פאנפיק חסר שם על טוקיו גול ואגדה, פרק 2

בפרק זה יש אזכור לנפילה.

מקור: המסיכה של נה-טאקי בצורת מקור ולכן היא מכונה כך.

זוהי שעת ערב, נה-טאקי יוצאת לצוד. היא מתלבשת בבגדים שחורים (סוודר שחור עם קפוצ'ון וטייטס), שמה את המסכה שלה ועושה פרצופים מאיימים למראה. מושלם. היא יוצאת החוצה ומרחרחת את האוויר. באפה נקלט ריח אדם. היא מתמתחת ומתחילה לרוץ. אחח… כמה זמן היא לא רצה כמו שצריך. כשהיא מגיעה למקור הריח, נה-טאקי לא ממש מופתעת לגלות ששד אחר כבר התחיל לאכול שם. הקאגונה שלו היא מאות מחושים ירוקים וחדים מאד בקצה. זאת ריוקו. "שלום לך נה-טאקי," היא אומרת ומסתובבת. "אין משיחין בשעת הסעודה," מחזירה לה נה-טאקי, מרוצה מעצמה ומתכוננת להוציא את הקאגונה שלה בהקדם האפשרי. ריוקו היא שדה חזקה ומיומנת. בכוח היא משתווה לנה-טאקי, אבל אם היא תהיה יותר מתוחכמת ממנה… "ראיתי שהשתלטת היום על ריוגה." קטעה ריוקו את רצף מחשבותיה. נה-טאקי נבהלה. איך ריוקו יודעת? "עברתי אימונים, מקור. אני יודעת לזהות שדים כמוך" איך? איך?! איך! אם נה-טאקי הייתה לבדה, היא כנראה הייתה מושכת בשערותיה מרוב תסכול. "אני חברה בקבוצת שדים שנקראת הערפדים. המטרה שלנו היא להרוג את כל סוכני הCCG. לי, אמרו להרוג את ריוגה ובגלל שראיתי שאת אוהבת אותו, יש לך שבועיים עד שהוא מת. תנצלי אותם." ריוקו אומרת, מסתלקת ומשאירה את נה-טאקי בפה פעור ולב כואב.

"ריוגה, זאת אני," זה שוב הקול שלה. "בבקשה, תקשיב לי. הם לא ירשו לך לחיות יותר מידי זמן." ריוגה עומד באמצע המדבר, בסופת חול. הוא יודע שזה רק חלום, אבל גרגירי החול השורטים את עורו והצריבה בעיניו נדמים אמתיים לחלוטין. הוא רואה צללית של נערה מתקרבת לעברו. מוזר, הוא תמיד שמע את הקול שלה, אבל היא לעולם לא הופיעה לפניו. כשהיא מגיעה אליו, ריוגה מרגיש עקצוץ קל בידיים, כמו כל פעם שנה-טאקי הייתה לידו. "הולכת לעבור עליך תקופה לא קלה, ריוגה," היא אומרת לו ומחייכת. שערה הכהה מתבדר ברוח. ריוגה מתקדם כמה צעדים לכיוונה, וקולט שהם עומדים הרבה יותר קרוב משהם יעמדו אי פעם במציאות. לפתע היא מושיטה את ידה קדימה, ותופסת בידו. ריוגה פותח את פיו בכדי לומר משהו, אך לפני שהוא מספיק היא עוזבת את ידו ומשאירה שם דבר כלשהו. "מה זה?" הוא שואל.
"החודשים הקרובים הולכים להיות תקופה קשה עבורך. זה עוד יציל את החיים שלך." לרגע הם פשוט עומדים שם, כל כך קרוב שזה כואב. ריוגה מתחיל לדמיין את עצמו רוכן קדימה ומנשק אותה, אבל הוא לא יכול. הוא יתחיל לרצות את זה גם במציאות, וזה לא ייגמר טוב. אבל כנראה שעברו לנה-טאקי דברים אחרים בראש כשהיא התקרבה אליו עוד קצת, עצמה את עיניה ופתחה את פיה. גם הוא רכן קצת לעברה. גם הוא עצם את עיניו. גם הוא פתח את פיו. מהמרחק הזה הוא יכל להרגיש את החום היוצא ממנה. "אני מצטערת." החום נעלם. היא הלכה.