פיקרוסאובר – וואן פיס וצובאסה כרוניקל – פרק שלישי

"נפל כמו שק של אבנים, הא?“ שאל המלך אשורה שהסתכל על בנו. „הוא לא קצת מבוגר מדי בשביל לזחול למיטה של ההורים? ואני עוד תכננתי להשתמש במיטה הזאת הערב…“

„תוריד ממני את האזיקים האלה, אז יהיה לי כוח לקום ואני אוכל לפנות לך אותה.“ אמר פיי בחיוך מקסים.

„אני לא יכול לעשות את זה" אשורה ליטף את שיערו ופיי הסתכל עליו כאילו הוא חוטף בחילה ממגעו "אתה יודע כמה זמן לקח לבנות את הארמון הזה? מה אני אעשה אם תהרוס לי אותו?“

„הוא ימשיך לרפא אותי עד שהוא יקרוס.“ אמר פיי "שנינו לא נשרוד את זה. ואז לא יישאר לך לא יורש ולא פיי.“

„איזו אלטרנטיבה יש לי חוץ מלהאמין בכם שאתם חזקים מספיק בשביל לשרוד?“ שאל המלך אשורה "אני חייב להשאיר אותך באזיקים עד שאני אסיים את הקעקוע הזה.“

„הוד מלכותך.“ אמר פיי "שמעתי מה התוכניות שלך. ואני לא יכול לתת לך לעשות את זה.“

„עוד סיבה להשאיר אותך אזוק.“

„תקשיב, הוד מלכותך.“ אמר פיי ברצינות "מה אם אני אסכים להישאר איתך?“

„הו?“

„בתנאי שתחוס על כל הפיים והקורואים האחרים.“ הסביר פיי במהירות "בשביל שלא תגזול אותם מהעולם שלהם והקורו שלהם.“ הוא התרומם על מרפקיו, וזה עלה לו במאמץ גדול "אני אהיה הקוסם שלך, אני אחמם את המיטה שלך, אני אבדר את הגנרלים שלך, אני אלחם בשבילך. כשהחברים שלי יגיעו לכאן, אני אגיד להם שהחלטתי להישאר כאן ושיסתלקו.“

„ומה עם הקורו שלך והעולם שלך?“ אשורה ניסה להבין אם הוא רציני.

„העולם שלי כבר לא קיים יותר ומעולם לא היה בו קורו. הקורו הזה הוא לא שלי.“ קולו של פיי נשמע מלא עצב "יום אחד הוא יחזור לעולם שלו ויתחתן עם הנסיכה שלו, הוא לא צריך אותי.“

„ומה עם הקורו שבעולם הזה? הרי פה כבר אין פיי.“ אשורה נשמע משועשע.

„כבר יש לו נפש תאומה.“ פיי חייך.

„הא, נכון! בקשר לזה…“ אמר המלך אשורה "אני רוצה את הטבח הזה! הוא יותר טוב מהטבח המלכותי… (הממ, מה שהוא מסוגל לעשות למאכלי ים…) ואם אני לא יכול לקבל יותר מפיי אחד, אז לפחות שיהיו לי שני בלונדינים, ואז גם לך יהיה חבר קטן. זה יהיה הכי קרוב לאח תאום שאפשר. מה אתה אומר?“ הוא הסתכל על פיי בעיניים מוצרות "המשימה הראשונה שלך תהיה להרוג את הקורו של העולם הזה, ולחטוף את הטבח בשבילי.“

„הבטחתי שאני אשאר איתך בשביל להגן על כל הקורואים והפיים האחרים.“ אמר פיי בקול רציני "זורו טאן נחשב בתור אחד הקורואים. חלק מהתנאי שלי זה שגם הוא לא ייפגע!“

„אתה יודע להתמקח" התרשם המלך "ואני מבין אותך, אבל מצד שני אני רוצה את הטבח הזה, אז מה נעשה?“

