פאנפיק לילי וג'יימס \ פרק 10 – ההברזה

"להבריז?!" לילי כמעט התפלצה. "אין סיכוי!"
"בטח שכן. להזכירך, לחצת לי את היד,"
"ואני הייתי העד שלכם," סיריוס חייך חיוך מרוצה.
"אבל אמרת שלא תשפיל אותי!"
"זה בכלל לא משפיל. אפשר לשאול אפילו את החברות שלך – "
"לא!"
"אוקי, אוקי,"
לילי ידעה בתבוסה שהם צודקים.
"להבריז משיעור זה לא כזה נורא, אוואנס," סיריוס ניסה להרגיעה. "קרניים ואני עשינו את זה המון פעמים ולא קרה לנו כלום – "
"חוץ מאיזה טריליון עונשים – " המשיך ג'יימס בחיוך שובב.
"כן, ואני חושב שאף אחד מהעונשים לא באמת יעצור אותנו מלעשות את זה שוב, ככה ש – "
"זה אפילו כיף, את מבינה," ג'יימס חייך.
לילי שלחה בהם מבט זעוף.

"בהצלחה,"
"תזכרו שאהבתי אתכן…"
"את מבריזה רק משיעור אחד. לא יקרה לך כלום," ביטלה אותה מרי בהינף ידה, ופנתה בהמשך המסדרון לצד אמילי, אל כיתת לחשים.
לילי נשמה עמוק. לא יקרה לי כלום, חזרה במוחה. שום כלום, אם אלך לפי התוכנית של ג'יימס. אוח, למה הכנסתי את עצמי? אפסיד עכשיו שיעור חשוב בלחשים…
לילי הלכה נגד כיוון זרם תלמידי גריפינדור ורייבנקלו, שפנו לכיתת הלחשים. היא קיוותה לא להיתקל באף אחד, ותהתה איפה ג'יימס, כי הוא לא היה בין התלמידים שחלפו על פניה. היא עלתה במדרגות בקצב איטי, והמשיכה ללכת במסדרון לכיוון חדר המועדון. היא סקרה בזהירות את המסדרון הריק, ונשפה בהקלה.

אבל לבסוף היא נתפסה, ולרוע מזלה – בידי פילץ'.
לילי חשה בליבה הולם בחזה במהירות. "לא, רגע – זו הפעם הראשונה שלי, אתה לא יכול פשוט – "
"מודה באמת, הא?" הרים את ראשו מהדו"ח. בחיוכו, שיניו היו עקומות וצהובות. לילי תהתה אם תוכל לשחד אותו בטיפול שיניים קל שתעשה לו עם שרביטה ובכך לבטל את העונש.
"שם… לילי אוואנס. תאריך…" בזמן שפילץ' המשיך למלא את הדו"ח ברשעות, היא חשבה ששמעה לרגע קול קרקוש מבחוץ.
פילץ' המשיך, ונראה שהוא שומע את הקרקוש המעצבן, אבל נחוש בדעתו לסיים למלא את הדו"ח הראשון של לילי. "הפשע… שוטטות במסדרונות בזמן ה – מה הרעש הזה?!" סבלנותו פקעה, והוא ניגש אל הדלת.
ליבה של לילי המשיך להלום. בראשה חלפה מחשבה, איך שיבצו אותה בגריפינדור, בית האמיצים, כשהיא פוחדת מדו"ח בודד אחד?
ולפתע ג'יימס נכנס, שיערו פרוע מהרגיל. "בואי, לילי,"
"מה אתה עושה פה?" שאלה, אבל התחרטה עליה אחרי רגע.
"מנסה להציל אותך, מה את חושבת שאני עושה?"
לילי קמה מכיסאה, אבל אז עלה רעיון במוחה. היא לא רצתה שפילץ' יחזור ויראה את הדו"ח הלא גמור. זה אומנם לא מעשה שהיא הייתה נוהגת לעשות אותו, אבל גם הברזה זה לא אחד מהדברים. לפני שאיבדה את האומץ, נטלה את הדו"ח, קיפלה אותו יפה והכניסה לתוך כיס גלימתה. למזכרת.
"בואי כבר, לילי!"
היא מיהרה בעקבותיו, אבל לאחר מספר צעדים הוא משך אותה מאחורי פסל מכוער. "הוא כאן, תשמרי על שקט," לילי וג'יימס עצרו את נשימתם בשעה ששמעו את צעדיו של פילץ' נגררים, ובפיו מלמול ממורמר על תלמידים מופרעים.
כשדפיקותיה הפסיקו להלום באוזניה, מצאה להגיד תודה נרגשת למציל שלה. בצורת נשיקה בלחי.
ג'יימס נעץ את מבטו בעיניה, נדהם. "מי את ומה עשית ללילי אוואנס?"
היא חייכה במבוכה.
נראה שחש בכך, כי החליט להתעלם מהמקרה, ואמר, "צריך להשתלב בארוחת הצהריים, שאף אחד מהמורים או מהתלמידים המלשינים ישימו לב שנעדרנו," הוא הושיט לה את ידו. "כשאגיד לך, תתחילי לרוץ. פילץ' עדיין מאחורינו, ואנחנו לא יכולים להתעכב עוד בגללו,"
ג'יימס הציץ מעבר לפסל. "מרלין, אני מקווה שהוא לא טוב בריצה – בואי!"
וכך, כשידה אחוזה בידו, רצו במסדרונות, ירדו במדרגות, עד שהגיעו אל פתח האולם הגדול שהיה עמוס בתלמידים.
הם עצרו, מתנשפים מעט, ואז החליפו מבטים ופרצו בצחוק משוחרר.