פיקרוסאובר – וואן פיס וצובאסה כרוניקל – פרק חמישי

„איפה אני?“ שאל פיי.

„אתה נמצא…“ קורו התחיל, "בעולם החדש שהגענו אליו… על… הסירה שהגענו עליה לראשונה… בתוך ערסל… בזרועותי.“ הוא אמר לסיום.

„טוב מאוד.“ ענה פיי והתכרבל ביתר נוחות.

„החובשים הצבאיים של קלס עשו עבודה טובה. אתה תחלים במהרה. אבל הזרוע שלך…“ הוא עצר לרגע "הם אמרו שכנראה ייקח שלושה שבועות לפני שנוכל להוריד לך את הגבס.“

„אני אהיה בסדר.“אמר פיי. הוא רצה להמשיך לנמנם על הערסל עם קורו שלו.

„תגיד, המלך הזה… הוא… הוא פגע בך?“

„כן. שבר לי את שתי הזרועות, המנוול. ואחר כך חטפתי את הקסם שלו בפרצוף! אבל אני מבטיח להבריא!“ פיי חייך.

„אממ… התכוונתי…“ קורו הסמיק.

„אם אתה רוצה לשאול אם הוא התעלל בי מינית, אז הפעם לא.“ אמר פיי בקול מריר "הוא לא הספיק.“

„איזה מזל!“ קורו חיבק אותו חזק ושמע אותו נאנק מכאבים. הוא התנצל במהירות. פיי עדיין פצוע.

„טוב, מוקונה הכריז על בלעדיות, אז אולי זה עזר…“ שניהם צחקו. קורו הצליח להשיג את הצחוק של פיי בחזרה.

„אתה יודע… זה היה קשה לפגוש עוד אשורה אחד ושוב להיות חסר אונים מולו.“ אמר פיי בשקט. „אבל לפחות הפעם הצלחתי לכעוס עליו.“ הוא הסתכל לקורו בעיניים „על אשורה הקודם אף פעם לא כעסתי, כמו שלא כעסתי על סיוראן כשהוא אכל לי את העין וגרם לי את כל הסבל הזה….“ הסביר פיי "ופתאום… זה הרגיש כל כך נפלא לכעוס. אני תוהה אם… אם אתה נתת לי את היכולת לכעוס עליו.“ הוא חייך ונצמד לקורו. "אם כשכעסתי עליך אחרי ששילמת את המחיר ולא נתת לי למות, למדתי לכעוס."

„המלך אשורה אמר לי…“ אמר קורו אחרי כמה רגעי שתיקה "שאני עומד לפגוע בך יותר ממה שכל האשורות פגעו בך אי פעם…“

„זה לא נכון.“ אמר פיי במהירות "אתה לעולם לא תפגע בי.“ הוא נצמד אליו "גם אחרי שתחזור לעולם שלך. גם אם אני לעולם לא אראה אותך יותר. אתה לעולם לא תפגע בי. וגם…“ פיי היסס לרגע "לא אכפת לי גם אם לא תרצה שאני אשאר איתך. כל עוד אנחנו יחד עכשיו, זה מספיק לי. אפילו אם אחר כך נצטרך להיפרד.“

„מה אם לא נצטרך להיפרד?“ קורו ליטף את שיערו „מה אם נוכל לחזור לעולם שלי ביחד?“

„אל תבטיח לי שום דבר.“ אמר פיי "אולי אחר כך, אבל בינתיים לא.“

„למה זה כל כך משנה לך אם אני אבטיח עכשיו?“ קורו נשמע מופתע.