„אני אשכנע אותו.“ אמר פיי במהירות "אם אני אשכנע אותו להישאר, כי זו הדרך היחידה בה לא תפגע בזורו שלו, זה יהיה מספיק בשבילך?“

„עסק.“ אמר המלך. „אבל משום מה אני מרגיש שאתה משקר לי, פיי יקירי. אתה לא נראה לי אדם שנכנע בקלות.“

פיי הרגיש בחילה "מה שאתה מרגיש זה עד כמה אני לא רוצה בכך! עד כמה אני לא רוצה להישאר כאן ורוצה להמשיך במסע עם קורו טאן והחברים!“ עיניו של פיי נראו רציניות מאוד "אבל אני לא משקר לך. אין לי סיבה לשקר כי… פשוט אין לי ברירה אלא להסכים ואתה יודע את זה.“

„טוב, אני אבחר להאמין לך בינתיים,“ המלך חייך "אני לא יכול לסרב כשפיי שלי מבקש ממני כל כך יפה…“

„יופי, אז תוריד ממני את האזיקים האלה!“

„בסדר גמור, אני גם צריך שהבן שלי ימלא את מקומי בזמן שאני מכין את הקעקוע במקום לישון כל הזמן…“ הוא חייך חיוך מטורף "אבל אני אשבור לך את הידיים.“

„הוד מלכותך, חכה…“

*********************

פיי התעורר. זרועותיו היו מגובסות ותלויות על מתקן מעל המיטה. הוא יצטרך לישון רק על הגב כמה זמן. זה היה קסם שינה! פיי הבין. אשורה המנוול הזה השתמש עליו בקסם שינה. זאת אומרת… שהוא לא נהנה לפגוע בו! הוא לא נהנה לראות את פיי מתפתל בכאבים. הוא רצה שפיי יתעורר רק אחרי שיתנו לו משכחים. הוא שבר לו את הידיים אך ורק כדי להגביל את תנועתו. עם כל המגרעות של אשורה הזה, כנראה שלפחות עינויים לא יהיו מעורבים הפעם בעניין.

„אני מצטער.“ אשורה הצעיר נכנס לחדר עם מגש "הוא עשה את זה כשלא הייתי בהכרה.“

פיי חייך. נפטרנו מהאזיקים המעצבנים.

„הרופא של הארמון גיבס אותך. הוא די טוב. תוך שלושה שבועות תהיה כמו חדש.“

„תודה רבה.“ אמר פיי "איך אתה בלרפא ידיים שבורות?“

אשורה השפיל את המבט "אני אצטרך לישון שלושה ימים אחרי שאני ארפא יד אחת. גם אם תעמיד פנים שהיא עדיין שבורה, אבא שלי יקלוט מה קרה כשהוא יראה שנפלתי ככה.“

„תעשה את זה בכל זאת.“ ביקש פיי.

„אל תבקש ממני את זה!“ קולו של אשורה היה מפוחד במיוחד "אני לא יודע באיזה מצב אני אראה אותך כשאני אתעורר הפעם! למה אתה תמיד עושה את זה?“ הוא כמעט בכה מרוב תסכול "למה אתה תמיד רוצה להתמודד איתו לבד, כשאני לא יכול לעזור לך?“

„אני מבין איך אתה מרגיש.“ אמר פיי "אבל מה אני כבר יכול לעשות עם שתי ידיים שבורות? תרפא לי לפחות את אחת מהן.“

עדיף שהוא יישן, חשב פיי, הנסיך הזה היה כל כך נחמד אלי. לא הייתי רוצה שהוא יראה… אני באמת אצטרך להרוג את אבא שלו?

על מה אני חושב! הוא הרג "אותי" קודם! אני מצטער שזה אבא שלו והכל, אבל…

פיי הבין פתאום שהוא מסוגל. הוא מסוגל, לא משנה כמה שזה יצער את אשורה הצעיר. הוא מסוגל, כי קורו הוא מישהו שהוא מוכן אפילו להרוג בשבילו!

