פיקרוסאובר – וואן פיס וצובאסה כרוניקל – פרק ראשון
הגענו לעולם הבא בתור!!!
נשמעה צווחה הרגילה של היצור. החברים כבר התרגלו אליה.
האם זה יהיה העולם של קורו? חשב לעצמו פיי. הוא קצת חשש מזה, אבל לא דאג יותר מדי, הוא היה די בטוח שקורו ימשיך איתם במסע עד שהם ימצאו דרך להחזיר את השיבוטים של סיוראן וסאקורה, אפילו אם הם יעברו בעולם שלו בדרך. רוב הסיכויים שהם סתם ישארו שם לנוח כמה זמן, שזה לא רע בכלל. פיי התחיל ממש לאהוב את העולם של קורו.
„היי! אנחנו על ספינה!“ סיוראן הסתכל מסביב. הם הופיעו על הסיפון של ספינה שהפליגה בלב ים.
"אני בהלם שהפעם לא הפלת אותנו בתוך הים, יצור!“ אמר קורוגאנה בקול עצבני.
„מוקונה משתפר!“ הוא קיפץ על ראשו של קורו מרוצה מעצמו.
„היי, תראה!“ נשמע קול מאחוריהם "יש כאן אנשים שמאוד רוצים למות. מי היה מאמין שקיימים אנשים עם אומץ להסתנן כנוסעים סמויים על הספינה שלנו…“
„אתה לא שואל את עצמך איך לעזאזל הם הגיעו לכאן?! זה לא שראינו עוד סירות או ספינות בסביבה!“ נשמע קול נוסף.
שני אנשים עמדו מולם ואחד מהם היה… זאת אומרת, הוא היה…
„קורו רין!“ צעק מוקונה "זה אתה!!!“
„תהיתי מתי שוב נגיע לעולם שבו נפגוש אחד מאיתנו…“ אמר פיי.
„רק זה חסר לי…“ קורוגאנה לא נשמע מתלהב מהעניין.
„מי אתם ואיך אתם מעדיפים שנהרוג אתכם?“ ה… קורו השני שאל. הוא היה דומה לקורו בכל מובן, חוץ מזה שהיה לו שיער ירוק, והוא היה קצת נמוך יותר.
„הו, בבקשה, סילחו לנו" התחיל פיי. „אנחנו נפלנו לכאן בטעות, לא התגנבנו לכאן בזדון.“ הוא הסתכל עליהם במבט הכי מקסים שלו "אולי תוכלו להסכים לתת לנו להישאר על ספינתכם עד החוף הקרוב בתמורה לעבודה?“
„הו! את לא צריכה להמשיך לבקש!!!“ הבחור השני הסתער לכיוונם עם לבבות בעיניו. יותר נכון בעין אחת שלו, כי השניה היתה מוסתרת בשיערו. הוא היה בחור בלונדיני, וגבוה יותר מהקורו עם השיער הירוק „בחורה יפה כמוך יכולה להישאר פה כמה שהיא רוצה! טוב, אולי גם החברים שלך יוכלו… הם יצטרכו לעבוד, אבל את לא!!!“
„אידיוט, אתה לא רואה שזה בחור?!“ חברו ירוק השיער שאל בקול עצבני.
„הו, זה בסדר.“ אמר פיי "כל הזמן חושבים שאני בחורה בטעות. אבל אני באמת בחור.“ הוא אסף את שערו הזהוב הארוך שהתפזר בעולם הקודם וקשר אותו בזנב סוס מאחורי עורפו. „אתה רואה?“
„לא אכפת לי!!!“ אמר הבלונדיני בקול תקיף "למישהו יפה כמוך מותר להיות גם בחור! הרשה לי להציג את עצמי…“ הוא לא הספיק כי הוא קיבל אגרוף על הראש מחברו לסיפון "בשביל מה עשית את זה?! אני מנסה להתחיל עם כאן עם מישהו!!!“ הוא צעק בעצבים.
„תתחיל עם כמה בחורות שאתה רוצה, אבל אסור לך אפילו לחשוב על בחור אחר חוץ ממני!“
„מתי החלטנו את זה בדיוק?!“ התרגז הבלונדיני.
