מכשפה מפורסמת לומדת בהוגוורטס- פרק 3

לאחר הארוחה הגיעה תלמידת שנה חמישית שהציגה את עצמה בתור פייסי הופנא'קר, והובילה אותם לעבר המגדל המערבי תוך שהיא קוראת ללא הפסקה, "תלמידי שנה ראשונה לבוא אחרי!". הם הגיעו לבסוף לדיוקנה של אישה שמנה עם שמלה מהודרת, שלהפתעתה של אדי החלה לדבר איתם, "סיסמא?" שאלה האישה בקול מלא חשיבות.
"דם דרקון." ענתה פייסי הופנא'קר, ולדהמתם דיוקנה של האישה השמנה נפתח והוביל לכניסה לחדר המועדון שלהם. החדר היה עגול וחמים עם אש שבערה בקצהו, והמון ספות ומקומות ישיבה נוחים.
"בנות במעלה המדרגות צד ימין, ובנים צד שמאל. לפני שתלכו לישון אני רוצה להסביר לכם על מצב הנקודות של גריפינדור בשנים האחרונות. רייבנקלו מחזיקים בגביע הבתים זה שנה שלישית רצוף, ועלינו לגרום להם לאבד את הרצף הזה לטובת גריפינדור. בעבר היה זמן בו גריפינדור החזיקה בגביע במשך שמונה שנים רצוף," היא שלחה חיוך חם לאלבוס, "אבל כרגע זה אינו המצב. עליכם להתנהג יפה ולא לתת שיורידו לכם נקודות על התנהגות! אנחנו סומכים עליכם שתשתתפו במאמץ הזה יחד איתנו." סיימה פייסי ועצמה את עיניה בכבוד. אדי גיחכה, ואז משכה את נטליה לכיוון חדרי הבנות. הן נכנסו לחדר נעים עם חמש מיטות אפיריון גדולות ורכות שנראו מזמינות כלכך שהיה קשה לא לקפוץ עליהן ברגע שראו אותן. אדי הלכה לעבר המיטה השמאלית ביותר, שלידה שכבו מזוודותיה. נטליה נשכבה על זו שלידה. שתי בנות נוספות נכנסו לחדר אחריהן. לראשונה יש שיער שחור ארוך ועיניים שחורות ומלוכסנות והיא נאה ביותר ושמה היטומי דאנו, ולשנייה יש עיניים קטנות וחומות ושיער חלק בצבע חום שנראה כאילו החליקו אותו עם מגהץ. לה קוראים פייזל לוהאן. אחרי היכרות קצרה נרדמו ארבעת הבנות במהירות, והמיטה החמישית להפתעתן נותרה ריקה.
בבוקר התעוררה אדי לאור רך שבקע מן החלונות הגבוהים בחדרן. היא קמה והתארגנה, מסתכלת במערכת השעות החדשה שלה; שעתיים של תורת הצמחים יחד עם תלמידי הפלפאף, שעה התגוננות מפני כוחות האופל ושעתיים שיקויים עם סלית'רין. היא ירדה לארוחת הבוקר יחד עם נטליה, ואלבוס שהצטרף אליהם בחדר המועדון.
שלושתם התיישבו ליד שולחן גריפינדור והביעו מעט פחות פליאה מהתמלאות הצלחות מעצמן (מעט!).
ג'יימס פוטר התיישב לצידם כעבור כמה דקות (לדאבונו של אלבוס) ואיתו ילדה ג'ינג'ית נמוכה שאוזניה האדימו מעט לנוכחותם.
"היי רוזי!" קם אלבוס בחיוך לקראתה. "מה קרה לך?"
רוזי נראתה מובכת. "לא הספקנו…" היא חייכה חיוך קטן.
"איך את יודעת לאיזה בית את משתייכת?" שאל אלבוס.
"דיברתי עם פרופסור מקגונגל הבוקר מיד כשהגעתי. מדדתי במשרדה את מצנפת המיון. אני בגריפינדור!" היא חייכה ואז התיישבה לצד אלבוס.
"אלו נטליה ואדי," הציג אותן אל והפנה את אצבעו לעבר כל אחת מהן. "וזאת בת דודתי, רוז וויזלי." זה היה הרגע שג'יימס עזב את שולחנם והתיישב לצד חבריו.