„כי אני לא יודע אם אני יכול להאמין לך.“

„נראה לך שאני אשקר על דבר כזה?!“

„בניגוד אליך, לי לא אכפת לי מה יקרה בעתיד.“ אמר פיי בקול מנומנם "מה שחשוב לי זה מה שקורה כרגע, וכרגע… אני רוצה רק לישון.“

*****

„כמה פעמים אמרתי לך! תתרחק מהמטבח! אני מבשל עכשיו את הארוחה שהבטחתי לבשל לפיי צ’אן!“

„שמענו, שמענו, הבטחת שיקרו עוד דברים אחרי שנחזיר את פיי צ’אן, אם אתה זוכר…“

„חכה בסבלנות, גורילה ירוקה שכמוך! עכשיו צא מהמטבח!!!“

„בסדר, מישהו צריך להשגיח על הילדים באימונים שלהם עד שהאוכל יהיה מוכן". אמר זורו בחיוך מרושע.

„מצחיק מאוד!!!“

„אתה תהיה אבא נפלא… אני מדמיין לעצמי איך אתה מבשל לכולנו בזמן שאני והילדים…“

„עוף מכאן!!!“

*****

„ילד, מאנג’ו לבן!“ קורו הפתיע את סיוראן ומוקונה שהתאמנו על הסיפון. "אני יכול לדבר איתכם שניה?“

„בטח, קורוגאנה סאן.“ אמר סיוראן. קורו אף פעם לא ביקש ממנו לדבר בצורה כזאת וסיוראן היה קצת מודאג.

קורו הסתכל על פיי שישב על מעקה הספינה והסתכל על המים. זרועו עדיין בגבס.

„אני…“ התחיל קורו "אני באמת לא יודע מה לעשות.“ הוא אמר והסמיק "וזה די נדיר שאני מרגיש ככה. בדרך כלל אני תמיד מרגיש בבירור מה הדבר הנכון לעשות וזה מה שאני עושה. אבל הפעם…“

„אתה דואג לו?“ שאל סיוראן.

„לו. וגם לך." אמר קורוגאנה "בעיקר, אני לא רוצה שהוא ימשיך להיפגע. זה כואב לי רק לראות אותו ככה.“

„אני מבין.“ סיוראן השפיל את מבטו.

„אין שום דבר שאני רוצה יותר מלקחת אותו לעולם שלי שהוא יוכל להתחיל לרפא את עצמו מכל הכאב הזה…“

„חשבתי…“ סיוראן הסמיק "אנחנו חוזרים הרבה לארץ קרואו אז אולי נוכל… להשאיר אותו עם הנסיכה. שגם היא לא תהיה בודדה.“ הוא הסביר "הוא לא חייב להמשיך להסתכן ככה במסע שלי.“

„הוא לא יישאר.“ חייך קורו "כל עוד אתה ממשיך במסע הזה אני אלך איתך. והוא לא שונה ממני. ואני יודע…“ הוא הסתכל למעלה "שיש עוד שני חברים שלנו שאנחנו צריכים להביא למקום מבטחים ולכן אנחנו באמת לא יכולים לעצור. בגלל זה…“ הוא הסמיק "אני ממש לא יודע מה לעשות.“ הוא נשמע אובד עצות.

„גם אני לא…" אמר סיוראן. „אני חייב להציל אותם. אני יודע שזאת המשימה שלי כרגע. אבל אני מבין מה אתה אומר, וגם אני לא רוצה שפיי סאן יפגע יותר לעולם. הוא כבר נפגע מספיק.“

„אז תצטרכו לעשות עבודה יותר טובה ממה שעשיתם עד עכשיו ולהגן עלי כמו שצריך.“ אמר פיי שהצטרף אליהם.

קורו רק חייך בתשובה. הוא התיישב על הסיפון ופיי התיישב ליידו.

סיוראן החליט לעזוב אותם לבד בינתיים.