„טוב, אתה חופשי להתחיל גם עם בחורים, אם ברור לך שהם ימותו שניה אחרי…“
קורו נעמד מלפני פיי בצורה מגוננת. „אם אתם רוצים לנסות להרוג אותנו זה צריך להיות מעניין מאוד.“
„היי, עד שמצאנו עוד קורו רון, אתם הולכים להרוג אחד את השני?“ התפלא פיי.
„מה נראה לך ששני קורו רין יעשו ברגע שהם יפגשו?“ שאל מוקונה.
„בבקשה, אל תלחמו" אמר סיוראן. „לא הייתי רוצה שתסתכנו שלא לצורך במסע הזה…“
„מי אתם בכלל לכל הרוחות?!“ התרגז הקורו השני.
„אנחנו נמצאים במסע.“ אמר פיי "מסע על פני עולמות שונים. אנחנו מחפשים דרך לתקשר עם נשמות שהלכו לאיבוד, כדי להציל חברים שלנו… זה סיפור קצת ארוך…“
„הממ…“ אמר הבחור הבלונדיני "אז אתם בטח נוסעים בכיוון שלנו. אנחנו נמצאים במסע למקום מסתורי בו נמצאים הרבה כוחות שונים ומשונים.“
„בואו ניסע יחד!“ קיפץ מוקונה "המסע הכי בטוח בעולם יהיה תחת ההגנה של שני קורו-רינים!“
„נו, תגידו לנו לפחות איך קוראים לכם!“ אמר הקורו בעל השיער הירוק, שכנראה היה קצת חסר סבלנות.
„הו, כמובן! שמי פיי ד. פלורייט" הסביר פיי בחיוך משגע "הילד הזה הוא סיוראן, היצור הזה הוא מוקונה וזה…“
„קוראים לי קורוגאנה!!!“ קורו צעק מהר לפני שפיי ימציא לו איזה שם חיבה.
„שמי זורו.“ אמר הקורו השני "והאידיוט הזה הוא…“
„קוראים לי סאנג’י!“ התפרץ השני, לפני שזורו יכנה אותו בשמות גנאי.
„הוא רק הטבח שלנו, אל תשימו לב אליו…“
„הו, אז אני מניח שתצטרך עזרה במטבח!“ קיפץ פיי.
„הו, אני אשמח לקבל ממך עזרה…“ התחיל סאנג’י, וקורוגאנה היה צריך להעמד מול פיי שוב.
„מה אתה אומר, זורו טאן?“ שאל פיי. „תתנו לנו להישאר כאן ואל תהרגו אותנו? נה? נה?“
„איך זה ששניכם כאן לבד על הספינה הזאת?“ שאל קורוגאנה.
„יש לנו צוות יותר גדול.“ אמר זורו שכנראה כבר השתעמם, כי הוא התיישב והתחיל לצחצח את שלוש החרבות שלו. „אנחנו בדרך לאסוף אותם, הם היו במקום אחר, סיפור ארוך… ייקח לנו קצת זמן להגיע אליהם…“
„הו! אז אנחנו נחליף את הצוות שלכם בינתיים!“ קיפץ פיי באושר "שלא תשתעממו! אל תדאגו! אנחנו מבטיחים לעבוד, ונעשה מה שתגידו…“
„כל מה שנגיד??“ שאל סאנג’י.
„תפסיק להתחיל איתו כבר!!!“ זורו קם ותפס את סאנג’י בצווארון.
„אל תגיד לי מה לעשות!!!“ השניים התחילו לריב. סאנג’י השתמש רק ברגליו, וכרגע הוא חסם את כל ההתקפות שזורו שיגר אליו עם שלושת החרבות, שאחת מהן הוא החזיק בפיו.
„ככה זה תמיד על הספינה הזאת?“ שאל מוקונה.
אחרי כמה זמן הם נרגעו.
„טוב, בואו נראה לכם את החדרים שלכם. הסייף שלכם, הילד וחיית המחמד יכולים להישאר בחדר הזה כי הוא ריק כרגע… ופיי סאן, כמובן, יכול להישאר בחדר שלי ו…“
„אני אהרוג את כולכם!!!“ צרח זורו.
„תרגעו,“ אמר קורוגאנה "אל תשכחו שיש כאן ילד…“
„קירבה לילדים אף פעם לא הפריעה לו להתחיל עם כל מה שזז…“ נאנח זורו בייאוש.
„הו, בבקשה אל תריבו בגללי…“ התחיל פיי.
