מכשפה מפורסמת לומדת בהוגוורטס- פרק 6

הרביעיה הגיעו לינשופייה, והתיישבו סביב רוז ששלפה קלף ונוצה מגלימתה.
"מה לכתוב?" שאלה רוז בייאוש אחרי כמה ניסיונות כושלים של פתיחה למכתב.
"היי אמא." התחילה אדי להכתיב ורוז מיהרה לכתוב. "אני ממש מודאגת ממה שקורה בחוץ ותהיתי אם תוכלי לתת לי עוד מידע, כמו למשל מי מוביל את ההתקפות, ומתי הם מתכננים להפיל את אבא שלי- סליחה, את שר הקסמים." רוז מחקה את השורה האחרונה במכתב וכתבה מתחתיה חדשה.
"בנוסף, תהיתי אם יש קשר למע"ה-" רוז, אל ונטליה הרימו אל אדי את המבט, "מע"ה?" שאלה נטליה וקימטה את המצח.
"מסדר עוף החול," אמרה אדי בזעף כששלושתם גיחכו, "אמרת שזה סודי, אז חשבתי שעדיף שנעשה קיצור או שם קוד או משהו כזה…"
"בסדר, בסדר. מע"ה. אבל אני כבר מודיעה לך, הסיכוי שהיא תכתוב לי משהו על המסדר הוא ממש נמוך. זה כאילו, סופר סודי." אמרה רוז ואל הנהן.
"לפחות ננסה." אמרה אדי ואז חזרה להכתיב לה. " תהיתי אם יש קשר למע"ה, ואם כן אז אני חושבת שבתור תלמידה בהוגוורטס, הבת שלך, מישהי שיש לה חברים בני מוגלגים וחברה שהיא הבת של שר הקסמים ומישהי שמאוד רוצה לעזור (!) אני צריכה לדעת על התארגנות של כוחות נגד. אוהבת, רוז." סיימה אדי בסיפוק.
"נקווה שזה יצליח." אמרה רוז בהיסוס בעודה מגלגלת את הקלף וקושרת אותו לרגל של הינשופה שלה, ינשופה שחורה כהה עם זוג עיניים ענקיות ובולטות שקראו לה ליקריה. הילדים יצאו מהינשופיה כמה דקות אחרי שליקריה עזבה בטיסה, וחזרו לחדר המועדון. הם אמרו את הסיסמא לאישה השמנה ("טרול מנמנם") ונכנסו לחדר. בפנים הייתה המולה, אך הפעם בשונה מההמולה הקודמת, ההמון נראה שמח ומרוגש.
"אני המחפש החדש! נבחרתי! אני המחפש!!" ג'יימס התקרב אליהם באושר. עיניה של נטליה התרחבו, "תלו את השיבוצים??" היא שאלה בהתלהבות ואפילו לא חיכתה לתשובה כשזינקה במהירות לכיוון לוח המודעות. בראשו היה פתק אדמדם שכך היה כתוב בו:
נבחרת הקווידיץ' של גריפינדור!
שומר- קנט אומ'אלי
חובט א- ג'רלדין גאיוס
חובט ב- טרנר אוורסט
רודף א- ג'סמין טומס
רודף ב- אנג'לה קורט
רודף ג- צ'יף דאוס- רופר
מחפש- ג'יימס פוטר

רוז, אל ואדי התקרבו גם הם לראות את הרשימה. הם הביטו על נטליה במהירות כשקלטו ששמה אינה מופיע ברשימה. נטליה עוד התבוננה ברשימה, ואז היא הסתובבה אליהם, "לפחות דיוויד גראנט הועף מהקבוצה," היא אמרה וחייכה חיוך קליל.
"אז את בסדר?" שאל אל בזהירות.
"ממש רצית את זה," אמרה אדי בחוסר טאקט לחלוטין. נטליה הינהנה, "לא נורא. אני רק שנה ראשונה. יש לי עוד שש שנים להבחן לנבחרת, ואני מבטיחה לכם שאם לא השנה הזו אז הבאה בתור." היא חייכה וארבעתם התיישבו יחד. ג'יימס היה מאושר וסיפר לכל מי שהוא רק יכל שהתקבל לתפקיד המחפש. אל אמר שהוא שלח להארי, אביו, מכתב, דקה אחרי שקרא את השיבוצים.
"אמרתי לך שלא תתקבלי, זוקיני." נטליה הרימה את ראשה וראתה כי דייויד גראנט עומד מעליה ושיערו הבלונדיני מסתיר מחצית מפניו, שעליהן יש חיוך ניצחון.