„אתה בטח חושב שאני אדם איום ונורא…“ אמר אשורה. הוא התחיל לעזור לפיי לאכול. „שאני לא ניסיתי לנקום בשבילו, ושאני מנסה להחזיר את המלך לקדמותו…" הוא הסתכל על פיי במבט רציני "כשאבא שלך הורג את אח שלך… ומתפרק לגמרי אחר כך… זה מספיק בשביל לשלוח גם אותך לבית משוגעים, נכון? אבל אני…“ הוא ניסה להסביר "חשבתי שאם אבא ישתגע ויצא למלחמה, הרבה אנשים נוספים יאבדו את האחים שלהם. הסכם השלום הזה עם יאמה היה לי יותר חשוב באותו הרגע מכל דבר. כשאתה המלך, או עומד להיות המלך, יש לך אחריות. אני לא מסביר את עצמי טוב, נכון?“

„המלך אשורה,“ אמר פיי "אני מבין את זה ואני בטוח שגם הוא היה מבין את זה.“ הוא הסתכל עליו בשתי עיניו הכחולות. „ראיתי איך מלחמה בינך לבין המלך יאשה עלולה להיראות.“

„הנסיך יאשה.“ אשורה חייך.

"זה היה מראה שירדוף אותי כל חיי. אם אתה יכול למנוע אחת, זה הדבר שעליך לעשות כרגע.“

אשורה הנהן. הוא הרגיש הקלה שפיי מבין את החלטותיו.

„אני שמח שלפחות לפיי אחד היה אח…" פיי חייך חיוך מקסים "זה מה שאני תמיד רציתי…“

„אני… לא הייתי כל כך נחמד אליו.“ הנסיך הסמיק "אחרי שאמא שלי מתה, ואבא שלי פתאום הביא אותו… הוא היה אז ילד קטן… ואחר כך כשהוא גדל, המלך הסביר לו מה יהיה התפקיד שלו… היה לי קצת קשה עם זה… ואני דיי הוצאתי את הכעס שלי עליו.“

„אני בטוח שהוא סולח לך.“ פיי חייך. „ואם לא, אז אני סולח לך, כי אלי אתה נחמד.“

"פיי…“ אמר אשורה "אני יודע שכרגע אני מוכרח למנוע את המלחמה. ובאמת חשבתי שאני אהיה מסוגל להתמודד עם מה שקרה למען המטרה, אבל…“

„אבל מה?“ שאל פיי והסתכל עליו בעיניו הענקיות.

„אני לא אהיה מסוגל להתמודד עם זה יותר מפעם אחת!“ דמעות הופיעו בעיניו והוא מיהר לנגב אותן "אם הוא מתכוון עכשיו להביא לכאן פיי אחרי פיי ולחזור על העניין שוב ושוב…“

„תשאיר את זה לי.“ אמר פיי בקול תקיף. „תדאג למנוע את המלחמה, ותן לי לעשות את מה שעלי לעשות.“

אשורה הנהן.

*********************

„ובכן חברים… אני רוצה להעלות סוגיה מאוד חשובה!“ אמר מוקונה בארוחת הערב.

„שהילד הזה הוא בועט מהשורה הראשונה?“ שאל סאנג’י בחיוך ענק.

„אתה סתם אומר את זה…“ סיוראן הסמיק.

„אני באמת מתכוון לזה!“ אמר סאנג’י. „אני ממש מופתע מהטכניקה שלך, ועוד בגיל כזה צעיר. יש לך עתיד.“

„וגם אתה מורה ממש טוב…“

„תפסיקו להתחנף אחד לשני!“ צווח מוקונה "אני מנסה לדבר כאן! כולכם שולטים, בסדר?!“

„סליחה, יצור מעופף, דבר.“

„תודה קורו.“

„אני זורו!“

„אפילו אני כבר לא מבדיל בינהם! בסדר…“ היצור שמט את אזניו. הוא נשמע קצת עייף "מה נעשה בקשר לקסם של המכשפים באי?“

