סופרקורפ 7- אני אוהבת אותה

-כמה שעות לפני הפריצה לקדמוס-

ג'ון ווין וסוכני הדי.אי.או הצליחו לעצור את מקסוואל לורד, זה לא היה לגמרי חוקי, אבל בדי.אי.או, אין לא חוקי, יש לא קיים.
במגדלים של מקסוואל ג'ון לא הצליח לקרוא אותו לכן לקחו את מקסאוול לדי.אי.או.
שם אין למקסוואל את יכולת החסימה שלו נגד כוחות חוצנים.
בחדר חקירות ג'ון הצליח לקרוא את המחשבות של מקסוואל ולגלות היכן אלכס מוחזקת.

אלכס הייתה בתא שלה, היא כבר השתגעה מהמחשבות שלה, היא הייתה מודאגת, פצועה, עייפה וגם רעבה.
היא יודעת שקארה עדיין מוחזקת אצל קדמוס.
היא פוחדת שלילאן תפגע בקארה, היא לא יכולה לסבול את המחשבה הזאת אפילו.
'מה קורה עם ג'ון והסוכנים האחרים, למה לא מחלצים אותה מכאן כבר…'היא חשבה.
היא כבר מתחילה להתייאש..
רעש חזק הקפיץ אותה, ג'ון הופיע מולה,
"ג'ון! אתה פה!" הם התחבקו,
"אלכס, את בסדר? אני מצטער שלקח לנו הרבה זמן לאתר אותך, מקסוואל מאוד מתוחכם", אמר ג'ון.
"מה עם קארה? מצאתם אותה??"
"וין ברגע זה מאתר היכן היא".
"יופי, אני באה איתכם!"
"אלכס, את צריכה לראות בית חולים ולנוח!"
היא רצתה למחות איך ג'ון נתן לה את המבט המאוד רציני שלו ואמר
"זה לא נתון לדיון".

אלכס נשארה לנוח בדי.אי.או, היא שמעה את השיחה בין ווין ללינה לותר,
הפנים של אלכס התחלפו מפאניקה לדאגה ובהלה כששמעה שלינה גילתה את זהותה של סופרגירל, וכשלינה דיווחה שקארה עוברת עינויים ושהולכים להזריק לה זריקה שתשאיר את סופרגירל אנושית.
היא התאפקה לא להתפרץ לשיחה, כשוין ניתק היא אמרה,

"אני לא מאמינה לינה לותר גילתה שקארה היא סופרגירל?
סופרגירל עברה עינויים?!
אני לא יודעת ממה להיות יותר מודאגת…
בחיי אני הולכת להשתגע..והזריקה הזו? מה הסיפור של זה?
וואו, אנחנו באמת צריכים לתת יותר קרדיט לאישה הזו, היא מצילה את אחותי! ף"
"כן," אמר וין, "לינה לותר היא לא כמו הלותרים האחרים שאנחנו מכירים,
אני בטוח שקארה תיהיה בסדר, עכשיו ג'ון והסוכנים הולכים לחלץ אותה משם".

––––––––––

סופרגירל עקבה אחרי המסוק, היא לא רצתה לסכן את לינה בתאונה.
המסוק נחת ליד המתקן של קדמוס,
היא ראתה שליליאן ,לינה והשומר שמחזיק אותה יורדים מהמסוק,
היא תהתה האם כדאי לה עכשיו לחלץ את לינה אבל היא פחדה שליליאן תפגע בלינה, אלוהים יודע שהיא מסגולת לזה.

היא החליטה לפעול, כשליליאן התחילה להיכנס לבניין סופרגירל טסה היישר לשומר שהחזיק את לינה והעיפה אותו ממנה,
"לינה את בסדר?"
"לא! סופרגירל! זאת מלכודת! לכי מכאן!"
סופרגירל לא הבינה למה זו מלכודת, היא כבר הייתה בחצי הדרך לתפוס את לינה ולעוף משם אך פתאם היא הרגישה חולשה נוראית, היא הרגישה שיש פה קריפטונייט, היא התקרבה יותר קרוב ללינה אך הכאב החמיר, היא הסתכלה במפרקי הידיים של לינה, האזיקים שלה היו עשויים מקריפטונייט!
"לינה…?!" סופרגירל נחתה על ברכיה, החולשה הייתה בלתי נסבלת, היא ראתה את לינה כורעת לידה,
השומר תפס אותה והרחיק אותה ממנה בהתנגדות נמרצת של לינה, היא שמעה אותה צועקת ואז אבדה את ההכרה.

היא פקחה את עיניה בבהלה,
היא הייתה בתוך תא עם חלונות שקופים כמו אקווריום גדול, היא כבר ידעה שהיא לא יכולה לעשות כלום כי הקריפטונייט היה בכל התא הקטן הזה.
למרבה הפתעתה לינה הייתה איתה בתא, היא ישבה בצד הרחוק מקארה.
"לינה?! את בסדר?"
"סופרגירל", היא אמרה בשקט, "נכשלתי, אמא שלי שוב פעם הערימה עליי, ואני, כמו תמימה או מטומטמת, חשבתי שהיא לא תעז לפגוע בי".
דמעות של זעם נצצו בעיניה.
קארה ניגשה אל לינה והתיישבה לצידה היא הסתכלה עליה במבט אמפתי ואמרה:
"לינה, יש לך אמונה טובה באנשים, אפילו שאת לא מראה את זה, את רוצה להאמין שאמא שלך טובה, אבל יש אנשים שהם רעים, ואין לנו מה לעשות עם זה.
יש בליליאן קור וסכנה בלב, ואני יכולה להגיד לך שאת לא כמוה"
לינה השעינה את הראש על הכתף של קארה, היא עצמה את העיניים והדמעות זלגו על לחייה.
"קארה," היא אמרה בשקט, "אני מצטערת על מה שאמא שלי עשתה לך, אני לא יכולה לסבול את זה שחשבתי כמוה,
את שינית את דעתי והראית לי כמה טעיתי."
לינה הזדקפה והישירה מבט אל סופרגירל,
"את היחידה שמאמינה בי, אפילו שהשם שלי הוא לותר."
סופרגירל הניחה את ידה על הלחי של לינה, היא מחתה את הדמעה עם האגודל ואמרה:
"אני יודעת מה זה להיות תחת ההשפעה של ההורים שלנו, ואני מאמינה שאת רוצה לעשות טוב בעולם לינה."
הן הסתכלו אחת על השנייה,
לינה לא יכלה לעמוד בזה, היא הסתכלה בעיניים הכחולות של קארה וראתה את האמונה שלה בה, היא לאט לאט התקרבה אליה, סופרגירל לא נסוגה, היה עוד רווח קטן, לינה השתהתה לשנייה ואז סגרה את הפער במהירות והשפתיים שלהן נפגשו.