מכשפה מפורסמת לומדת בהוגוורטס- פרק 1

האחד בספטמבר הגיע. אדליין, אליסה, מרגריט ומר דיקסל, שר הקסמים, אדולפוס, יצאו לכיוון תחנת קינגס קרוס. השעה הייתה תשע וחצי בבוקר. הם השתמשו במכונית שמשרד הקסמים הלווה להם, והגיעו לתחנה כעבור שעה. אדליין קיפצה מהמכונית, מוציאה את מזוודותיה ומעמיסה אותם על העגלה כשבראש הערימה ישן הינשוף האפור שהיא ואמה קנו שבוע קודם לכן, שמו היה פולינו, או בקיצור פולי.

התחנה הייתה מלאה במוגלגים שהסתובבו בעצבנות הלוך ושוב בבגדים המשעממים והרגילים שלהם, ומדי פעם הסתכלו במבט חצוף על המשפחה המוזרה שעמדה מולם.

״קדימה, אדי.״ אמרה מרגריט בחיוך. ״את יודעת מה לעשות,״
ואדי אכן ידעה. היא החלה לרוץ לתוך הקיר המחבר בין תחנה תשע לתחנה עשר. היא ניסתה לשכנע את עצמה שההתנגשות שנראתה קרבה ובאה לא עומדת לקרות, ולבסוף כשהגיעה ממש לסנטימטרים אחדים מהקיר היא עצמה את עיניה. כאשר פקחה אותן מצאה את עצמה עומדת בתחנה הומה אדם והמון אנשים הלבושים בבגדי מוגלגים מגוחכים ועומדים ליד הרי מזוודות ומנשקים את ילדיהם בעצבות קלה.
אליסה ומרגריט עברו מיד אחריה ושלושתן התקדמו לכיוון הרכבת האדומה שעמדה ברציף שמעליו היה שלט פלסטיק עם המספר תשע ושלושה רבעים.
״אבא היה חייב להגיע למשהו דחוף במשרד, הוא מוסר את התנצלותו והמון געגועים מותק.״ אמרה מרגריט והנהנה לעבר אדי, כאילו בבקשה שתבין. לבה של אדי נצבט, אך היא הבינה. לשר הקסמים לא היה זמן בשביל דברים פעוטים כמו ללוות את הילדה הבכורה שלו לתחנה של הוגוורטס כדי להפרד ממנה עד לחופש הבא.
״תכתבי לנו כל שבוע!״ אמרה מרגריט בחיוך חם וחיבקה את חיבוק אחרון.
״אדי אל תעזבי אותי,״ אמרה לפתע אליסה בת העשר ועל פניה הייתה הבעה עצובה. אדי חיבקה אותה ואז לחשה לה, ״זה רק לשנה אחת. אני בטוחה שאת ואמא תסתדרו.״ היא דיברה בביטחון כזה שאליסה נרגעה מעט.
״תהני, יקרה שלי. ואל תעשי שטויות, ותהיי תלמידה טובה!״ מרגריט כמעט בכתה עכשיו כשאדי התרחקה, והיא הסתובבה ונופפה להן פעם אחרונה. השעה הייתה עשר חמישים ושבע ושריקת משרוקית נשמעה. אדי נכנסה לרכבת האדומה ותוך כמה דקות מצאה תא ריק. היא נכנסה והניחה את מזוודותיה בצד התא ואז התיישבה.
״אדי! הנה את! חיפשתי אתכם ברציף אבל לא ראיתי אותך בשום מקום.״ נשמע קולו של הנרי, חבר הילדות שלה שגר בסמוך אליה. הנרי היה בן מוגלגים. בגלל שבתיהם היו צמודים אחד לשני, הייתה להם גדר משותפת ששמרה על גבול בין שתי החצרות שלהם. כשהיו קטנים, הייתה אדי מטפסת על הגדר ומגיעה לחצרו של הנרי. יום אחד, כשהיו בני שמונה בערך, קפצה אדי מעל הגדר לחצרו, והתכוננה לפגוש בו, ואז ראתה משהו מופלא. היא ראתה הנרי יושב באמצע הדשא הירוק ומחזיק בידו פרח. אך במקום שלא יזוז כמו שפרח אמור לעשות, הפרח נפתח ונסגר באיטיות. הנרי הביט מרותק בפרח ולא שם לב לאדי שהתקרבה אליו, כך שכאשר דרכה בטעות על ערימת עלים יבשים הקפיצה אותו בבהלה והוא שמט את הפרח במהירות ונראה כאילו נתפס במעשה אסור. עיניה של אדי ברקו, והיא הרימה את הפרח ולהפתעתו של הנרי גם בידה הפרח נפתח ונסגר. הוא הביט בה בבילבול מעורב בתדהמה.
״שנינו קוסמים, הנרי.״ הסבירה אדי הקטנה והתיישבה על הדשא כששיערה השחור העבה מבריש את הדשא בקצותיו. הוא התיישב מולה בבילבול מוחלט.
״זה לא מוזר?״ הוא שאל אותה בשקט. אדי ניענעה בראשה בחיוך, ״זה הדבר הכי טוב בעולם.״ להנרי היה שיער בצבע דבש שהיה חלק ומסודר ועיניו היו חומות בהירות, שונות לחלוטין מהעיינים האפורות והנוצצות של אדי. הוא היה רזה וקטן ותמיד מנומס ואדיב, למרות שלא היה בו בכלל יצר הרפתקנות, או רצון להסתבך, והיה קשוב ומעולם לא עובר על הכללים, הוא ואדי התחברו. בשביל אדי למצוא עוד מישהו שאיתו היא יכולה לחלוק את הסוד שלה והוא לא הוריה או אחותה הקטנה, היה מדהים. בשביל הנרי אדי הייתה האישור שלו לזה שהוא נורמלי. להנרי היה אח קטן ששמו וויליאם, שאחרי מעט זמן הסתבר לאדי ולהנרי כי גם הוא מכשף. אדי הסבירה להנרי הכל על הוגוורטס ועל ארבעת הבתים, ואת רוב הזמן הם העבירו בוויכוחים לאיזה בית ישתייכו. אדי הייתה משוכנעת שהנרי יישלח לרייבנקלו, אך אדי הייתה תעלומה מבחינתם. רייבנקלו והאפלפאף נמחקו מהרשימה כבר בהתחלה, אך לסלית׳רין היא יכלה להתאים ביותר, בגלל העורמה שהפגינה והיהירות הקלה שאפיינה אותה בתור בתו של שר הקסמים. והיה לה האומץ וההרפתקנות שמאפיינים את גריפינדור.
הוא התיישב לידה בתא לאחר שהניח את מזוודותיו בצד התא ליד מזוודותיה של אדי. חוץ מאדי ומשפחתה, הנרי מעולם לא פגש עוד קוסמים, ועוד כל כך הרבה בפעם אחת. הוא נדהם מכל דבר שקרה על הרציף.
״איך הבנת את הכניסה לרציף תשע ושלושה רבעים?״ שאלה אדי וקימטה את מצחה. הרכבת החלה לנסוע.
״טוב זה היה מתאגר. לא אני ולא ההורים שלי ידעו מה לעשות. ואז הגיעה משפחה אחת שנראתה ממש מוזר, והם כנראה הבינו את הבעיה כשראו אותנו עומדים בהשתאות ליד רציף תשע ורציף עשר. האב הסביר שגם לילדו זה השנה הראשונה, ואז האח הבוגר יותר פשוט רץ לתוך הקיר ונעלם! זה היה כל כך מדהים! אחריו נכנסו שאר בני המשפחה הזו, ואחריהם אנחנו.״ הסביר הנרי, ואז כנראה שראה משהו מחוץ לתא, וקם וניגש לכניסה לתא שלהם קורא, ״אלבוס, בוא שב איתנו יש מקום!״ ואז הוא נכנס בחזרה לתא עם עוד קוסם צעיר, לבוש מצחיק, עם שיער שחור שמזדקר לכל הכיוונים ועיניים ירוקות כאיזמרגד. הוא הביט באדי בביישנות ואז התיישב על הספסל מולם, לאחר ששם את מזוודותיו בצד התא.
״אני אדליין דיקסל,״ הציגה את עצמה אדליין, מוכנה לשאלות שיבואו בעקבות שם משפחתה השייך גם לשר הקוסמים. הן לא באו. ״אבל אתה יכול לקרוא לי אדי.״
״אני אלבוס פוטר.״ אמר הילד ולחייו האדימו מעט. גם הוא התכונן למטר שאלות בעקבות שמו שלא הגיעו. ״ואתם יכולים לקרוא לי אל.״