„למישהו מכם יש כוחות קסם?“ שאל קורוגאנה ומהפרצופים הנדהמים שלהם הבין שהם מתפלאים שהוא שואל בכלל. „גם לי לא. הוא אמר. היחידים שיש להם קצת כוחות קסם הם סיוראן ומוקונה.“

„אבל אני לא חושב שנוכל לעשות משהו כדי לחסום את המכשף הזה.“ אמר סיוראן "ומי יודע כמה קוסמים נמצאים בצבא שלו ובארמון.“ סיוראן השפיל את מבטו "בשביל להתגונן ממתקפות קסומות תמיד היה לנו את פיי…“

„אנחנו יכולים לנסות לבקש משאלה מהחנות…“ התחיל מוקונה.

„מי מוכן לוותר על כליה?“ אמר קורוגאנה בקול מריר. הוא הופתע פתאום. משהו היה חסר.

הצחוק של פיי.

אם פיי היה נמצא שם הוא היה צוחק מהשאלה הזאת. סאנג’י צדק. זה ממש מרגיש כאילו מישהו כיבה את האור.

„פעולת הסחה.“ אמר קורו אחרי כמה רגעים של שתיקה. „אם נתקוף אותו חזיתית הוא רק יצטרך להקיש באצבעותיו ואזיקים קסומים יופיעו משום מקום ויקחו לנו את כל האנרגיה. אנחנו חייבים להפתיע אותו.“

„בדרך כלל אני לא אוהב לתקוף מאחור." אמר זורו "אבל אני מניח שזאת הדרך היחידה הפעם. וחוץ מזה…“ הוא חייך חיוך קרבי "אנשים שמתחבאים מאחורי קסם לא ראויים לקרב הוגן.“

*********************

סאנג’י שכב על הערסל וניסה להירדם. עליו לשמור את כוחו וזה לא הזמן לחשוב על שטויות כאלה! הוא התהפך לצד השני. הוא לא צריך לחשוב עכשיו על כמה שהוא נהנה מהאימונים עם הילד הצעיר. על כמה שהוא מתרגש לראות ילד שנלחם גם בשיטה שלו וגם בשיטה של זורו. על כמה שזה כיף לאמן מישהו אחר. על איך שהוא מבשל בזמן שזורו מאמן את הילדים. הילדים שלחלקם יש שיער ירוק וחלקם בלונדינים. או שהם בכלל לא שלהם, הם יתומים של פיראטים שהם לקחו איתם. ילדים שמתאמנים עם חרבות מעץ וילדות עם קוקיות שלא פחות מוכשרות מהבנים…

„כמה זמן לוקח לך?“ קורו התפרץ למטבח "הילדים גוועים ברעב!“

„אז תגיד להם שילמדו לחכות בסבלנות.“ סאנג’י חייך.

„לפחות הבשר הקשה והבלתי לעיס שלך יחזק להם את השיניים עד שנגיע לאימונים עם החרב השלישית.“

„נהיית לי מבקר מסעדות? תסתלק מהמטבח שלי!“

סאנג’י זרק עליו מצקת והתעורר במהירות מקול הנפץ. אחת החרבות שזורו ניקה נפלה לו מהיד.

„אל תדאג, אף אחד לא מתקיף אותנו עכשיו. וגם אם כן…“ זורו חייך אליו "אני אדאג להרוג אותם לפני שהם יספיקו להפריע לך לישון.“

סאנג’י שוב התהפך. הוא יחשוב על דברים יותר נחמדים. הוא יחשוב על אוכל!

זורו הסתכל עליו במבט מבולבל. ברור שמשהו עובר עליו כרגע, אבל מה שיותר ברור זה שהוא לא רוצה לדבר על זה. גם בדרך כלל שזורו מנסה לדבר איתו זה רק מביא יותר נזק מתועלת. מה יש לו? קשה לדמיין אותו דואג לאדם אחר, אבל אולי הוא באמת דואג לקוסם הזה שמצא חן בעיניו? הבחור הזה הוא באמת טיפוס שרק רואים אותו וישר רוצים להגן עליו. זורו הבין את הגירסה האחרת שלו, את קורו, שכרגע לא חושב על שום דבר אחר חוץ מלהציל את הבחור הזה.

