פאנפיק הגוורסט תולדות. פרק א'. חלק ב'

הפלפאף! בבקשה!
הלגה הפלפאף הסתובבה, שם נעמדו שני מוגלגים.
האחד גבר בוגר, והאחרת אישה זקנה, שניהם תמכו בגבר זקן מעולף ובקושי נושם.
"עזרי לו," התחננה הזקנה "עזרי לו ואני אתן לך כל מה שתרצי." האיש הצעיר הראה שקיק ובתוכו רשרשו מטבעות
הלגה חייכה בנועם, "את מכירה את החוקים שלי, סוזן," אמרה לזקנה, "אל תביאי לי כסף, תראי לי את החולה."
האיש הצעיר והזקנה ששמה סוזן השכיבו אותו על השולחן הקרוב.
"המממ," מלמלה הפלפאף, "אני יודעת איך לעזור לו."
הפלפאף נופפה בשרביטה מאחורי הגב ולחשה, "התחיא" קרן אור אדומה יצאה מהשרביט ופגעה בזקן.
באותו רגע עיניי הזקן נפקחו והוא השתעל.
סוזן בזעקת שמחה קפצה וחיבקה אותו ממררת בבכי של אושר.
"תודה לך," אמר האיש הצעיר, "איך נוכל להודות לך?"
הפלפאף הנידה בראשה, "אני לא צריכה כסף אן כל דבר אחר, אני רק אוהבת לראות את כולם שמחים."
האיש הצעיר חייך, "תודה רבה גבירתי."  והם הלכו משם.
הפלפאף נאנחה, בקצב הזה הם יגלו שהיא מכשפה, ונמאס לה להיות קשורה כדי להעלות אותה באש, והיא ממש רגישה לדגדוגים.
"הלנה, שוב עזרת למוגלגים?" הפלפאף קפצה בשמחה ופתחה את הדלת.
שם עמדה בת דודתה, רוונה רייבנקלו.
"הלנה… אמרתי לך, את צריכה להפסיק עם זה, כבר עכשיו יש חשדות עלינו."
הלנה הורידה את ראשה בעצב, "סליחה." מלמלה.
רייבנקלו נאנחה, "את טובת לב מידי, תנסי להתאפק  יותר."
"בכל מקרה," נזכרה הפלפאף, "מה עם המסע שלך?"
רייבנקלו נופפה בשרביטה והסכין התחילה לפרוס את הלחם בזמן שביצים שברו את עצמן והכינו חביתה.
"בנוגע לזה…" אמרה רייבנקלו, "אני לא מצאתי את זה, מי שהרג את המוגלגים נעלם."
"היה משהו מיוחד במקרה?" שאלה הפלפאף.
רייבנקלו קימטה את מצחה, "עכשיו שאת מזכירה את זה, הם מתו בשני דרכים שונות, הקשה של בסיליסק, וקללת ההריגה."
הפלפאף חשבה על זה לרגע, "הקוסם הלחשנן!" היא אמרה.
הקוסם הלחשנן הוא קוסם שהסתובב הרבה בעולם, ויום אחד נעלם, הוא הוכר הרבה בגלל שידע לדבר בשפת הנחשים.
רייבנקלו באה לענות משהו, ובאותו רגע נשמעה  צרחה מהכפר.
הפלפאף ורייבנקלו יצאו מהבית וקפאו.
"לא," לחשה הפלפאף, "מה קורה כאן,"
קוסם תקף את הכפר, יורה קללות לכל עבר, ולרגע, הפלפאף ראתה גם נחש על כתפו