סיפור חיי- פאנפיק- פרק 13

"פפר!" זואי התעצבנה עליי וסגרה מהר את דלת חדרה, נכנסתי דרך החלון,
"מה את עושה כאן?" היא התעצבנה,
"מה זה?" הצבעתי באפי על הדבר שהיא הורידה מגופה,
"זה עוזר לי להראות נורמאלית" היא נאנחה, הסתכלתי על גופה, החולצה הארוכה והג'ינס לא הסתירו את גופה הרזה יתר על המידה,
"למה את ככה?" שאלתי בתמימות,
"נולדתי עם בולמיה, ככה לפחות ההורים שלי אומרים", נבהלתי
"את תמותי?!" קפצתי לאחור,
"בגיל ארבעים" היא הרכינה את ראשה,
"מישהו יודע על זה?" שאלתי כשאני נשכבת על הפרקט החום מסתכלת על תמונה של שתיי סוסים חומים בעלי אף לבן כמו שלי שהיתה תלויה בחדרה,
"לא, רק ההורים שלי ואני, וברור שגם הרופא" היא ענתה והסתכלה גם היא על התמונה,
"ומי אלה?" שאלתי, היא הבינה שהתכוונתי לסוסים שבתמונה,
"אלה הם הסוסים של ההורים שלי, סנוו נווז וסנוו-דרים" היא עברה באצבעה על הזכר ואז על הנקבה,
"יש להם אף כמו שלי ושל צ'ילי" שמחתי,
"נכון" היא חייכה "יום אחד הם ברחו לנו לשדות ולא חזרו. רגע, פפר! את אם מתורגמן!" היא התעצבנה,
"זה לא חוקי!" היא הזכירה לי,
"כן כן" נאנחתי, הרמתי את פרסתי וקצת מים נוצרו מהאוויר שהיה בחדר, שתיתי אותם,
"רק אל תגידי לי שגם זה לא חוקי" אמרתי שניה לפני שהמים העבירו את המתורגמן,
"לא, זה סתם מוזר" היא צחקה "עכשיו תחזרי לחווה ואל תספרי לאף אחד כלום טוב?", הנהנתי בראשי. כשחזרתי לחווה כולם ישנו, חוץ מאורנג'
"פפר איפה היית?" הוא שאל
"סתם… הסתובבתי" עניתי בהיסוס ונכנסתי לתא שלי
"מתי הגראנד פרי?" הוא החליף נושא
"שבוע הבא" הנפתי את ראשי בגאווה, הוא חייך,
"שבוע הבא את גם עוזב נכון?" הורדתי את ראשי,
"כן" הוא ענה בעצב "אבל אל תדאגי, נשמור על קשר. לילה טוב" הוא נשכב
"לילה" אמרתי בעצב.
~יקום מארוול~ נ"מ מיס מארוול~
התעוררתי בבוקר כששמעתי דפיקות על דלתי,
"קר!" שמעתי את וונדה מהצד השני "את קמה או מה?" היא התעצבנה,
"אני באה, אני באה" התישבתי על המיתה שלי, לבשתי את החליפה השחורה שלי אם סמל הברק הצהוב ושמתי את המסכה בכיסי,
"קמת פרינסס?" חייך טוני, הסתכלתי לעברו,
"אני לא היחיד שהעיניים הלבנות שלה מלחיצות אותו נכון?" שאל תומאס,
"אתה היחיד, כולנו כבר רגילים עוד מהנוקמים" צחק באנר ושתה מכוס הקפה שלו, לוגאן נראה עצבני,
"מה קרה עכשיו?" שאלתי והתישבתי לידו,
"שום דבר" הוא ענה
"אז למה אתה עצבני?"
"אני תמיד עצבני" הוא משך בכתפו
"קרול את לא יכולה להגיד לטפרים לא להיות עצבני, זה כמו להגיד לסטארק לא להתנשא" צחקה וונדה
"אני מתנשא?! אז מה תגידי על בלונדי?" התעצבן טוני,
"זהבה אולי מתנשא אבל לו יש סיבה, הוא חצי אל" הסבירה וונדה
"אתה סתם בן אדם, אפילו כוחות על אין לך" חייך תומאס,
"אחי, אתה מדבר אם ציפור" הזכיר לו טוני
"עדיף מכלום" צחק תומאס, רד-ווינג, הבז שלו התישב על כתפו,
"אז תגידי קר, למה הערת אותי באמצע הלילה?" הסתכל עליי טוני
"סתם… חשבתי שראיתי רסיס" גילגתי את עיניי, אבל אף אחד לא ראה כי לא רואים לי את האישונים,
"את מתכוונת לאלה שאנחנו צריכים לאסוף אחרי סטארק?" שאל לוגאן והסתכל על טוני במבט מאיים,
"כן" עניתי בקצרה,
"כדאי שנבדוק את זה" תומאס קם מכיסאו,
"בסדר" נאנחתי ושמנו את המסכות שלנו,
"אבל מג"ן יאשרו לנו?" שאל באנר,
"מי שואל?" אמר לוגאן ושם על גבו את הג'אט-פאק*.