סיפור חיי-פאנפיק- פרק 14.5 (מיני פרק)

התעוררתי מאור השמש שסינוור את עיניי, ישנתי טוב למרות כל מה שקרה בערב.
"פפר, צ'ילי!" שמעתי את קולה של סקרלט מהאחו שהיינו בו בלילה, יצאנו מתאינו ודהרנו לכיוונה,
"מה זה?" היא שאלה בטון עצבני, היה על הדשא עיגול אפר ובתוכו נשארו עוד כמה גושי קרח,
"אנחנו… אני" מילמלתי,
"כיסחנו לאורנג' את הצורה!" חייך צ'ילי,
"מה?!" סקרלט נבהלה,
"הוא ניצל אותי! אז צ'ילי איים לשרוף אותו" הסברתי בשקט,
"קדימה, תתעודי פפ! היום זה היום הגדול שלך!" חייך צ'ילי ונעמד על רגליו האחוריות,
"תחרות על האורווה?" הוא הציעה והחלתי לרוץ,
"אני כבר שם!" צעקתי לעברו והוא רדף אחריי,
"חכו גם לי!" סקרלט צעקה אחרינו בצחוק והתחילה לרוץ גם היא, יצאו מגבה בשניות שתיי כנפיים גדולות והיא דחפה בעזרתן את עצמה במהירות עצומה לחווה, היא הסתכלה עלינו מאחוריה כשהיא מחייכת,
"סקרלט תזהרי מה…" התחלתי להגיד לפני שהיא התנגשה בעמוד והוציעה אותו מהמקום, "עמוד" סיימתי את המשפט ונעצרתי לידה, צ'ילי המשיך לרוץ לפנינו וצחק
"צ'ילי…" קראתי לעברו
"הוא יבין לבד", הניחה סקרלט את רגלה על רגלי הקידמית,
"אל תגידי לי מה לעשות" הוא קרא לעברה וניתקע בקיר, אני וסקרלט צחקנו,
"כשזה קורה לי זה לא מצחיק" הוא גילגל את עיניו כשהוא קם,
"פפר, צ'ילי, סקרלט!" וויל נכנס עצבני, "תפסיקו להרוס את החווה!" הוא התעצבן והצביע בידו על הקיר השבור והעמוד על הריצפה, אני וסקרלט הורדנו את ראשינו כסימן להתנצלות וצ'ילי הרים אותו בגאווה,
"אני לא מתחרט על כלום!" הוא קרא.
"מה יהיה איתך הא?" נכנסה קלואי, הרוכבת של צ'ילי כשהחזיקה בידה עלי דשא שרופים, עכשיו צ'ילי הוריד טיפה את ראשו, קלואי ליטפה אותו באפו.
"היי פפר!" זואי נכנסה בשימחה לחווה, מכנס טייץ שחורה היה לגרליה וחולצה לבנה עם עליונית כחולה וצמודה לגופה, קסדתה השחורה שהיתה על ראשה היתה נקיה מתמיד ועל כתפה היה אוכף עור שחור ומבריק, בידה השניה היא החזירה ריתמה שחורה משובצת אבנים,
"את מוכנה לתחרות?" היא שאלה ואני הנהנתי כתשובה, היא שמה את האוכף על גבי את הריתמה לראשי. היא הכניסה אותי לקרונית סוסים ונסענו לתחרות. כשהגענו היו שם כעשרים סוסים, חילקו לנו מספרים שהדביקו לאוכפים שלנו ושמו אותנו על המסלול, אני הייתה מספר 15 ובמסלולים לידי היו שתיי סוסים, מימיני סוסה לבנה בעלת ציוד ורוד, עליה רכבה נערה בלונדינית, במסלול משמאלי היה סוס לבן לגמרי, גם עיניו היו לבנות-אפורות, הרוכב שעליו היה בעל שיער שחור שהוסתר מתחת לקסדה,
"למקומות" אמר הכרוז והרוכבים קיצרו את מושכותיהם,
"היכון" הרגתי את גבה של זואי נשאן קדימה מעט,
"לך" הוא אמר והסוסים התחילו ללכת, יריה נשמרה תוך כדיי שהוא אומר "צא" וכולנו התחלנות לדהור, הרגשתי כאילו רעמים יוצאים מהפרסות שלנו, ורצתי מהר, אבל כל סוס תחרויות יודע שאסור לתת הכל על ההתחלה. אחרי בערך חמש דקות יכולתי לראות את קו הסיום מרחוק, אני ושתיי הסוסים שלידי הובלנו, ראיתי שהסוס שלידי נותן את כל כוחותיו ומרים את רגליו יותר ויותר גבוהה עד שהרגל האחורית בעטה ברגל הקידמית, הפרסה שלו עפה והוא התהפך, הסוסה שלידי צחקה, הסתכלתי אחורה וראיתי שהוא והרוכב קמים וחוזרים לדהור אך הפעם יותר לאט. ראיתי את קו הסיום ממש מולי,
"קדימה פפר! את יכולה לעשות את זה!" זואי קראה מגבי, דהרתי כמה שיותר מהר ועקפתי את קו הסיום שניה אחת לפני הסוסה השניה, אחרינו עבר הסוס הלבן ואחריו כל השאר,
"יפה מאוד" הוא חייך,
"תודה" הרמתי את ראשי בגאווה,
"דרך אגב, אני סקאי זורד" הוא הציג את עצמו
"פפר סטילטון" הצגתי את עצמי, הוא הסתכל בעיניי הכחולות ירוקות ואני בעיניו הלבנות. היו לו מבט מהפנט שמשך אותי עמוק לתוכן עד ששכחתי שאני בדיוק ניצחתי בתחרות הרכיבה החשובה בעולם!