"כל השחקנים של השנה שעברה התקבלו חזרה. חוץ ממך, גראנט" אמרה לו נטליה בעוקצנות. הוא החמיץ את פניו. "איך את מדברת אליי, אני יותר גדול ממך." הוא נהם בכעס ושילב את ידיו.
"אז לך תדבר אל הילדים שבגיל שלך." עכשיו גם נטליה התעצבנה.
דיוויד הזעיף את פניו והסתובב והלך.
"מה הסיפור שלו?" שאלה אדי והרימה גבה לעומת גבו המתרחק.
נטליה גילגלה עינים, "סתם מנסה לעשות רושם, טיפש מנופח."
"מי זה טרנר אוורסט הזה בכלל? באיזה שנה הוא?" שאל אל.
"אני חושבת ששנה רביעית," ניסתה נטליה להזכר.
"לא הוא בשנה שלי," אמר ג'יימס שהתיישב לידם, חיוך גדול מרוח על פניו.
"אז גראנט הועף מהקבוצה על ידי מישהו שקטן ממנו?" צחקה נטליה.
ג׳יימס הנהן ונגס בעוגיית רחף שהייתה בידו, ״המשחק הראשון הוא נגד סלית׳רין בעוד חודשיים. אתן יכולות לבוא לצפות באימונים, אם אתן רוצות.״ אמר ג׳יימס וירק על אדי פירורי עוגייה תוך כדי.
״אנחנו בסדר.״ אמרה אדי וניגבה מלחיה את הפירורים. ג׳יימס משך בכתפיו.
״שמעתם מה הלך בחוץ?״ שאל ג׳יימס לפתע בקול שקט. ארבעתם הנהנו.
״דיברנו עם דודה הרמיוני,״ ענה אל וג׳יימס בלע את סוף העוגייה והתקרב אליהם עם ראשו, ״מסדר עוף החול חזר לפעולה. אבא אמר לי.״
עיניה החומות של רוז נפקחו, ״ידעתי!״ היא קראה.
״מי מגויס לשם?״ שאלה אדי.
ג׳יימס הסתובב אליה, ״ההורים שלנו, הרמיוני ורון, פלר וביל, צ׳ארלי, ג׳ורג׳ ואנג׳לינה, בטח סבא וסבתא שלנו ואני חושב שפרופסור לונגבוטום ואישתו.״ אמר ג׳יימס.
״אני רוצה גם להצטרף.״ אמרה אדי וצימצמה את עיניה. ״זה אבא שלי. אין מצב שהם לא יתנו לי לעזור. אני חייבת לעזור להתנגד לתנועה שמנסה להדיח את אבא שלי. חייבת.״

"לא יקרה. את פשוט קטנה מדי." אמר ג'יימס, מוציא מכיס גלימתו עוד עוגיה.
אדי הזעיפה את פניה אך שתקה. למחרת קמה אדי ממיטתה וראתה שסביבה נטליה, היטומי דאנו, פייזל לוהאן ורוז עוד ישנות. היא התיישבה על אדן החלון והחלה לכתוב מכתב להוריה. היא רצתה לראות מה עם אליסה ואם הכל בסדר איתם. היא חתמה את המכתב, ואחרי שהתלבשה היא יצאה לכיוון הינשופיה.
היא הגיעה למעלה למגדל הצפוני בו ממוקמת הינשופיה, שהייתה ריקה כמובן לאור השעה המוקדמת של בוקר יום שני. היא קראה לפולי, הינשוף הכהה והנאה שלה, וחיברה לרגלו את המכתב. היא הסתובבה לרעש חד ששמעה מכיוון הכניסה והתנשפה בהפתעה כשמולה ניצב פרופסור לונגבוטום. "העלמה דיקסל," הוא בירך אותה בלבביות ושרק לאחת מתנשמות בית הספר.
"פרופסור," היא חייכה אליו. פרופסור לונגבוטום היה בין המורים שהיא הכי אהבה; הוא מעולם לא העניש שלא בצדק, ותמיד עזר לאלו שלא הבינו במיוחד את ההוראות. בנוסף השיעורים שלו היו מעניינים, ונראה היה שהוא באמת נהנה מהמקצוע אותו הוא מלמד.
פרופסור לונגובוטום שרק לעצמו מנגינה תוך כדי שהוא מחבר את המכתב שלו לרגלה של התנשמת.
"פרופסור…?" שאלה לפתע אדי. הוא הסתובב אליה בשאלה, משחרר את התנשמת דרך החלון. "אתה תצטרף למסדר עוף החול נגד המורדים?" היא שאלה בשקט.
