משחקי הרעב: סיפורה של מריקה – פרק 8
פרק 8
היום השני של המשחקים מתחיל עם שמיעת התותח. אחד מהמיועדים מת הבוקר.
"מעניין אם הם הורגים שם אחד את השני או שיש משהו שמת מהפצעים שלו" תהה לעצמו בו.
"אני חושב שאחרי 22 שנה של משחקים הם צריכים להבין שעליהם להילחם" אמר אוליבר, "אני בטוח שהם הורגים שם אחד את השני".
אני תוהה אם התותח בישר על מותו של שון.
"מריקה" פנתה אלי קיה אחרי שהיא התחילה לחלק כלי נשק לכל שאר הקרייריסטים, "היום זה היום שלך להוכיח לנו שלא סתם בחרתי בך. את הולכת להישאר לבדך בקרן השפע בזמן שאנחנו הולכים לצוד".
"לצוד? לא חסר כאן אוכל" אני אומרת בתמימות ואז משתתקת כאשר אני מבינה את כוונתה. היא מתעלמת ממה שפלטתי ונותנת לי סכין קטן.
"לא משנה מה קורה. את מתחבאת בתוך קרן השפע. ואם תראי מיועד מתקרב ומנסה לגעת בדברים שלנו את לא מהססת ודוקת אותו ישירות בצוואר, מובן לך?"
אני מביטה בסכין ונחרדת לגעת בכלי הרצחני הזה. קיה בוהה בי וממתינה לתשובה, "ברור לך מריקה?"
"כן.." אני אומרת בייאוש פנימי. קיה מחייכת והקרייריסטים נכנסים לעבר השיחים ונעלמים בין העצים בלב הזירה. אני נותרת לי לבדי כאן בקרן השפע, סביב כל הציוד של הקרייריסטים. אני יכולה בכל שלב נתון לגנוב להם אוכל וכלי נשק ולברוח לתוך הזירה. לבגוד באמון שקיה והקרייריסטים האחרים נתנו לי. אבל זה יהיה כמו התאבדות, לא יעבור זמן מה והם ימצאו אותי ולא ירחמו עלי כאשר הם יהרגו אותי. ואני, ילדה בת 16 ממחוז 4 הדיג, לא יכולה לעשות יותר מדי מול חבורת נערים בני 18 רצחניים.
אני נמצאת בתוך אחת הקופסאות הגדולות בקרן השפע, קופסה ענקית שיכולה לכסות את כולי. תופסת בסכין חזק. לצידי בקבוק מים שכמעט כבר הספקתי לשתות את כולו. הרעש היחידי שאני שומעת בשעות האחרונות זה רעש הגלים. שום מיועד לא מעיז להתקרב לקרן השפע. ואז נשמע קול התותח. ואחריו עוד קול תותח. עוד שני מיועדים מתו היום. סה"כ 3 מיועדים מתחילת הבוקר.
האם שני המיועדים האחרונים שמתו נרצחו על ידי הקרייריסטים שיצאו לצוד? סביר להניח שכן. הם כבר שעות ביער ואין ספק שהם היו צריכים כבר למצוא כמה מיועדים.
צעדים. אני שומעת צעדים איטיים . בעדינות נכנסים לתוך קרן השפע. זה לא הקרייריסטים, אלו צעדים עדינים מדי. הלב שלי דופק. אני מחזיקה חזק את הסכין שקיה נתנה לי, יודעת שלא משנה מה אין לי את היכולת להתמודד עם שום קרב אמיתי על החיים.
אני מציצה בחור בתוך הקופסה, מחפשת את המיועד שהפחד לא הרתיע אותו והוא הסכים להיכנס למעורה של הקרייריסטים. אני מצליחה לראות חולצה בצבע טורקיז, צמודה, שעליה מודפס הסמל של מחוז 7. ילדה בעלת שיער קצר בצבע שחור, נראית קטנה ממני בשנתיים עומדת שם, מחטטת בלחמים. מכניסה לפה שלה כל חתיכת לחם שהיא רק יכולה לראות. היא נראית מותשת.
אסור לי לאכזב את הקרייריסטים, אסור לי לתת להם שהם יראו שנגנב אוכל מכאן. אני חייבת לעשות צעד, להבריח אותה. לרגע אני מרגישה שיש לי את היכולת להתגבר עליה. היא נראית קטנה, חלשה ומפוחדת ממני. לא הייתי נותנת לה יותר מגיל 13-14.
אני מחזיקה את הסכין חזק. לוקחת נשימה ארוכה. "אני רק צריכה להפחיד אותה, שהיא תברח מכאן" אני לוחשת לעצמי.
הלב שלי דופק חזק. אני קופצת מהקופסא במכה אחת, מביטה בילדה הקטנה שצורחת מבהלה.
"לא, בבקשה, אל תהרגי אותי, חשבתי שאין כאן אף אחד" הילדה בוכה וקופאת במקום.
אני מתנשפת חזק ומסתכלת עליה, רוצה לצרוח עליה שתברח אבל לא יכולה להוציא מילה. בבקשה, אני חושבת לעצמי, תברחי מכאן.
הילדה מביטה בי, הנשימה שלה חוזרת לסדרה. היא מבינה שאני פוחדת לא פחות ממנה. היא מהר רצה לעבר חנית שנמצאת שם וזורקת עלי, היא מפספסת. ואני חוזרת לפוקוס. אני מתחילה לרוץ אחריה עם הסכין שלופה, והילדה מבינה שהיא צריכה להציל את נפשה והיא פשוט בורחת לתוך העצים ללב הזירה.
זאת הייתה אולי הסיטואציה הכי מביכה שהייתה אי פעם בתולדות משחקי הרעב. אבל אני שמחה שלא נאלצתי להיגרר לקרב על החיים. קול התותח נשמע כמה שניות לאחר שהילדה נעלמה מנקודת הראייה שלי. ואז אני שומעת ריצה לכיוון קרן השפע. הלחץ בי גובר, אני שוב אוחזת חזק את הסכין. אבל מולי מרחוק מופיעות קיה וליה-לין.
"את בסדר?" צעקה לעברי ליה-לין.
"ראינו פעוטה רצה מכיוון קרן השפע" התעצבנה קיה, "הילדה הזאת הייתה כאן?"
"כן" אני ממלמלת מפחד, "הברחתי אותה".
"לא הבנתי" אמרה קיה, "הייתה מולך ילדה שקטנה ממך, ופשוט הברחת אותה? למה לא לקחת את הסכין ודקרת אותה בצוואר?"
"אני…אני…." אין לי מושג מה לומר ואני מתחילה לחשוב על סיפור, "אני קפצת עליה, אבל היא פשוט רצה ממני. ניסיתי לרדוף אחריה".
"זה לא אמין" התעצבנה קיה, "אני לא מאמינה לך. נתת לה לברוח בטוח, לא ניסית להילחם בנוכלת הקטנה שבאה לגנוב מאיתנו"
"אני שמרתי על המקום" אני מתחילה לדמוע, "עשיתי כל מאמץ"
"זה בסדר" ליה-לין אומרת ואז היא מביטה בקיה, "הילדה גם ככה מתה, הכול בסדר"
"הקריירסטים ככל הנראה ראו את הילדה בורחת ולא חסו על חייה. היא הקורבן הרביעי של היום הזה של המשחקים.
אוליבר ובון חוזרים לקרן השפע כמה דקות אחרי. החולצה של בון קרועה ושריטה ענקית על החזה שלו, ליה-לין מתחילה למרוח לו משכה שהיא מצאה בקרן השפע.
אני מתקדמת לעבר בון ומביטה בו, "אתה בסדר?" אני מנסה להתחבב לעבר הקרייריסטים ממחוז 1. הם לפחות לא צועקים עלי או מנסים לאנוס אותי.
הוא מביט בי ומחייך, "אל תדאגי, אני בסדר. המיועד שעשה לי את זה ספג מכה חזקה, הוא לא ישרוד את הלילה לדעתי"
ליה-לין מביטה בי, "מי שעשה לו את זה היה המיועד מהמחוז שלך"
אני משתתקת. לא יודעת מה לומר.
"איך המיועד הזה?" מסתקרן בון, "את היית קשורה אליו?"
"ממש לא" אני עונה בביטחון, "לא הכרתי אותו לפני יום האסיף. ולא כל כך התחברנו ביומיים שקדמו למשחקים".
"הוא ילד קשוח וחוצפן" אמר בון, "לא פחד להסתכל לי בעיניים. אני תמיד אומר לי שאם יהיה מחוז נוסף שיבואו ממנו קרייריסטים הם יהיו הבנים של המחוז שלך".
"הוא אכן קשוח" אני אומרת, "ומוזר. הוא קצת לעג לי לפני תחילת השחקים. אמר שהוא לא יכול להיות ליד משהי שהיא חולשה".
בון צחק בקול רם. ליה-לין הורידה את מבטה מבושה.
"תמיד הבנים חושבים שהם יותר חזקים במשחקי הרעב" אמרה ליה-לין, "לא משנה מאיזה מחוז הם, אם הם קרייריסטים או מהמחוזות העניים יותר. הם תמיד חושבים שלבנות אין סיכוי"
"אני לא רוצה לריב אתכן" קטע אותנו בון, "אבל הסטטיסטיקות מדברות בעד עצמן. רוב המנצחים הם גברים, רוב המנצחים הם קרייריסטים. רוב השורדים שמגיעים לישרות האחרונה במשחקי הרעב הם בנים".
"העולם משתנה" אמרה ליה-לין בחיוך, "גם במחוז שלנו הדברים משתנים בון. ראה אותי, הקרייריסטית הראשונה של מחוז 1"
"אני תמיד אומר כל הכבוד לך" אמר בון, "אבל יקירתי את חריגה. כמה בנות מהמחוז התאמנו איתך והתחייבו להתנדב למשחקים בשנה הבאה? את בטוחה בלב שלם שבמשחקי הרעב ה-23 תהיה קרייריסטית מתנדבת מהמחוז שלנו? אני לא בטוח"
"תתפלא" אמרה ליה-לין, "אני בטוחה שבסופו של דבר הנשים הן אלו שיביאו מהפכה. לא רק במחוזות שלנו, במדינה כולה"
"אני אשמח לראות את זה" אמר בון.
הלילה הגיע. היום השני מסתיים. המנון הקפיטול מתנגן באוויר וארבעת הנרצחים של היום השני מופיעים.
המיועדת ממחוז 3 היא הראשונה, מחוז 3 מחוץ למשחק.
המיועדת ממחוז 7 לאחר מכן מופיעה, צביטה חזקה בליבי כשאני רואה אותה.
המיועד ממחוז 8 מופיע לאחר מכן, מחוז 8 מחוץ למשחק.
ולבסוף המיועדת של מחוז 11.
מה שכן בון צודק. הגברים שורדים יותר את המשחקים. נותרנו 11 מיועדים במשחקי הרעב ה-22. מתוכם 4 מיועדות ו-7 מיועדים.
תגובות (0)