„ואתה!" אמר קורוגאנה באופן פתאומי "למה קראת לו בשם חיבה?“
„הא?“ התפלא פיי.
„קראת לו זורו טאן.“ קורו הסמיק.
„אל תתחיל גם אתה…“ אמר פיי.
„אמרת לי שאף פעם לא קראת לאף אחד אחר בשם חיבה…“
„ואתה אמרת שאתה שונא את השמות האלה.“ הזכיר לו פיי בחיוך. „טוב, הוא כל כך דומה לך והכל…“
„אני מניח שאתם רעבים" אמר סאנג’י, „והמדיניות שלי היא לא לתת לאף אחד להישאר רעב! אני הולך להכין את ארוחת הצהריים.“
„אני אעזור לך…“ פיי התחיל ללכת בעקבותיו.
„אני לא משאיר אותך לבד איתו!“ קורו תפס בכתפיו ועצר את הליכתו.
„אתה לא סומך עלי שאני יכול לדאוג לעצמי?“ שאל פיי בעיניים עצומות.
„אני לא סומך עליו!!!“ התרגז קורו.
„למה אתה עושה מזה עניין גדול?“ אמר פיי "אף פעם לא דיברנו על בלעדיות…“
„הו מצויין!“ צעק סאנג’י עם לבבות בעיניו "גם אנחנו לא!! אז מה דעתך ש…“
קורו שלף את חרבו וזורו שלף את שלושת חרבותיו.
„מוקונה מכריז על בלעדיות זמנית!!!“ צווח מוקונה. „לקפטן הספינה יש סמכות להשיא אנשים בלב ים, ולמוקונות יש סמכות להכריז על בלעדיות זמנית במצבים דומים!“
החרבות של זורו וקורו חזרו למקומן.
„טוב, טוב, בסדר, למרות שזה לא מוצא חן בעיני" סאנג’י הדליק סיגריה במבט זועף. „אבל אני מבין אותך." הוא הסתכל על קורו "אם הייתי במסע עם מישהו כמו הבלונדיני הזה, בטח גם אני הייתי רוצה לרצוח את כל מי שיתקרב אליו.“
„הו, תודה רבה על המחמאה!“ פיי חייך בעיניים עצומות.
„זאת דרך די מוזרה להחמיא…“ אמר קורו.
„אל תדאג, סייף מספר 2.“ סאנג’י חייך אל קורו חיוך ערמומי "אני מבטיח בהן צדקי להפסיק להתחיל איתו!“ הוא שם יד סביב כתפיו של פיי והוביל אותו למטבח כשהוא משתמש בידו השניה בשביל לעשן.
„תירגע, לנשום…“ מוקונה התיישב על כתפו של קורו שהתחיל לשלוף את חרבו מהנדן באיטיות.
ארוחת הצהריים היתה טעימה במיוחד. סאנג’י באמת היה שף מוצלח, ופיי עשה כמיטב יכולתו בשביל לעזור לו. מזג האוויר היה יפה אז הם ישבו על הסיפון בשביל לאכול.
„מה הקטע עם הזרוע שלך?“ שאל זורו והסתכל על קורוגאנה.
„כפי שאתם רואים.“ סאנג’י עצם את עיניו וחייך בצורה מרושעת "עמיתי לסיפון חסר כל חוש נימוס.“
„זה בסדר.“ אמר קורוגאנה. „זאת זרוע מלאכותית. איבדתי את הזרוע, והשגנו לי תחליף מעולם מאוד מתקדם טכנולוגית. אני מתרשם ששמת לב." הוא חייך אליו חיוך קרבי "אפילו עדיין לא ראית אותי נלחם בעזרתה.“
זורו חייך בחזרה "ראיתי אותך זז להגן על החבר שלך. זה היה מספיק.“
„אני הייתי שמח לעבור בעולם הזה.“ אמר סאנג’י מהורהר "בטח יש להם ציוד בישול מעניין…“
„אז אני מניח שאיבדת אותה בקרב.“ התעניין זורו.
„הוא הקריב אותה בשביל להציל את חיי!!“ פיי תפס את לחייו בהתרגשות.
„המ!“ אמר קורו ונתן לפיי אגרוף חלש על הראש.
„הו, כמה רומנטי!!“ אמר סאנג’י "אני לגמרי מבין אותו!!“
„אני בטוח שגם זורו טאן היה עושה את אותו הדבר בשבילך.“ אמר פיי.