עיניו של פרופסור לונגבוטום נפקחו בהפתעה."מאיפה את יודעת על…?"
"זה לא חשוב מאיפה. אבל אתה תעשה את זה? אתה תלחם באלו שמדכאים את השלטון של אבא שלי?" היא שאלה שוב, עכשיו עם קצת יותר בטחון.
לונגובוטום השתעל, ואז כיחכח בגרונו, "אני…" הוא מילמל, "ברור שאעשה מה שצריך כדי שהמדכאים יצאו מהתמונה," הוא השתעל שוב, "אבל אסור לתלמידים לדעת על התנועה הזאת."
"אני חושבת שדווקא עדיף שידעו. שידעו שיש מישהו שמגן על ההורים המוגלגים שלהם ושהם לא בסכנה. הם לא בסכנה נכון?" היא שאלה ועיניה הירוקות נעצו בו מבט נוקב.
"אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו," מילמל לונגבוטום, "כמובן…" ואז מיהר לצאת מן החדר.
אדי הרגישה כי גרמה לו לחוש לא בנוח, אבל היא הייתה חייבת להרגיע את המצפון שלה. היא נשמה עמוק ויצאה גם היא מהינשופיה.
היא ירדה לחדר האוכל, שהיה די מלא, והתיישבה בשולחן גריפינדור מול ג'יימס ושניים מחבריו; נערה צנומה וכהה עם שיער שאסוף בהמון צמות קטנות הצמודות לראשה, ובחור עם שיער אדום והמון נמשים.
ג'יימס ערך ביניהם הכירות," אדי, אלו טרנר אוורסט ומלווינה מואוז. טרנר, מלווי, זאת אדי דיקסל."
"טרנר אוורסט? כלומר הבחור שהחליף את דיוויד גראנט בקבוצה?" שאלה אדי וטרנר הנהן בחיוך.
"מתי האימון הראשון שלכם?" התעניינה אדי.
"ביום שישי. אבל המשחק הראשון הוא רק עוד חודש וחצי." אמר ג'יימס. באותו הרגע אל הצטרף אליהם והתיישב לידה בעייפות. "קווידיץ'?"
אדי הנהנה. "איפה נטליה?" היא שאלה. אל משך בכתפיו.
"היטומי אמרה לי שהיא לא הייתה בחדר, והיא לא הייתה במועדון כשירדתי אז הנחתי שהיא כבר כאן…" אמר אל, ודחף נקניקיה אל פיו.
גם אחרי שסיימו לאכול נטליה עוד לא הופיעה. ובמפתיע, גם רוז לא. אל ואדי החליטו ללכת לשיעור הראשון שלהם, טיפול בחיות פלא, ולחכות להן שם. הם יצאו החוצה וקידמה את פניהם הפרופסור לינקאן ותלמידי רייבנקלו שלמדו יחד איתם.
אדי בקושי ראתה את הנרי וזה מאוד העציב אותה. היא רצתה לעדכן אותו בכל מה שקורה ובמה שהם מתכוונים לעשות. ברגע שראה אותה הנרי הוא נופף לה בחיוך. הנרי נראה שמח ועמד קרוב במיוחד לנערה בלונדינית ונמוכה עם פנים שמנמנות מעט.
"היי הנרי, מה נשמע?" שאל אל כששניהם התקרבו אל הנרי.
"איפה נטליה?" הוא שאל כשראה אותם. אדי לא הספיקה לפתוח את פיה ונטליה הופיעה לידם, עיניה כמו להבות כחולות, והיה כמעט אפשר לראות עשן יוצא לה מהאזניים.
"אני אהרוג אותו. אני פשוט אהרוג אותו." היא רטנה כשנעמדה לידם והלהבות בעיניה עדיין משתוללות. רק עכשיו שמה לב אדי לנקודות כחולות בהירות המפוזרות על עורה של נטליה. כנראה שהיא לא הייתה היחידה ששמה לב למראה של נטליה, כי אז נשמעה קריאה מזועזעת מכיוון הילדה הבלונדינית שעמדה ליד הנרי, "מה קרה לך?!" לשמע הקריאה הזאת הסתובבו כמה ראשים אל עבר מוקד הצעקה.
נטליה צימצמה את עיניה. "אני לא יודעת מי עשה את זה, אבל אני פשוט אהרוג אותו. זה שאריות ממה שעברתי היום בבוקר-" אמרה נטליה והתכוונה להמשיך, אך פרופסור לינקאן כיחכחה בגרונה במבט מאשים לעבר נטליה והיא השתתקה.