פאנפיק על פרסי ג׳קסון – הרשמה+הקדמה

אפשר גם ממיתולוגיות אחרות?
כי אני ממש התאהבתי במיתולוגיה היפנית!

שם: הארי ליד.
בן של: נמסיס אלת הנקמה.
גיל:17
מחנה: יווני
אופי: לא חכם במיוחד אבל בעל לב טוב, שונא שקרים, דובר רק אמת וישר. וכשהוא קולט שמשקרים לו הוא לוקח את זה קשה. למרות שאימו היא אלת הנקמה הוא לא מאמין בדרך הזו ודוגל בפיוס ותמיד יחפש את הדרך בה הדברים יסתדרו בשלום. אך כשלא תהיה ברירה הוא יכול להלחם.
יכולת: אקרובט וגמיש מאוד, מה שמתבטא מאוד בקרבות.
מראה: עיניים שחורות, שיער שחור ועור כהה מאוד מאוד, אפרו אמריקאי יעני.
חפץ קסום: פגיון, לא ידוע לו מה הוא עושה אבל יש לו תחושה שהוא עושה משהו.

אני אעשה כבר במיתולוגיה יפנית אבל אם זה לא יהיה טוב אז לא נורא..

שם: קארנוריטי
גיל: 18
בן של: הקיטסונה (שועל בעל 9 זנבות.)
מחנה: הוא התגנב למחנה הרומי והוא טוען שהוא הבן של פוסידון .
אופי: שקרן מעולה, חכם ותחמן.
חפץ קסום: הוא מחזיק בכוח ראיית העתיד.
כוחות: יכול להשתנות לשועל בעל 9 זנבות.
מראה: שיער שחור, עיניים כחולות מתוחות צנום ולא שרירי בעליל.

עדיין אפשר?
שם: קסנדרה (קס) דה לנקרה
בת של: אסטריה
גיל: 18
מחנה: מחנה החצויים.
מראה: שיער שנראה ככה- http://www.google.co.il/imgres?imgurl=http%3A%2F%2Fwww.short-haircut.com%2Fwp-content%2Fuploads%2F2013%2F07%2FBest-Hair-Color-Ideas-for-Short-Hair-1.jpg&imgrefurl=http%3A%2F%2Fwww.short-haircut.com%2Fbest-hair-color-ideas-for-short-hair.html&h=427&w=450&tbnid=IRsUTN9oBy3sEM%3A&zoom=1&docid=ri-dbx5A-hLWEM&ei=ErqmVJLnD47naoeEgPAF&tbm=isch&ved=0CCoQMygiMCI4ZA&iact=rc&uact=3&dur=302&page=4&start=105&ndsp=35
עיניים אפורות בהירות שמקבלות גוון כחלחל מול השמש, חיוורת, עצמות לחיים גבוהות.
אופי: חשדנית, החלטית, דעתנית, יודעת לשתוק כשצריך, כריזמטית, מעופפת, אוהבת להקדים את השעון המעורר שלה בבדיוק 4 דקות כל בוקר, שונאת את השמש ושעות האור באופן כללי, גיק עצומה של אסטרונומיה, אוהבת לשכב על דשא באמצע הלילה ופשוט להסתכל על הירח והכוכבים. מעדיפה אמצעים פחות פיזיים בזמן וויכוחים, כשהיא ממש אבל ממש עצבנית היא תצעק דבר מה ופשוט תצא מהדלת, מצחיקה, לא מתחברת לכולם, לא שופטת אף אחד מפני שתמיד מפחדת שמישהו שופט אותה.
עוד דבר קטן: היא רוצה ללמוד אסטרופיזיקה ואסטרונומיה באופן מקצועי.
כוח: היא קוראת בכוכבים,גם את העבר וגם את העתיד ומשתמשת בהם בכדי לקרוא אנשים. העבר תמיד נגלה לה בבירור אך העתיד הרבה יותר מסובך, כי הוא לא תמיד מסודר בסדר הנכון והוא מסורבל בגלל חוסר הסדר העצום בחייהם של אנשים והאלים עצמם.

מקווה שאהבת את הדמות :)

The one siting next to you, הדמות מעולה. ואני מרגישה קצת מובכת (אחרי הכל אני עושה פאנפיק על פרסי ג׳קסון, שהמיתולוגיה היוונית היא הדבר הכי חשוב בו) אבל אני לא ממש מכירה אלה שנקראת קסנדריה…
ויוטה, רעיון נפלא לדמות, רק יכול להיות שאני לא אוכל להכניס אותה לסיפור… (לא בטוח שאצליח לשלב עוד מיתולוגיה).
אם אתה יכול לעשות את אותה הדמות רק למיתולוגיה היוונית/רומית אשמח מאוד כי אם לא אצליח לשלב את המיתולוגיה היפנית ארצה להכניס את הדמות בדרך אחרת.