„הייתם מתים!“ אמר זורו. „הרבה יותר חשוב לי להיות מסוגל להחזיק את שלוש החרבות שלי.“
„ונראה לך שאני הייתי מוכן להקריב את אחת מידי הקסם שלי שאני משתמש בהן לבישולי המדהימים כדי להציל קוף ירוק פדחת כמוך??“
„מה אמרת?!“
„מה, אתה לא שומע טוב?!“
השניים קפצו על הסיפון והתחילו להילחם שוב. קורו צפה בהם בעניין, מנסה להעריך עד כמה הם חזקים.
„הפסקת אש!!!“ צעק מוקונה.
השניים לא הקשיבו לו. הם המשיכו להילחם בלי להיפגע, הם חסמו את כל המתקפות אחד של השני, עד שפתאום הם התחילו להתפקע מצחוק להפתעתם של כל הנוכחים. כנראה שהקרב נגמר. הם נשענו זה על כתפיו של זה, עדיין צוחקים וחזרו לשבת. סאנג’י הדליק סיגריה ונשען על הסיפון.
„יש להם מערכת יחסים מאוד מיוחדת…“ אמר לעצמו מוקונה.
„אני חושב שהם זוג מקסים!“ אמר פיי.
„ואני שואל את עצמי למה כל הגרסאות שלי תמיד נתקעות איכשהו עם בלונדיני שעולה על העצבים…“ אמר קורו.
„אני מניח שיש לכם טיפוס.“ פיי חייך אליו בעיניים עצומות.
„אז מה בדיוק אתם מחפשים? זורו נשען על דופן הספינה. „מה זאת אומרת דרך לתקשר עם נשמות אבודות?“
קול נפץ נשמע פתאום ביחד עם אור חזק ומשב רוח פתאומי היכה בפניהם. על הסיפון הופיע מישהו משום מקום.
„כמה אנשים עומדים להשתגר לכאן מהאוויר?!“ צרח זורו.
קורו כבר היה על רגליו, עומד להגן על חבריו, וזורו הצטרף אליו במהרה. סאנג’י באופן מוזר נראה כאילו הוא מנסה להגן דווקא על האוכל. מוקונה התחבא מייד מאחורי קורו וסיוראן הצטרף למגינים ושלף גם את חרבו שלו.
מולם בתוך אור חזק שהלך ודעך עמד איש גבוה עם שיער שחור ארוך.
„זה אחד המכשפים מהים הצפוני!“ אמר סאנג’י "אולי אפילו יש לו כוחות של פרי שטן! תיזהרו, הוא עלול להיות חזק באופן מפלצתי!“
נשמתו של פיי נעתקה לרגע. הוא הכיר את האיש הזה טוב. לפחות גרסה אחרת שלו מעולם אחר.
קורו חשב שהוא הרג כבר אחד מהאנשים האלה, והוא ישמח להרוג כמה מהם שיקפצו עליו, אם רק לא היו מטילים עליו את הקללה המעצבנת שאומרת שהוא ייחלש אם הוא יהרוג אדם אחר.
אולי כל עוד הם נמצאים בעולם הזה הוא יאלץ להשאיר את הרציחות לגרסה השניה שלו? הוא הסתכל על זורו במבט מרוצה.
פיי זיהה את האיש בתור אשורה. אבל הוא נראה שונה מהאשורה שהוא הכיר. שיערו לא היה מסודר, ועיניו היו מלאות קווים אדומים. הוא נראה כמו גירסה מטורפת של אשורה, אפילו יותר מטורפת מהמקור.
„ראיתי אתכם מגיעים לכאן בחלום שלי…" הוא אמר. „אבל לא האמנתי שזה באמת יקרה…“ חיוך מוזר הופיע על פניו "הייתי בטוח שזאת תהיה הפעם הראשונה שחלום נבואי שלי ישקר… חשבתי שאולי הפעם אני רואה רק את מה שאני רוצה לראות… אבל החלומות הנבואיים שלי לעולם לא טועים… זה הכוח של פרי השטן שלי…“
זורו וקורו הפנו את חרבותיהם אליו.
„תגיד לנו מי אתה!“ אמר זורו.
„פיי…“ אמר אשורה ופנה לכיוונו.
זורו וסאנג’י הסתכלו על החברים במבט מופתע. אם הם הרגע הגיעו מעולם אחר, איך לעזאזל הם אמורים להכיר מישהו מהעולם הזה?
„אני חייב להסביר לך…“ אשורה דיבר במשפטים מקוטעים. „אתה חייב להבין… שאני לא התכוונתי… זאת אומרת… לא התכוונתי להרוג אותו…“
עיניו של פיי נפערו באימה טהורה.
„אבל… הוא אמר שהוא רוצה לעזוב…“ אשורה המשיך להסביר "שהוא לא רוצה יותר לשרת בתור קוסם בחצר המלכות שלי… אחרי שהצלתי אותו מהצינוק הנורא ההוא בממלכה באי השכן… אחרי שנתתי לו הכל ולימדתי אותו הכל… אתה חייב להבין!!“ הוא הסתכל בעיניו של פיי "הוא היה כל כך כפוי טובה! אבל אני לא התכוונתי… הוא היה צריך לדעת שאסור לו להרגיז אותי… כשמרגיזים אותי אני לא יכול לשלוט על עצמי… אני מצטער!!!“ הוא הסתכל על כולם "לא ישנתי כמו שצריך כבר הרבה זמן… ואני לא זוכר מתי אכלתי בפעם האחרונה… ואחרי החלום הנבואי שלי, ברור שלא יכולתי לישון עד הרגע שבאמת תגיע לכאן… מסרתי לבני את השלטון באופן זמני לשנה… כי פשוט לא יכולתי יותר… טוב, לא יזיק לו להתאמן, גם ככה הוא יהיה המלך יום אחד…“ הוא שפשף את עיניו "אני בטוח שהוא יהיה מלך יותר טוב ממני… אשורה הצעיר… תהיתי אם הנתינים יקבלו אותו, כשהוא נולד עם אוזניים כאלה… אשמת אמא שלו… אבל הם מאוד אוהבים אותו… הייתי חייב להפסיק לשנה… לא יכולתי לתפקד בתור מלך… לא יכולתי לתפקד בכלל… אני אפילו לא מסוגל להסביר לכם מה אני עושה פה!“
„הוד מלכותך.“ פיי נגע בכתפו של קורו וסימן לו לתת לו לטפל בזה. קורו הנהן. „זה כבוד גדול לפגוש אותך.“ הוא קד מולו "כפי שראית בחלום שלך, אני אותו האדם שהכרת, אבל אני גרסה שונה שלו מעולם אחר.“ אשורה הביט בו, והיה נראה שהוא מקשיב למה שהוא אומר "גם אני שירתתי מלך שהוא גרסה שונה שלך. הוא כבר מת.“ פיי המשיך „אנחנו זרים בעולם הזה. ואנחנו לא רוצים להרגיז אף אחד. ואם אנחנו נמצאים באזור הנמצא תחת ריבונותך, אנחנו נציית לחוקים של הממלכה שלך.“
„אתה יודע לדבר, פיי.“ חשב לעצמו קורוגאנה.
„כל זה לא מעניין אותי!“ אמר סאנג’י "חוץ מדבר אחד.“ הוא הביט באשורה "אמרת שאתה לא זוכר מתי אכלת בפעם האחרונה.“ הוא תפס מצקת והתחיל למלא צלחת מתוך סירי האוכל. „ואני נדרתי להאכיל כל אדם רעב. אז מה דעתך לשבת איתנו, לאכול ולשתות, ולהסביר לנו למה הופעת על הספינה שלנו?“
„תודה רבה.“ אשורה חייך חיוך קלוש. הוא התיישב ליד סאנג’י והתחיל לאכול בצורה מנומסת להחריד כמו שרק מלך אמיתי מסוגל אם הוא מורעב כמו שאשורה היה באותו הרגע.
„אני מצטער…“ אמר אשורה "אני חייב… לחזור לחשוב כמו שצריך…“
כל החברים התיישבו גם, אבל קורו עדיין היה דרוך ונחוש בדעתו להגן על פיי בכל מחיר. מוקונה הסתתר לגמרי בבגדים של קורו. הוא תמיד היה מסתתר בנוכחות מכשף חזק, כדי שהוא לא יידע שלחבורה יש גם כוח של מוקונה.
„אני מניח שגם שמך הוא פיי. אני צודק?“ שאל אשורה.
פיי הנהן.
