משחקי הרעב: סיפורה של מריקה – פרק 6

פרק 6
אחרי בערך כשלוש שעות שאני יושבת בקרן השפע לבדי, והערב כבר יורד לו. אני רואה את קיה ואת שאר הקרייריסטים מתקרבים. כבר ממרחק חצי קילומטר אני שומעת את הויכוחים שלהם. הם עצבניים. משהו הרגיז אותם.
"אנחנו פשוט צחוק" הטיחה קיה, "אתם לא לוקחים את עצמכם בידיים. שום מיועד נוסף לא הצלחתם למצוא עכשיו ? חיכיתם למה? ללילה? רוצים שאיזה קופיף ממחוז 12 יקפוץ עליכם מהעצים וידקור אתכם בגרון?"
"קיה תנשמי, בכל זאת עשרה מיועדים מתו ביום הראשון. זה הישג יפה" אמר המיועד ממוז 1, "בשנה הקודמת נהרגו רק 9 ביום הראשון"
"בון לא אכפת לי אם זה יפה בעיניך" התעצבנה קיה, "לפני שנתיים נהרגו 12 מיועדים ביום הראשון, הקרייריסטים עשו עבודה יפה"
"אני מזכירה לך שזאת השנה היחידה שנהרגו מחצית מהיועדים ביום הראשון, לרוב זה לא קורה" אמרה המיועדת ממחוז 1, "אוליבר אני מצפה שתעשה קצת סדר כי לא נוכל להמשיך בתוקפנות הזאת" פנתה המיועדת ממחוז 1 לעבר המיועד ממחוז 2.
"אוליבר הוא לא אבא שלי, תפנימי את זה ליה-לין" נעצרה קיה ועמדה מול ליה לין, המיועדת ממחוז 1.
"בנות תפסיקו לריב" אמר אוליבר, הקריריסט של מחוז 2, "תתארו לכם איך זה מצטייר בפני המחוזות שלנו? שאנחנו לא מצליחים להסתדר יותר מכמה שעות?"
בויכוח שנערך בכמה דקות כבר הספקתי להכיר את כל השמות של הקרייריסטים. בון וליה-לין הקרייריסטים של מחוז 1, ואוליבר הוא הקרייריסט ממחוז 2. מי שהגיע עם קיה השנה למשחקים.

אחרי כמה דקות הם כבר היו מולי, וכאשר הם ראו אותי הם כבר שינו גישה. לגישה חיובית יותר. נראה שהם לא חשבו שאני שמעתי את הויכוחים שהיה ביניהם.
"תראו את מריה, חברתנו ממחוז 4" אמרה ליה-לין בניסיון התחבבות אלי.
"מריקה…" אני מתקנת אותה.
"מצטערת" אמרה ליה לין, "אני שמחה שהצטרפת אלינו להיות הצלע החמישית שלנו במשחקים האלו. אנחנו צריכים מיועד פיקח שיהיה איתנו כאן בקרן השפע"
"היא עוד תחשוב שאת נדלקת עליה" צחקה קיה לכיוון ליה-לין ואז הפנתה את מבטה לכיווני, "אני מקווה שאף אחד לא הגיע לכאן ומסרת לו דברים מקרן השפע"
אני נהיית לחוצה מהחשבות שעוברות לקיה בראש. הפנים שלי נהיות אדומות ואני ממלמלת , "ממש לא.. אף אחד לא כאן"
"אני צוחקת, אל תלחצי" היא אומרת.
בון ואוליבר התקדמו לכיוון היער לאסוף עצים, ואני נותרתי לבדי עם ליה-לין וקיה. שניתן לראות שאין ביניהן חיבור חברי כל כך. כל אחת הייתה בפינה אחרת בקרן השפע. ליה-לין סידרה בצד הימני של קרן השפע את כל המזון כאשר קיה סידרה בצד השמאלי את הנשקים, כאשר היא בוהה בהשתקפות שלה בכל חרב שהיא מסדרת.

