מכשפה מפורסמת לומדת בהוגוורטס- פרק 2

״אתה הבן של הארי פוטר?!״ שאלה נטליה בהלם מעורב ברכישת כבוד. אלבוס הנהן בביישנות. אדי הביטה בו בתדהמה והנרי הביט על שניהם בבילבול. הוא התכוון לשאול מי זה הארי פוטר, אבל לא הספיק כי באותו הרגע נפתחה הדלת ובחור גבוה עם שיער שחור ומבולגן בדיוק כמו של אלבוס, אך במקום עיניו הירוקות הבורקות של אלבוס עיניו היו חומות בהירות ונאות. על פניו היה מרוח חיוך שובבי והוא התיישב ליד אלבוס בחוצפה. ״שלום, אל. מכיר חברים?״ שאל הבחור שהניחו כי הוא אחיו הגדול של אלבוס. אלבוס הזדעף, ״למה אתה לא עם חברים שלך?״
הבחור התעלם ממנו, חיוכו המטופש עדיין לא ירד מפניו. ״לא תכיר לי את החברים החדשים שלך?״ הבחור לא נראה גדול בהרבה מאלבוס, אולי שנה שנתיים מעליהם, אך ההתנהגות והבטחון שההשרה גרמו לו להראות גדול הרבה יותר.
״לי קוראים ג׳יימס, ג׳יימס פוטר.״ הוא אמר וחייך בצורה מקסימה אל עבר אדי ונטליה. אל התנשף בעצבנות. ״זה ג׳יימס. ג׳יימס, אלו הנרי אדי ונטליה.״ אמר אל בחוסר סבלנות, אך ג׳יימס לא הראה סימנים של רצון ללכת. הוא מתח את זרועותיו מאחורי עורפו. ״שנה ראשונה הא? לאיזה בית אתם רוצים להבחר?״ שאל ג׳יימס. הוא התנהג כאילו הוא נוסע להוגוורטס כבר שנים.
״זה בסך הכל השנה השנייה שלך.״ נשף אלבוס בזעף. ג׳יימס התעלם ממנו והמשיך להביט בשאלה בילדים שלפניו.
״גריפינדור. אבא שלי היה בגריפינדור ואמי ברייבנקלו, אז גם לא אכפת לי להיות ברייבנקלו. רק לא סלית׳רין.״ אמרה נטליה ואת המשפט האחרון הוסיפה בגועל קל. החיוך על פניו של ג׳יימס גדל, ״אני בגריפינדור. גם אל רוצה להבחר לשם, אבל אנחנו חושבים שהוא יבחר לסלית׳רין.״ אמר ג׳יימס בצחקוק וליכסן את מבטו אל עבר אל הרושף מכעס.
״אבא אומר שאני יכול לבקש ממנה לשים אותי בגריפינדור אם היא תרצה לשים אותי בסלית׳רין!״ התעצבן אלבוס ואוזניו האדימו.
״אתה לא יכול לבקש ממנה שום דבר.״ ביטל את דבריו ג׳יימס בפקפוק.
״כן אני כן! אבא אמר שככה הוא עשה!״ כעס אלבוס. ג׳יימס נראה מעורער לרגע. אלבוס ניצל את הרגע כדי להתפרץ עליו, ״זה רק אחד מכל הדברים שאתה לא יודע, עכשיו תפסיק לחשוב את עצמך כבר!״ ג׳יימס נעמד בעצבנות, וחצה את החדר בדרמטיות טורק אחריו את הדלת. אלבוס שתק ונראה עצבני מאוד כשנשען אחורנית על כסאו.
״זה מגניב לדעתי שאבא שלך ביקש ממנה באיזה בית להיות. לא ידעתי שאפשר לעשות את זה,״ אמרה נטליה בנסיון לעודד אותו. הוא נרגע קצת והנהן.
״הסיכויים שתהיה בגריפינדור ממש גבוהים, כי שני ההורים שלך היו שם.״ אמרה נטליה. היא ניחנה בביטחון כזה שאיפשר לה לדבר בכל מצב, ולדעת מה בדיוק להגיד. אדי והנרי עוד לא הוציאו מילה. אדי חשבה על הבתים אליהם חשבה שתשתייך. אחד מהם היה סלית׳רין. היא הבינה שנטליה והאחים לבית פוטר לא ממש חשים סימפטיה לבית הזה. הנרי עוד לא הצליח להוציא משפט שלם מאז נטליה נכנסה לתא שלהם.
