-פאנפיק על רוס לינץ'- "לנשום", הקדמה
"קומי."
אמר אבא. הוא פתח את הוילון, השמש סינוורה אותי.
"ג'ינג'ר, אמרתי לך קומי." הוא אמר שוב, הסתכלתי עליו.
"לא שמעת? אמרתי לך קומי!" הוא צעק, הוא תפס את החגורה והוריד אותה מהדלת. "תיזהרי לפני שאני נותן לך איזה אחד." הוא איים. קמתי מהמיטה לאט והתקדמתי לעבר השירותים, צעדיי כושלים. נכנסתי לשירותים וסגרתי את הדלת, הקאתי בשקט. אני חולה כבר כמה ימים, אבל מה אכפת לו?
הורדתי את המים ושטפתי את פניי.
הלהקה הכי אהובה עליי, R5, תגיע בעוד כמה ימים לכאן, אבל אני בטוח לא אוכל ללכת. לא עם אבא כזה.
ניגבתי את פניי והסתכלתי במראה.
אני ג'ינג'ר ווילסון,
זה סיפור חיי.
תגובות (6)
הקדמה מעולה, בדיוק ככה צריכים לרשום הקדמה!
אמנם אני לא מת על סיפורים על מפורסמים, אבל בכל זאת אני אנסה לעקוב.
תמשיכי :)
תודה (:
אשתדל לעקוב אחרי הסיפור, נשמע מעניין. בהצלחה (-;
תודה (:
אהבתי מאוד, למרות שאני לא קוראת סיפורים בסגנון הזה.
אבל ההקדמה נחמדה מאוד, וזה לדעתי, יצא מאוד יפה :)
תודה (: