סיפור חיי-פאנפיק- פרק 5

אני צ'ילי וזואי התפרצנו לחווה, הסתכלתי על באטן וראיתי שעל רגליה צמחים מטפסים חומים שגדלים מרגע לרגע, כל הסוסים והנערים לא ידעו איך להגיב, נשכתי את אחד הגבעולים, הוא הפך לנחש שחור הצליף עם זנבו באפי וברח משם. הסתכלתי על צ'ילי והוא היסתכל עליי, ראיתי משהו משתנה בעיניו הירוקות, הם התחילו להצהיב ובתוך הצהוב התחיל להיווצר צבע כתום, עד שבתוך עיניו בערו להבות קטנות. עמדתי משותקת במקומי, הרגשתי שרגלי האחוריות מתקרבות אחת לשניה ללא שליטתי, הסתכלתי אחורה וראיתי שהן הפכו לזנב דולפין שחור, צ'ילי הסתכל באימה והלהבות בעיניו גדלו ונהפכו לאדומות יותר. פתאום שמענו את סקרלט זועקת מכאב, כשהיסתכלנו עליה היו על גבה שתיי כנפיים שחורות כמו פרוותה.
"מה קורה כאן?" שאלה זואי בפחד,
"אני לא יודע!" וויל ענה לה בפחד. ראיתי שרגליו של צ'ילי מתחילות לרעוד ואז הוא התעלף על הריצפה, אחריו גם באטן,
"צ'ילי? באטן?" נבהלה סקרלט והתעלמה מהכנפיים שעל גבה, ואז גם היא היתעלפה. הרגשתי את רגלי רועדות ורגלי האחוריות חזרו לצורתן, נפלתי גם אני על הרצפה.
התעוררתי בחלל לבן לגמרי, גם צ'ילי, סקרלט ובאטן היו שם. לפתע הופיע מולנו אישה, שיערה היה בוער באש, קרח עטף את רגליה, היו לה שתיי כנפים גדולות כמו של סקרלט וצמחים מטפסים עטפו את ידיה, מבטה היה רגוע ושליו.
"אושן, להבה, ארט'-קוויק, טיפון" היא עברה במבטה עלינו,
"אני היא אלמנט" היא המשיכה וקולה היה רגוע.
"איפה אנחנו?" צ'ילי שאל, עיניו עדין היו בוערות.
"אתם לא בשום מקום להבה" אלמנט ענת לו
"להבה?" הוא שאל בבלבול והסכל בשאלה לעברי,
"מהיום אתה הוא להבה, יסוד האש"
"ומה איתנו?" שאלתי
"את פפר מהיום תהי יסוד המים, את יכולה להצמיח לעצמך זימים על הצאוור ולהפוך את רגליך האחוריות לזנב דולפין" "באטן, את ארט'-קוויק, יסוד האדמה והצמחים. סקרלט, את טייפון, יסוד האוויר, את יכולה לתקשר אם ציפורים ולהצמיח כנפיים. צ'ילי, לך יש את היכולות הקשות ביותר לשליטה, אתה שולט בחום השמש ובכל חום אחר, אתה חסין לחום לגמרי!"
"את מתכוונת שאני יכול להכנס לשמש בלי שיקרה לי כלום?" הוא שאל ספק בלעג ספק ברצינות
"בדיוק" אלמנט הנהנה בראשה
"באמת?! מגניב!" קראה באטן בשמחה.
"אבל לכוחות שלכם יש גם חיסרון, אם פפר תתחמם יותר מידי היא תמס ואם צ'ילי יתקרר יותר מידי הוא יכבה" היא אמרה בטון רציני, אני וצ'ילי נבהלנו
"אז איך נדע אם זה יקרה?" צ'ילי שאלה ברוגע יחסי
"כשהלהבות בעיניך יכבו, כך גם אתה. וכשאתה תכבה, כך גם השמש. שעיניה של פפר יחזרו לירוקות לגמרי המים יתאדו ויעלמו, לתמיד!". הדבר היחיד שאני זוכרת אחרי זה הוא את זואי מסתכלת עלי במבט מודאג, היא הזריקה לי את המתורגמן במהירות.
"פפ? את בסדר?" היא שאלה
"כן…" עניתי בשקט "תביאי לי מראה בבקשה" ביקשתי והיא הוציאה מראה קטנה מתיקה וכיוונה אל פני, הסתכלתי לתוך עיני והן נפתחו לרווחה…