עכשיו התור לאהבה- הארי סטיילס ~ פרק 1

בוקר. בארמון השקט שלי עוד בקושי השמש התעוררה וכבר כל אנשי הצוות ערים מ4 לפנות בוקר. מהמיטה החמה אפשר להריח את ריח הלחם הטרי שנאפה ברגע זה ואת הדשא שנגזם לפני כמה דקות דרך החלון הגדול בחדר.
עכשיו באזור 12בצהריים, אני תוהה לעצמי למה לא העירו אותי מוקדם יותר, ברור שאין לימודים היום אבל טקס סיום האולימפיאדה בעוד פחות מ5 שעות ואני בטוחה שמצפים ממני להתחיל כבר להתארגן למרות שאני לא מבינה מה הסיבה להתארגן להופעה מסכנה במשך 5 שעות!
אפשר לשמוע את כולם צועדים מרוב לחץ בכל הקומה הלוך וחזור, אחרי שוויל אחי התחתן נשארנו בארמון אני והארי עם המון אנשי צוות שאנחנו בטוח לא צריכים לעצמנו.. למרות שהארי מבלה ובטוח לא נשאר בארמון הזה עם אחותו הקטנה וכל הזקנים המלכותיים.
העדפתי לברוח קצת מהמציאות שלי, להיות בעיר כמו כל אחת אחרת.
לבשתי מהר ג'ינס צמוד וסריג מחמיא בצבע ירוק שמבליט את העיניים- רק כמה חבל שצריך ללבוש משקפי שמש, מיוחד בשביל הצלמים. עם המפוחית בכיס כרגיל והפלאפון עליי התגנבתי
דרך המטבח לשער האחורי, בלה האופה הזקנה מצליחה לשמור על סדר במטבח עם צוות שיותר גדול מגילה שלה. היא כמו אמא בשבילי וכשסבתא מנסה לפצות אותי על חיים ללא אמא וחיים שהם לא באמת חיים בעזרת מתנות גדולות- בלה מכינה לי עוגות קטנות ונותנת לי לצאת לעיר כשמתחשק לי דרך הגנים הגדולים והפארק מאחורי הארמון.

נקודת מבט הארי סטיילס:
התעוררתי יחסית מאוחר מצעקה חזקה בדירה שלי ושל לואי, רצתי מהר למטה לראות מה קרה לבוש בבוקסר בלבד והשיער שלי מבולגן לגמריי.
כשהגעתי למטבח משפשף את העיניים ראיתי את ליאם עומד על השיש באמצע המטבח וזאין ולואי לידו מאימיים עליו עם כפות ולידם נייל אוכל ארוחת בוקר.
'אם לא תשיר אנחנו נתלה לך כפות בכל החדר' צעק זאין על ליאם.'בבקשה, תפסיקוו! הארייי תגיד להם!!' התחנן ליאם
הייתי בשוק בדיוק לרגע ואז התעשטתי והתחלתי להתפוצץ מצחוק 'מי….מי מסביר מה קורה פה?' שאלתי נחנק מצחוק
נייל נעמד לידי בזמן שזאין ולואי המשיכו לאיים על ליאם עם כף 'ליאם החליט שהוא מתבייש לשיר היום בטקס האולימפיאדה' אמר. ניגשתי לליאם בהלם : 'אחי אתה הכי מוכשר פה, מה נסגר איתך? אתה יודע כמה פרסום זה יביא?! חוץ מזה יהיה ממש כיף, וזה גם רק שיר אחד בחייך..' ניסיתי לנחם את ליאם אבל הוא היה שקוע בלואי שהלך והתקרב אליו עם כפות
ליאם התבכיין אליי : 'בסדר.. אבל קח אותו ממני !!' 'סגור אחי' אמרתי לו וישר רצתי ללואי והורדתי לו את המכנסיים.
לואי נשאר בשוק ושניה אח"כ התחיל לרדוף אחריי וכמו תמיד נוצרה ערימת ילדים כשליאם העליון. 'אחי, מה אתה מעודד את זה? זה הכל בגללך!!' ניסיתי לצעוק לליאם אבל חטפתי מרפק בבטן מנייל המטפתל בנינו וזה יצא דיי בלחש. כולנו ההתגלגלנו מצחוק וקמנו לאכול ארוחת בוקר.
'אז מתי הגעתם? ישנתם פה?' שאלתי את נייל, נייל הרים אליי את הראש מילמל עם פה מלא באוכל: 'גבר. לא. לדבר. איתי. בארוחה' וחזר לטחון, לואי נקרע מצחוק ואמר: 'הם באו אתמול לפנות בוקר, ישנת' .
'היינו במועדון וסיימון ופול התקשרו ואמרו שבתור המנהלים שלנו הגיע הזמן שנחזור להסתובב בעיר, לפגוש מעריצות ואולי לחיות קצת בחוץ ולנשום אוויר צח במקום לצאת למועדונים כל לילה, אז באנו לפה ועכשיו אתה תתלבש ונצא להייד פארק' אמר זאין בנשימה אחת ונתן לי דחיפה קטנה לחדר שלי כדי שאני אזדרז, 'בסדר בסדר, אבל שאח"כ לא יצפה למה מעריצות מתנפלות עלינו כשאנחנו בלי שומר ראש' אמרתי ונכנסתי לחדר שלי.
הייתי מוכן לצאת עם חולצת טישרט שחורה ומעיל וג'ינס כהה, סרט על הראש ומשקפי שמש גדולות, גם אם יזהו אותי.. בשביל זה יצאנו לא? לומר קצת שלום אחרי כמה חודשים שאנחנו סגורים בבתים שונים.
לעומתי כולם העדיפו להתחפש יותר, לואי שכבר גידל שפם לבש כובע גדול ונראה יותר מידי זקן לגילנו אבל תמיד יצליחו לזהות אותו אם ישימו לב לגזרים שמבצבצים לו מהכיס.
הפארק גדול מאוד, וכולם עוד עובדים ועסוקים להכנות לטקס סיום האולימפיאדיה, מה שגם אנחנו צריכים לעשות תכלס.. אז הפארק דיי ריק, עשינו קצת שטויות ושיחקנו קצת כדורגל, האכלנו קצת סנאים והצטלמנו בשביל המעריצות.. כשהן ידעו שהיינו פה בלי לצייץ על זה אנחנו נרמס בפעם הבאה שיראו אותנו כנראה.
אני ולואי התיישבנו על ספסל עם עיתון עבה על הפנים כשהשאר עוד מטיילים, את ליאם כמה מעריצות תפסו ולא מתכוונות לתת לו ללכת בזמן הקרוב, סימנתי לו שלא יסגיר גם אותנו והתרכזתי בחבורת נגני הרחוב שהתיישבו מולנו.

