סופרקורפ 1-יש לנו בעיה
מה הולך כאן?" סופרגירל שאלה במבט חשוד ועיניים מצומצמות לעבר מקסוואל.
"אני צריך שתעשי בשבילי משהו סופרגירל", אמר מקסוואל בחיוך זחוח.
"ולמה אתה חושב שאני ישתף איתך פעולה?" אמרה סופרגירל בנחרה.
"או!
זה פשוט מאוד,
מכיוון שאחותך אלכס תישא את המחיר." הוא אמר בקול מעורר חלחלה
ובעודו מדבר הוא שלף את מחשב הנייד והראה לקארה המבוהלת את אלכס,
יושבת על כיסא ,קשורה, ראשה שמוט בעילפון וחבורה קטנה על ראשה.
"אלכס! מה עשית לה??! אלכס! אלכס! את בסדר?" היא צעקה לעבר המסך.
נראה שאלכס לא שמעה את קארה.
"איפה היא!?" שאלה בטון מודאג ולחוץ,
היא לא מאמינה שאחותה נחטפה, היא לא עומדת לתת לו לפגוע באחותה,
אחרי כל מה שקרה עם מגי, היא חייבת להגן על אחותה כמו שאלכס הגנה עליה.
"את תשתפי פעולה ואז אמסור לך את המיקום של אחותך, ואם לא תתנהגי יפה.."
מקסוואל הפנה את מבטו למחשב –
"היא תשלם על זה" הוא סיים את המשפט בחיוך.
סופרגירל הביטה בזעם במקסוואל
"מה –אתה רוצה– ממני?" היא שאלה בעצבים .
הדלת נפתחה בסערה וליליאן לותר נכנסת ובפניה חיוך מבשר רעות, נעלי העקב שלה מרשרשות כשהיא מתקרבת לסופרגירל המופתעת.
"ובכן יקירה, אני צריכה מימך משו ומקסוואל הציע לעזור לי להשיג את זה, את תבואי איתי לקדמוס ושם אנחנו נטפל בך." היא אמרה בקול מתחנחן.
פחד התחיל לכרסם בקארה, היא יודעת שאם קדמוס מעורבים בזה מצבה לא טוב, קדמוס ידועים בתור ארגון שמענה ושומר על אסירים חוצנים והיא תהתה מה ליליאן לותר, מנהלת הארגון הנוראי הזה רוצה ממנה.
"מה את עושה פה ליליאן? מה את רוצה ממני?!" סופרגירל שאלה בקול בטוח עד כמה שיכלה.
"יקירה, כבר הסברתי לך, את תבואי איתי ואלכס שלך לא תיפגע".
ובחיוך רחב לילאן שלפה אזיקים ומסביבם היה פס זוהר בצבע ירוק שהיה יכול להיות רק קריפטונייט.
סופרגירל מיד התחילה להרגיש חולשה שמתלווה רק כשיש קריפטונייט בסביבה,
פניה התעוותו בכאב וחריקת שיניים,
הכאב היה קשה אך נסבל,
היא שמה לב שכמות הקריפטונייט לא מחליש אותה עד איבוד הכרה.
מקסוואל לקח את האזיקים והתקדם אל עבר סופרגירל.
היא נסתה להתנגד, אך מקווסאל הביט בה ופנה להביט במחשב היכן שאלכס נראית על המסך, סופרגירל נתנה לו לשים את האזיקים ללא התנגדות נוספת.
"יופי יקירה, ילדה חכמה, לא הייתי רוצה שאלכס תיפגע יותר ממה שצריך." אמרה ליליאן בטון חלקלק.
סופרגירל הסתכלה עליה במבט חודר, ליליאן הסתובבה והתחילה ללכת ולא נותר לסופרגירל אלה לעקב אחריה .
"שמרי על עצמך" היא שמעה את מקסוואל אומר בטון משועשע לפני שיצאה מפתח החדר ולא טרחה לסמן לו ששמעה אותו .
במהלך הנסיעה בתוך התא שלה סופרגירל חשבה על כל מהלך היום שהוביל את הדברים להיכן שהיא נמצאת עכשיו.
סך הכל זה היה יום רגיל, היא ואלכס נפגשו בדי.אי.או כדי שווין יעדכן אותם בפרטים החדשים על מעלליה של לילאן לותר.
ווין עדכן אותן שלילאן נראתה בתוך העיר וכרגע הסוכנים מחפשים אותה.
הן התאמנו בינתיים במרכז ההדרכה ואחרי זה כל אחת נפרדה לדרכה.
אלכס אמרה לה שהיא שוב פעם הולכת לשתות בבר ובגלל שקארה הייתה עייפה ודי מבואסת מהמצב עם מונאל היא רצתה להיות לבד בדירתה .
היא חיבקה את אלכס,
"תשמרי על עצמך אלכס", קארה אמרה בטון מודאג.
"תמיד", ענתה אלכס עם חיוך קטן.
האחיות דנברס שבורות לב כל אחד בדרכה.
קארה הייתה באמצע הסרט האהוב עליה כשקיבלה קריאה מווין שהטרקר של אלכס לא עובד.
"מה זה אומר ווין? אתה לא מצליח להשיג אותה גם בטלפון?"