הדלת נפתחה ומכשפה שמנמנה עם פנים נעימות עמדה כשלפניה הייתה עגלת ממתקים מפוצצת בממתקים קסומים כגון סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים, צפרדעי שוקולד, עוגיות קדרה, ועוד המוני ממתקים מדהימים.
״תרצו משהו, חמודים?״ היא שאלה ברוך. אדי קפצה ממושבה, ״שתי צפרדעי שוקולד, מיץ דלעת, עוגות קדרה וסוכריות ברטי בוטס בבקשה.״ היא הושיטה למכשפה הזקנה כמה גוזים והתיישבה חזרה, מושיטה להנרי צפרדע אחת. אלבוס קנה גם הוא צפרדע ועוד כמה סוכריות. היא קיבלה חזרה את הביטחון שלה ברגע שג׳יימס הלך וסיימה להרהר במה תהיה או לא תהיה בחירתה של המצנפת. הנרי פתח את הקופסא שלו, ולהפתעתו הצפרדע זינקה על פניו. הוא שלח את ידו במהירות ותפס אותה, מסובב אותה לכל הכיוונים ובוחן אותה בהתלהבות. אדי פתחה את הקופסא שלה והוציאה את הכרטיס שהיה בפנים.
״אלבוס דמבלדור. רבים החשיבו אותו לקוסם החשוב ביותר בתקופתו, ולמנהל המוצלח ביותר של הוגוורטס עד כה, שגם היה ליחיד שנקבר בבית הספר. דמבלדור מפורסם במיוחד בזכות הבסת הקוסם הרשע גרינדלוולד ב-1945, גילוי שנים-עשר השימושים לדם דרקון, עבודתו בתחום האלכימיה עם בן-זוגו לעבודה, ניקולס פלאמל והקמת והנהגת מסדר עוף החול.״ הקריאה את הכרטיס.
״אבא שלי היה בשנה השנייה כאשר דמבלדור נרצח.״ סיפרה נטליה, ״הוא מספר שהוא היה מנהל ממש מוצלח.״
אלבוס שתה את מיץ הדלעת שלו חרישית. ״ההורים שלי ממש העריכו אותו. אבא שלי אמר שהוא היה האדם הכי אמיץ שהכיר. בגלל זה הוא קרא לי על שמו.״
הנרי הוציא את הכרטיס שלו מן הקופסא של הצפרדע, "גם שאי דמבדור," הוא אמר בפה מלא, מתעקש לטעום מכל מה שאדי קנתה. אלבוס פתח את הקופסא שלו והוציא את הקלף, "הארי פוטר, כיום ראש ההילאים במשרד הקסמים. מפורסם במיוחד בזכות הבסתו של לורד וולדמורט, כשהיה בן שנה, ואז הבסתו הסופית בקרב על הוגוורטס. בנוסף, הארי פוטר היה המחפש הצעיר ביותר בהוגוורטס זה 100 שנה." אחרי שסיים לקרוא השתרר שקט מביך, ואז כעבור כמה שניות פרץ אלבוס בצחוק. אחריו נדבקו גם הנרי, נטליה ואדי וכעבור כמה רגעים כבר שכחו על מה הם צוחקים. את שאר הזמן העבירו הרביעיה בלא הפרעות מיותרות ובשלווה, והתלהבו כאחד מהמדריכים נכנס להודיע להם ללבוש את הגלימות שלהם מפני שהם עוד מעט מגיעים. כעבור כמה שעות, נעצרה סוף סוף הרכבת וכולם החלו לרדת לרציף של הוגסמיד.
"תלמידי שנה ראשונה כאן לפה," נשמע קול חזק ודמות ענקית עם זקן שחור וסבוך וממדים גדולים פי חמש לפחות מאדם רגיל עמדה ליד אגם שנראה שחור לאור הערב החשוך. ארבעתם הלכו לעברו. כאשר התקרבו אליו מספיק הענק פתאום חייך חיוך ענקי, "זה אתה נכון? אלבוס פוטר?" הוא שאל את אלבוס באושר. אלבוס הינהן במבוכה, אך הענק לא הובך כלל מכל הפרצופים הקטנים שהיו עדים למפגש הזה. "מרלין, כמה שאתה דומה להארי! אני האגריד." הענק אמר בהתלהבות והיה מחבק את אלבוס לולא המבטים של שר הילדים שציפו להגיע להוגוורטס כבר.