זורו נשכב בערסל השני והסתכל על סאנג’י. בהתחלה הוא רק עיצבן אותו. מתי זה התחיל להשתנות? האם זה התחיל בכלל להשתנות?

הוא נזכר באותו היום. היום שהוא פעם ראשונה התעמת עם שתי הבנות בצוות, ואמר להן בפרצוף שהוא לא מבין למה הן דוחות את סאנג’י. מה, הוא לא מספיק טוב בשבילן? מי כבר יכול להיות יותר טוב ממנו?! מה מפריע להן בו? שהוא חתיך? שהוא מקסים? שהוא מת עליהן? אם סאנג’י היה בקטע של בנים, זורו היה קופץ על ההזדמנות. (ולא מפסיק לקפוץ עליה כל לילה וגם לפעמים במהלך היום…) לא משנה כמה הוא מעצבן אותו…

„אבל סאנג’י גם בקטע של בנים.“ אמרה רובין בקול משועמם.

„באמת?“ התפלאו כל הנוכחים.
אוסופ וצ׳ופר זרקו את חכות הדייג שלהם ופראנקי הפסיק לתקן את אחד מנשקיו. כולם הסתכלו עליה.

„הוא סיפר לי.“ היא התיישבה על מעקה הסיפון והסתכלה על זורו "כשעגנו באחת מערי הנמל ראיתי אותו נכנס לאחד הבניינים עם איזה בחור. איזה מלח של חייל הים, תאמינו או לא. אז שאלתי אותו על זה.“

„ומה הוא ענה??“ נאמי הרימה את ראשה מהמפה בסקרנות.

„הוא אמר לי שלפעמים הוא מגוון במזון.“ היא חייכה. „ואז הוא אמר משהו על זה, שהוא כל החיים רודף אחרי בנות, אבל כשמדובר בבנים הם אלה שרודפים אחריו. בהתחלה הוא ברח מהם, אבל אחר כך הוא החליט שזה יכול להיות שינוי מרענן…..“

„את עובדת עלי.“ אמר זורו "את מנסה להגיד לי את מה שאני רוצה לשמוע.“

„אז למה שלא תשאל אותו בעצמך?“ היא איבדה עניין בשיחה והלכה משם.

„היא סתם עובדת עלי…“ אמר זורו.

„אני לא בטוחה…“ אמרה נאמי וזורו הסתכל עליה "זאת תופעה די נפוצה אצל יורדי ים… במיוחד אם הם נאלצים לבלות הרבה זמן על ספינות שאין עליהן בנות… האמת שזה קצת מוריד את הלחץ מכל הבנות בעולם כשמדובר בסאנג’י…“

זורו התפרץ למטבח בו סאנג’י עבד על ארוחת הצהריים.

„טבח מעצבן שכמוך, למה אף פעם לא סיפרת לי שאתה גם בקטע של בנים?!“ דרש זורו במבט מלא עצבים.

„הא? מה זה עניינך בדיוק? יש לך בעיה עם זה?“ שאל סאנג’י בלי להפנות אליו את המבט. „או שאתה לא צד רק פיראטיים? יכול להיות שאתה גם סוג של איזה צייד הומופוב? אז אתה רוצה לחתוך אותי עם החרב שלך בגלל הדברים הפרטיים שאני עושה?“ הוא סובב אליו את המבט "או שלא חשבת הפעם דווקא על החרב שלך?“ הוא עצם את עיניו בחיוך מעצבן מאוזן לאוזן "סתם, סתם, צוחק איתך.“

זורו הסתכל על סאנג’י, רואה אותו פתאום בדרך שונה לגמרי. פתאום מודע לשיער הבלונדיני שלו ולדרך בה הוא עומד. סאנג’י פתאום נראה לו כמו בחור… שפשוט צריך לסנג’ אותו!! בלי להגיד מילה זורו יצא מהמטבח והודיע לכולם בצעקות שהפעם הם יצטרכו להכין את ארוחת הצהריים בעצמם, הטבח לוקח חופש.

