פאנפיק לילי וג'יימס \ פרק 17

באותו ערב, ירדתי במדרגות תוך כדי קליעת צמה בשערי הארוך. הבחנתי בחבורת הקונדסאים שישבו באחת הפינות בחדר המועדון. פניתי אל ג'יימס, "אתה בא?"
ג'יימס הנהן וקם מהכורסה. איתו קמו גם סיריוס ורמוס שישבו לצידו.
הרמתי גבות בשאלה אילמת.
"לא ציפית שאשמור את זה בסוד מהחברים שלי, נכון?" הוא עקף אותי ועבר דרך החור של האישה השמנה, ואחריו סיריוס ורמוס, שחייך אליי חיוך מתנצל.
בעקבות תגובתו סימנתי בידי אל רובי, שעמדה ליד האח הבוערת ודיברה עם אחת השחקניות בקבוצת הקווידיץ'. רובי נפנתה ובאה לעברי.
"צריכה גיבוי?" חייכה, כאילו קראה את מחשבותיי.
הנהנתי, ושתינו עברנו בחור אל עבר המסדרון. מבלי להביט בשלישייה שכבר עמדה שם, רובי ואני פנינו לרדת במדרגות שבסוף המסדרון, אל עבר חדרה של הפרופסור מקגונגל.