"אה כן, כן כמובן. אתם ילדים, לבוא לעלות על הסירות פה. אתם מגיעים בשייט, זה המסורת." הוא חייך, "עד ארבעה בסירה!" נטליה, אלבוס, הנרי ואדי נדחקו לסירה אחת, ואז אחרי שכל הילדים נכנסו לסירות הם החלו לשוט לכיוון בית הספר. הם הגיעו כעבור עשר דקות לערך, ואז האגריד עזר להם לרדת, והבטיח לאלבוס כי ידבר איתו אחר מכן. הילדים נכנסו לבית הספר. את פניהם קידם אולם רחב ידיים שבו חיכתה להם אישה גבוהה עם פנים מאורכות ורזות ועיניים שקועות בצבע כחול כל כך בהיר שנראה כמעט לבן. שיערה היה לבן לגמרי, אבל לא לבן של זקנה אלא לבן בוהק ומבריק, ואסוף בצמה הדוקה שנחה על גבה והגיעה כמעט עד לישבנה. על ראשה הייתה מגבעת גבוהה ונקייה בצבע שחור, והיא לבשה גלימה שחורה אף היא, משובצת בשני כפתורי כסף. היא חייכה בשלווה כשהגיעו הילדים, ואז החלה לדבר, "שלום לכולכם, מקווה שעברה עליכם נסיעה נעימה! אני הפרופסור ז'קלין אליהסנה, ואני אלמד אתכם שיקויים. בהוגוורטס ישנם ארבעה בתים, סלית'רין, שאני עומדת בראשו, גריפינדור, הפלפאף ורייבנקלו. אנו מיד נדע נכנס להיכל ונדע לאיזה בית משתייכים. מקווה שתהנו מהלמידה בהוגוורטס." קולה היה נעים, אך עם זאת נוקשה. "אני אכנס עכשיו ואקרא לכם כשנהיה מוכנים לקבל אתכם." היא אמרה, ואז הסתובבה ונכנסה דרך הדלת הענקית שעמדה מולם. התלמידים החלו להתלחש בהתרגשות. כעבור כמה דקות שנדמו כמו נצח, נפתחה הדלת ופרופסור אליהסנה עמדה בפתח, והזמינה אותם להכנס. כשנכנסה, ראתה אדי ארבעה שולחנות ענקיים שמסביבם יושבים המוני תלמידים, שולחן מאורך עם המון פרופסורים היושבים סביבו, ושרפרף קטן שעמד בקדמת החדר ועליו נחה מצנפת מרופטת ושחורה דהויה שנראה היה כי עברו עליה כמה מאות טובות.
"אני אקרא בשמותיכם, ואתם תבואו אחד אחד והמצנפת תמיין אתכם!" אמרה הפרופסור אליהסנה. "אבל קודם, המצנפת תשיר את שירה." (פה תדמיינו שיר על כמה הוגוורטס עברה, על המלחמה הקשה, ועל ההצלחה שהיא מאחלת לתלמידים החדשים.) התלמידים מחאו כפיים בהתלהבות.

"כעת, נעבור למיון." אמרה הפרופסור אליהסנה ונעמדה ליד המצנפת. "מיאנה הת'רס!" היא קראה, וילדה קטנטנה עם שיער כהה קלוע לשתי צמות עלתה לבמה הקטנה. היא התיישבה על השרפרף והמצנפת הונחה על ראשה. כעבור כמה שניות צעקה המצנפת, "הפלפאף!" והילדה קמה ורצה לעבר השולחן האמצעי מצד ימין שבו קמו כל תלמידי הפלפאף במחיאות כפיים סוערות.
"נטליה זוקיני!" נטליה נראתה כאילו הצבע אזל מפניה השזופים, ואדי חשבה שאלו היו הרגעים היחידים בערך בהם אפילו לנטליה לא היה מה להגיד.