ג'ון הצטרף לשיחה,
"סופרגירל, הטלפון לא זמין, אני חושש שגם עם הטרקר שלא עובד משו קרה לאלכס, זה מעולם לא קרה".
"אוקי אני בדרך אליכם." קארה סיימה את השיחה והתפללה לראו שזו רק תקלה טכנית.
בעודה עפה לדי.אי.או ווין עידכן אותה שהטרקר התחיל לעבוד אבל המיקום שלו שונה מהיכן שהוא היה בפעם האחרונה,
"סופרגירל הטרקר משדר ממקום אחר ולפי מה שאני רואה כאן זה מהמגדלים של מקסוואל",
"קיבלתי, אני בדרך לשם."
קארה לא הבינה למה הטרקר משדר מישם אבל מייד יצאה לכיוון.
היא עפה למגדל וסרקה את הקומה שבה ווין אמר שהטרקר אותר,
היא נחתה בבלקני, היא ראתה גבר יושב בכיסא משרדי של מנהל, היא זיהתה את מקסוואל מחכה לה בשילוב ידיים,
"זה לקח לך זמן, הייתי מצפה שתבואי הרבה יותר מוקדם",
מקסוואל קם והתקרב לסופרגירל במבט מתנשא.
SSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSS
ברדס שחור הושם על סופרגירל, היא הרגישה שמוליכים אותה לתוך בניין, היא הרגישה אוויר חנוק ודחוס.
אחד השומרים תלה את ידיה מהתקרה והברדס השחור הוסר ממנה בגסות.
סופרגירל הסתכלה מסביב, החדר היה מוקרן עם קריפטונייט מסביב, רק כדי לעשות אותה מספיק פגיעה.
לילאן ניצבת מול סופרגירל וחיוך מרוצה על פניה
"עכשיו תגידי לי מה את רוצה ממני"? שאלה סופרגירל.
"סופרגירל, את הולכת להביא לי הרבה תועלת במחקר הקטן שלי, אנחנו נסנתז את הדם שלך ונבין איך אנחנו משמידים חוצנים כמוך שפלשו לכוכב שלנו"
ליליאן מרוצה כשפניה של סופרגירל לא נוחות מההסבר שלה.
"אנחנו לא פלשנו לכוכב שלכם, אנחנו פליטים, בבקשה ליליאן, רוב החוצנים טובים ורוצים לחיות לצידכם, לצד האנושות."
סופרגירל מסבירה ותחינה בקולה.
–"או יקירה, את לא מבינה שאם רק חוצן אחד עם כוחות כמו שלך יהיה נוול, כל האנושות בסכנה, אז אני פשוט הולכת לרוקן אותכם מהכוחות שלכם ולעשות אותכם עד כמה שאפשר אנושייים."
–"ליליאן, את לא יכולה לעשות את זה, את תקחי חלק ממה שמרכיב את החוצנים, תחשבי כמה טוב עשיתי כשהצלתי אנשים עם הכוחות שלי, למה את רוצה לקחת את זה?"
–"זה מספיק , שמעתי אותך די", ליליאן קטעה אותה,
"אני רוצה עכשיו להתחיל בניסוי, בעצם זה לא כזה ניסוי, את מבינה, יש כאן עוד מישו שמאוד רוצה לפגוש אותך…"
ליליאן זזה הצידה והאנק האנשו התגלה, סייבורג האנשו.
עיניה הכחולות של סופרגירל פעורות באימה, היא התפתלה בניסיון לשחרר את עצמה אך לשווא, השרשראות מרשרשות כשהיא מנסה להשתחרר, היא הסתכלה על הסייבורג באימה.
"סופרגירל, כמה חיכיתי לרגע הזה, את הולכת לסבול כמו שאני סבלתי."
אמר הסייבורג במבט מרוצה.
"רגע, האנק שו, חכה!" היא נסתה לשווא,
הוא נתן לה סטירה, הוא לא נתן לה להתאושש וכבר הביא לה בעיטה בבטן,
סופרגירל נאבקה לנשום, פניה מכווצות בכאב, היא לא יכלה להתכופף ולהקל על נשימתה כי ידיה תלויות למעלה,
הסייבורג לוקח כמה שניות לצפות בסופרגירל הכאובה ונהנה מהמחזה.
כשסופרגירל מתאוששת טיפה ומרימה את ראשה לכיוון הסייבורג היא מנסה להגיד לו שיפסיק,
"בבקש..-"
‐היא לא הספיקה לסיים והרגישה את האגרוף של הסייבורג מכה בצלעותיה,
צרחה נמלטה מפיה של סופרגירל, הדמעות כבר החלו לזלוג כשהיא מרגישה כאב בוער מתפשט מהצלעות לכל גופה.
בדיוק כשסופרגירל מתחילה לחשוב כמה זמן היא תוכל לשאת את המכות של הסייבורג, ליליאן התחילה לדבר-
"או, אל תדאגי יקירה, אנחנו נשים לך מספיק קרן שמש כדי שתתרפאי ותהיי מספיק חזקה לפעם הבאה."
היא הסתכלה על סופרגירל במבט מרוצה.
סופרגירל הנאנקת מכאב מסתכלת על ליליאן ועל הסייבורג, היא מבינה שהיא הולכת להתענות, ואם אלכס לכודה, מי יבוא להציל אותה??
המשך יבוא.
תגובות (0)