"אז בגלל זה הייתה לנו מיטה נוספת בחדר!" אמרה נטליה בהתלהבות.
"איך הגעת לפה?" שאלה אדי בסקרנות.
"אמ, טוב. בהתחלה ממש בכיתי כשפיספנו את הרכבת, ואמא ממש כעסה. ואז אבא צחק ואמר שגם הוא פיספס את הרכבת בצעירותו וכדי להגיע הוא והארי," היא החוותה בראשה לעבר אלבוס, למקרה שאדי ונטליה לא הבינו לאיזה הארי היא מתכוונת "נסעו במכונית מעופפת של סבא ארתור! אבא אמר שזה היה ממש מגניב והוא והארי היו רק בני שתיים עשרה. ואז אמא ממש כעסה שהוא סיפר לי את הסיפור הזה. היא אמרה שהוא נותן לי רעיונות. אבל בסוף אמא בעצמה הסיעה אותנו במכונית מכושפת! זה היה פשוט משגע!" סיפרה רוז בהתלהבות.
"וואו!" פלטו נטליה ואדי בהתלהבות. מבט קצר בשעון זיכה את ארבעתם בהבנה שהם עומדים לאחר לשיעור הראשון שלהם, והם קפצו בבהלה ויצאו במהירות לעבר החממות שבחצר. כשעמדו בחוץ נרגעו למראה שאר התלמידים המחכים, מה שהורה להם כי לא איחרו. כעבור כמה שניות צץ אדם גבוה עם פנים עגלגלות וחיוך חם והוביל אותם פנימה.
"שלום לכם! אני הפרופסור לונגבוטום, וזהו שיעור תורת הצמחים!" פתח הפרופסור בהתלהבות. "כאן תלמדו על הצמחייה המרתקת של עולם הקוסמים. אז קדימה, להוציא שרביטים ולהכנס לחממה מספר 1!" אדי הוציאה את שרביטה בהתרגשות. היא באמת עומדת ללמוד איך לעשות את הקסם הראשון שלה!
אחרי שעתיים של תורת הצמחים (שעתיים נחמדות מאוד, דרך אגב) פנו התלמידים חזרה לכיוון הטירה להתכונן לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל. הם נכנסו לטירה והלכו לכיוון השיעור שלהם. אלבוס התרגש, הוא אמר שהתגוננות מכוחות האופל אלו השיעורים הכי מענינים. הם נכנסו לכיתה ואת פניהם קיבל פרופסור צעיר ונאה במיוחד, עם שיער שחור ארוך שהתפרש על גבו וכתפיו, ועיניים חומות בהירות. הוא לבש גלימה פשוטה ובידו החזיק את שרביטו, שאיכשהו היה נראה ארוך במיוחד ונאה.
"שלום לכולם!" דיבר הפרופסור אחרי שכולם התיישבו. הוא אפילו לא ניסה להרים את קולו, אך קולו היה חזק וצלול ודי מהפנט. "אני פרופסור לאונרד אוקטיביוס, ואני אלמד אתכם איך להתגונן מפני כוחות האופל. אני לוקח את השיעורים שלי ברצינות רבה, ואני מקווה שגם אתם תעשו כן. בנוסף, אני ראש בית גריפינדור. בשיעורים שלי תצטרכו שרביטים, והרבה כוח פנימי." קולו המהפנט הרעים בכיתה הקטנה, ואז הם החלו לעבוד.
אחרי השיעור הזה, ניגשו תלמידי גריפינדור למרתפים, איפה שהתקיים שיעור השיקויים.
פרופסור אליהסנה כבר חיכתה להם למטה יחד עם תלמידי סלית'רין. הם נכנסו למרתף ותפסו מקומות. אדי ונטליה ישבו בקדמת הכתה ולידם ישבו אלבוס ורוז.
"אותי אתם כבר מכירים, אך אציג את עצמי שוב; קוראים לי פרופסור ז'קלין אליהסנה, ואני אלמד אתכם שיקויים. אני גם ראש בית סלית'רין…" פרוספור אליהסנה המשיכה לדבר כאשר משהו צד את עיניה של אדי. היא הסתכלה בנער שישב שני שולחנות לידה, עם שיער בלונדיני בהיר ועיני פלטינה אפורות. הנער היה נאה מאוד, אך על פניו הייתה הבעה אדישה ומלגלגת מעט. לפתע הסב הנער את ראשו, ועיניהם נפגשו. אדי חייכה חיוך שובבי מעט, ואז הסבה את עיניה חזרה אל פרוספור אליהסנה.

