סיוטי ילדות – פרק שמונה

אליסה ידעה שהם עומדים למות, אבל בכל זאת סיפרה לכולם את התוכנית שלה.
"זה לא יעבוד, אלא אם כן את רוצה להרוג את כולנו." אמרה רוז ונשענה על הקיר.
"את מתכוונת, אחרי שפיטר, גוון וזיק ימותו." אליסה נעצה בה מבט. היא הצטערה שפיטר לא כאן כדי לעצור את הריב.
כולם שתקו והביטו בשתיים במתח. רוז היתה אומנם פחות עקשנית, אבל היא הבינה שאליסה לא רוצה לריב. היא השתמשה בזה לטובתה.
אחרי כמה דקות אליסה נאנחה. היא לא רצתה עוד קרב מתיש בלי מילים שסביר להניח שימשך שעות. רוז חייכה חיוך ניצחון, שנראה יותר כמו צל של חיוך.
"אה, אליסה?" מלמלה פולי. היא עוד לא ראתה את אחד הריבים של אליסה ורוז.
"כן!" אליסה תופפה על המכנסיים הקרועים שלה. זה הפך למין הרגל, אבל אם היא עושה אותו במקום הזה זה אומר שהיא ממש מתרגשת. "טוב, אז מישהו רוצה לנסות את זה?"
פולי חייכה. "אני אנסה. הראשון שמצליח יוצא מכאן ראשון!"

"למה אנחנו לא יכולים פשוט לעוף אליהן?" נאנח פיטר וגרר רגליים בעקבות גוון.
"ככה פיטר. אתה רוצה שג'יימס שוב יבוא לבקר?" גוון גלגלה עיניים והאטה מעט את קצב הליכתה.
"אולי הוא יכול להקפיץ אותנו."
זיק חייך. "מה קרה? פיטר פן הגדול לא אוהב ללכת כמה מטרים?"
פיטר עצר ונעץ בו מבט עצבני. "אתה פשוט לא יכול לעוף. אם לא הייתי נותן לך את אבקת הפיות כל היום היית הולך, אתה צריך להודות לי."
"להודות לך על זה שמלכתחילה אני כאן? בלעדיך יכולתי עכשיו להיות בבית שלך, הפיראטים היו שורפים את הגופה שלך והייתי רוקד איתם על האפר שלך. אתה צריך להודות לי."
עכשיו גם גוון עצרה. "ומה איתי? אותי לא היית מנסה להציל?"
זיק הרגיש שהוא מסמיק במקצת. פיטר חייך והוא הצליח לחזור להזעיף פנים. "בואו נלך."
גוון נאנחה והמשיכה ללכת. פיטר רטן מאחורה אבל זיק התעלם ממנו, הוא סתם מתנהג כמו תינוק.
טוב, הוא באמת תינוק.
זיק חייך ורץ בקלילות קדימה עד שהגיע.
גוון מיד הגיע אחריו. היא לא נראתה מאושרת פתאום. "לגונת בנות הים. לא ממש התגעגעתי למקום הזה."
פיטר, לעומתה, נראה מאושר יותר. הוא דיבר עם כמה בנות ים שישבו על סלע.
זיק הביט בעיניה של אחת בנות הים. היו לה עיניים תכולות ושיער בהיר, היא קרצה לו והוא הרגיש שהוא שוב מסמיק. היא באמת נראתה לא רע…
הוא ניער את ראשו. בת הים הזאת מנסה לפתות אותו. ברגע שהוא יתקרב אליה יותר מדי היא תטביע אותו.
"גוון, תביאי לי את הקשקש." צעק פיטר. גוון זרקה לו את החפץ הקטן והנוצץ.
בזמן שפיטר דיבר עם בנות הים גוון וזיק ישבו על אחד הסלעים. הרגליים שלהם נרטבו מעט.
גוון חייכה. היא נראתה כמו ילדה קטנה עם הכותונת הלבנה שלה, פיטר לא נתן לה להחליף בגדים לפני שהם עפו לארץ לעולם לא.
"זיק?" היא אמרה.
"מה?" הוא מלמל.
החיוך שלה גדל. היא התקרבה אליו, והוא התקרב אליה.
הם היו במרחק סנטימטר אחד מהשני. זיק קירב את ראשו אליה, ומים פגעו בפרצופו. גוון צחקה.
"היי!" הוא צעק. הוא השפריץ עליה מים והיא השפריצה חזרה.
שניהם צחקו ונפלו למים. הם ניסו להטביע אחד את השנייה עד שנרגעו.
גוון עדיין היתה חנוקה מצחוק. היא עלתה בחזרה ליבשה והושיטה לזיק את ידה.
הוא עמד לתפוס אותה, אבל משהו תפס ברגלו. הוא הספיק לראות את הפנים המרוצים של בת הים שתפסה אותו לפני שהמים כיסו את פניו.