אני נותרת באמצע קרן השפע ביניהן, ומרגישה לא קשורה. מרגישה שכל רגע משהי מהן תבין שאני לא נחוצה כאן, ואז באמצע הלילה פשוט תדקור את צווארי. הדבר גורם לי לרעד מסוים, וגורם לי להפעיל את הראש שלי. האם אני רוצה למות כל כך מהר במשחקים? האם לא כדאי לי לנסות לשרוד? וגם אם אנסה לשרוד ואגיע לחמישייה האחרונה עם הקרייריסטים איך אתגר על חבורת ילדים בני 18, חטובים, גדולים ושריריים? הם בלי למצמץ ינפצו את הגולגולת שלי בקירות הברזל של קרן השפע.

משהו בתוכי גורם לי להבין שאני חייבת להראות נוכחות. ואני פונה לכיוונה של ליה-לין. היא מבחינה בי מתקדמת אליה וזורקת לעברי חצי חיוך, "מחוז 4 החלטת להזיז את עצמך?" היא מצחקקת.
"אני יכולה לעזור במשהו?" אני פונה אליה כאשר אני מסדירה את הנשימה שלי, מבחינה שהיא לא תבין את הלחץ הנפשי שאני נמצאת בו.
"נחמד מצידך" היא אומרת ומסתכלת לעבר קופסה מלאה בכיכרות לחם, "אשמח אם תביאי את הקופסה, תוציאי את כיכרות הלחם ותסדרי אותם בתוך הקופסה של הממרחים. צריך לצמצם כמה שיותר קופסאות מיותרות"
אני פונה אל קופסת הלחמים ומתחילה להוציא אותם ולהכניס אותם באיטיות בתוך קופסת הממרחים.
"לא רוצה להיות חטטנית, אבל שמעתי אתכם מתווכחים שבאתם בחזרה לקרן השפע. הכל בסדר?" אני שואלת את ליה-לין. ואז פתאום משתתקת בתוכי כאשר אני מבינה מה עשיתי. אני דוחפת את האף שלי לעניינים של הקרייריסטים, אני חושפת בפניה שאני מודעת לאי ההסכמה שלהם. מה גרם לי לומר זאת לליה-לין ? האם התת מודע שלי סומך עליה יותר מאשר על קיה?
ליה-לין מסתכלת עלי ומחזירה לי חצי חיוך. לאחר מכן היא מביטה לכיוונה של קיה כאשר נראה שהיא בודקת שהיא מספיק רחוקה מאתנו, "זה שמחוז 1ו-2 בשנים האחרונות תמיד ביחד, זה לא אומר שאנחנו מסכימים על הכל" היא לוחשת, "לפעמים יש תחושות של קנאה"

ליה-לין מאוד נפתחת בפני, נראה כי משהו בתוכה רוצה להמשיך ולדבר על הנושא הזה. כאילו מדבור על נושא שהציק לה והיא רק חיכתה שישאלו אותה לגביו, "קיה לא רגישה שיש נשים ממחוז 1 שמתנדבות למשחקים אחרי שהן דאגו לאמן את עצמן, היא רצתה להיות מיוחדת. האישה היחידה שהתנדבה למשחקים השנה".
"התנדבת למשחקים?" אני מופתעת לרגע. בדרך כלל מהמחוזות של הקרייריסטים מתנדבים רק בנים, רק בשנים האחרונות התחילו נשים ממחוז 2 גם להתנדב.