„פיי.“ הוא הניח את צלחת האוכל והביט בעיניו כשקורו משגר אליו מבטים איומים ונוראים "אני לא התכוונתי לעשות את זה… אני אהבתי אותו. באמת אהבתי אותו. כמו שאני אוהב את בני. מבחינתי, שניהם היו הנסיכים של הממלכה. אבל אז… הוא אמר שהוא רוצה ללכת… הוא אפילו לא ידע לאן! הוא רצה אפילו לעזוב את העולם הזה! הוא רצה ללכת למכשפה! עד כדי כך היה נחוש בדעתו להתרחק ממני!“ דמעות התחילו לזלוג מעיניו של אשורה.
„למה?!“ הוא הסתכל עליו "נתתי לו הכל! הכל! מה היה חסר לו? לפגוע בו היה הדבר שהכי פחות רציתי…“ הוא התייפח ללא שליטה.
„הוד מלכותך.“ אמר קורוגאנה בקול אפל. „אני לא מכיר את האדם שאתה מדבר עליו, אבל אני מכיר את פיי הזה. ולפיי הזה יש שומר ראש שיגן עליו, שלא יתן לאף אחד לפגוע בו.“
פיי הביט בקורו בתדהמה.
„אני רואה.“ אשורה הפסיק לבכות וחייך אליו חיוך חלש. „ואני מבין שגם אתה מצאת את הגירסה שלך בעולם הזה…“ הוא הסתכל על זורו. „אני מצטער.“ הוא אמר לזורו "יכול להיות שגזלתי ממך את הגורל שלך…“
זורו הסמיק נורא והסתכל על סאנג’י.
סאנג’י נתן לו את אחד החיוכים הכי מעצבנים בעיניים עצומות שהוא יכול.
„אני מצטער.“ אמר זורו "שהחמצתי את ההזדמנות להגן על האדם הזה. אבל אני מניח שעכשיו כבר מאוחר מדי.“
„הוד מלכותך.“ המשיך קורו שכנראה לא סיים את הכרזתו הקודמת. „רק הגענו לעולם הזה, ואני לא רוצה להתחיל לגרום לאי סדר בממלכות שלו, או לפגוע בשליטים. אבל אני מבין שכבר הרגת פיי אחד, ואתה בטח יכול להבין את הדאגה שלי שאתה עלול לחזור על הפעולה הזאת שוב…“
„לעולם לא!“ אשורה צרח ביגון "אחרי שהגורל העניק לי הזדמנות שניה שאני לא ראוי לה! אני לעולם לא אחזור על הטעות הזאת! אני לעולם לא אפגע בפיי שוב!!!“
„אבל זה בדיוק מה שחשבת קודם." אמר פיי בעצב תהומי שנגע לליבם של קורו (שלא יודה בזה), סאנג’י (שיודה בזה בלי בעיה), ומוקונה שעמד לבכות "היית בטוח שהוא האדם האחרון שתפגע בו. היית בטוח שאתה אוהב אותו בדיוק כמו את הנסיך.“
אשורה הסתכל למטה ודיבר כאילו הוא לא מסוגל להפסיק "הוא לא היה צריך לעזוב אותי. הוא העדיף חיים בין עולמות שונים ומסוכנים על פני חיים מאושרים איתי… למה?“ הוא הסתכל על פיי שלא היה מסוגל לפגוש את מבטו "למה? רק בגלל שהיינו צריכים לשמור את העניין בסוד? לא… לא יכול להיות… הוא הבין שאני המלך ויש לי אחריות… הוא הבין שזה לא יכול להיות אחרת… למה הוא רצה לעזוב אותי? בעצם… זה מה שבאתי לשאול!“ הוא הסתכל על כל הנוכחים. „סליחה שהתפרצתי לספינה שלכם בלי רשות. אני יודע שאתם לא קשורים לעניין.“
„זה בסדר". אמר סאנג’י "מי שרעב מוזמן.“
"אני באתי לכאן בשביל לשאול את האדם שחולק את נשמתו שאלה.“ אשורה הסתכל על פיי "אני מניח שגם אתה עזבת את האשורה שלך. חשבתי שאם תסביר לי מדוע, אני סוף סוף אוכל להבין. אני סוף סוף אוכל לישון כמו שצריך. אני לא ישן… לא מסוגל לישון בלעדיו… אני יודע, פיי.“ המבט שלו היה עצוב ומטורף "אני יודע שאני לא ראוי לתשובה. אני לא ראוי שתתן לי מנוחה אחרי הפשע החמור שביצעתי. אבל אני באתי לכאן כדי להתחנן בפניך בכל זאת…“
„אני לא יכול לסלוח לך על מה שעשית.“ אמר פיי במבט חמור. הוא באמת נראה כמו נסיך לרגע "אתה בטח מבין מדוע אני לוקח את העניין קצת אישית.“ אשורה הנהן "אבל אני אענה על השאלה ששאלת.“
„תודה, פיי.“ אמר אשורה והדמעות לא הפסיקו לרדת מעיניו.
