סיפור על הארי <3 – פרק 1

לרין לא היה מספיק כסף לרכוש כרטיס,היא לא חשבה שהיא תצטרך לקנות,היא לא יכלה לברוח לרודריק,אז היא התיישבה על הספסל לייד הקופה,וחיכתה…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מכונית חנתה בחניון של האיצטדיון,יצאו ממנה 4 נערים,ומיד אחריהם חנתה עוד מכונית,שיצא ממנה נער חד,גבוה,בעל תלתלי שוקולד,עיני ברקת וגומות חן שהשוו לו מראה ידידותי ונחמד.
הוא התקרב לבחורים שהיו במכונית הקודמת ואמר "קדימה,בואו,אנחנו גם ככה מאחרים" נער בעל מבנה גוף דקיק אך שרירי,שיער חום חלק המסודר בבלורית,ועיניים אפורות/תכולות כמו הים בשם לואי,ענה לו "תרגע הארי,המשחק הוא 90 דקות,עברו סך הכל 5,יש עוד מלא זמן."
הם התקדמו לעבר הקופה,ונער בלונדיני כחול עיניים (שפה גבוהה לול) שאל "ליאם הכרטיסים אצלך?"
נער עם שיער חום ועיניים בצבע חום אדמה ענה לו "כן,נייל,הם אצלי,זאין,אתה עדיין רדום מנסיעה? חחח"
נער בעל שיער שחור ועיניים חומות/ירוקות ענה בנימנום "אני ער אני ער,אני פשוט טיפה עייאאאאאאאאאאף" הוא פיעק.
ליאם עמד מול הקופה ונתן את הכרטיסים,בזמן שהאחרים ממתינים לו.
לואי הביט מסביב ולפתע משהו משך את מבטו,הוא ראה על הספסל ממול,יושבת נערה,לבד,היא נראתה עצובה.
"הארי,תביט בנערה הזו,מעניין מה קרה לה,היא נראת עצובה"
הארי הביט לכיוון שהצביע,הנערה באמת נראתה עצובה,אבל,משהו בה דחה את הארי,היא לבשה שמלה קצרצרה קצת יותר מידי,וצמודה מידי,והיה לה איפור על הפנים כאילו היא סוג של חוברת צביעה,זה לא בדיוק הסגנון שלו.
"אני רואה לואי,היא באמת עצובה"
"אז לך תשאל אותה מה קרה טיפש"
"למה אני??" התעצבן הארי,הוא ממש לא רצה קשר עם הנערה הזו,היא פשוט לא נראת לו.
לואי נעמד מול הארי בכעס מעט "מה זה משנה לך? סך הכל לשאול למה היא עצובה,טיפה לעודד אותה,ונגמר הסיפור" לואי לא מבין את זה,אחרי הכל,הוא בן אדם מלא באהבה,הוא לא שופט אנשים לפי מראה או מעשים,הוא אוהב את כולם,קשה לו למצוא פגמים בבני אדם,בגלל זה הארי כל כך מעריץ אותו.
"לואי,אם זה כל כך פשוטףלמה אתה לא הולך לעשות את זה?" שאל הארי בחזרה.
לואי נאנך ואמר "אם אתה כזה ילדותי אני יעשה את זה,ואני באמת לא מבין את הבעיות שלך הארי"
לואי ניגש אל הנערה ושאל אותה "ילדה,הכל בסדר? את נראת עצובה" היא מעט נבהלה,כי היא היתה שקויה בפלאפון שלה ולא שמה לב שלואי התקרב בכלל,היא הביטה לראות מי מדבר,חייכה וענתה "הכל בסדר,אני פשוט קצת עייפה,תודה ששאלת,אההה?" היא לא ידעה את שמו.
"לואי" ענה,"ואת?"
"רין" ענתה וחייכה.
"ובכן רין,היה נעים להכיר אותך"
היא השפילה מבט ואמרה "גם לי היה נעים להכיר אותך לואי"
לואי חייך וחזר לשאר הבנים.
הם נכנסו למשחק,והתיישבו בכיסאות…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
המחשק נגמר,רודריק וחבריו יצאו מהאיצטדיו לכיוון הרכב,רין קמה לקראת רודריק,והתקדמה גם לרכב,רודריק הביט בה ואמר "מה את חושבת שאת עושה,לאן את הולכת?"
"חוזרים הביתה,לא?"
רודריק צחקק ואמר "אנחנו חוזרים הביתה,לא את"
"מה?! אבל…."
"מה לעשות?אין מקום,מצטרף אלינו נוסע" הוא הצביע אל בחור שעמד שם,הוא נראה כמו אחד החברים שלו.
רין לא הספיקה לענות וכבר הם נסעו,היא חזרה לספסל חושבת מה לעשות,הוריה נמצאים בחופשה בחו"ל,ואין לה אחים שיכולים לקחת אותה,היא הבינה שאין לה מה לעשות,אז היא פשוט החלה לבכות.היא בכתה בשקט,דמעות חמות ומלוכות ירדו מעיניה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
גם חמשת הנערים יצאו מהאיצטדיון,הם צחקו והיו מאושרים "יאללה בואו הביתה" אמר זאין "אני עייף כבר"
"זאין אתה תמיד עייף" אמר ליאם,והם צחקו,לפתע הארי הפסיק הפסיק לצחוק,הוא ראה את הנערה ממקודם,היא עדיין היתה על הספסל,אבל עכשיו,היא ישבה מקופלת ובכתה,לא שמעו אותה,אבל ראו אותה רועדת.
"המממ.. תלכו אתם,אני רוצה מעט להסתובב פה,יפה פה" אמר הארי.
"אתה בטוח?אתה יודע מחר יש עבודה צריך לקום מוקדם" אמר לואי.
"אני יודע אני יודע,אל תדאגו לי אני יבוא מהר"
"איך שאתה רוצה" אמר לואי בפיעוק,והוא הלך עם הנערים למכונית.
הארי בדק שהם נסעו,ואז ניגש אל הספסל והתיישב ליד הנערה.
"ילדה,למה את בוכה?" הוא שאל
היא הביטה בו,ממשיכה ולבכות ואמרה "שום דבר"
"זה לא ניראה כמו שום דבר"
רין ניגבה את הדמעות ואמרה "אני אפילו לא מכירה אותך,למה שאני אבטח בך?"
הארי הושיט את ידו ואמר "שמי הארי,הארי סטיילס,נעים מאוד"
רין לחצה את ידו ואמרה "רין,גם לי"
הארי חייך "אז עכשיו אנחנו מכירים,מה דעתך לספר לי למה את בוכה?"
"חבר שלי היה אמור לקחת אותי הביתה,אבל הוא…." היא המשיכה לבכות.
הארי ליטף את ראשה ואמר "דיי,אל תבכי,את יכולה לבוא אלי ואל החברים שלי בינתיים,ומחר ניקח אותך הביתה,כבר מאוחר."
רין היססה לרגע.
"אל תדאגי,חברה של אחד מהם שם,את לא תהיי לבד" רין חשבה מעט ולבסוף אמרה "אוקיי,ממש תודה"
הארי חייך ואמר "אז בואי קדימה" הם קמו והלכו למכונית,הארי חשב לבינתיים,רין לא כזו נוראה כמו שהוא חשב,אבל בכל זאת,מחר הוא מחזיר אותה הביתה,וזה נגמר,הוא לא יראה אותה יותר,וכך עדיף.
(לא הפכתי את האזי למגעיל,הוא פשוט לא כל כך מתחבר לרין,היא מרתיעה אותו מעט.בהתחלה…)
הארי נהג ורין ישבה לידו,הדרך עברה דיי בשקט,רין סיפרה מאיפה היא באה,איפה היא לומדת,ועוד כל מיני פרטים על עצמה,היא גם סיפרה שהיא אוהבת לשיר.
"באמת?" שאל הארי "את יודעת?לי ולחברים שלי יש להקה,וואן דיירקשן"
רין חייכה ואמרה "אני אשמח להכיר אותם"
הארי אמר "אשמח לשמוע אותך שרה,את רוצה לשיר?" הוא עשה פאפי פייס ורין צחקה.
רין החלה לשיר,היא שרה בקול מתוק ועדין,הארי מאוד אהב את הקול שלה,והקול שלה,והאופי,ממש לא תאמו לאיפור ולשמלה,היה נראה ש…היא הולכת ככה כי לא מרגישה טוב עם עצמה,היא לא באמת מגעילה כזו.
"וואו" אמר הארי כשרין גמרה לשיר "את שרה ממש יפה את חייבת לעשות עם זה משהו"
רין הסמיקה "תודה" אמרה.
"רין?" אמר הארי אחרי כמה זמן.
"כן?"
"אני לא חושבת שאת באמת רוצה לשים כל כך הרבה איפור,וכאלה בגדים,יש משהו שאת רוצה לספר לי? אולי משהו שבגללו באמת בכית ממקודם?"
רין הופתעה מהשאלה,היא לא חשבה שלמישהו זה מפריע,היא חשבה שככה זה יפה,טוב,בגלל שככה רודריק תמיד אהב,הוא תמיד טען שהיא מכוערת,שהוא איתה רק כדי לרחם עליה כי אף אחד לא ירצה אותה,בגלל זה היא הסתירה את עצמה.
"הממ…ובכן…" היא החלה לספר להארי הכל,והתאפקה מלבכות,הארי באמת ריחם עליה,והוא סוף סוך הבין…החבר שלה ברח,לא קרה לא שום דבר,אבל,אם כל כך לא אכפת לו ממנה,למה הוא מתעקש שתהיה חברה שלו?! יש פה מה לגלות.