פוקמון “גורלות ומזלות”. פרק שתיים – ‘עבר, הווה ועתיד’ חלק ב’

"פאק!" צעק לני בתסכול. "הוא פשוט לא מקשיב, איזה מן פוקמון זה?!"
הם בילו את כל שעות היום באימונים, בניסיון לגרום להיווצרות חיבור כלשהו בין לני והפוקמון שאך ניתן לו – אך ללא הצלחה.
ברוק העווה את פניו לשמע הגידוף. הוא עמד בצדו הרחוק של בניין גדול-היקפים. החלל המרווח נתן לאוניקס חופש תנועה מושלם. "אוניקס, חפור." הוא הורה ברוגע לנחש האבן הכביר, ובשאגה אדירה היצור קבר את עצמו תחת זירת הקרב החולית-מסולעת של מכון הכושר של העיר פיוטר. "זה לא בלתי רגיל שפוקמון של מאמן אחר יסרב לפקודות של מאמן חדש, לני. תן לו זמן, תן לו להרגיש בטוח," הוא החווה בידו כלפי הרצפה וחייך קלות "אבל בינתיים, כדאי שתתחיל לחשוב מהר!" ברוק הרים את קולו בסוף המשפט והצביע על קיובון.
שוב רעש אדמה, הפעם עמום ומתגבר לאטו. לני נכנס לפאניקה, ונראה כי ברוק אדיש לגמרי לסיטואציה. "אתה לא שומע את זה?!" הוא צווח בכעס, קולו מהדהד בין כותלי המכון.
קלייר ישבה והנידה בראשה. היא ישבה בצד במרחק בטוח על כיסא אבן, ביציע המיועד לקהל שהקיף את הזירה כולה והביטה בנער חסר-האונים.
כעת כבר רעדה האדמה, ולני הסתכל סביבו בבהלה, לא יודע מה לעשות. מבטו נעצר כאשר הבחין בקיובון הבוהה בו, חבול מעט ומתנשף, חסר אונים ומפוחד בדיוק כמוהו תחת מעטה הגולגולת הקשוח.
לני הספיק להפנות מבט מתחנן לכיוונה של קלייר לפני שנחשול ענק של חול נדחף כלפי מעלה כאשר הגיח מתוכו גופו של אוניקס בחבטה אדירה.
את מה שקרה אחר-כך לא יכלו לצפות ברוק וקלייר.
משהו לא היה בסדר, ההתקפה לא פגעה, ונחש האבן הענק פשוט הביט סביבו בבלבול אטום בזמן שהחול והאבק שקעו.
'זה לא אפשרי, קיובון לא יכל להתחמק ככה מפוקמון כלכך הרבה יותר מיומן ממנו.' חשבה לעצמה קלייר בעת היא בוחנת את הזירה בתזזיתיות.
לאחר רגעים אחדים היא נעמדה, המומה, אך תוך עשר שניות היא כבר הספיקה לרוץ ולעצור לצדו של ברוק. היא הסתכלה על זירת הקרב והבליחה בשקט ותדהמה "אתה הרגת אותו…" היא שתקה קצרות, ואחר הפנתה את מבטה כלפי הדמות הגברית והגבוהה שלצדה. "חתיכת אידיוט אתה הרגת אותו!" עכשיו הכתה בכתפיו של ברוק באלימות, אך נראה שזה התעלם ממנה לחלוטין. "איך יכולת לצפות שהוא ישרוד את זה, הוא רק ילד למען השם!" קלייר הבחינה עכשיו שתשומת לבו של ברוק לא היתה מופנית כלפיה כלל.
אוניקס כבר נעלם מהזירה, ברוק בטח קרא לו לחזור לפוכדור.
היא עברה בעיניה על הזירה רחבת-הידיים, כשאגרופיה עדיין קפוצים על כתפו של ברוק, וחיפשה את הדבר שמבטו קפא עליו.
לאחר שניות אחדות היא ראתה את זה.
במרחק כמה עשרות מטרים מהם, ממש בקושי מחוץ לטווח התקיפה ההרסנית של אוניקס, שכב לני כשגבו כלפי מעלה. קלייר צמצמה את עיניה, מנסה להתרכז בדמות המשטתחת, המכוסה בחול. 'לא… מה?' היא נפלה לברכייה ופלטה אנחת רווחה כשראתה את גופו של הנער מתרומם, וחושף תחתיו גוף אחר, קטנטן.
"הוא הציל את קיובון." קלייר החזירה מבט לברוק, שחייך אליה בחמימות. "כל זה היה מבוים, קלייר."
היא הרימה גבה, עיניה פתוחות לרווחה. שערה הצבוע, שבדרך כלל היה אסוף בזנב-סוס גבוה ומוקפד, היה כעת פרוע וגלש על כתפיה כשהוא מסתיר גם שליש מפניה. "אוניקס בחיים לא יבצע התקפה מסכנת חיים בגבולות המכון, גם לא תחת הפקודה שלי." לשמע הדברים היא החלה לדמוע, ואחר חייכה. "אז ככה אתם עושים דברים פה בקאנטו," היא הסתכלה כעת על לני אשר הספיק לעמוד, והחל צועד לכיוונם כשהוא מערסל את קיובון, שמשך אותו קרוב אל חזהו, בין שתי ידיו.