פאנפיק -סליחה שלא העלתי פרק
וואן שוט
"לילה טוב מדריד" צעקתי לתוך המיקרופון.
עוד שעה חוזרים למלון ואז לעיר הבאה.
"בוא ליאם, עכשיו מיט&גריט " צעק אלי הארי.
"אני בא" מילמלתי והלכתי אחריו לחדר.
אחרי חצי שעה שהצתלמנו היתה לנו הפסקה.
נ.מ. של רוזי –
עוד שעתיים אני הולכת להופעה של הבנים שעוזרים לי לעבור את הזמנים הקשים.
הבנים שמנסים לעזור לי להפסיק לחתוך אבל לא הכי מצליחים זה פשוט יותר מידי. והם אפילו לא יודעים מי אני…
"לילה טוב מדריד" צעק ליאם וכולם התחילו לצאת נישארו רק כמה בנות למיט&גריט. כולל אותי.
עמדתי שם נישענת על חלון זכוכית כהה וחושבת.
הרמתי את ידי והרמתי מעט את הכפפה שלי. מסתכלת על החתכים. מעבירה עליהם את אצבעותי. החזרתי את הכפפה למקום בגלל ששמתי לב שמישהו מתקרב אלי גדול ומפחיד.
נ.מ של ליאם –
נישארתי לבד בחדר. יש לנו הפסקה של עשרים דקות.
הסתובבתי בחדר ואז שמתי לב למישהי שנישענת על החלון הכהה.
התקרבתי והסתכלתי מה היא לובשת.
חולצה ארוכה שלנו,כובע וכפפות ארוכות.
היא היתה עם גינס סקיני ארוך לאומת כל שאר הבנות שהיו עם גינס קצר.
לפתע היא הרימה את אחת הידים שלנו והרימה את הכפפה קצת.
חתכים.
היא חותכת?? למה??
כל כך הרבה שאלות צצו לי ואני בלי לחשוב הלכתי לפול.
"פול תביא את הילדה עם הבגדים הארוכים שנשענת על החלון בבקשה אני מוכן לבזבז את ההפסקה שלי בשביל לדבר איתה" אמרתי לפול הינהן.
נ.מ רוזי –
"בואי" פתאום שמתי לב שזה פול השומר ראש של הבנים. הוא פשוט הוביל אותי לכיוון איזה דלת ושמעתי כמה בנות מדברות מאחורי.
"יאו היא בטח עשתה משהו רע" אמרה אחת.
"יאו למה פול לוקח אותה" שאלה אחרת.
פול הכניס אותי לתוך מסדרון והוביל אותי לחדר גדול.
שניכנסתי לחדר פול יצא והשאיר אותי לבד.
התישבתי על הספה ואז משום מקום יתישב לידי מישהו.
הרמתי את ראשי רואה את ליאם.
הפייב שלי.
"היי איך קוראים לך" שאל בחיוך.
"רוזי" מילמלתי.
"היי רוזי , למה את חותכת" שאל והרים את ידו ושחק עם האצבעות שלי.
"מ..מה.." גימגמתי.
"למה.את.חותכת." שאל ואני השפלתי את ראשי.
"זה כואב הקעקועים שעשתה " שאלתי והוא היה מבולבל.
"כן הראשון מאוד כאב ואז כבר לא כואב לי,התרגלתי " אמר וחייוך עלה לשפתי.
"זה כואב" שאל והעביר את אצבעותיו החמות על הצלקות שלי.
"בהתחלה ועכשיו כבר התרגלתי " עניתי לו.
"לכל אחד מאיתנו יש דרך שונה להוציא כאב אתה דרך קעקועים ואני דרך לחתוך את עצמי ולפגוע בי" אמרתי והוא השפיל את ראשו.
"את מוכנה להפסיק בישבילי" שאל ואני הנדתי את ראשי.
"למה" שאל ואני השפלתי את ראשי ושיחקתי עם האצבעות שלי.
ליאם הרים את סנטרי וגרם לי להסתכל אליו.
הוא חייך חיוך קטן לפני שהתקרב.
ראשנו היו קרובים יותר מאשר היתי קרובה לאיזה בן.
עצמתי את עיני וליאם התקרב אלי עוד קצת.
לפני שיכולתי לקחת נשימה אחת שפתיו הרכות היו על שלי זזות בתאום מושלם.
התקרבתי אליו עוד קצת והוא הניח את ידיו על המותנים שלי ומשך אותי אליו.
אחרי כמה שניות שמענו צחקוקים.
התנתקתי מהר רואה את כל שאר הבנים ואדום חזק תיפס ללחיים שלי.
"אז מה ליאם אתה התאהבתה לנו בדיירקשנית בזמן שהינו בשרותים" שאל זאין ואני צחקקתי.
"אל תגזים אפחד לא אוהב אותי אפילו לא ההורים שלי הם העיפו אותי מהבית ברגע שהגעתי לגיל 18" אמרתי וליאם ליטף לי את הרגל.
"אז אנחנו המשפחה שלך" אמר נייל וקפץ עלי בחיבוק.
"אוקי אז תחכי בחדר ליד עד שנסיים עם המעריצות ואז אנחנו נאמץ אותך " חייך אלי ליאם.
"ומישהו כן אוהב אותך,אני" אמר בשקט ואני חייכתי אליו.
"גם אני אוהבת אותך" לחשתי אליו בחזרה.
הסוף
©זכויות לי ;)
תגובות (1)
אהבתי! איזה חמוד ליאםםםם