"אני הקרייריסטית הראשונה של מחוז 1 שהתנדבה" אומרת ליה-לין בגאווה, "בדרך כלל תמיד הייתה נבחרת נערה בוגרת ממחוז 1, אבל זה תמיד היה בהגרלה רגילה. ותמיד הייתה שורדת תחת חסותו של הקרייריסט מהמחוז שהיה חזק והתאמן. ובשנים האחרונות, קמה קבוצה של נשים במחוז שאמרה די. הגיע הזמן להביא מנצחת למחוז שלנו שהיא גם אישה. בשנתיים האחרונות לא הפסקתי להתאמן לרגע הזה. אני בטוחה בעצמי. זה מה שמרתיע את קיה ממני, היא לא אוהבת את זה"
"מאיפה קיה ידעה שהתנדבת?" אני מופתעת. ברגע שהמיועדים נבחרים בגורל הם מנותקים מהתקשורת ולא יודעים מה קרה.
"אחרי 22 שנה שהמשחקים קיימים בהם, ומחוז 1 הוא אחד מהבולטים בו, אז יש מיועדים שיש להם עדיפויות מסוימות" אומרת ליה-לין בחיוך, "הקפיטול מאוד נדיב למחוזות כמונו שעושים לו את החיים קלים. צריך לדעת להתאים את החיים שלנו לסיטואציה הקיימת, אחרת אנחנו רק נסבול. תראי את שאר המחוזות, גם המחוז שלך. יש שמועות שאצלכם לא חסר בעיות ולאוכפי השקט לא חסר עבודה"
"אבא שלי נענש לפני כמה ימים" אני פולטת, "ובגלל זה אני כאן"
"מה?" אמרה ליה-לין בהפתעה.

אני לרגע אחד רוצה לסתור לעצמי. מדוע אני מרגישה צורך לספר את זה, האם בקפיטול צופים בי אומרת את זה? אם כן הם בטח מזועזעים לדעת מאיפה הגיע אלי פיסת הידע הזה. ולרגע אחד משהו בתוכי מדרבן אותי לדבר על זה, בתקווה שאיראה צופה בי ברגעים אלו ושומעת את זה.
"כן, אבא שלי עשה פשעים במחוז. החביא סחורה, לא דיווח עליה" אני אומרת, "זאת לא הפעם הראשונה שהוא עשה את זה. וממה שאני יודע חלק מהעונש שלו שהיה להקריב אותי במשחקים. והאמת שהוא עשה את זה בלי בעיה"
"זה לא נשמע לי אמיתי" אומרת ליה-לין בפרצוף מופתע, "מאיפה שמעת את זה?"
"אני פשוט יודעת" אמרתי לעצמי. הדבר האחרון שארצה לעשות זה לחרוץ את גורלו של דנדין.

אני מוציאה את כיכר הלחם האחרונה שהייתה בקופסה, ואז אני מבחינה במרובע שחור שדבוק לקופסה. לרגע מסוים נשמע צפצוף ונורה אדומה שנדלקה. אני מתחילה להבין מה זה. אני דופקת צרחה, זורק תאת כיכר הלחם מחוץ לקרן השפע. הלחץ שלי גרם לכיכר הלחם להיזרק כל כך רחוק וליפול לתוך הים שהיה במרחק של מטרים ספורים בקרן השפע. ואז פיצוץ ענקי נשמע, עשן יצא מהמים שהשפיצו לכל עבר.
קיה קמה מהר על רגליה ורצה לעברנו. היא הביטה בי ובליה-לין בתדהמה. הלב שלי דפק מהר, ואוליבר ובון רצו מהר עם העצים שאספו לכאן.
"מה קרה בנות? מה זה?" צעק אוליבר בבהלה שהוא מביט לעבר העשן שיוצא מהים.

"אני… אני…." אני לא מצליחה להשלים את המשפט, הפחד בי מכה בי.
"מריקה סידרה איתי את הלחמים, היא מצאה שם פצצה על אחד הכיכרות ופשוט זרקה אותה לים" אמרה מהר ליה-לין כאשר היא תופסת את ידי בפתאומיות, "מריקה הצילה אותנו".
קיה הביטה במבט מזועזע לעבר מה שליה-לין אמרה, כאילו היא הרגע קיללה.
"אתן מבינות מה זה אומר?" אמר בון ונכנס פיזית לקרן השפע והביט לכל עבר, "השנה, קרן השפע הוא לא מקום בטוח".