„אתה לא מסוגל לישון כמו שצריך, ואתה מאבד את שפיותך מרוב רגשות האשמה אחרי שהרגת אדם אחד בלבד.“ הוא אחז בידו של קורו כדי להיות מסוגל להמשיך לדבר, וקורו נתן לו את התמיכה שהוא היה צריך באותו רגע בלי היסוס "אבל אשורה-שלי הרג את כל תושבי הממלכה שלנו חוץ ממני בלי להניד עפעף.“
אשורה הסתכל עליו במבט המום. „איך הצלחת לעצור אותו בסוף?“
„אני הרגתי אותו.“ אמר קורו עם ניצוץ בעיניו.
„הייתי צריך לנחש.“ אמר אשורה בחיוך.
„אבל אני מסוגל להבין אותך.“ אמר פיי "כי גם אני הרגתי את… גם אני הרגתי את פיי.“ כולם כולל כולם הסתכלו עליו במבט מופתע. „לפחות כך הרגשתי.“ הוא חייך אל כולם "אחי התאום, פיי, שלקחתי את שמו לאחר מותו. הוא הקריב את עצמו כדי להציל אותי, וכל חיי סבלתי מרגשות אשם על כך שהוא מת באשמתי. מבחינתי אני הרגתי אותו.“
„ואיך מתמודדים עם רגשות האשם?“ שאל אשורה.
„במקרה שלי.“ פיי חייך אל קורו "הייתי זקוק למישהו אחד שייתן לי על הראש כמו שצריך.“
„במקרה שלי לעומת זאת.“ אמר אשורה וקם "אני אצטרך לחיות כל חיי עם כובד המשקל של הפשע שביצעתי.“ הוא אמר בקול מיואש. „עם זה שהרגתי את האדם שהיה הכי חשוב לי בעולם כשטירוף הכעס שלי השתלט עלי. אפילו אין לי למי להסגיר את עצמי.“ הוא נשמע עייף במיוחד "רצון המלך הוא חוק. אם המלך רוצה במותו של אדם מסוים, הוא מת. אפילו בלי סיבה. אבל מה אם המלך לא רצה והרג אותו בכל זאת? שאלה חוקתית בעייתית…“ הוא הלך לצד השני של הסיפון, נשען על דופן הספינה והביט בים. „לא משנה כמה אני מתחרט, זה לא יחזיר אותו. לא היה לו מושג כמה אהבתי אותו.“
„אתה לא אהבת אותו.“ כולם הסתובבו. הדובר היה סאנג’י „רכושנות היא לא אהבה, וזהו הרגש היחיד שהרגשת כלפיו.“ קולו של סאנג’י נשמע אפל "בגלל זה הרגשת באותו הרגע שזכותך להרוג אותו. מבחינתך הוא לא היה יותר מחפץ רב ערך ששייך לך.“
„בסוף אתה תמצא את הכוח להמשיך הלאה.“ אמר זורו "אתה תתאושש. אבל הוא לעולם לא יתאושש, קשה לי לחשוב איך לעזור לך.“
„תפסיקו…“ לחש פיי בקול מודאג. „אם הוא כמו האשורה שאני הכרתי, אתם עלולים להעיר אותה…“
„את מי?“ התפלא זורו.
„את האישיות השניה.“ התחיל פיי. „תשתדלו להביע כבוד, לא משנה מה אתם אומרים ו…“
אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הדברים שסאנג’י וזורו אמרו קודם הספיקו. אשורה התחיל לצעוק, כאילו הוא מדבר על מישהו שלא נמצא שם ותפס את ראשו בשתי ידיו. „לא! תסתלק מכאן!!! אני לא אתן לך!!!“
„מה לעזאזל…“ התחיל זורו.