„חכה רגע, זורו…“ סאנג’י נשמע מפוחד כשזורו תפס בפרק ידו והתחיל לגרור אותו מחוץ למטבח "זה לא כל כך פשוט… אתה לא יכול פתאום… אני בכלל אף פעם לא…“

„אז היא שיקרה לי בקשר לבחור הזה מחייל הים?! ידעתי!“ זורו הסתובב כדי לחפש אותה ולהראות לה מה קורה למי שעובד עליו.

„זה לא העניין, פשוט… אני אף פעם לא… אף פעם לא הייתי… בצד השני, אם אתה מבין אותי…“ הוא הסמיק וניסה לבדוק אם מישהו מסתכל עליהם.

„אז אני אהיה היחיד שתרשה לו!“ הכריז זורו כשהוא גרר אותו לתוך התא וטרק את הדלת מאחוריהם. „וחוץ מזה תוכל להיות באיזה צד שתבחר…“

מאז אותו היום סאנג’י וזורו התחילו לתלות את הערסל שלהם במטבח ולא באותו חדר עם החברים האחרים.

האם לסאנג’י בכלל אכפת ממנו? זורו שאל את עצמו. או שהוא רק מנצל אותו כי הבנות בצוות כאלה סרבניות? אחרי הכל, הם רק רבים כל הזמן. סאנג’י מטורף על בחורות, זורו הוא בטח סתם דרך לגוון בשבילו. ופתאום הוא אפילו מתלהב מבחורים אחרים כאילו כלום. מה באמת עובר לו בראש?

טוב, זה לא הזמן לחשוב על זה. הכל יידחה לאחרי שהמשימה הזאת תגמר. גם הוא התהפך לצד השני וניסה להירדם. סאנג’י הכריז שהם לא יעשו כלום עד שהם יצילו את הבחור, וכמה שמעצבן להודות בזה, זה מתחיל להיות קשה להירדם בלי סאנג’י…

*********************

פיי שיחרר את זרועותיו התלויות וקם מהמיטה. הוא תלה צעיף על צווארו בשביל הזרוע שעדיין היתה מגובסת. הוא כיסה את אשורה הצעיר ועמד לצאת מהחדר.

המלך בטח יבין מה קרה, ואין לדעת מה הוא עלול לעשות. אבל לשכב במיטה בלי לזוז כרגע ולהעמיד פנים זאת לא אופציה.

„אני רואה שהוא בחר לזנוח את חובותיו.“ הוא שמע את קולו העמוק של המלך. רק פיי מרגיש ככה, או שאשורה הזה הרבה יותר מפחיד מהקודם?

אבל רגע אחד! בחר! הוא לא שמע את אשורה אומר "ברח". יכול להיות ש… מוקונה נמצא יותר קרוב לכאן??? החברים הגיעו הרבה יותר מהר ממה שהם חשבו, בדיוק כמו שהוא יכל לצפות מהם!

„אתה מוכן להירגע?!“ שאל פיי בקול עצבני. „אני לא הורס את הארמון. רואה??“ הוא השתמש בקסמו ביד החופשית וזר פרחים הופיע בידו. „הנה, אני יכול להשתמש בקסם שלי, ואני לא מנסה להרוג את כולם.“ הוא נעמד מול המלך וניסה להיראות כמה שיותר אמיץ "עכשיו אני צריך לחכות לאנשים שאני הכי אוהב בכל העולמות ולהגיד להם שאני לא אראה אותם יותר בחיים, ואז לקבל עוד אחד מהקעקועים האלה אחרי שנפטרתי כבר מאחד. אתה מוכן לפחות לעזוב אותי בשקט עד שזה יקרה?“

