סיפור חיי-פאנפיק-פרק 22

קרקעית הים, חושך, ופפר, היא שחתה לה במי הים הקטים שלפתע, לא נשמע כלום,
"שקט יותר מידי כאן" מילמלה לעצמה פפר, היא הפעילה את הסונאר בראשה אך לא הרגישה כלום, רק חול, לפתע הרגישה זרועות מתכת משטיחות אותה לחול הקר, זרועה אחת כיסת את זימיהה והשניה תפסה את זנב הדולפין השחור שלה בחוזקה, היא ניסת לנשום דרך זימיהה ללא הצלחה,
"מי אתה?" היא לחשה חנוקה, לפניה נגלה אדם בתוך מכונה גדולה, למכונה היו שמונה זרועות, עוד זרוע תפסה את ידיהה ועוד אחת הכתה בראשה, היא הרגישה שהיא נחלשת, פפר ניסת לקרוא לעזרה אך ללא הצלחה, היא ניסת לזוז אך לא הצליחה,
"אוקטופוס, דוקטור אוקטופוס" אמר האדם במכונה והיא התעלפה.
כשהתעוררה ידייה וזנבה היו קשורים, דם זלג מזנבה לריצפת המתכת שעליה היתה,
"התעוררת?" שאל אותה קול שזיההתה,
"לוקי" היא לחשה חלושות,
"את תיהי פיתיון מושלם" הוא פתח את דלת תא הכלא שלה,
"על מה אתה מדבר?" היא ניסת לזוז אך היתה חלשה מידי,
"לאחי ת'ור כמובן" לוקי צחק "וכשהוא יבוא לכאן עם הצוות שלכם לחלץ אותך" הוא הסתכל בעייניה הירוקות, "תוכלו להיפרד, לתמיד",
"ואם לא הוא יבוא? אם מישהו אחר יבוא?" שאלה פפר,
"זה יהיה מושלם, זה בדיוק מה שהמעסיק שלי רוצה" הוא חייך חיוך שהעביר בה צמרמורת קלה,
"ללוקי הגדול? מלך התעלולים והעורמה יש מעסיק אנושי?" אמר פפר בזילזול,
"מי אמר אנושי?" יצא לוקי מהתא וסגר אחריו את הדלת. לוגאן ישב על חומת העיר חסרת השם והסתכל על הים, וונדה עפה והיתיישבה לידו,
"הכל בסדר?" היא שאלה,
"כן" הוא אמר בקצרה "מתי אושן הלכה?" הוא שאל,
"לפני כמה שעות אני חושבת" היא ענתה והיסתכלה על שעון ידה, השעה הייתה שבע בדיוק,
"היא לא אמורה לחזור כבר?" הוא הסתכל לשניה על וונדה ואז חזרה על הים,
"אני חושבת שכן, שנודיע למישהו?" היא שאלה,
"לא, אני אברר את זה לבד" הוא קם,
"צריך עזרה?" וונדה הזהירה את ידיה, האופנוע שלו הופיע לידם,
"תודה" לוגאן עלה על האופנוע,
"לא אני עשיתי את זה" היא אמר והסתכלה על ידיה שעדיין היו זוהרות באדום. לוגאן נסע באזור הסמוך לעיר, לכיוון הים, כל מה שהיה שם הוא אמדה אדומה כהה וכמה צמחים מתים, כשעצר על חוץ הים הוא הריח את ריחה של פפר שנכנסת למים, הוא שם מסכת צלילה שהופיע בידיו וצלל גם הוא, על הקרעקעית הוא ראה כתם דם, הוא העביר את ידו בדם וכשהיסתכל עליו מקרוב נראו עליו פתיתי שלג קטנים וכמעט בלתי נראים, הוא ראה עוד טיפות של הדם ושחה אחריהן עד שהגיע למבנה ברזל מתחת למים,
"היא חייבת להיות כאן!" הוא אמר בראשו "דיי באמת? כי אני חשבתי שזה הבית של סנטה קלאוס" הוא אמר בראשו שוב,
הוא נכנס למפקדה אך תוך שניות נורה על הקיר,
"והנה הגיע ההצלה" אמר לוקי,
"לוקי! מצתער להודיע אבל ת'ור לא כאן!" לוגאן נהם,
"או, אבל הפעם הוא לא המטרה, אלה אהובתך הסודית אוושן" לוקי חייך, לוגאן שלף את טפריו וזינק על לוקי, האחרון ירה בו שוב ובוא עף על הקיר,
"מה אתה רוצה?!" נהם לוגאן,
"לא יודע" לוקי משך בכפתיו, "רק את הגמול שיגיע לי אחרי שאתפוס את כל הצוות שלכם", לוגאן ניסה לתקוף אותו שוב אבל לוקי הרים אותו באוויר והתיך אותו על הריצפה בחוזקה, כך קרה עוד כחמש פעמים עד שלוגאן נחלש,
"אתה חזק מאוד וולברין, אם רק לא היית חיית פרא אולי גם היית יודע לנצל את זה" לוקי צחק ולוגאן איבד את הכרתו, כשהתעורר הוא הריח דם,
"פפר!" הוא קפץ מיד,
"לוגאן?" היא שאלה, "צריך לעצור את לוקי!" היא נבהלה,
"קודם צריך להוציא אותך מכאן" הוא קבע,
"ואני יודעת איך, אני חושבת" היא היססה,
"אז קדימה, אין לנו את כל החיים" הוא הסתכל לראות שלוקי לא שומע,
"יהלומים לא נישברים, הם נישלמים, כמו מלכים" היא שרה,
"אך סימן המלוכה מוליך אותי השאלה היא לאן" נשמעה שירה של גבר בחזרה, פפר צהלה, צהלה עמומה נשמע בחזרה, היא צהלה שוב והצהלה השניה גברה, צ'ילי פרץ את הקיר,
"מה? אבל איך?" לוגאן התבלבל,
"זה לא משנה! בואו נזוז!" ציווה צ'ילי והתיך במהירות את השרשראות שכבלו אותם, שלושתם רצו, פפר החזירה את זנבה לרגליים וצלעה החוצה, שמלתה האדימה,
"לא כל כך מהר" נשמע קול מהדהד, באוויר, השלושה עצרו ונשימתם נעתקה מהם,
"מי…" גימגם צ'ילי "מי אתה" הוא שאל,
"אני הוא הכל, אני הענן ואני המכונה, אני הכל ואני כלום. ברוכים הבאים לכלא התת ימי שלי הריי מי אתם אם לא שתיי היסודות וחיית הנבואה, הוא הסתכל על לוגאם שהיה מבוהל מכדיי להגיב,
"תן לנו ללכת" אמרה פר בקול מבוהל,
בתנאי אחד" הוא הרים את שלושתם באוויר,
"שתנחשו מה הוא שמי" הוא חייך,
"מאיפה אנחנו אמורים לדעת?" שאל לוגאן,
"זהו הרמז-בין השורות ובין המילים, בין הפרקים ובין התווים יש דברים לא כל כך קשורים, 20 ו-21 הם המספרים. עכשיו את שמי אתם יודעים?"