סיפור חיי-פרק 32- קרב

עוד שנה עברה והיום המיועד הגיע, הצוות עמד בלובי הרחפת ופניו לעיר, קולות של רגלי חיילים נשמעו מרחוק,
"קרול?" אמר טל, קרול הסתכלה עליו, עיניה הלבנות לגמרי זהרו וחיוכה היה מתוק ועדין כתמיד,
"אחרי היום, אנחנו לא ניפשג שוב?" הוא שאל, חיוכה של קרול קטן,
"אני חושבת שלא" היא אמרה ושמה את ידה על כתפו, הוא חיבק אותה,
"אבל אל תחשוב על זה ילד, עכשיו תחשוב על איך נגן על העיר ונכסך להם את הצורה" היא שיפשפה את ראשו ופיזרה את שיערו השחור שהיה פרוע גם ככה, הוא הסתכל עליה בעיניו הירוקות,
"אני מרגיש חסר-עונים" אמר לוגאן, "אנחנו עומדים כאן ומחכים שהם יתקפו" הוא התעצבן ושילב את ידו,
"העיר עגולה טפרים, אנחנו לא יודעים מאיפה הם יבואו"ענה לו טוני, הוא לא היה נראה רגוע ומעצבן כבדרך כלל,
"מי זה הם?" שאל נורין,
"גלקטוס והצבא שלו" ענה תומאס, נורין קימט את מצחו, עיניו הלבנות נראו מלאות זעם,
"חושב שהכוח שלך מספיק חזק נורין?" שאלה וונדה, נורין הנהן, אך הוא לא היה בטוח שזו אכן האמת, קול של מאות אבנים נופלות נשמע, החומה נפרצה,
"אחת ולתמיד" אמר טוני והוריד את המסכה שלו, השיריון האדום-צהוב שלו כאט ניצבע בכסף וזהב, גם סמל הברק על חליפתה של קרול הוחלף במתכת קלילה ובוהקת, גם כנפייה של סקרלט היו משוריינות וההאלק שורין גם הוא, סתם בשביל היופי והפאר, אחרי הכל זו המלחמה החשובה ביותר של הצוות,
"על החיים ועל המוות" אמר לוגאן ועלה על אופנועו, הוא לחץ על הכפתור והאופנוע התנומם באוויר,
"זה עכשיו…" חייכה קרול וקשרה את המסכה שלה,
"או לעולם לא" השלימה אותה וונדה.
הצוות נעמדו מול מאות החיילים שנהרו לכיוון העיר, תוך פחות מדקה שדה הקרב התמלא מהומה, קולות יריות וחרבות, חשמל ואנרגיות, רוחות, מים וקרח נשמעו מכל עבר, נורין עף לסוף שדה הקרב, הוא התבונן מלמעלה בצוות שנילחם בשיא כוחו, הוא שמע את קריאתו של האלק, כמה עשרות חייילים עפו בתנופה על הקיצפה מגלי הקול ורק כעשרה או חמישה עשר מהם חזרו לעמוד על רגליהם, נורין הגביר את מהירות תעופתו לכיוון גלקטוס, עד שהוא הופיע מולו, יצור דמוי אדם שגודלו כשל שלושה גורדי שחקים, ראשו עבר את העננים, על ראשו היתה קסדה סגולה ושיריון סגול-אדום לגופו הענק,
"תראו תראו, מי זה אם לא הבוגד הכסוף" הוא צחק, קולו היה עבה ונשמע למרחק אך לא עד זירת הקרב,
"תעזו את כדור הארץ עכשיו גלקטוס, אני אומר את זה לטובתך" איים עליו נורין, גלקטוס צחק,
"קדימה, נראה אותך" הוא צחק, נורין התרומם עם גלשנו לגובה פניו של גלקטוס, גלקטוס ירה לעברו קרן אנרגיה עצומה, נורין כיוון אליה את ידו הימנים והאנרגיה כאילו ונעלמה, במקומה אנרגיה כסופה יצאו מידו השני ופגעה בגלקטוס באותה העוצמה, הוא מעד אחורנית,
"אני מזהיר שוב" קרא נורין, גלקסוט התעצבן וירה שוב בנורין, הפעם הוא לא הצליח לספוג את האנרגיה ונחט על הקרקע הקשה. הקרב הקוסמי המשיך, אך בינתיים מול גבולות העיר שאר הצוות נילחם פנים אל פנים בחייליו של גלקטוס, יצורים ירוקים דמויי בני אדם, עורם ירוק ואוזניהם מאורכות וחדות, בפיהם ניבים חדים, אזרחי העיר צפו בקרב קפואים מפחד, אלה מהם שהצליחו להיחלץ מהפחד ולזוז יצאו משם במהירות, כמה עשרות מצלמות צילמו את הקרב מרחוק ואזרחים צפו בו גם הם, ביין האזרחים היה גם סנטור קלי, חבר בממשלה השונא שינאת מוות את הגזע המוטנטי ומוביל להשמדתו בעזרת אירגון ממשלה שהקים שנועד לכלוא את כולם ולהרוג את המסוכנים והמאיימים שבהם, כמו לוגאן לדוגמא,
בשדה הקרב כמובן היתה גם קרול, היא לא נלחצה או התרגשה מאש הקרב ומתפקיד המנהיגות שהוטל עליה, היא עפה במהירות בשדה הקרב, כדורים ואנרגיות שפגעו בה נספגו בתוכה ונורו חזרה על היורה, היא חילקה פקודות לצוות דרך מכשיר הקשר,
"וולברין, האלק, תשמרו על האזרחים, סקרלט וויטץ' וסטארק תתקרבו אחד לשני ותרחיקו את הגדוד המזרחי מהעיר כמה שיותר, כל השאר תמשיכו ככה" היא קראה למכשיר הקשר, ארבע ציפצופים קטנים נשמעו ממכשיר הקשר מה שסימל שכולם קיבלו את ההודעה, לפתע חץ שחור הגיעה מרחוק, הוא עבר קרוב אל קרול אך היא התחמקה בזמן והוא קרע חלק קטן מחולצתה, עוד חץ הגיע ועבר קרוב מאוד אליה, כך התחילו חצים שחורים ודקיקים לעוף לכיוונה, היא התחמקה מהם במהירות ועפה לכיוון היורים, הם היו עשרות חייזרים לבושים לגמרי בשחור ומסכות נשימה לפניהם, קרול זיההתה מיד את היורים- גזע הקרי, ממטר חצים עף לכיוונה, אחד מהם נכנס ברגלה והיא נפלה על הקרקע, רגלה דיממה, במהירות היא הורידה את צעיפה האדום ממותניה וקרשה אותו על רגלה, הצעיף עצר את הדם, היא עפה במהירות והחלה מפילה את היורים זה אחר זה ביריותיה, היא התחמקה מכל חץ ופגעה בכל חייל,
"אתם לא יודעים שלא מעצבנים את נשות כדור הארץ?" היא אמרה בציניות לאחר שהפילה את כולם.