אה, טוב לדעת.

אני ממש מצטערת על הדיליי, את לא חייבת להכניס אם לא נוח לך, אבל אנני פשוט חייבת לכתוב ^^
שם: אוסטין צ'מברס (מתה על השם הזה)
גיל: 18
הורה: ארוס (בן לוויתה של אפרודיטה, אל התשוקה, והמקביל היוווני של קופידון)
מחנה החצוים
מראה: שיער בלונדיני זהוב שצרוב בקצותיו, מסופר בתספורת קצרה עם כי לא קצוצה. עיני קרח שיכולות לצנן גם את היום הרותח ביותר, וחיוך צחור שיוכל להמיס כל לב קפוא. הוא חזק, גבוה, ונאה מאוד. והוא בהחלט יודע את זה. אפשר לראות את התרנגוליות בצורה בה הוא הולך, בחיוכים שלו, ובמבטים הבוחנים שלו. כל מי שרואה אותו יודע מיד, זה בחור שמרוצה מעצמו בחיים האלה.
אופי: הוא נוטף קסם אישי, כריזמטי, חלקלק, שחצן איום ונורא. הוא לא סובל מעודף בטחון עצמי, אלא נהנה ממנו. מאוד. הוא מתענג על חברתן של נערות יפות, ואז לעולם לא מביט בהן שנית. כל דבר שאינו חדש לא מעניין אותו. גם היפה שבנשים לא תכבוש את לבו ליותר מלילה אחד. ולמרות שכל אחת ואחת מבנות המחנה יודעות זאת, נדמה ששוב ושוב הן נופלות בקסמיו. כל אחת חושבת שהיא תוכל לתקן אותו, לשנות אותו. הוא הרי בן האהבה, אחרי הכל. לרוע המזל, הן טועות כולן.
הוא ג'נטלמן מושבע, כשמדובר, כמובן, בפתיחת דלתות וסחיבת חפצים כבדים. בחלק של לכבד נשים כבנות אדם הוא מצטיין פחות. החוזק הנפשי שלו הווא עצום, הווא דורש לא מעט תחזוקה. הרבה תשומת לב, חיבה, ועיסוק תמידי. אבל אם הוא מגיע למצב בו הוא לא מקבל אף אחד מהדברים האלה, יש לו מנגנון התמודדות. כמו שרך בשעת בצורת, הוא "נובל" ומסתגר בתוך עצמו. נהיה אדיש וקשה כמו אבן, החיווכים הצחורים נעלמים, והברק נוזל מעיניו הכחולות. ברגע שהווא נכנס למצב הזה, לא קל להוציא אותו.
חפץ: אבא שלו השאיר לו חפץ יחודי למדי, תליון מכושף שבעת רצונו הפיץ סוג מיוחד ביותר של ערפול, שגורם לאלו שסובבים אותו תחושת אופוריה מתוקה שכזו. שבסופה, אגב, הם לא זוכרים את החוויה במדויק, ורק מניחים שנרדמו מעט בערותם וחלמו חלום נהדר על נער יפה תואר עם עיניים כחולות. הוא לעולם לא מניח לערפול לחדור יותר עמוק מזה: אנשים כבר יצאו מדעתם בחיפוש אינסופי אחר אופורית התליון. הדבר שמפחיד אותוו יותר מכל, הוא שהוא אינוו מרגיש כאילו הוא שולט בקסמו של התליון הזה. כל פעם שהוא מנסה לעצור את הקסם, יש שבריר שנייה בה הוא ממשיך לעשות כרצונו בקורבן האומלל. אוסטין לא הולך לישון כשהתליון על צווארו, מתוך חשש שזה ינצל את פגיעותו הרדומה וישתלט עליו לחלווטין.
הוא ניסה להיפטר מהתליון, אבל זה תמיד חזר אליו בדרך זו אחרת. או שציפור תפסה אותו, ושמטה אותו חזרה לידיו, או שהוא פשוט הופיע בתיק שלו שוב. הוא הפסיק לנסות מחשש שהחפץ יחזוור אליו איכשהו כשהוא ישן.
