סיפור חיי- פרק 29- צללים-חלק 1

~שימו לב! נא לא להעלב משום סטראוטיפ, שום דבר שנכתב הוא לא מכוונה לפגוע ואני לא מאמינה בו, תודה~
טוני פתח את עיניו, הוא הסתכל על מנורת חדרו הלבנה ואז הביט לוירג'ינה ששכבה לידו, עיניה היו עצומות ברוך, הוא הסתכל על הלפטופ הקטן שהיה מונח על השולחן בחדר, הוא התרכז בו וכיווץ מעט את עיניו והוא נידלק, טוני חייך ופנה להיסתכל על הדלת, הלפטופ נכבה,
"טוני תפסיק לשחק במכשירים" אמרה וירג'יה ושמה על כתפו את ידה,
"טוב שניזכרת לקום" הוא חייך אליה, הוא ניתק את המגנט של חזהו משקע החשמל שהיה ליד מיטות והיתיישב על המיטה,
"סיימת להטעין את עצמך?" צחקה וירג'יה,
"מצחיק מאוד" הוא חייך אליה וקם מהמיטה,
"מה יש לאכול?" היא שאלה כשהם ירדו במדגות, מכשיר הקשר של טוני צילצל,
"אני מניח שאני אגלה אחר כך" הוא משך בכתפיו,
"מתי תחזור?" שאלה וירג'יניה,
"לא יודע" הוא ענה ונשק ללחיה, הוא קרא לחליפתו אליו, לאחר שהחליפה התלבשה על גופו במהירות הוא יצא מדלת האחוזה הגדולה ועף לכיוון הרחפת,
"מה קרה ולמה אני אשם?" הוא שאל במכשיר הקשר,
"קרול ותומאס רבים" ענה לו ת'ור
"שוב" הוסיף לוגאן,
"למה בכלל הם שונאים אחד את השני?" שאלה וונדה,
"לא ברור, משהו שקרה בנוקמים" ענה טוני
"טוב בוא תפריד לפני שמישהו ימות" אמר לוגאן, טוני נכנס דרך החלון, הוא ראה שקרול ותומאס צורחים אחד על השני אבל היה קשה להבין מה הם אומרים,
"חבר'ה דיי! תרגעו שתייכם!" אמר טוני ונכס ביניהם,
"למה מי אתה חושב שאתה שתגיד לי מה לעשות?!" צעק תומאס והעיף את טוני על הקיר "ניו-יורקי מפונק" אמר תומאס, ,
"תומאס תרגע" התעצבנה וונדה
"אני לא צריך שתגני עליי וונדה!" קם טוני על רגליו והלך לכיוון תומאס כשאגרופים בידיו,
"תרגעו כולכם!" התעצבן גם לוגאן,
"אל תתערב לוגאן!" אמרה וונדה,
"הוא יתערב במה שבאלו!" תקפה אותה קרול,
"גם כן כולכם, ניו יורקים מתנשאים חושבים את עצמכם מלכי העולם" התעצבן תומאס,
"גם כן אפריקאי לך תרקוד ותקווה לגשם או משהו!" התעצבן טוני, קרול צחקה טיפה,
"לא כי את משהו קרול, גם כן בלונדינית מפגרת, לכי שימי לק או משהו!" אמר תומאס,
"חתיכה **צונזר**" צעקה קרול וקפצה עליו, היא חבטה בפניו והוא בעט בבטנה והעיף אותה ממנו,
"קרול תרגעי מיד!" התעצבן נורין-הגולש הכסוף,
"מה אתה קשור?!" היא התעצבנה
"תחזור לכוכב שבאת ממנו יצור" הוסיפה וונדה,
"אני יצור?" התעצבן נורין "לאח שלך יש שיער לבן מגיל עשר, השיער של אחותך ירוק והאבא בן המאתיים שלך לא מסכים למות, ושלא נדבר עליך" הוא אמר,
"תרגעו כבר כולכם, מה עובר עליכם?" שאל טל, להבדיל משאר הצוות הוא נשאר רגוע,
"אל תתערב ילד, לא לגילך" אמר לו לוגאן והעיף עוד בעיטה לתומאס, תומאס קילל בשפה לא ברורה ובעט בראשו של לוגאן,
"לך לחדר טל" אמר ת'ור שלא היה חלק מהמריבה, טל הנהן והלך לחדרו במהירות, המצב היה לו טיפה מוזר כי בדרך כלל ת'ור לא שולח אותו לחדרו כשהצוות רב
"מה קורה לכולם?" הוא שאל את עצמו, הטלפון הנייד שלו צילצל,
"הלו" הוא ענה
"רפטיל נכון?" נשמע קול מאיים בצד השני,
"מי זה?" שאל טל, הוא ניסה לשנות את קולו לקול מאיים יותר,
"אם אתה רוצה שהחברים שלך ישלימו לפני שיהיה מאוחר מידי תבוא עכשיו לגג הביניין בכתובת "נת'ינג" עשרים ושלוש" אמר הקול,
"שחרר את החברים שלי שדוו קינג" (מלך הצללים) אמר טל, קולו היה מפוחד ופניו החבירו,
"אם לא תבוא גם האסגרדי יכנס לזה, וזה לא יגמר טוב" אמר הקול, טל ניתק את הטלפון והיתיישב על המיטה, הוא התנשם בכבדות וגופו רעד מפחד, לאחר כמה רגעים הוא התעשט, הוא שם את החליפה שלו ואת התליון על צאוורו ויצא בתעופה מהחלון, הוא בחן את העיר מלמעלה עד שהגיע לכתובת הנכונה, הוא זיהה טוב מאוד את הביניין, טל נחט על הגג,
"אני שמח שאתה כאן ילד, יש לנו עיניינים לא סגורים" אמר אותו קול מאיים,
"שחרר את החברים שלי" אמר טל בתוקפנות,
"מייד אחרי שאקבל את מה שמגיע לי בחזרה, אותך"