סיפור חיי-פאנפיק על מארוול-פרק 3

יצאתי אחרי זואי לאחו גדול, הדשא היה ירוק וגבוהה ורוח נעימה העיפה את רעמתי השחורה והגלית.
"מוכנה חמודה? כמו שעשינו במגרש טוב?" היא שאלה אותי וכתשובה התכופפתי ונתתי לה לעלות על גבי, היא עלתה בזהירות.
"אוקי חמודה עכשיו תלכי" היא אמרה לי ועשיתי כדבריה, היא לךיטפה את צארוורי וידה היתה רכה וחמימה יחסית לקור שהיה בחוץ, קור תמיד גרם לי להרגיש חזקה יותר ונמרצת יותר.
"עכשיו ריצה קלה" היא אמרה והגברתי את מהירותי לריצה קלה והרמתי את רגלי באוויר. כך המשכנו עד שהגענו לציוד, היא ירדה מגבי, הלכה לאורווה וחזרה אם אוכף וריתמה, היא שמה את האוכף על גבי וקשרה אותו לבטני בזהירות,
"בסדר?" היא שאלה אותי ואני לא הגבתי. היא שמה את הרתמה והרסן נגע בפי, שפתיי כאבו פתאום בכאב עז, נעדתי על רגלי האחוריות וצהלתי נשמעה בכל האזור, נשכתי את הרסן בשיני וירקתי אותו על הריצפה, הכאב עבר וחזרתי לעמוד על ארבע. הראשונים שהגיעו היו כלב רועים חום, חתולה אפורה שקולר ורוד עליה וחזירה שנכנסו לאחו. הכלב נבח עליי,
"מה קורה כאן?" הוא שאל לבסוף
"תסתלק מכאן כלב!" עניתי לו ואיימתי לנשוך אותו
"שף, אנגורה, טיני! בואו הנה!" נער בלונדיני שנראה גדול מזואי קרה והם רצו אליו.
"תודה וויל" הודתה לו זואי
"מה קרה אם פפר?" הוא שאל,
"אני לא יודעת" ענתה לו זואי "שמתי לה את הרסן בפה והיא קפצה וחתכה אותו אם שיניה" היא הרימה את הרסן שהפך לסתם חתיכת מתכת מהרצפה. הוא שם את ידו על אפי,
"תראי" הוא הצביע על שפתיי "היא פצועה, אני אתקשר לווטרינר, אני לא חושב שאפר לרכוב עליה, תחזירי אותה לחווה" הוא אמר והוציא מכשיר קטן מכיסו. זואי החזירה אותי לחווה ואחרי כרבע שעה הגיעה הווטרינר, הוא בדק אותי ולבסוף סיכם
"אי אפשר לרכוב עליה ככה. את לא יכולה להכניס מתג לפיה." הוא אמר "יום נעים" הוא יצא מהאורווה ונכנס לרכבו. מאז עברו שנתיים, בשנה הראשונה זואי למדה אותי לרכוב בלי שאני ארגיש דבר בפי, בלי שהרוכב יגע במושכות. בשנה השניה אני והחווה שלי צילמנו סידרת טלוויזיה שנקראה על שם החווה 'סוסלנד' היא הייתה סידרת ילדים חינוכית שלימדה על כל מיני שטויות של בני אדם. אני זוכרת את אחד הפרקים שהיו קשורים בעיקר אליי, באותו פרק זואי הייתה חולה ואני השמנתי לפני תחרות חשובה, החלטתי להפסיק לאכול ובתחרות התעלפתי. היה גם פרק שהיה על אחי צ'ילי, באותו פרק הוא ניסה להוכיך לרוכבת שלו קלואי (אחותה התאומה של זואי) שהוא סוס יותר טוב משהיא רוכבת טובה. עד היום לא הפסקנו לצחוק עליו בגלל זה. אבל זה לא החלק המעניין בסיפור, החלק המעניין מגיעה עכשיו.
היום בלילה חלמתי חלום מוזר, היו מסביבי הרבה מים בצד אחד, בצד אחר היו טורנדואים שהעיפו הכל וסקרלט אמדה בתוך אחד מהם, הטורנדואים הפכו לשרפה גדולה שבתוכה עמד צ'ילי ובתוך עיניו הירוקות ראיתי אש בוערת. השרפה כבתה ומהאפר צמחו פרחים ועצים עד שהחלל הלבן הפך ליער ובמרכזו עמדה באטן וכל גופה מכוסה פרחים. העצים החלו להיכרת ובאטן נעלמה, במקומה הופיע זואי, מול פניה היא יצרה צורת איקס עם זוג חרבו והרקע הפך לסוג של עיר ישנה מלפני לפחות חמש מאות שנים, גם זואי נעלמה ורק חרבותיה נשארו בצורת האות אקס באנגלית ונעלמו גם הן. נשארתי לבדי בחלל הלבן שהפך לאוקיינוס עצום ורק אני הייתי שם, ראיתי מסביבי דמויות אנושיות רבות שהופיעו אחת אחד, לאחד מהם היה שיריון כסוף ומפואר וקסדה עם זוג כנפיים לבנות קטנות עליה, הוא נעלם. אחריו הופיע מולי בן אדם אחר, הוא היה בלי חולצה ופיסת מתכת היתה על חזהו, היא זהרה בכחול בהיר וגם הוא נעלם, אישה בלונדינית הופיע מולי, עורה היה בהיר והיא לבשה לגופה חליפה מוזרה שדומה לבגד ים שחור שהאות 's' בצהוב היתה עליה, עיניה היו כחלולות והלבינו עד שהפכו ללבנות לגמרי, גם האישון נעלם, ואז גם היא נעלמה,
"אם כוח גדול באה גם אחריות גדולה" שמעתי קול של נער אומר באוויר,
"אני הטוב ביותר במה שאני עושה, אך מה שאני עושה לא נחמד במיוחד" אמר קול צרוד ומאיים באוויר, אבל כמו כל סוס יכולתי להבין גם את הצד הטוב שבקולו. התעוררתי וקפצתי על רגלי,
"איזה חלום מוזר היה לי!" קראתי, צ'ילי, באטן וסקרלט קפצו גם הם,
"גם לי!" הם קראו ביחד. הסכלנו אחד בעיני השני ונרגענו.