פאנפיק על הספר [הסדרה] מפוצלים

קוראים לי ביאטריס אני חייה בישראל.
לפני כמה ימים אדם בשם טוביאס הגיע וחטף אותי בלי ממש הסברים חוץ מזה שהוא לוקח אותי
למקום שאני שייכת אליו.
הוא העביר אותי דרך גדר מוזרה שבחיי לא ראיתי כאשר נכנסנו לשם
הרגשתי כאילו הייתי במקום הזה קודם אבל לא ממש ידעתי למה.
הגענו לפסי רכבת כלשהם הוא אמר לי:"כשהרכבת מגיעה את חייבת לרוץ ולקפוץ עליה"
"מה אתה משוגע,אני ימות"
"את לא תמותי תסמכי עליי" אמר לי
הרכבת הגיעה והוא התחיל לרוץ לעלות לתוכה.
הוא נאחז בידיות שברכבת ונכנס.
למשך שנייה בחנתי את האפשרות שלי לחזור הביתה אבל לא ידעתי ממש איך.
אזרתי אומץ והתחלתי לרוץ תפסתי בידיות של הרכבת וכמעט נפלתי ואז טוביאס החזיק בי חזק
והכניס אותי לתוך הרכבת
"הראש שוכח אבל הגוף זוכר"מילמל
"מה אמרת?"
"לא משנה אז מה נשמע טריס הרבה זמן לא ראיתי אותך"אמר ונגע בשערי
העפתי לו את היד ואמרתי לו:"א' לא קוראים לי טריס ב' אם עוד פעם אחת תגע בי אני יהרוג אותך"
"אני לא חושב ורק שתדעי שאני לא היחיד שיקרא לך טריס"
"תשמע טוביאס?,אני לא מי שאתה חושב שאני"
"אוי דווקא אני חושב שכן"אמר
"איך אתה יודע?"שאלתי בכיווץ גבות
"הפנים שלך,ההתנהגות שלך,למרות שפעם היית בלונדינית עם עיניים אפורות,והתנגות יותר מנומסת מזאת"אמר:"טוב אנחנו צריכים לרדת את צריכה לקפוץ לגג הבניין הזה"
"אויי אלוהים,אני יכולה להתנגד?"
"לא נו בואי נקפוץ ביחד"
"לא אני מעדיפה לקפוץ לבד." קמתי ולרגע ידעתי בדיוק מה לעשות,קפצתי והגעתי לגג הבניין מבלי לפול אוו למעוד לרגע לא הבנתי שאני עדיין בחיים
"יפה,יפה את יודעת לעשות את זה מעולה עכשיו את צריכה לקפוץ למטה"אמר
הסתכלתי למטה היו איזה שבע קומות שאני צריכה לעבור.
"אם פעם קודמת חשבתי שאני הולכת למות. עכשיו אני לא חושבת אלא בטוחה."
תיראי איך אני עושה את זה" אמר וקפץ למטה היו עוד אנשיםו הם שאלו אותו דברים ואין לי מושג מה.
עצמתי בחוזקה את עיניי וקפצתי.
ונחתי בתוך רשת וזוג ידיים משך אותי למעלה.
"ועכשיו הגענו סופית"אמר טוביאס
"ואז התחילו השאלות,טריס מה עשית מאחורי הגדר? את בסדר? את בריאה? עשו לך משהו?
ואני לא הבנתי מה הם רוצים ממני ומדי פעם היה לי הבהוב כזה שאני מכירה את האנשים האלה.