Pepper
יש המשך אבל הפרק כבר ארוך מידי לטעמי, סורי שהוא נגמר ככה. מקווה שיצא טוב, (אם לומר את האמת אני דיי כותבת בכוח כאן, אין לי מצב רוח לכתוב בזמן האחרון אבל אני שונאת שעוצרים סיפורים להרבה זמן אז אני לא יעשה את זה בעצמי. מקווה שיצא יפה! 3>

סיפור חיי-פאנפיק- פרק 7

Pepper 10/11/2014 827 צפיות 3 תגובות
יש המשך אבל הפרק כבר ארוך מידי לטעמי, סורי שהוא נגמר ככה. מקווה שיצא טוב, (אם לומר את האמת אני דיי כותבת בכוח כאן, אין לי מצב רוח לכתוב בזמן האחרון אבל אני שונאת שעוצרים סיפורים להרבה זמן אז אני לא יעשה את זה בעצמי. מקווה שיצא יפה! 3>

כשזואי יצאה מהחווה וויל ניגש לכיווני,
"היי פפר, סקרלט, אוהבות מארוול הא? אני חושב שאני יכול להראות לכם משהו, אבל תבתיכו לי שלא תספרו טוב?" הוא שאל, הנהנו לחיוב, הוא פתח את התאים של שתיינו והוביל אותנו למחסן הנטוש בקצה החווה, הוא הזריק לנו מתורגמן
"מה יש כאן?" קפצה סקרלט מהתרגשות,
"אבל אמרת שאסור להכנס לשם לא?" שאלתי בדאגה,
"כן, אבל לכן אני מרשה לראות. אבל רק לראות!" הוא הזהיר אותנו. וויל פתח את הדלת, מאחוריה היתה מכונת כסף גדולה, היו בה הרבה כפתורים ומקום לעמוד בו,
"מה זה?" שאלתי,
"זו מכונת מעבר בין יקומית, ביננו ליקום מארוול קומיקס" אני וסקרלט פתחנו את פינו בפליאה,
"אתה בן עשרים וויל!" התעצבנה סקרלט, "זה קצת יותר מידי… איך אני יגיד את זה? חכם לגילך!"
"תהי בשקט סקרלט!" תקפתי אותה טיפה, וויל תמיד היה יותר חכם טוב… מכולם.
"אבל אל תיכנסו לזה בלעדי, זה עוד לא גמור" הוא הזהיר אותנו. עברה שנה מאותו יום, לא נכנסו שוב לאותו חדר, לא היה לנו זמן. אני סקרלט, צ'ילי ובאטן למדנו לשלוט בכוחותינו בצורה מושלמת ואני זכיתי בכותר בעיתון 'הסוס ניצח, הרוכב הגיעה מקום אחרון' אתם בטח שואלים מה קרה שם נכון? טוב אז מה שקרה שם זה שאני וזואי השתתפנו בתחרות, בעשרה מטרים האחרונים ראיתי שמתחילים לעקוף אותי ולקחת לי את המקום הראשון, רצתי את הריצה המהירה ביותר שיכולתי וניצחתי במרוץ! מה שלא שמתי לב הוא שזואי נפלה כשהעצתי יותר מידי, היא הגיעה ברגל לקו הסיום. היום באמצע הלילה קמתי והערתי את סקרלט,
"סקרלט? את ערה?" שאלתי אותה ודחפתי אותה באפי
"עכשיו כן" היא קמה על רגליה "מה את רוצה פפר? לכי לישון"
"את זוכרת את המכונה שוויל הראה לנו מזמן? לפני שנה בערך?"
"כן, מה איתה?"
"אני רוצה ללכת ליקום מארוול"
"אל תדברי שטויות פפ, וויל אמר שאסור לנו"
"לפני שנה, עבר הרבה זמן מאז!"
"טוב נו… אולי את צודקת" היא נכנע לבסוף. יצאנו מתאנו והלכנו למחוסן בסוף החווה, הדלת נפתחה בחריקה, בדקנו שאף אחד לא שמע ונכנסו לתוך המכונה, התחלתי ללחוץ על כפתורים רנדומלים, הכל התחיל להסתובב מסביבי מסביבנו, המכונה השמיע קצת רעשים ואז הכל התחיל להשחיר ועצמתי את עיני,
"היי אושן" אפה של סקרלט נגע בי
"איפה אני?" שאלתי ראשי כאב,
"תראי" היא לחשה והצביע באפה, ראיתי שמונה אנשים, אחד היה כסוף לגמרי, השני היה עטוף מתכת בכל גופו, היו שתיי בנות, הראשונה היתה בלונדינית וחליפה שחורה לגופה והשניה בעל שיער חום ועליה חליפה אדומה, עוד בן אחד ששריון לגופו ופטיש אבן בידו, עוד מבוגר אחד שחליפה כחולה וצהובה עליו ומסכה שחורה על רוב פניו מלבד פיו. היה שם אדם אחד גדול ושרירי במיוחד, עורו היה ירוק לגמרי ומכנס סגול קרוע לרגליו, האחרון היה בער עור כהה וחליפתו אדומה, היו מחוברות לידיו כנפים מכניות גדולות יחסית וסוג של נשר יש עד כתפו, בז אני חושבת. מיד נזכרתי מי הם,
"הגולש הכסוף! איירון מן! מיס מארוול! מכשפת השני! ת'ור! וולברין! האלק ופאלקון! אני לא מאמינה!" צעקתי בהתרגשות, הם הסתכלו עליי, אחד על השני בשאלה ושוב עליי והפעם גם על סקרלט, הם המשיכו לריב,
"תעוף מכאן סטארק! זו המשימה שלי!" התעצבנה מיס מארוול,
"אין לך איזה כפר להשמיד?!" צעק וולברין על ההאלק,
"האלק מרסק איש גדול!" האלק צעק והניף את ידיו באוויר, הוא הנחית אותן במהירות לכיוון וולברין אך הוא התחמק בקלות ושלף את טפריו,
"דיי!" התעצבנתי! הם התעלמו,
"אמרתי דיי!" הקפאתי את כולם בתוך קרחונים, הם ניסו לצאת ללא הצלחה,
"עכשיו שמישהו יגיד לי איפה אני" ציוויתי
"אני לא היחיד שרואה סוס מדבר נכון?" שאל איירון מן והסתכל מסביבו, כל השאר הנהנו עד כמה שהקרח איפשר להם,
"תפשירי אותי סוס!" התעצבן וולברין,
"ולא מזיז לך אפילו קצת שזה… לא יודעת… סוס?!" שאלה אותו מיס מארוול,
"ראיתי דברים יותר מוזרים" הוא סיכם בקצרה וחזר להסתכל במבט מאיים עליי,
"טוב סוסה, את בניו-יורק, והמריבות שלנו זה לא עיניינך" פלקון ענה לי,
"פיספסתי משהו?" שאל ברוס באנר שבדיוק חזר ממצבו הירוק,
"אה חוץ מזה שסוס מדבר הקפיא אותנו? לא לא ממש" ענה לו טוני בציניות. שתיי רחפות של מג"ן, המפקד ניק פיורי יצא מתוכן, מבט רציני,
"יש מאה אנשים בסכנה תמידית וזה מה שגיבורי העל שלנו עושים?" הוא התעצבן,
"אתה לא תגיד לי מה לעשות סאבל'ה" וולברין גילגל את עייניו,
"על מה אתה מדבר?" מיס מארוול ריחפה לעברו,
" יש עיר במרכז ארה"ב בדיוק, זו עיר קטנה וחסרת שם, ובזכות סטארק היא עכשיו בסכנה" פיורי הסביר,
"מה עשיתי עכשיו?" טוני שאל ופתח את מסכתו, הקרח הפשיר כמאט לגמרי,
"המריבה שלך עם דוקטור דום על חרב האינסוף בחלל גרמה לחרב להתנפץ נכון?" פיורי שאל אך ידע את התשובה,
"כל רסיסיה נחטו בעיר חסרת השם, והרבה נבלים מנסים לתפוס אותם, אנחנו נצתרך צוות שיגן על אזרחי העיר. ירית אקדח נשמע מרחוב לבד, במהירות נכנס לטווח ראיתנו דדפול כשהוא רכוב על בת יענה,
"אולי פשוט תהיו כולכם צוות אחד?" הוא הציעה,
"אני? אם הבן אדם הזה זה? בחלומות!" "אני עם המוטנט הזה? בחלומות!" התנגדו סטארק ו-וולברין יחדיו.


תגובות (3)

היי פפר^^ את יודעת שחשבתי עלייך הבוקר? אני חושבת שזה מתקשר להתקף דדפול שחטפתי אחרי שחלמתי עליו בלילה. היינו שותפים לחדר*0*
אני גם כותבת סדרה שכוללת כוחות על, ואני חושבת שזה בהשפעתך. הייתה הרשמה וזה..
עכשיו לסדרה.. איזה כיף!!! מארווללללללללללללל ולא אהבתי שהם היו מגעילים לאושן.. הם גיבורים, והמטרה שלהם היא לעזור לאחרים~.~

10/11/2014 19:15

    כן את צודקת, והם יהיו נחמדים… אבל עכשיו ברצינות, איך את היית מגיבה לסוס מדבר שמתערב לך בעיניינים? אחרי הכל ולחפני הכל הם גם בני אדם… בערך.

    11/11/2014 16:59

מאוד מאוד מאוד מאוד יפה כרגיל!!! תמשיכיייי!!

10/11/2014 19:26
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך