פוקמון "גורלות ומזלות". פרק אחד – 'הם באו בשחור' חלק ג'.

"אנסטסיה, זהירות!" צעק אחד מלובשי המדים.
קרן אור קפואה ובוהקת* פילחה את האוויר בפתאומיות ושילחה את פוקמון העשב שעמד לתקוף והמאמנת שלו לאחור כשפגעה בקרקע לפניהם.
בשלב זה לני כבר עצם את עיניו בחזקה, לא מצפה לשרוד התקפה כה ישירה ואגרסיבית.
כשפקח אותן, חסמו את ראייתו דמויותיהן הכבירות של שני פוקמוניי דרקון, מהם טיפסו מטה שתי דמויות מוזרות למראה.
הוא שמע את לובשי המדים צועקים ומגדפים מרחוק, מופתעים מהתקפת הפתע.
"שיט, זה לאנס, אין לנו סיכוי אנסטסיה, בואי נעוף מפה!" התחנן אחד מהם.
"הוא צודק, אנה. אם לאנס כבר כאן," נשמע קול אחר, רגוע ושקול יותר "לא יעבור הרבה זמן לפני ששאר הליגה תופיע, ואחריה המשטרה."
לובשת המדים שנקראה אנסטסיה עכשיו הייתה שעונה על לובש מדים אחר, ידה על ערפו.
"זה לא נגמר… לאנס." היא נהמה.
"קדברה, טלפורטציה*!" אנסטסיה זרקה פוכדור בעל עיצוב מוזר לאוויר, ומתוך האור האדום הופיע פוקמון על-חושי עומד על שניים עם כפית ביד ימין וסימן מוזר בצורת כוכב על המצח.
"לא את לא!" צעקה קלייר "דרגונייט, גל רעם!"
הדרגונייט שעמד לצדה של קלייר, שלח זרם חשמלי משתק לכיוונם של לובשי המדים, אבל לאחר מצמוץ קל בעיניה הם כבר נעלמו, והזכר היחיד שנשאר מהם היה הקקטורן ששכב מעולף במרחק כמה מטרים.
הזרם החשמלי פגע במדרכה ונעלם באחת.
"לעזאזל!" היא גידפה בקולניות.
"תשתלטי על עצמך, קלייר." זרק לעברה לאנס, ופנה לכיוונו של לני שכעת הספיק כבר ליפול אחורה בחרדה מהפגנת הכוחות של שני הדרגונייט.
"לאנס, אתה מוכן להסביר לי איך זה הגיוני, למה הם חזרו פתאום אחרי עשר שנים?"
"אני לא יודע קלייר, אבל העובדה שהם קיבלו אומץ…" הוא בחן את לני בעיניו הזהובות ומבטו ההחלטי. לני בהה בו בחזרה, בפניו של אחד האנשים המוכרים ביותר במחוז קאנטו.
"איך קוראים לך, ילד?" שאל לאנס.
"לנ-… לני. קוראים לי לני, לאנס, אדוני." הנער הבלונדיני גמגם. לאנס חייך קלות.
"בוא נוותר על הרשמיות. לני, אתה יכול להסביר לי מה קרה כאן?" חיוכו של לאנס נעלם וכעת הוא היה קשוב, פניו מביעות רצינות תהומית.
"התכוננתי למבחן, ואז הייתה רעידת-אדמה, ואז הם הופיעו," לני התחיל לדמוע. "ואז אנשים התחילו לצרוח, וליפול והיו גופות בכל מקום." הוא הביט סביבו ואז הרכין את ראשו ואחז בו בשתי ידיו בעוד הוא ממרר בבכי. "כולם מתים. אני לא יודע איפה אמא ואבא שלי, והיילי הלכה איתם, למה היא הלכה איתם?!"
לאנס הסתכל על לני במבט מלא רחמים.
"אנחנו נמצא את ההורים שלך, לני," לני הרים את ראשו והביט בלאנס, כשזה התרומם והושיט לו יד חזקה. "ואת היילי, מי שלא תהיה. אבל בינתיים אתה צריך לבוא איתנו, אנחנו לא יכולים להשאיר אותך כאן. סלדון לא בטוחה יותר."
לני אחז בידו של לאנס עם ידו האחת, בעוד הוא מנגב את פניו הרטובות עם השניה.
"קלייר, אני סומך עלייך שתביאי את הילד למרכז הפוקמונים בעיר פיוטר. תיידעי את ברוק לגביי כל מה שקרה כאן. הוא ידע מה לעשות. אני אחכה כאן לתגבורת. הם בטח כבר כמעט הגיעו." לאנס נעץ מבט רציני אך בוטח במנהיגת מכון בלקת'ורן.
"לאנס…" היא ניסתה למחות ברוך, אך אלוף הליגה הרים את כף ידו.
"אין לנו זמן לזה, קלייר. כל המחוז בסכנה. תדווחי לי כאשר תגיעו לפיוטר." הוא ביטל אותה קצרות ושלף מכשיר קשר משוכלל מתוך כיס בפנים החלק העליון של תלבושתו.
בצעדים נוקשים ויד חזקה, קלייר משכה אחריה את לני, שדידה בקושי, עדיין מנסה לעכל את מה שקורה.
"כשדיברתם, שמעתי אתכם. אמרתם ש'הם חזרו'. מי הם, ומה קרה לפני עשר שנים?"
קלייר טיפסה על הדרגונייט שלה בזריזות והושיטה את ידה ללני. "כל דבר בזמנו, ילד. קודם נביא אותך למקום בטוח. עכשיו קדימה, תן לי יד."