„אתה!!!“ הוא צרח לקורו "אתה כבר הרגת אותי פעם אחת!!! תעשה את זה שוב מהר או ש…“ קולו השתנה פתאום, חיוך פסיכופטי הופיע על פרצופו, והוא נשמע הרבה יותר מרושע. „הוא לעולם לא יחזור, נכון? אני לעולם לא אראה אותו שוב! אבל לי יש עוד סיכוי להתאושש, זה מה שאתם אומרים? אם הכל יחזור לקדמותו! אם אני אחזור לארמון שלי עם פיי! בהתחלה זה לא יהיה אותו הדבר, ואני רק אוכל את עצמי מבפנים בגלל המחשבה שהוא רק נראה כמוהו. אבל מתישהו אני אתרגל לעניין. זה עדיף על כלום, כל עוד אני עם פיי! אני ופיי שלי יחד שוב! כשהוא עושה כל מה שאני אומר לו, משתמש בקסם שלו בשבילי, ואפילו מוכן להרוג בשבילי!“
„לא, הוד מלכותך!!!“ אמר סיוראן. „אתה לעולם לא תוכל לשכנע את עצמך!" הוא נעמד מול המלך המטורף "החברים שלי איבדו את האדם שאני הוא הכפיל שלו! אבל הם לעולם לא ניסו להשתמש בי בתור תחליף! אנחנו ממשיכים לחפש אותו, לא משנה כמה אנחנו מסתכנים לשם כך! גם אם תנסה, אתה לעולם לא תצליח ל…"
אזיקים קסומים הופיעו וקשרו את כל הנוכחים חוץ מפיי, שאשורה תפס בצוורונו. פיי התחיל להשתמש בקסם שלו אבל אשורה תפס את פרק ידו. הוא הסתכל על קורו במבט מטורף "אם אתה רוצה אותו בחזרה, תצטרך להרוג אותי שוב. בארמון באי קלס!“ הוא זרק איטרנל פוס עם הכתובת ״קלס״ על הסיפון.
אור חזק הופיע והוא נעלם כלא היה. אשורה המטורף לקח את פיי איתו.
האזיקים הקסומים נעלמו וכל הנוכחים נפלו על הסיפון.
„לעזאזל!!!“ קורו היכה באגרופיו בריצפה ושבבי עץ עפו לכל עבר. אם זה היה הסיפון התחתון הספינה היתה טובעת.
„שלוט בעצמך!“ אמר זורו. „אתה תצטרך להיות במיטבך לקראת הקרב הזה". הוא הרים את האיטרנל פוס והתחיל ללכת לכיוון הדלת המובילה לבטן הספינה. „אני הולך לסובב את ההגה!“
„לכיוון של האי קלס?“ שאל סאנג’י.
„אלא מה.“
„אתה יודע שזה אי של מכשפים שלאף אחד אין אומץ להתקרב אליו.“
„אני יודע.“
„והחברים…“
„יצטרכו לחכות לנו עוד קצת זמן. אני אודיע להם בדן דן מושי.“
״אני אבוא לעזור לך, כמו שאני מכיר אותך, אתה תגרום לנו לשוט לקוטב הדרומי או משהו…״ הוא הסתובב לעבר שלושת החברים, ״זה אי חורף, אז אני מקווה שהבאתם איתכם בגדים חמים…״
„אתם באמת מתכוונים לעזור לנו להציל אותו?“ שאל סיוראן.
„בכל מחיר.“ אמר זורו בלי להסתובב.
„אני דואג שאשורה הזה עלול להרעיב אותו אם הוא לא יציית לו.“ אמר סאנג’י "אז אני אדאג שהוא יאכל כמו שצריך ברגע שהוא יחזור אלינו.“
„למה…“ סיוראן המשיך לשאול. כי לקורו היה קשה לדבר באותו הרגע. הוא עדיין נשען עם אגרופיו על הסיפון וחרק בשיניו בזעם בלתי נשלט.
„כי נכשלתי כבר בלהציל את אחד מהם.“ אמר זורו "אבל הפעם אנחנו לא נכשל.“
„אנחנו נמצא אותו.“ קורו התרומם מהסיפון ונשמע רגוע יותר "ואז אנחנו נגרום לו לשלם………..“
תגובות (0)