סיפור חיי-פאנפיק על מארוול-פרק 4

סיפרתי לשאר הסוסים את חלומי, אם האנשים שדיברו, ראיתי את המבט של פניהם של סקרלט, צ'ילי ובאטן,
"זה, זה…" גימגמה קצת באטן "זה בדיוק מה שאני חלמתי!" היא אמרה לבסוף
"גם אני" הסכים איתה צ'ילי וסקרלט הינהנה. זואי נכנסה לחווה, היא פתחה את דלת התא שלי והוציאה אותי החוצה, היא עלתה על גבי ודירבנה ברגליה, התחלתי לדהור, ידעתי שזואי טובה ברכיבה אבל לא ידעתי שהיא יכולה לרכוב בכזו מהירות בלי ציוד, עצרנו ביער ליד כמה עצים היא ירדה מגבי והורידה את ילקוט בית הספר שהיה על גבה, היא הויאה ממנו מזרק קטן והזריקה לצארוורי, הכרתי את המזרק הזה,
"זואי! מתורגמן זה לא חוקי!" היתעצבנתי עליה, היא הבינה אותי. מה שהיא הזריקה לי נקרא מתורגמן, הוא מותח את שרירי הפה של בעלי חיים כך שנוכל לדבר בכל שפה שנירצה, הוא לא פוגע וההשפעה עוברת אחרי כמה שעות, הוא לא חוקי בגלל שבני האדם מפחדים שנגנוב מהר את העולם שלהם ונהיה יותר חכמים מהם, הם לא יודעים שזה כבר מאוחר מידי…
"אני צריכה לדבר איתך פפר" היא אמרה והיתיישבה מתחת לעץ, נשכבתי לצידה.
"בבית ספר…" היא היססה "לפני שנה, המורה שלי לספורט גילת לי שיש לי מיומנות שאין לאף אחד אחר, ותפקיד שאין לאף אחד אחר. אני היא אססין, המיתנקשת.",
"על מה את מדברת זואי?" שאלתי אותה, תמיד אהבתי את הרעיון של לדבר אם כל המינים. זואי הוציעה זוג עטים אפורים מכיסה וחליפה לבנה מתיקה, על החליפה הייתה חגורת קלים ומגן ברזל בחזה, לא הבנתי איך זה נכנס לה לתיק. היא לחצה על העטים וחודם התארך והתחדד עד שהפכו לזוג חרבות כסופות, היא לבשה את החליפה וזיהיתי אותה ישר,
"ראיתי את זה כבר!" נבהלתי, היא צילבה לאיקס את החרבות מול פניה. שמענו פרסות סוסים בדרך אלינו, היא הורידה במהירות את החליפה והחזירה את החרבות להיות עטים. ראיתי באופק את צ'ילי דוהר במהירות לכיווננו, זואי נתנה לי במהירות מים לשתיה שהעבירו את השפעת המתורגמן.
"פפר! קחי את זואי ובואו מהר!" צ'ילי צעק בבהלה "משהו קורה אם באטן!"…