"את בטוחה בזהות התלמידים האלו, העלמה אוואנס?" פרופסור מקגונגל שאלה בחומרה. חמשתנו ישבנו מול הפרופסור כששולחן העבודה מפריד בינינו. בעשר הדקות האחרונות סיפרתי לה את קורות אותו ערב, כשרובי וג'יימס קוטעים אותי מדי פעם כדי להוסיף פרטים משלהם. בעקבות בקשתו של ג'יימס, השמטתי את העובדה שגילינו את זהותם דרך המפה, והסברתי שזיהיתי אותם דרך פניהם. "מכיוון שזו האשמה חמורה מאוד, ואין להקל ראש בעניין."
"כמובן, פרופסור." אישרתי. ג'יימס הבטיח לי שהמפה אמינה.
הפרופסור פנתה אל ג'יימס וסיריוס. "אני מקווה מאוד שזה לא עוד תעלול אווילי של שניכם, פוטר ובלק," אמרה ונעצה בהם מבט קשה. "כי אם כן, בנוסף לעונש, אודיע על כך לדמבלדור – "
"אין צורך, פרופסור," סיריוס חייך.
הפרופסור נעצה בכולנו מבט קשה אחרון, ואז נאנחה, הורידה את משקפיה מגשר אפה, וניגבה אותם בממחטה נאה בצבע ירוק בקבוק. לבסוף, תוך שהיא מחזירה את משקפיה למקומם, אמרה, "ובכן, אזמן את רגולוס בלק ואמיקוס קארו לשיחת משמעת. אני מודה לכם שבאתם להעביר את המידע ישירות אליי, ולא ניסיתם לפתור זאת לבדכם, כי הדבר היה יכול להוביל לתוצאות חמורות. אפנה אל דמבלדור לטיפול בעניין. ערב טוב לכם." היא פנתה אל עבר ערימת טפסי בחנים, ואנחנו הבנו שהפגישה הסתיימה. רובי, סיריוס, רמוס ואני קמנו ממקומנו ופנינו ללכת אל דלת החדר, כשקלטנו שג'יימס נשאר לשבת.
"אבל מה איתנו?" הוא שאל.
פרופסור מקגונגל הרימה את מבטה בפליאה. "מה כוונתך, פוטר?"
"אני מתכוון, מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו גם רוצים לעזור ולפעול נגד אוכלי המוות."
"פוטר, דמבלדור ואני מטפלים בעניין. אין שום צורך שגם אתם תתערבו." אמרה בהפתעה.
"למה, כי אנחנו עדיין קטינים?" שאל בהתרסה.
"זו אחת הסיבות, כן," השיבה. "האם אתה מרגיש לא בטוח מספיק שדמבלדור יוכל לטפל בעניין הפעוט הזה מבלי עזרה של כמה תלמידי שישית?"
"זה לא מה שאמרתי!" התגונן. "התכוונתי שגם אנחנו רוצים להצטרף ולעזור נגד אוכלי המוות, מבלי לזלזל בכם,"
"אבל, פוטר, מסדר עוף החול הוא שפועל נגד אוכלי המוות – "
"אז אנחנו רוצים להצטרף למסדר!" פרץ לדבריה.
הפרופסור הייתה נדהמת. "אבל אתם רק תלמידי שישית! יש בזה יותר מרק לעזור, פוטר! מדובר בסכנה לחייכם ולחיי משפחותיכם! ומי זה בכלל 'אנחנו' שאתה מדבר עליו? בכמה תלמידים מדובר?" שאלה בחשד.
ג'יימס הסתובב אלינו בשאלה. מבלי להסס, התקדמתי צעד אחד לעברו. השלושה שלידי התקדמו גם הם באותו רגע, מבלי להביט אחד בשני אפילו.
"אין שום סיכוי שיגייסו תלמידים קטינים, אז אל תנסו אפילו." אמרה בנחרצות. "אני מעריכה ומכבדת את נחישותכם לפעול נגד קוסמים שכאלו, אבל כרגע הדבר היחידי שצריך להיות בראש מעיינכם הוא לימודים."
ג'יימס שלח בה מבט מתריס. הוא פתח את פיו כדי לומר משהו, אבל אז סגר אותו בפרצוף זעוף. נראה שהפרופסור ניחשה מה רצה להגיד, כי הוסיפה, "והלימודים חשובים מאוד, פוטר. הם יעזרו לכם מאוד נגד אוכלי המוות, כדי שתהיו מוכנים לאחר שתסיימו את השנה השביעית שלכם בהוגוורטס. אם אתם כל כך רוצים לפעול נגדם, תקדישו את כל זמנכם להשקעה בלימודים. ערב טוב."
ג'יימס קם ממקומו בהבעה זעופה. יצאנו בשקט ממשרדה, אל מסדרון שקט וחשוך.
"מה, כבר שעת כיבוי אורות?" סיריוס פלט בהפתעה.
"עוד חמש דקות," אמר רמוס. "אתה היום בסיור לילי, קרניים?"
"לא." ג'יימס השיב. הצצתי בפניו. הוא עדיין עטה הבעה זעופה במיוחד. ופתאום, כאילו חש במבטי, הפנה את מבטו אליי. אבל במקום ששרירי פניו ירגעו, עיניו הצטמצמו בכעס. "אמרתי לך!" הוא עצר והטיח בי. כולם נעצרו. "הם לא יעשו כלום, רק יתנו להם עונש! אבל אנחנו יכולים ללכת ולעקוב אחריהם, ולשמוע מה הם מתכננים לעשות. זה שאנחנו קטינים לא אומר שאנחנו מטומטמים – "
"למען האמת, אני כבר בת 17," אמרתי ברוגע.
ג'יימס נראה מבולבל, ואז חזר לכעסו. "אז למה לא אמרת משהו? היית יכולה לנסות להתגייס למסדר – "
"ואז מה? אני לא יודעת מה איתך, אבל אני סומכת על דמבלדור ומקגונגל שיטפלו בעניין הכי טוב שהם יכולים. אם הפרופסור אומרת שאין לנו במה לעזור, אני לא אתווכח איתה."
"אבל אנחנו כן יכולים לעזור!" כעסו גבר. "אמרתי כבר, אנחנו יכולים לעקוב אחריהם ולמנוע את התקיפה הבאה! את רוצה לומר לי שתמשיכי לשמוע חדשות על תקיפות ועדיין תשבי בחיבוק ידיים, בלי לנסות לשנות משהו?"
שתקתי. לא ידעתי מה לעשות – אם אני הולכת עם ג'יימס, אני בעצם מצהירה שאני לא סומכת במאה אחוז על דמבלדור ומקגונגל. אבל אם אני לא עושה כלום, וממשיכה בחיי כרגיל אחרי שאני שומעת כל הזמן על התקיפות של אוכלי המוות, למרות שאני יכולה לעזור, אפילו במעט – זה שקול כאילו לא אכפת לי מהתקיפות, ואין לי בעיה שהן יימשכו.
רמוס הבחין במצוקתי. "אני חושב שכולנו צריכים לישון על זה לפני שנחליט החלטות נמהרות – "
"לא," ג'יימס חתך אותו. "מה את חושבת, לילי?"
"אני לא יודעת," אמרתי לבסוף. "אני צריכה לחשוב על זה."
הוא גיחך בלעג. "בסדר, תחשבי על זה. בינתיים יכולים למות עוד כמה קוסמים ומוגלגים, אבל קחי את הזמן." ואז הסתובב ופנה משם, כשלצידו רמוס וסיריוס.
"אני לא מצטרפת אל הקבוצה הזו, במיוחד כשפוטר בראשה," אמרה רובי בנחרצות כשיצאו מטווח שמיעה. "אני רואה אותו מספיק באימוני קווידיץ'. מה איתך?"
"אותו דבר." אמרתי, אבל עדיין התחבטתי בדעתי.