לוגאן הגן על האזרחים המפוחדים, הוא זיהה כדור אחד שנורה לכיוון אחד מהם, זה היה סנטור קלי, מיליוני מחשבות עלו בראשו של לוגאן על העתיד ועל האם באמת הוא צריך להציל את בן-האדם שמנסה לחסל אותו ואת חבריו שנים? את האדם שבגללו מתו כל כך הרבה מבני זנו? אך הוא ידע שבשביל זה הוא כאן מההתחלה, לייצג את האקס מן ואת הצד הטוב שבמוטנטים, מי היה מאמין שבסופו של דבר זה יהיה הוא שיתרום למען הצלת חייהם? לוגאן קפץ וחסם את הכדור בטפריו, יריו אנרגיה החלו להינרות לכיוונם,
"רוץ!" קרא אליו לוגאן, הוא לא הסתכל אליו אך הוא ידע שזה הוא, קלי החל ללכת אחורנית בזהירות,
"אמרתי לך לזוז!" צעק לוגאן, הוא חסם את היריות בטפריו, קלי רץ משם, איתו חלק גדול מאוד מהקהל וחיילי היל"מ, האירגון האנטי-מוטנטי אחריו עד אשר נעלמו מהאופק,
"אנשים קטנים לרוץ מכאן!" צרח האלק, האנשים ברחו משם בצרחות,
"מיס-מארוול נפלה, קח אותי לעזור לה" ציווה לוגאן, האלק תפס בזרועו,
"תמשיכו בתוכנית" צייות קרול למכשיר הקשר, "עזרו לבנות" היא אמרה, הם ידעו שהכוונה לפפר וסקרלט,
"הולכים לסוסות האלק" ציווה לוגאן, האלק עיקם את ראשו בשאלה, "האלק הולך לפוני" אמר לוגאן בשפה שההאלק, האל היהנן וקפץ גבוהה מאוד, הוא נחט יחד עם לוגאן ליד הסוסות, קולות של רוח נושבת, קרח קופא ומים נשמעו מכל הכיוונים, פפר וסקרלט עמדו באמצע מעגל של קרח ורוח ומאות חיילים שלא ניגמרים, תנועותיהן נראו כריקוד עדין,
"היי בנים" אמרה פפר, היא הרימה את רגליה הקידמיות והנחיטה אותן בקול על האדמה שקפאה מתחת לרגלי החיילים, כל חייל שהחליק, שזה אומר כולם, נקבר בקרח,
"צריכות עזרה?" שאל לוגאן,
"לא, אתם לגמרי מיותרים כאן" אמרה סקרלט ונשפה מפיה, כמאה חיילים עפו לאופק עד שנעלמו במרחק,
"בוא נזוז איש גדול" אמר האלק, הוא תפס את לוגאן בידו וקפץ משם.
מיליוני אזרחים ישבו בבתיהם בציפיה וחוסר עונים, בכל העולם הסתכלו במסכי הטלוויזיה ובשדרנים שמשדרים את הקרב המכריעה על כדור הארץ, חלק מהם היו האקס-מן, הם ישבו בסלון האחוזה הגדול בבוסטון וצפו בקרב בטלוויזיה, קיטי, רוג ואורורו הסתכלו במסך בפחד, הן לא ראו את לוגאן בתוך הרעש והקרב הגדול,
"תרגעו כבר כולם, לא יקרה לו כלום" ניסה להרגיעה אותן סקוט, מישקפיו בעלות האדשות האדומות הזוהרות ישבו על עיניו כבדרך קבע ושיערו החום היה שכוב כבדרך כלל,
"דיי כבר סקוט" השתיקה אותו אורורו, היא שיחקה בשיערה הלבן, צ'ארלס נסע אליה עם כיסא הגלגלים שלו והחזיק את ידה, היא אחזה בידו,
"האמת שלא מלוגאן אני דואג" אמר האנק, ושיפשף את מישקפיו,
"אז ממה כן?" שאלה אותו אמה בסקרנות,
"אני לא חושב שלגולש הכסוף יש מספיק כוח כדיי להביס את גלקטוס" הוא ענה והמשיך להסתכל במסך, דרך המסך היה ניתן לראות פיצוץ עצום שהעיף את כולם והפיל אותם על האדמה, גם את הצוות וגם את החייזרים, כל האקס מן קפצו ממקומותיהם,
"לוגאן!" קרא קורט במבטא הגרמני שלו, עינייו הצהובות הזוהרות נפתחו במהירות והסתכלו לכיוון המסך, השידור נקטע ו"שלג" הופיע על המסך,
"לוגאן" לחשה אורורו, קורט הניח על כתפה עת ידו הכחולה בעלת שלושת האצבעות. לאחר כמה שניות השידור חזר,
"כדור הארץ…" התחיל השדרן, פניו היו מבוהלות….