עברו שבועיים מתחילת השנה. אלבוס גילה כישרון יוצא דופן בהתגוננות מפני כוחות האופל, אך חוץ מזה היה תלמיד ממוצע. רוז לעומת זאת, גילתה כישרון יוצא דופן בכל מקצוע בו עסקה, והביעה התענינות רבה בהכל. אדי התגלתה כתלמידה די שאננה. היא לא הייתה משקיעה כלל, ורוב הדברים באו לה בקלות, וכאשר לא באו, היא הייתה מתעצבנת. נטליה לעומת זאת, התגלתה כתלמידה גרועה. היא התקשתה לעמוד בקצב, והשיעורים נראו לה כמו הדבר הכי קשה בעולם. נטליה אמנם נראתה מושלמת בהתחלה, עם היופי הבלתי רגיל שלה והביטחון והכריזמה שזרמו ממנה בקלילות, אך אדי גילתה כי אפילו לה יש חסרונות.
כעבור שבועיים נתלה שלט על לוח המודעות ובו צוין כי תלמידי שנה א' עומדים להתחיל ללמוד לרכב על מטאטא בשבוע הבא. לידו נתלה פתק שהורה כי המבחנים לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור יחולו ביום שישי הקרוב.
"זה לא פייר שהמבחנים מתקיימים לפני שיעור התעופה שלנו!" זעפה נטליה. היא, אדי ואלבוס ישבו סביב אחד השולחנות והכינו שיעורים בתולדות הקסם, המקצוע הכי משעמם שנתקלו בו.
"הם במילא אף פעם לא מקבלים תלמידי שנה א'." ביטלה את דבריה אדי, והוסיפה עוד משפט לקלף שלה.
"ג'יימס רוצה להבחן. הוא חושב שהוא ירש את כישרון הקווידיץ' מאבא ומאמא. הוא רוצה להיות מחפש, כמו אבא." אמר אלבוס. הקלף של אדי היה ארוך פי שניים מהקלפים של נטליה ואלבוס, וזה לא הפריע להם בכלל.
נטליה התיישבה ביתר נוחות וסגרה את הספרים שלה, מודיעה שסיימה לעבוד.
"הם צריכים לפחות לתת לנו לנסות!" קראה נטליה בעצבנות ודפקה על השולחן בעזרת אגרופה לאות התמרמרותה.
"לדעתך ג'יימס יבחר?" שאלה אדי, קסת הדיו והקלף עדיין פרושים לפניה.
אל משך בכתפיו. "ראיתי אותו משחק רק פעם אחת עם אבא, והוא היה בסדר, אני מניח. אמא אומרת שהוא ממש מזכיר לה את אבא בצעירותו, כך שאולי זה אומר שהוא כן ייבחר. אני מקווה שלא, אם הוא ייבחר הוא לא יפסיק להשוויץ כל החיים בערך."
"אני הולכת לדבר עם פרופסור אוקטיביוס. זה לא הגיוני שלא מרשים לנו אפילו לנסות!" נטליה כעסה וקמה בהפגנתיות.
"זה לא יעזור, צריך לדבר עם הקפטן. קוראים לה ג'רלדין או משהו בסגנון." אמרה אדי, וסגרה גם היא את הספרים, וקמה בעקבות נטליה.
"אתה בא?" היא שאלה את אל.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב," היסס אל. "אנחנו תלמידי שנה ראשונה, היא תלמידת שישית…"
"אל תגיד לי שאתה מפחד.." אמרה אדי בעוקצנות. אל נראה עצבני מעט, אך גם הוא ארז את דבריו וקם בעקבותיהן, תוך כדי שהוא ממלמל, "רוז הייתה מתנגדת לזה…"
הם שאלו תלמידה בוגרת אחרת איפה הם יוכלו למצוא את ג'רלדין הזו, והיא אמרה להם לחפש במגרש. השלושה יצאו מחדר המועדון והתקדמו לעבר החצר. השעה הייתה שש בערב והחצר נראתה יפייפיה באור השמש השוקעת.