רקע: אמו האומללה הייתה רק נערה פשוטה מסטטן איילנד, שערה היה זהוב ועיניה כחולות. אף גבר לא עמד ביופי שלה, אבל היא לא מצאה באף אחד מהם את מה שחיפשה. עד שהגיע למפתן דלתה הגבר הכי מתוק, מצחיק, כנה, ונאה שהיא פגשה מימי חייה. מהרגע בו ראתה אותו, ג'נה צ'מברס התאהבה בארוס. אחרי לילה אחד בחברתו, היא לא רצתה לעזוב לנצח. לרוע המזל, הוא היה אל, אחרי הכל. ולמחרת בבוקר: הוא לא היה שם.
במשך כל ילדותו שמע אוסטין על אביו, אל האהבה היפייפה שיחזור יום אחד. זה כל מה שהיא דיברה עליו, על איזה יפה הוא היה ואיזה נהדר זה יהיה כשהם יפגשו שוב. היא הייתה שוכבת במיטתה כמעט בכל שעות היממה וחושבת על יופיו ופגישתם הבאה. אוסטין לא האמין שהוא יחזור.
עד שלילה אחד, כשאוסטין היה בן עשר בערך, הוא חזר. ברגע שהילד פתח את הדלת הוא ידע שמדובר באביו. הוא ראה את אותן עיניים כחולות, אותו עור חלק, ואותוו חיוך מקסים, שהוא ראה כל פעם שהוא הביט במראה. ארוס שאל איפה אמא שלו, ואוסטין אמר שהיא במיטה. ישנה. ארוס שאל אם הוא יכול להעיר אותה, ואוסטין אמר שלא. אסור לו להעיר אותה. אם ארוס רוצה, שילך להעיר אותה בעצמו. הווא לא התכוון לקבל עונש בגלל איזה אל יווני מטומטם.
אבל ארוס לא יצא מהחדר, והמשיך לא לצאת מהחדר, והמשיך לא לצאת מהחדר… לבסוף, אוסטין נכנס פנימה. הוא מצא את ארוס ישן, ואת אמא שלו ישנה לצידו.
הוא הולך לעזוב שוב, כך הבין אוסטין מיד. הוא יתעורר ווילך מכאן, ואמא שוב תהיה עצובה.
הוא בחן את השניים כמה שניות, ואז הבחין בתליון הספיר בצורת הלב שנח על חזהו של האל. זה נראה לו יקר ערך, והרי שהוא לא יווכל לעזוב בלעדיו. לכן הווא לקח את התליון, והניח אותו על צווארה של אמו. ארוס לא יוכל לקחת את התליון בלי להעיר את אמו, ולכן יהיה מוכרח להישאר לפחות עד שאמו תתעורר.
וכך, שמח וטוב לב, הווא חזר למיטתו, וחיפה על הלילה נטול השינה שעבר עליו.
מה שהעיר אותו היה חום אימים, כשפקח את עיניו נדמה היה שכל החדר רותח וזוהר באדום, ממש כאילו היה בכבשן ענקי. מולו עמד האל הזועם. הווא לא נראה יפה יותר כלל.
ארוס צרח עליו, שהוא יצור טיפש וחסר תועלת, ובגלל הטמטום שלו אמא שלו לא תתעורר שוב בחיים. אוסטין בכה ובכה, למרות שהוא בכלל לא הבין למה. ארוס כל כך זעם, שהוא קילל אותו. מצווה, בכל כוחותיו האלוהיים כבנו של הכאוס ואחיה של החושך, כי התליון המקולל ישאר איתוו לנצח נצחים. וכל עוד הוא נוגע בעורו, הילד לא יוכל לחוש אהבה אמיתית.
הרופאים אמרו שהיא בתרדמת, ושהם מצטערים, אבל היא לא תתעורר. אוסטין נמלט לפני שרשויות הרווחה יגיעו אליו. איך הוא יוכל ללכת למשפחה אחרת עם הקללה המרחפת מעל ראשו? עם השנים למד אוסטין כיצד להשתמש בתליון לטובתו. כיצד לשלוט, פחות אוו יותר, בכוחותיו. הוא ידע שארוס אמר שהוא לא יכול להתאהב, ולמרות שהוא לא ממש הצליח להבין את הרגש המוזר הזה, הוא שמח שהוא אינו מסוגל להרגיש אותו יותר. הרי אימא שלו התאהבה, ומה יצא לה מזה?
ובגלל הסיפור הטרגי הזה, אליסון הרפר האדמונית מכיתה ב', שאוסטין נתן לה פעם פרח בגינת המשחקים, לנצח תהיה האהבה הראשונה, האחרונה, והיחידה, של אוסטין צ'מברס.