"גריפינדור!" המצנפת צעקה, ונטליה נשמה לרווחה וקפצה מהשרפרף, מצטרפת לשולחן הכי שמאלי שבו כל תלמידי גריפינדור הריעו בהתלהבות. אדי ראתה אותה מתיישבת בסמוך לג'יימס פוטר.
כעבור כמה אנשים ("סיליה סילברמיסט, סלית'רין" ו- "רופוס פנארי, רייבנקלו") קראה פרופסור אליהסנה להנרי לבמה. הנרי רעד ואדי שלחה לו מבט מעודד. הוא התיישב על השרפרף והמצנפת בקושי נגעה בראשו כשצעקה "רייבנקלו!" והנרי קם במהירות והצטרף לרייבנקלוים בשולחן האמצעי מצד שמאל.
"אלבוס פוטר!" קראה פרופסור אליהסנה. והתלחשויות החלו למלא את האולם. אלבוס עלה לבמה בשקט, מנסה לא ליצור קשר עין עם אף אחד. כמו אצל הנרי, גם פה המצנפת חשבה בדיוק שנייה לפני שצעקה "גריפינדור!" אלבוס נשם לרווחה ורץ להתיישב בשולחן גריפינדור למול נטליה. עברו עוד שלושה ילדים, ואז "אדליין דיקסל!" גם לשמה של אדי החלו התלמידים להתלחש. אדי בלעה את רוקה ואז התקדמה והתיישבה על השרפרף, מניחה את המצנפת לראשה. ואז לפתע היא שמעה קול מדבר לתוך אוזנה, "המממ, אני זוכרת את אביך, גריפינדור. אך לאן אמיין אותך? אני רואה הרבה עורמה ורצון לכוח, בסלית'רין תצליחי. אך גם אומץ ותעוזה יש, כך שגם לגריפינדור תתאימי." לפתע עיניה של אדי התלכדו עם עיניה של נטליה והיא הינהנה לעברה בהתלהבות, כאילו מבקשת ממנה להצטרף לגריפינדור.
וכמו תגובה למבטה של נטליה, צעקה המצנפת "גריפינדור!" ובכך סיכמה את מחשבותיה של אדי. היא קפצה מהשרפרף והלכה להתיישב ליד שולחן גריפינדור שתלמידיו הריעו בהתלהבות. היא התיישבה מול נטליה וליד אלבוס ונשמה לרווחה.
"נראית ממש לחוצה שם," אמרה נטליה לאדי, כשאליהסנה קראה בשמות שני הילדים האחרונים.
אדי הינהנה. פתאום הבינה כמה היא רעבה. היא הביטה בצלחת הריקה שמולה ותהתה לפתע איך הנרי מסתדר בשולחן של רייבנקלו. הם הרי דיברו על זה שייבחר לרייבנקלו פעמים רבות, אך עדיין בסתר ליבה קיוותה אדי כי שניהם יהיו באותו הבית. להיות עם הנרי באותו המקום השרה עליה תחושה של משהו ביתי ומוכר, ועכשיו כשהיא שוב לבדה התחושה עזבה אותה.
קוסמת זקנה ותמירה שישבה זקופה ונוקשה עם פקעת הדוקה של שיער שחור על עורפה וסבר פנים חמור נעמדה. "שלום לכולם, תלמידים חדשים וישנים, וברוכים הבאים להוגוורטס! -מחיאות כפיים נלהבות נשמעו- אני הפרופסור מינרווה מקגונגל, מנהלת בית הספר והמורה לשינוי צורה. אני מקווה שהמקום יאיר לכם פנים. לפני שנאכל ברצוני להציג לכם כמה חוקים. היער האסור הוא כמובן מחוץ לתחום שלכם, תלמידים בוגרים וצעירים כאחד. אבקש מכם לא לגשת לחדר מספר שלוש במגדל המערבי, ולשמור על חוקי בית הספר, שבכדי לעיין ברשימתם המלאה אתם יכולים לגשת לארגוס פילץ', שרת בית הספר. עכשיו, בתיאבון!" אמרה הפרופסור והניפה את ידה. כשעשתה זאת התמלאו הקערות מיד באוכל והכוסות בשתייה ואדי, כמו עוד רבים כפי ששמעה, פלטה קריאת תדהמה.