פוקמון “גורלות ומזלות”. פרק שלוש – ‘רקוויאם’ חלק א’

"בג'וטו?!" קלייר צווחה על שפופרת מכשיר הטלפון.
מה יש לך לחפש בג'וטו? אנחנו צריכים אותך כאן, בשביל מה עזבת אותי פה, כדי לשמרטף על הילד?!"
היא דממה לכמה שניות ואחר נאנחה. "לאנס, המצב לא טוב. ברוק רוצה לתת לו… אני לא יודעת מה, לעשות משהו טיפשי. אנחנו לא יודעים איפה אנחנו עומדים ביחס לארגון או מה הם בכלל מתכננים והוא רוצה לשלוח איזה ילד שבחיים לא אימן פוקמונים להסתער על ג'יובאני עם איזה קיובון שבקושי יודע להילחם כדי לברר את זה."
קלייר התנשמה והתנשפה בחרדה, היא רגילה לקחת אחריות. היא הנהיגה את מכון בלאקת'ורן מגיל צעיר, ואפשר להגיד שבעצם חלק גדול מן העיר לטש אליה מבט בתקווה, אבל חלק גדול מכוחה היא שאבה מן ההשראה שקיבלה מלאנס, והסמכות שהרגישה בנוכחותו. היא הייתה צריכה אותו עכשיו.
"אלוהים אדירים, בנאדם, אני יודעת מה הדעה שלך בעניין, אבל לא מדובר פה באותו הילד, ולא בטוח שמדובר בכלל באותו ארגון פשע. אתה שמעת משהו מן הליגה לגבי ג'יובאני? אנחנו לא יודעים אם הוא בחיים בכלל, או אם-…" היא החלישה את קולה "או אם הבן שלו מנהל את העניינים."
מן הצד השני של הקו:
"קלייר, את צריכה להיות חזקה ולהקשיב לי. פועלים כאן כוחות מעבר למה שאנחנו מבינים ומכירים, ויכול שמה שלני עבר הוא הדבר שקושר אותו הכי חזק לסיפור. אנחנו צריכים להשתמש בזה לטובתנו."
לאנס נאנח ועצם את עיניו בעוד הוא מסביר עצמו.
"יש שמועות, קלייר, שמועות מפחידות. אני חושב שהם משתמשים בילדה בתור כלי-קיבול למשהו.
אף אחד לא יודע מה, ואף אחד לא יודע למה דווקא היא, אבל מה שאני כן יודע זה שג'יובאני היה מאוד מסור לפרוייקט מסוים לפני עשר שנים, פרוייקט שיצא מכלל שליטה. כוח כלכך גדול שאפילו ג'יובאני פחד לנסות להשיג אותו שוב.
העניין של הארגון בכוח הזה לא ירד כשהם ירדו למחתרת, קלייר, ואני מפחד שהמחוז כולו יהיה בסכנה אם הם יצליחו לשים עליו את הידיים שלהם שוב.
אני לא יודע מי אחראי לזה, אם זה ג'יובאני או הבן שלו או מישהו אחר, אבל את חייבת לבטוח בי.
תעזרי ללני, יכול להיות שבקרוב מאוד הילד הזה יהיה התקווה היחידה שלנו. אסור לך לאבד אותו."
הוא הפנה את מבטו למשהו שהתרחש מאחוריו.
"אני לא יכול להרחיב יותר בטלפון, קלייר. אעדכן אותך כבר."
השיחה הסתיימה וקלייר עמדה שם, בוהה בשפופרת.

שבועיים עברו מאז.

–

המקום: חדר ההתכנסויות במרכז הפוקמונים של העיר פיוטר.
טלוויזיה שטוחה כיסתה שטח ניכר מן הקיר בקצה החדר.
חדר ההתכנסויות היה עמוס אנשים. חלקם יושבים במושבים שהוקצו למטרת כינוסים וחלקם עומדים בלית-ברירה. נראה כי תשומת לבם של כולם היתה שבויה במסך.
בין האנשים ישבו גם לני וברוק. לצד המושבים שלהם עמדו קלייר, ופורסט שאחז ביד אחותו הקטנה, טילי.
על המסך ריצדה דמותה של טרישה הרשינזון, כתבת שטח בערוץ חדשות מרכזי בקאנטו שדיברה ברשמיות.
"גופתה של אריקה, מנהיגת מכון הכושר של העיר סלדון, נמצאה הבוקר תחת חורבות המכון שלה. מותה נקבע לאחר נסיונות החייאה אחדים של כוחות החילוץ.
הפוקמונים שלה נמצאו בריאים ושלמים בפוכדורים שלהם שהיו על גופה, ויעברו לטיפול אומנה אצל קרובות משפחת המנוחה.
בקרבת המכון נמצאו בנוסף גופותיהן של חלק מחברי ארגון הטרור 'רוקט'. תרם נקבעה סיבת מותם, אך על פי ממצאי-שטח אחדים ניתן לשער כי נהרגו בקרב עם מאמנות המכון, דבר אשר נמצא בחקירת כוחות המשטרה שבמקום.
ליבנו נמצא עם משפחתה של אריקה, ועם משפחותיהן של כל קורבנות האסון.
כאן טרישה הרשינזון מדווחת ישירות מן העיר סלדון."
השידור חזר לאולפן החדשות בו נראו פרצופיהם של מגישי החדשות שחזרו לדבר על הפרטים שנמסרו הרגע, אך נראה שאיש במרכז הפוקמונים לא מרוכז בהם. במקום החלו דיבורים בהולים וקולניים.