נקודת מבט מגי:
בזמן שהלכתי על השביל בפארק ראיתי שכרגיל שיין, אדם וג'ני הגיעו לנגן בפארק.
את ג'ני הכרתי בפעם הראשונה שיצאתי לעיר, לא הכרתי את העיר כל כך טוב ונאבדתי..
לא רציתי להתקשר לסבתא או וויל כי ידעתי למה זה יוביל אז התיישבתי באמצע הפארק, כבר היה כמעט חצות וידעתי שכבר ממש דואגים לי, ג'ני שניגנה בפארק התיישבה לידי והציעה לעזור לי, הייתי צריכה את העזרה ולא היה נראה כאילו היא מתכוונת לרצוח או לחטוף אותי.. וכך סיפרתי לה מי אני ואיך הגעתי לפה. ברור שהיא היתה בהלם אבל היא הבטיחה לא לספר לאיש ומאז אני מבקרת אותה בפארק ונהיינו חברות טובות אך היא מסרבת לבוא לארמון, היא אומרת שכל עניין הפירסום זה לא בשבילה ואני מכבדת את זה. ג'ני לא צריכה את הכסף שהיא מרוויחה בפארק, יש לה עבודה קבועה אבל היא נהנת מזה, ומי כמוני יודעת שעושים מה שאוהבים גם אם זה בפארק..
ג'ני שמה לב שהגעתי כרגיל לפארק ושוב השטויות עלו לה לראש והיא קראה לי מרחוק: 'מגיייי!!' ישר מקבלת מבטים זועמים משיין ואדם שידעו שברגע שידעו מי אני בפארק אני לא אוכל לחזור להיות כאן, אז באתי מהר לומר לה שלום לפני שהיא תגלה גם מה שם המשפחה שלי ומי ההורים שלי לכל לונדון.
'ג'ני השתגעת לגמריי' אמרתי לה, 'מאיפה כל המרץ הזה שלה?!' שאלתי את אדם ושיין שרק הרימו כתפיים בצחוק תוך כדי נגינה.
'מגגיי, שמעתי שוואן דיירקשן מופיעים בטקס היום!! אפשר לבוא? בבקשהה, את יודעת שאני מטורפת עליהם!' אמרה ג'ני בהתרגשות וכמעט בצעקה.
'דבר ראשון תנמיכי את הקול! דבר שני ברור, אבל פתאום את מוכנה להיות בין מפורסמים? מה קרה לאידיאל הגדול שלך שלהישאר טבעי זה הכי..' 'כשזה מגיע לחמישה חתיכים נגמר הסיפור!' קטעה אותי ג'ני בשמחה, 'אז ניפגש שם נכון? את תוכלי להתראות איתי? מה סבתא.. אה..אמ המלכה תומר?' שאלה.
'לא בטוחה שכלכך אכפת לי כבר, ואם אני לא אוכל אני אדאג שכן' אמרתי וחיבקתי אותה.
שמתי לב למבט שננעץ בי בגבי, גילו אותי? חשבתי לעצמי, אין סיכוי..
'אז… מגי, את מצטרפת לשיר לפני שאת בורחת מפה כמו איזה סינדרלה?' אמר אדם בחיוך
'לא יודעת… כבר נהיה מאוחר ואני חייבת להתאר' 'נוו בחייך שיר אחד, המפוחית פה? את יודעת שאנחנו מתים על זה' קטע אותי שיין בזמן שג'ני מאחוריו מוחאת לו כפיים על האומץ, בדרך כלל הם מתביישים ממני בגלל המעמד שלי אבל הם למדו להכיר אותי יותר בעזרת הפה הגדול של ג'ני לא היתה צריכה לספר להם מההתחלה מי אני…
התיישבתי על הרצפה עם הפנים לשביל והרגשתי שוב מבט ננעץ בי, שמתי לב לזוג גברים יושבים בצד השני של השביל הרחב על ספסל, בחור אחד נהנה מהמוזיקה של ג'ני אבל השני לא מוריד ממני את המבט.. במקרה כזה הייתי צריכה לברוח, חטיפת נסיכה באמצע הפארק לאור היום, זה מה שסבתא היתה מאיימת עליי איתו ולכן אסור ללכת ללא מלווים..
אבל רק להשתחרר, חייכתי לאדם שהסתכל עליי חיוך עדין ולא חושש, למרות שאין לי מושג מי הוא- הוא אנגלי, חלק מהעם שאני צריכה לדאוג לו.
הוצאתי את המפוחית מהכיס 'רק שיר אחד ואני זזה' הודעתי לג'ני