אשורה צחק צחוק עמוק ומתמשך "אתה באמת ממש לא דומה לו!“ הוא תפס את סנטרו בידו "פיי שלי בחיים לא היה מדבר אלי ככה. יכול להיות ש… אתה מתכנן משהו? מנסה לבלבל את האוייב?“

„לא נוכל להמשיך ככה אם אתה לא סומך עלי!“ פיי העיף את ידו בעצבים "ובפעם הבאה אתה עלול לשבור לי את הרגליים. אז אני הולך לחטוף את הטבח הזה בשבילך כשהם יגיעו, ולשכנע אותו להישאר כאן. אני מקווה שאז תהיה מרוצה! זה מספיק קשה לי גם ככה להיפרד מהם, אז בבקשה תן לי לשמור על העצמות שלי שלמות לפחות!“

„הממ. זה יהיה מעניין…“ אשורה חייך. "פיי מהסוג שלך דווקא די מוצא חן בעיני, אני חושב שיהיה יותר כיף לגרום דווקא לפיי כזה לעשות כל מה שאני רוצה….“

„אז תן לי לחשוב על רעיונות איך לשכנע אותו!“ צעק פיי.

„בסדר, בסדר, אני הולך.“ אמר אשורה משועשע "אבל אחרי שהם מסתלקים מפה, תצטרך ללמוד לדבר אלי יותר בנימוס…" הוא אמר בקול מאיים.

*********************

„לעזאזל!“ זורו הסתכל במשקפת מהסיפון "כמו שחשבתי. צי שלם כבר מחכה לנו בחוף.“

„תן לי לראות רגע" אמר סאנג’י וזורו מסר לו את המשקפת בדממה. הבעה מבולבלת עלתה על פניו. „רק רגע, אני צריך לבדוק משהו בספר…“ הוא נכנס לחדר הניווט במהירות והתחיל לדפדף באחד הספרים של נאמי.

„מה אתה מחפש?“ זורו הסתכל מעבר לכתפו.

„הדגל הזה…“ סאנג’י הצביע על תמונה "אתה רואה כאן? זה הדגל של האי קלס, אבל זה לא הדגל של הצי הזה.“

„צבא אחר?“ שאל זורו.

„אם הם פולשים להם לאי, אולי זאת בדיוק ההסחה שאנחנו צריכים….“ סאנג’י נעצר פתאום באחד העמודים "יאמה! האי יאמה!“

„מצויין!“ זורו חייך את חיוך הסייף שלו. „חברים, חדשות טובות!“

צבא קלס ניצב על החוף לקבל את פני הפלישה.

„אני לא מבין את זה…" אמר הגנרל וואנג, מפקד הצבא של קלס. "הוד מלכותו הזהיר אותנו רק מזורו צייד הפיראטים. הוא לא אמר שהוא מתכוון להביא איתו את כל הצבא של יאמה.“

סירה קטנה התקרבה מאחת הספינות. הנסיך יאשה וכמה שומרי ראש שמחזיקים בקשת וחץ התקרבו לחוף.

„איפה הוא?“ שאל יאשה. הוא השתמש בדן דן מושי מגפון. "איפה הנסיך אשורה?" הוא הסתכל על הגנרל וואנג ישירות בעיניו "אנחנו מדברים כל ערב, כשאנחנו משתמשים בקסם שלנו. אבל הוא לא תקשר איתי כבר כמה ערבים רצוף! אם המלך עשה לו משהו כי הוא גילה את זה… אם יש כוחות בקלס שמתנגדים להסכם השלום שניסו לפגוע בו…“

„מה אתה רוצה?“ שאל וואנג "מה אתם עושים כאן?“

„לראות שאשורה הבן בסדר!“ אמר יאשה "זה הדבר היחיד שמעניין אותי!“ הוא הסתכל מסביב ונאם כמו נסיך אמיתי "אני לא רוצה לסכן את ההסכם. אני לא רוצה להתחיל מלחמה עקובה מדם. אני רק רוצה לראות שהוא בריא ושלם.“

„בדיוק מה שהיינו צריכים!“ אמר קורו.

