סיפור חיי-פאנפיק-פרק 22.5-מי יודע את שמי

פפר הלכה הלוך חזור וניסת להבין את החידה המוזרה,
"הו, זה פשוט כל כך קל!" צחק היצור,
"אני לא מבקש רשות!" ניסה לוגאן לתקוף אותו, הוא שלף את טפריו וכיוון לבטנו אך עבר דרכה,
"תן לנו עוד רמז" ביקש צ'ילי,
"בסדר" הוא נכנע "לבושה של המתכת היא שמו של החכם היא נופלת כשהוא נעלם, מקסם מלא תפארת למורה ממהרת, היא תצווח בקול, וזה בעצם הכל" אמר היצור,
"נו באמת!" התעצבן לוגאן, "פשוט תגיד לנו את השם שלך! זה רק שם!"
"הו זה לא רק שם וולברין יקירי, אני הרבה יותר מרק שם" היצור התעופף מסביבם, שוערו האפור סגול הארוך והחלק העביר בפפר בחילה קלה, הוא כיווץ את ידייו, הן היו כרגליים נשר אפורות וגדולות וטפרים שחורים יצאו מקצוותיהם, רגליים לא היו לו, גופו נגמר בבטנו, חיוכו היה מפחיד וערמומי וכל שיניו היו ניבים חדים,
"נכון אתה גם שד" אמר צ'ילי וגילגל את עיניו,
"הו צ'ילי, אני גם יותר משד, האדישות שלך מחזקת אותי, וולברין, אתה ואחיך השליחים שלי" הוא חייך,
"הוא לא אח שלי!" התפרץ לוגאן, "ואני לא החייל שלך!" הוא שלף את טפריו,
"תמשיך להאמין בזה" היצור צחק,
"אני יודעת מה השם שלך" אמרה קרול, כאילו משום מקום היא הופיעה,
"נו מארוול, אז מי אני?" ענה לה היצור,
"אתה הוא השליליות, השנאה, העצב, הצער, הכעס, המריבה, השם שלך הוא…" היא נקטע כשהיא עפה על הקיר ונחבטה בראשה, היא נפלה על הריצפה חסרת הכרה,
"אופסי" צחק לוקי מקצה החדר,
"אז עכשיו יקיריי" היצור הרים את שלושתם באוויר, "מי יודע את שמי?".
ועכשיו אתם הקוראים, חושבים שאתם מנחשים? תסתכלו בפרקים 20 ו-21 ותחפשו, תתיחסו לרמזים.