשנייה כחולה כשמיים. "אני לא נערה, אלא בדומה לך, הוד מלכותך – אישה, אני איזמה מממלכת צ'רץ' ומה שהיה דחוף כל כך עבורי זה 3 דברים שגם אתן בוודאי תעניינו-" אך משפטה נקטע בחדות על ידי אלסה "אם את כאן כדי למכור לנו משהו – לא תודה." "הו, אני ממש לא כאן בשביל זה, האמיני לי." "למה לנו לבטוח בך?" שאלה אלסה " סיכנתי את חיי, נתפסתי על ידי השומרים, אני בנחיתות מספרית, חסרת כלי נשק ובכנות, הדבר הכי שאני יכוה לעשות זה לבזבז את שעות השינה שלכן, ובכל מקרה, בסוף אתן תחליטו על גורלי, אז כמו שאמרתי – חוץ משעות השינה שלכן, מה יש לכן להפסיד?"
אלסה בחנה לרגע את חיוכה המוזר של הנערה, שהזכיר לה, יותר מדי הזכיר לה, את חיוכה שלה, חיוך של שומרת סוד, חיוך המכסה על דמעות. רק כעת שמה לב לקולה המוזר, לאחר כמה שניות של תהיות בינה לבין עצמה, הבינה שהמוזר בקולה הוא שציפתה לקול נמוך, מהיר וגברי בגלל לבושה של הנערה, אישה הזכירה לעצמה, אך במקום זאת שמעה קול גבוה, צלול ושלו.
"שלושה דברים" פתחה איזמה, מקבלת את שתיקתה ההזמנה לדבר. חיוכה פג במהירות "ממלכת ווסלטון כבשה את ממלכת בניה ובהנהגת הנסיך האנס שברח לווסלטון, הם מתכננים להשתלט על ארנדל," "ואיזו סיבה יש לך להיות לטובת ארנדל?" נשמע לראשונה קולה של אנה, אלסה הופתעה, אנה הרבתה לסמוך על אנשים בקלות והעובדה שחשדה באיזמה רימזה על שינוי שאלסה לא יכלה להגיד אם הוא טוב או רע, אך היות שהזרה אכן הייתה משונה הביטה באיזמה לתשובה. איזמה חייכה לאנה בתגובה חיוך קל "יש לי את הסיבות שלי." ואז מבטה עבר מאנה לאלסה, עיניה המוזרות בהו כמה שניות ואז המשיכה בדבריה.
"דבר שני – במסעי לכאן עברתי בים ומצאתי משהו…משהו שהיה שייך לאימכן" אחיזתה של אלסה באחותה התהדקה, לשתיהן לא נותרו די מזכרות מהוריהן, כך שהדבר היה בגדר נס מבחינתן. "הוד מלכותך, אוכל להוציא את זה?" הינהון קטן וכמעט בלתי נראה נתן לאיזמה את האות להתכופף לתיקה ולשלוף שרשרת.
השרשרת הייתה עשויה מעור דק ועדין, בקצהה היו זוג יהלומים, אחד בחלק העליון והשני בתחתון, אחד ירוק והשני כחול.
אלסה ואנה הושיטו את ידיהן ונגעו ביהלומים בעדינות אין קץ, עיניהן מלאות בדמעות, מתרפקות על מזכרת נוספת מהוריהן המנוחים.
לאחר מספר דקות, כיחכחה איזמה קלות בגרונה "אם יורשה לי להראות לכן משהו," אלסה ואנה הביטו זו בזו עם עיניים דומעות והסכימו ללא מילים לאיזמה. איזמה נגעה בידית חבויה בין היהלומים, שנפרדו וגילו בתוכם ציורים, ביהלום הירוק – ציור של אנה כבת 5 וביהלום הכחול – ציור של אלסה כבת 7. נשימת השתיים נעתקה והחלו לבחון את הציורים, מצד אחד מאושרות ממזכרת נוספת ומהידיעה שאמן כה אהבה את משפחתה ומנגד, הפצע של מות הוריהן, הפצע שלעולם לא יחלים. לאחר מספר דקות מילמלה אנה בלחישה שלא הייתה נשמעת בלי דממת המוות בחדר "תודה" איזמה חייכה קלות, שמחה על האמון שהחל להיות בה אצל השתיים.
לאחר שעה קלה בה התרפקו השתיים ללא מילים על זכר הוריהן, אלסה לקחה בעדינות את השרשרת, אוחזת בה בחוזקה כאילו חוששת שבמידה ולא, הכל יתברר כחלום. היא כחכחה בגרונה, "לאור העובדה שברגע זה אני מוכנה לעשות עבורך לא מעט, איזמה, יש משהו, כל דבר שאת רוצה?" לראשונה, מאז תחילת השיחה, איזמה נראתה חסרת ביטחון, "זה הדבר השלישי, הוד מלכותך, א-אני רוצה שתלמדי אותי לשלוט בכוחות שלי" אמרה, מוציאה את המילים מפיה במהירות, יותר לא הישירה מבט לשתיים אלא בהתה בכפות ידיה שהתחפרו זו בזו. "מה זאת אומרת לשלוט בכוחות שלך? אילו כוחות יש לך?" שאלה אלסה בתדהמה, היא מעולם לא חשבה שיש עוד אנשים עם כוחות כמו שלה, ואיך לכל הרוחות תוכל ללמד את איזמה, אם רק באחרונה למדה לשלוט בהם בעצמה? "יש לי כוחות קרח, כמוך" מילמלה איזמה יותר לא ישבה גאה וזקופה על הכיסא, אלא ראשה היה מורכן, קולה היה שפל ושיערה כיסה את עינה האדומה. "תוכלי להראות לי את הכוחות שלך, איזמה?" מי כמו אלסה ידע שצריך לטפל בעדינות רבה באנשים בעלי כוחות שלא יודעים כיצד לשלוט בהם, ולכן הקפידה על טון רגוע ושקט, אך בטרם הספיקה איזמה לענות זינק מתיקה של איזמה גוש שלג שקפץ לשולחן והחל לנבוח. אלסה ואנה לטשו את עיניהן ואילולא אחזה אלסה בכוח כה רב בתכשיט בוודאי היה נופל.
איזמה גיחכה במבוכה מאחורי יצור השלג שככל הנראה היה, כלב. "אממ..תכירו זוהי ג'ש, כלבת השלג שלי" גבותיה של אלסה נעלמו מאחורי קו השיער שלה "את יצרת אותו – אה..אותה?" שאלה, המומה. "אממ..כן," השיבה איזמה "היא לא תוקפנית" הוסיפה על מנת למלא את השתיקה. "אממ…נראה לי שאלמד א-אותך לשלוט בכוחות ש-שלך" גמגמה אלסה בהלם. "תודה, הוד מלכותך, תודה רבה" מלמלה איזמה בשעה שהורידה את כלבת השלג שלה מהשולחן. "ובכן, נראה לי שנלך לישון" אמרה אנה בשקט, "כן" השיבה אלסה, מהנהנת בקושי "אבקש מאחד מהמשרתים שיארגן לך חדר."
בשעה שעזבו השלוש את החדר, העבירה אלסה את השרשרת לאנה שהביטה בה במבט נדהם "תשמרי על זה את, בסדר?" שאלה את אנה שהנהנה, שמחה מאמון אחותה בה. לאחר שהגיעו למגורים פנתה אלסה לאחד מהמשרתים "תארגן לנערה…לאיזמה חדר" אמרה "לידי" הוסיפה לאחר שנייה "כן, הוד מלכותך." השיב המשרת פונה לעשות כך.
"איזמה, את תתגוררי בארמון בזמן הקרוב. המשרתים ידאגו לכל מה שתרצי, אם משהו משתבש, תפני אליי, נראה מה נעשה בעניין הכוחות בבוקר, ברור?" איזמה הנהנה ללא מילה ואלסה נכנסה לחדרה, פשטה את החלוק שלה והפעם נרדמה ללא כל בעיה.