„חשבתי על פיי.“ אמר פיי ונשען על כתפו של קורו. „אני מתכוון, על פיי של העולם הזה. תהיתי אם אולי עכשיו הוא יכול לנוח בשלווה.“

„וואו.“ אמר קורו ופיי הסתכל עליו. „אני כבר לא צריך לחשוב לעצמי מה לעזאזל עובר לך בראש כשאתה יושב ככה בצד שקוע במחשבות, בימנו אתה פשוט בא ומספר לי…“

„אתה יודע…“ חייך פיי "אתה גם תמיד יכול לשאול.“ הוא הסתכל על הים "חשבתי על פיי הזה. על מה קורה לפיים שלא נמצאים עם קורו-רון וסיוראן ומוקונה… ואני לא רוצה להישאר באיזה עולם בלעדיכם. אפילו לא אם זה ארץ קרואו או העולם שלך.“

קורו נאנח "אתה יודע משהו?" פיי הסתכל עליו "מבחינתי כל העולמות האלה מלאים באשורות, ציידי ערפדים מטורפים, קוסמים שמשבטים אנשים, מכשפות בין מימדיות, וכולם רוצים – לשבור לנו את הידיים, לעקור לנו את העיניים ולקחת את כל מה שיש לנו בתמורה למשאלות…" הוא ליטף את שיערו של פיי "אין סיכוי שאני אתן לך להסתובב בעולמות האלה לבד. אם אתה באמת לא רוצה לבוא איתי לעולם שלי כשכל זה ייגמר, אז אני אמשיך איתך ואגן עליך. ואני לא מבין למה אתה לא מאמין לי.“

„ומה עם הנסיכה שלך?“ שאל פיי.

„לא הבנת עד עכשיו?“ קורו חייך "אתה מדבר על הנסיכה ששלחה אותי למסע הזה.“

„ומאז אתה רק רוצה לחזור אליה…“

„אתה עדיין לא קולט! היא שלחה אותי למצוא אותך!“

פיי הסתכל עליו במבט מופתע. קורו כמעט יכל לשמוע את הקירות האחרונים שלו מתמוטטים.

*****

„הכנתי לך תה ועוגיות, קוסם יפה שכמוך!“ סאנג’י הופיע מול עיניהם עם מגש בידו "העוגיות הכי טובות שלי!“ הוא חייך בעיניים עצומות.

"אני מתחיל לאהוב את הספינה הזאת.“ פיי חייך אליו בחזרה.

סאנג’י התיישב מצידו השני. גם הוא וגם קורו שמים את זרועם סביב כתפיו של פיי. סאנג’י עישן בידו השניה (רק אחרי שהוא וידא את כיוון הרוח כמובן)

„אז ככה המסע שלכם תמיד נראה?“ שאל סאנג’י. „נשמע לי די מסוכן. אבל מי אני שאדבר עם המסע שלנו?“

„אני יודע.“ אמר פיי והסתכל על קורו "אבל משום מה זה לא מדאיג אותי.“

„תגיד, נכון שאתה מרגיש עכשיו שהדליקו את האור מחדש?“ סאנג’י הסתכל על קורו.

„המ.“ אמר קורו בתשובה.

"אתם יודעים…" סאנג’י הסתכל למטה על פיי "אנחנו כל הזמן שוברים עצמות ומגבסים אותן, תופרים חתכים עמוקים ופצעי דקירה, ואני לא חושב שאף אחד מאיתנו יזכה להגיע לגיל מבוגר… אם נאבד רגל, נחליף אותה ברגל מעץ, אם נאבד יד, נחליף אותה בוו, אם נאבד עין, נלך עם רטיה. ככה זה כשאתה פיראט, אבל אני מניח שלא כל אחד בנוי לזה…" הוא הסתכל למעלה "יכולתי עכשיו להיות בעל מסעדה עשיר מוקף בנשים יפות, מה אני עושה כאן, מסתכן ככה?“

„אבל אז מי היה מבשל לזורו טאן?“ שאל פיי.