– כשבועיים לאחר מכן –
הייתי נבוכה לגלות שאני משועממת. לא היה זה הקול המונוטוני של פרופסור בתשדה בבלינג, או השמש ששלחה קרניים חמימות נדירות (בתקופה הזו של השנה) אל הכיתה, שפיתו להכניע אותי. היה זה החומר עצמו – לחשים עתיקים – שאיבדתי בו עניין. נדמה שחוץ ממני, כל התלמידים כבר מזמן שקעו בשינה או בבהייה בפרופסור בעיניים מזוגגות. העפתי מבט מעבר לכתף מהשורה הראשונה אל שאר הכיתה. חוץ ממני ומג'פרי, תיקנתי את עצמי, שהשעין את ראשו על כף ידו, אבל עיניו היו ערניות לחלוטין. ג'פרי, שהבחין בתנועה החדה בין כל התלמידים המנמנמים, חייך אליי, כמו קורא את מחשבותיי.
זווית פי עלתה בתגובה בחיוך, ואחר הסתובבתי חזרה.
בשבועות האחרונים ג'פרי היה מצטרף אלינו בהפסקות, והתרשמתי ממנו לטובה. היה כיף להיות בחברתו, ונראה שחוץ מרובי, כולנו נהנינו לבלות ביחד. רובי לא אהבה אותו מהרגע הראשון. "הוא מחייך יותר מדיי. לפעמים מרגישים שזה לא אמיתי." אבל אנה שלחה לי חיוכים מאושרים בכל פעם שבא לקראתנו, אז די התעלמנו מרובי, שבכל פעם שראתה אותו מצאה סיבה להסתלק.
פתאום הבחנתי בברבור שהיה מקופל מקלף ששט באוויר ונחת באופן מושלם על שולחני. העפתי מבט מהיר בפרופסור, אבל זו הייתה שקועה בהרצאה שלה. הושטתי יד ופתחתי בזהירות את הברבור.

גם את לא מצליחה להירדם?
אני נרדם רק כשיש שקט מוחלט, ואני לא חושב שאם אבקש מהפרופסור לסתום היא תעשה את זה בשמחה רבה, גם אם ארים אצבע ואגיד את זה בנימוס.
תישארי ערה בבקשה, כי אם לא – ארגיש אי נעימות בפעם הבאה שהפרופסור תעיף מבט אל הכיתה.
ג'פרי.

צחקתי בשקט, והסתובבתי כדי שיוכל לראות את חיוכי הרחב.
נזכרתי שג'יימס פעם שלח לי טיסן נייר באמצע השיעור, ובו נכתב הצעה חצופה מעט,
אני. את. מחר בהוגסמיד. תצאי איתי?
בתגובה, קימטתי את הנייר לכדור וזרקתי לו את זה בפרצוף. קיבלתי נזיפה באותו יום מפרופסור פליטיק, נזכרתי בשעשוע, שלא ראה בעין יפה את שאגות הצחוק של סיריוס שבאו בעקבות זאת.