„אני לא יודע למה,“ חייך זורו ונשען על כתפו של הכפיל שלו "אבל איכשהו תמיד יש לי מזל…“

„לקח לכם ממש מעט זמן להביא את כל הצבא אל החוף" אמר יאשה "איך ידעתם שאנחנו עומדים להגיע לכאן?“

„הזהירו אותנו מפלישה.“

„הזהירו אתכם לא נכון. אין לי שום כוונה לפלוש.“ אמר יאשה בקול תקיף "אני אניף דגל לבן אם אתם רוצים, אני רק רוצה לראות שהנסיך בסדר, וכל ספינותי יסתלקו מכאן!“

„למה אתה עושה את זה?“ שאל וואנג בעייפות "אתה עלול לסכן את כל המשא ומתן שעבדנו כל כך קשה עליו…“

„באתי לכאן כי פחדתי שמישהו כבר סיכן אותו.“

„תוריד כבר את הצבא שלך לחוף, המלך יאשה…“ אמר קורו בציפיה חסרת סבלנות "הגירסה השניה שלך שהכרתי הקדישה הרבה פחות זמן לדיבורים והרבה יותר זמן לקרבות…“

„זורו צייד הפיראטים נמצא איתך?“ שאל הגנרל.
„זורו צייד הפיראטים?“ התפלא יאשה "שמעתי עליו אבל בחיים לא ראיתי אותו. למה שאדם כזה ירצה להצטרף לצבא שלי? ולמה אתה משנה את הנושא??“ גם הוא התחיל לאבד את סבלנותו.

הגנרל הסתכל עליו. הוא היה צריך להחליט מהר אם לצבא יאמה יש או אין קשר לפלישה שהזהירו אותם מפניה או לא.

„אני מתנצל על מה שאני עומד לעשות עכשיו.“ אמר קורו בחיוך חלש "אבל תזכרו שהכל למען להציל את פיי…“

„מה אתה מתכנן שם?“ שאל סיוראן מודאג.

„הם הרגו את הנסיך אשורה!“ צעק קורו בכל כוחו "המלך, באחד מהתקפי השגעון שלו! הוא גילה הכל עליך ועל הנסיך ולא שלט בעצמו! הנסיך אשורה מת!“

גם יאשה באותו רגע נראה שהוא לא שולט בעצמו, כשהוא שאג את הפקודה להסתער.

צבא יאמה פלש לאי של קלס.

„הוא לא שם לב שהצעקה הגיעה מאחת הספינות בצד שלו?“ שאל סאנג’י מבולבל.

„הוא לא שם לב עכשיו לשום דבר.“ אמר זורו.

„רגע" אמר סאנג’י "אנחנו מתכוונים להשאיר את הספינה שלנו כאן בתור טרף לצבא של האי יאמה?!“

„בשביל זה יש לנו את מוקונה!" אמר סיוראן בחיוך.

„מוקונה! כוח סופר שאיבה!“

החברים פלשו לאחת מהסירות הקטנות שהורדו מאוניות הקרב של יאמה ובאותו הרגע מוקונה בלע את הספינה בשלמותה.

„בבקשה תגיד לי שתוכל גם להחזיר אותה.“ אמר סאנג’י. „כל המתכונים שלי נמצאים בפנים, וגם הסיגריות…“

„היא הרבה יותר בטוחה אצל מוקונה מבכל מקום אחר.“ אמר סיוראן.

„מוקונה שומר הספינות!“ היצור קיפץ על כתפו בהתרגשות.

„גם אנחנו חייבים להשיג מוקונה כזה…“ אמר זורו שוידא ששלושת החרבות שלו נמצאות במקומן. „הוא יוכל ממש להקל על העבודה שלנו."

החברים מיהרו לחוף. שני קורואים שחותרים במרץ ושני בועטים שעומדים על החרטום עטופים במעילים. נחושים בדעתם להגיע לארמון. להגיע אל פיי.