„כן הא?“ שאל סאנג’י. „יש משהו שאני מחפש. אני לא יודע למה, אבל אני מרגיש ששווה להסתכן בשביל למצוא אותו. זה בטח ממש מטופש מצידי…“

„אני לא חושב שזה מטופש.“ אמר פיי. „ואני מבין אותך… אולי אני באמת לא בנוי לזה… לראות את הזרוע של האדם הכי חשוב לך מתעופפת מול הפרצוף שלך… כשהאדם שעליו אתה רוצה להגן עוקר לך עיניים… המלחמה האיומה בין שורה ליאמה… העולם חסר המזל של ארץ טוקיו… אני לא חושב שאף אחד בנוי לזה. אבל אני פשוט יודע שאני לא עוזב את שני אלה, לא משנה מה.“

„אני לא חושב שזה מטופש.“ אמר קורו ואחז בידו.

„זה נכון שחיינו מלאים בסכנות" אמר סאנג’י "בגלל זה אנחנו נהנים מהחיים כשיש לנו זמן פנוי!“ הוא חייך מאוזן לאוזן „או שאנחנו משחקים קלפים, או שאני מכין להם אוכל נהדר, או שאנחנו סתם עושים שטויות!“

„קורו רין! אתה באמת צריך ללמוד קצת לעשות שטויות!“ אמר פיי.

„אני נתתי לך את היכולת לכעוס על אשורה, אז אולי הגיע הזמן שאתה תלמד אותי לעשות שטויות?“

„אני אביא את הקלפים!“ סאנג’י קפץ בהתרגשות.

*****

„לאן אנחנו מפליגים עכשיו?“ שאל סיוראן.

„אנחנו הולכים להביא את הצוות שלנו.“ אמר זורו בזמן שהוא מתח מפרש. „מסכנים, בטח מתעייפים מלחכות לנו… ואז.“ הוא סיים לקשור את המפרש וליטף את סיוראן על ראשו "אנחנו ממשיכים להפליג למקום עם הכוחות המסתוריים, אולי יהיה שם משהו גם בשבילכם – אם אתם עדיין רוצים להישאר על העולם הזה.“

„זה באמת בסדר אם נמשיך להפליג איתכם?“ שאל סיוראן.

„תמיד נשמח לעוד אנשי צוות.“ אמר זורו "ומי יודע, אולי תצליחו למצוא את מה שאתם מחפשים.“

„בסדר גמור!“ אמר מוקונה שמאיפשהו השיג לעצמו מדי מלחים המתאימים למידתו. „תגיד לנו בדיוק מה לעשות, קפטן, והצוות הנאמן ימלא את כל הפקודות!!!“

„תלכו לעודד את הקוסם.“ זורו חייך. „אני בטוח שתוכלו לגרום לו למצב רוח טוב.“

„הוא נראה לי די מרוצה כרגע.“ אמר סיוראן שהסתכל על פיי ששיחק קלפים עם זורו וסאנג‘י, קצת מסתבך עם זה שיש לו רק יד אחת פנויה ומסביר לקורו מדי פעם שזה לא קרב עד המוות. „אני לא יודע מי מרוצה יותר, הוא או שני אלה…“

„לפחות גיליתם משהו חשוב בעולם הזה.“ אמר זורו בנסיון לעודד אותו. „אולי זה היה שווה את זה.“

„זה מבלבל…“ אמר סיוראן. „גילינו משהו מאוד חשוב בשביל המסע שלנו. וחשבתי… אתה יודע… אם המלך אשורה לא היה חוטף את פיי, לא הייתי מגלה את זה.“

„אל תחשוב על זה ככה.“ אמר זורו "אתה לא יכולת לשנות את המצב. תחשוב קדימה. עכשיו גם הקוסם וגם העגיל נמצאים אצלך.“

„זה היה היצוזן!“ אמר מוקונה. „אולי זה נועד לקרות ככה, אבל אל תרגיש רע עם זה. פיי בסדר עכשיו, הוא הרבה יותר חזק ממה שהוא נראה. וגם אתה יכול להרגיש עכשיו יותר תקווה.“

„גם קודם לרגע לא פיקפקתי שנצליח.“ אמר סיוראן. „כל עוד אתה ושני אלה נמצאים איתי! אנחנו נמצא אותם!“

סיוראן חיבק את מוקונה והסתכל על האופק.

סוף