סיפור חיי-פאנפיק-פרק 33- אז לבסוף

השדרן בטלוויזיה נשם עמוק שוב, "כדור הארץ" הוא חזר על המשפט "ניצל" הוא אמר בחיוך. כל הצוות עף לכיוונו של נורין במהירות, הוא היה גדול פי שניים מקודם והסתכל עליהם בחיוך, גלקטוס לא נראה באופק,
"ניצחתי" אמר נורין, קריאות שמחה נשמעו מהצוות,
"כל הכבוד סילבר!" קראה קרול בשמחה,
"אין עליך!" אמר טוני, האלק חזר לגודלו האנושי,
"אני מבין שניצחנו" האלק חייך, או שעכשיו כשהוא קטן ואנושי עדיף לקרוא לו ברוס,
"זה רק אני או שאתה קצת הרבה גדול?" שאלה פפר,
"כן, אני המחליף של גלקטוס בשליטה על היקום" אמר נורין בגאווה,
"אז מה עכשיו?" שאל טל, נורין עלה על הגלשן שלו שגם הוא גדל,
"הגיע הזמן לעשות קצת סדר ביקום" אמר נורין, "אבל אני אתגעגע לכולכם" הוא הוסיף, הוא הבחין במבט עצוב בעיניהן של פפר וסקרלט,
"זה אומר שסיימנו את תפקידנו ונהיה חייבות לחזור ליקום שלנו, ולא נראה אתכם יותר" אמרה פפר,
"לא חייב, יש לי רעיון" ענה נורין, "אני אוכל לסדר את זה שתוכלו לצפות בנו ולדבר איתנו אבל יהיה אסור לכם לשנות כלום" הוא המשיך,
"ווטצ'ר* נכון?" ניחש טוני, נורין הנהן,
"כן!" קפצה פפר,
"בבקשה!" התחננה סקרלט,
"אין בעיה" חייך נורין, הוא ירד לגובה הקרקע ולחץ את ידיהם של הצוות,
"אנחנו נתגעגע" אמרה וונדה,
"אז עכשיו חוזרים לצוותים הקודמים?" שאל לוגאן,
"כן" אמר תומאס,
"יופי" הוא אמר ונהם לכיוון וונדה, היא כיווצה את ידיה לאגרופים והן זהרו באדום, קרול תפסה בידה של וונדה ובידו של לוגאן,
"אולי אחר כך?" היא הציעה, שניהם הנהנו, צלילי פרסות נשמעו מרחוק, צ'ילי ובאטן רצו לעברם, צ'ילי נעמד מול פפר,
"את בסדר?" הוא שאל ובחן את גופה בעיניו,
"כן, כן, אני בסדר" היא הרגיעה אותו "אני וסקרלט עומדות להיות ווטצ'ריות!" היא קפצה,
"וואו!" התלהבה באטן והעיפה את שיערה הלבן והמתולתל אחורנית,
"אנחנו יכולים גם?" שאל צ'ילי את נורין,
"ברור למה לא" נורין משך בכתפוי.
דלת אחוזת אקסבייר נפתחה ולוגאן נכנס דרכה, כולם רצו אליו מלבד סקוט,
"אתה חיי!" שמחה אורורו וחיבקה אותו,
"אוף" אמר סקוט בתגובה, הוא מעולם לא סבל את לוגאן,
"דיי כבר סקוט" צחקה ג'ין "איך היה?" היא הפנת את מבטה חזרה ללוגאן,
"בסדר" הוא ענה וחייך חיוך קטן, הוא בדרך כלל לא נהג להרבות במילים,
"נחמד שחזרת" חייך האנק ולחץ את ידו,
"הבאת מזכרות?" שאל קורט שהיה תלוי עם זנבו השטני מהאהיל שמעל לוגאן,
"קורט רד מהתיקרה" ציוות אורורו,
"שמעתי שזו עיר ממש מוזרה, זה נכון?" שאל בובי,
"יש שם סוסים מדברים וגשם חניטות, זה עונה על השאלה שלך?" אמר לוגאן בתגובה בובי הנהן,
"טוב שחזרת, מתי תלך?" שאלה רוג ושיחקה בפס הלבן שבשערה השחור,
"הפעם אני כאן כדיי להישאר" הוא ענה,
"זה גם מה שאמרת פעם שעברה" היא אמרה ספק באדישות ספק בכעס והלכה משם,
"היא תהיה בסדר" אמרה אורורו, לוגאן הנהן.
טוני נכנס לביתו, וירג'ינה, או בכינוי שהוא ורודי המציאו לה פפר רצה וחיבקה אותו,
"אתה חיי" היא אמרה, הוא חיבק אותה חזרה,
"דיי באמת? לא שמתי לב" הוא ענה בציניות וצחק,
"עוף מכאן זומבי" היא דחפה אותו קלות וצחקה, הוא נשק ללחיה.
קרול נחתה במפקדת מג"ן, קפטן מארוול, כלומר אדם ניגש אליה,
"יפה מאוד קרול! הצוות שלך עשה את זה" הוא התלהב,
"יופי יופי אדם, תתלהב" היא צחקה, הוא הביטה ברגלה שהייתה חבושה בצעיפה,
"בואי אני אעזור לך" הוא אמר והתכוון לאחוז בידה, היא הזיזה אותה במהירות,
"אני אסתדר לבד" היא אמרה בתוקפנות וריחפה משם במהירות, אדם נאנח.

וכך הלך כל אחד לדרכו, העולם הוחרב ושוקם אין ספור פעמים, האקס-מן, הנוקמים וארבעת המופלאים (שלא קשורים לסיפורנו כמעט) דאגו שבסופו של דבר הכל יהיה בסדר, בערך, אני מתכוון, ג'ין גריי נעלמה בפיצוץ שהכניס את פרופסור אקס לתרדמת של עשרים שנה… והאמת שגם טוני גסס פעם אחת, אך בסופו של יום, הכל בסדר יחסית, אבל תמיד, לכל מקום שלא תסתכלו תראו גיבורים, ולכל מקום שלא תסתכלו תראו אוייבים, זה מעגל שלא נגמר.

אז זה הסיפור שלי, וכאן אני אפסיק לספר, שמי הוא פפר סטילטון, אחותו של צ'ילי, יסוד המים והווטצ'רית החדשה של יקום מארוול.
"every day every houre turn the pain into a power, it's who a superhero learn to fly"