סיוטי ילדות – פרק שלוש-עשרה

לפולי היתה הרגשה רעה לגבי מה שג'יימס מתכנן, אך היא בכל זאת שתקה בזמן שגרר אותה לחדר שלו.
גם שאר הילדים האבודים לא התווכחו, כולם היו עדיין המומים ועצובים מהמוות של אנדרו. אפילו אלכס הסתפק בקפיצת אגרופים ושחרור.
החדר של ג'יימס היה החדר היפה ביותר שפולי ראתה מימיה, גם אם היה מעט מפחיד. נברשת יהלומים גדולה הפיצה אור רך בכל פינה בסדר, וכל הרהיטים היו בצבע ארגמן יפהפה. הגג היה מקומר ומעט שקוף כך שפולי יכלה לראות את שמי ארץ לעולם לא, ולקוות שתזכה לצאת שוב.
וואו, המתחילה לדבר כמעט כמו מבוגרת. חבל שפיטר לא היה שם.
ג'יימס התיישב בנוחות על כיסא שנראה עשוי מעצמות והחווה לפולי לשבת גם. הוא נראה הרבה יותר לגילו, מה שהוא לא היה.
פולי קימטה את מצחה. הוא לא אמור לענות אותה? היא יכולה לברוח! היא הייתה עושה את זה, אבל אחרי מה שקרה לאנדרו… טוב, היא לא רצתה לפגוש את התנין.
היא התיישבה על אחת הספות. ג'יימס חייך וקם ממקומו.
"מה קרה, פולי? כבר איבדת את רוח הלחימה שלך?" הוא אמר בלגלוג. פולי גלגלה עיניים.
"מה אתה רוצה?" היא שאלה. היא נזכרה בפעם אחת שגוון אמרה את זה, אך בקולה של פולי זה לא נשמע כעוס כל כך.
הדבר היחיד שהצליח לעצבן את פולי הוא החיוך המעצבן של ג'יימס, שהתגרה בה. היא רצתה למחוק אותו מהפרצוף של ג'יימס, אבל לא הייתה מסוגלת. הוא גרם לה לחשוב על פיטר, והיא לא הייתה מסוגלת.
הוא התיישב לידה על הספה. היא ניסתה לקום והרגישה כאילו משהו מרתק אותה לספה. ג'יימס חייך כאילו הוא לא רואה אותה מתפתלת ונועצת בו מבטים. "קסם הידבקות לחפצים פשוט, משהו שטינקרבל נתנה לי ברוב טוב."
פולי לא ענתה.
"מה אתה רוצה?" היא שאלה שוב.
הוא חייך וניקה בחולצתו סכין שצצה משום מקום. "כלום, רק אל תצרחי חזק."

"אלכס, אתה חייב להירגע." אמרה אליסה והביטה באלכס בחשש.
הוא התהלך הלוך ושוב בתא. כל שאר הילדים חוץ מאליסה ישבו עם גבם לקיר הביטו בו.
מייקי התכווץ והתקרב מעט לאוולין, שגם הייתה חיוורת. "מ-מה ג'יימס יעשה לפולי?"
אלכס בלע רוק. זה בדיוק מה שהוא לא רצה לחשוב עליו. "אני לא יודע, אבל – "
קול טריקת דלת קטע את המשך המשפט. ג'יימס התקדם לעבר התא, מחזיק את פולי שהייתה חיוורת ועל סף עילפון.
"פולי!" צפצף מייקי בבהלה. ג'יימס פתח את דלת התא וזרק את פולי פנימה. אלכס ואליסה רכנו לעברה השעינו את גופה על הקיר.
"א-את בסדר?" שאלה אליסה. פולי לא ענתה לה.
"מה עשית לה?" שאל אלכס.
"בסך הכול הרעלתי אותה ברעל מיוחד. זה לדאוג, זה יגמר מהר."
"ולמה יש לי הרגשה רעה לגבי ה"יגמר" הזה?" אמרה רוז ושילבה את זרועותיה.
אלכס נשם עמוק. לא, לא עוד מוות היום. "עוד כמה זמן נשאר לה?"
ג'יימס הביט ישר בעיניו. הניצוץ האכזרי שלו הזכיר לאלכס משהו, את מבטם האכזרי של הפיראטים ששירתו בעבר את קפטן הוק. "עד מחר בבוקר, אם לא פחות."
פולי נאנקה. היא אחזה חזק בצד גופה.
ג'יימס גיחך והלך בחזרה לחדרו.
"א-אלכס," גמגם מייקי, "אנחנו נצליח להציל את פולי?"
אלכס הניד בראשו בטירוף. "אני… אני לא יודע."

גוון פקחה את עיניה ולא הבינה איפה היא נמצאת, עד שנזכרה. מוזר, היא לא זכרה שנרדמה.
היא התיישבה והביטה בשמש, שהייתה קצת לפני אמצע השמיים. עוד לא שתיים-עשרה, היא ישנה רק כמה שעות.
היא קמה וראתה את זיק ישן ליד רגלה. היא חייכה וחיפשה במבטה אחר פיטר, אך לא ראתה אותו.
"פיטר?" היא שאלה בקול מהוסס, נזהרת שלא להעיר את זיק. הוא ממש לא אוהב שמעירים אותו.
אף קול לא ענה לה.
היא קימטה את מצחה וחזרה לשבת. פיטר בטח יצא לסיבוב, הוא תיכף יחזור.
היא צדקה. כעבור דקה פיטר חזר. היא חייכה וקמה, ואז ראתה שמבטו היה מושפל.
"מה קרה עכשיו?" היא שמעה קול. זיק התעורר. הוא התיישב וקודם כל הושיט יד לקחת את הפגיון שלו.
"אתה בסדר, פיטר?" שאלה גוון ברוך. פיטר הניד בראשו. "מה קרה?"
הוא הרים את ראשו, וגוון ראתה משהו שהיא חשבה שבחיים לא תראה.
פיטר בכה. עיניו היו אדומות ונפוחות ועל פניו זלגו דמעות. הוא התיישב והניח את הראש בין הברכיים.
"פ-פולי… היא…" הוא מלמל.
גוון בלעה רוק. היא קיוותה בכל ליבה שפיטר לא יגיד את מה שהיא מפחדת שיגיד. "פולי מה?"
הוא לא הביט בפניה. רק המשיך לבכות כמו הילד הקטן שהוא היה. "היא מתה. אני ראיתי אותה, והיא מתה גוון."