"אל! איזה כיף שאני רואה אותך!" ניגש אליהם תלמיד גבוה ורזה עם שיער סגול מבריק ועיניים חומות כהות מאוד.
"אני טדי, טדי לופין." הושיט את ידו ולחץ את ידיהן של הבנות בהתלהבות.
"עוד לא מצאתי את ההזדמנות לברך אותך על כניסתך לבית!!" קרא טדי בשמחה. "אתה מרוצה?" אל הנהן.
"שמעתי שהבחינות לקבוצת קווידיץ' של גריפינדור הן ביום שישי, תנסה להבחן?" שאל טדי.
"ג'יימס עומד לנסות, אבל אני לא יכול כי שיעורי התעופה הם רק בשבוע הבא." אמר אל באכזבה.
"וזה בדיוק מה שאנחנו בדרך לשנות," אמרה נטליה בעקשנות, רומזת לטדי שזה לא זמן טוב לשיחה ארוכה.
"אני לא אפריע לכם," חייך טדי, "תמסור לג'יימס בהצלחה!" אמר ואז התרחק בריצה.
השלושה התקרבו למגרש הקווידיץ', אך היו שם הרבה שחקנים שהתעופפו על המטאטא, והם לא ידעו מיהי ג'רלדין מבניהם. הם החליטו לשבת ולחכות עד שמישהו מהם ירד.
ואכן, כעבור כמה דקות מישהו הבחין בהם וירד לארץ. היה לו שיער בלונדיני שכיסה את רוב פניו (הזועפים), והוא לבש את המדים של גריפינדור.
"המבחנים הם רק ביום שישי, לא ראיתם את הפתק?" הוא שאל וירד מהמטאטא שלו.
"לא באנו בגלל המבחנים." קמה נטליה, "אנחנו תלמידי שנה ראשונה, ורצינו להגיד שזה לא הוגן שהמבחנים מתקיימים לפני השיעורי טיסה של תלמידי שנה א!" היא כעסה ושילבה את ידיה על חזה.
"אבל תלמידי שנה ראשונה במילא לא נבחרים אף פעם," גיחך התלמיד הבלונדיני, שהיה נראה בערך בשנתו השלישית.
עכשיו נטליה באמת כעסה, "אני נמצאת פה עם בנו של הארי פוטר, המחפש הכי טוב שנראה זה דורות, שנבחר להיות מחפש בשנתו הראשונה!" היא כעסה ואלבוס האדים והתקנס בתוך גלימתו.
"הארי פוטר זה הארי פוטר, אם לך יהיו כישורים כמו שלו אני מבטיח לך שיקבלו אותך." אמר הבחור בגיחוך.
"אבל איך תדעו את הכישורים שלי אם אני לא באה להבחן כי אני לא יודעת לעוף עדיין?!" עכשיו נטליה באמת כעסה. אדי הבחינה כי קווידיץ' הוא נושא מאוד רגיש אצל נטליה.
"מבטיח לך שגם אם היית יודעת לעוף זה לא משנה את העובדה שמאז הארי פוטר, לא קיבלו תלמיד שנה ראשונה לקבוצת קווידיץ'! אף פעם!" הבחור התעצבן.
"מה קורה פה? דיוויד אתה יכול לחזור למגרש בבקשה?!" בחורה גבוהה עם קוקו הדוק ועיניים ירוקות שכרגע נראו כאילו בכוונתן לירוק אש על דיוויד, התקרבה אליהם.
"הם מתלוננים שהמבחנים לקווידיץ' מתקיימים לפני שיעור התעופה של תלמידי שנה א, וזה לא הוגן בשבילם." אמר דיוויד והחווה בידו על שלושתם.
הבחורה, שהבינו כי היא ג'רלדין, קפטן קבוצת הקווידיץ', שקלה לרגע את מילותיה ואז אמרה, אז נעביר את המבחנים ליום שני. תודה שהסבתם את זה לתשומת ליבי." פיו של דיוויד נפער בתדהמה, ונטליה חייכה חיוך ניצחון.
"דיוויד! למגרש!" נבחה ג'רלדין וקפצה על המטאטא שלה במהירות. דיוויד נאנח, ועלה על המטאטא מיד מאחוריה.
"נתראה במבחנים!" קראה נטליה במתיקות מזויפת ונופפה לו לשלום.