הנרי הנרגש החל לדבר אל אלבוס, משתוקק לדעת הכל על הקוסם הצעיר. ״לאיזה בית אתה חושב שישיכו אותך?״
״גריפינדור. כמו ההורים שלי ואחי הגדול,״ אמר אל, מישיר אליהם מבט סקרן. רוב הקוסמים שבהם נתקל מיד החלו לשאול אותו שאלות, לנסות לדלות כל מידע על אביו המפורסם. אדליין הרגישה בדיוק אותו הדבר.

״אני לרייבנקלו, ואדי חושבת גם שזה מה שיקרה. אתה בא ממשפחה של קוסמים נכון? אה בעצם ראיתי שכן. אני לא, שני ההורים שלי מוגלים, אבל גם אחי קוסם. מה הסיכויים שזה יקרה? בטח ממש נמוכים.״ הנרי השתתק כשהבין ששניהם בוהים אחד בשני בסקרנות. אף אחד מהם לא נתקל עדיין בקוסם שלא זיהה אותם, ואם לא אותם אז את שם משפחתם. ברור שאדי ידעה מיהו הארי פוטר, ואלבוס מיהו שר הקסמים, אבל ברגע זה שניהם היו מרוכזים כל כך בלמה הצד השני לא מזהה אותו, ולא מיהו הצד השני. הנרי, שגדל כל חייו עם הורים מוגלגים, לא הכיר במפורסמתו של פוטר כמובן, ואת אביה של אדי הכיר יותר בתור אביה של חברתו מאשר בתור שר הקסמים.
״בסדר, בסדר אני הולכת!״ נשמע לפתע קריאה כעוסה מחוץ לתא שלהם, ורגע אחר כך הוא נפתח ומכשפה צעירה ויפהפיה עמדה בפתח. היה לה שיער גלי בצבע שטני בהיר שגלש על כתפיה בגלים מדהימים, עיניים כחולות בהירות ותווי פנים מושלמים. היא הייתה ארוכה ודקה ולבשה בגדי מוגלגים מטופשים, שאם זאת עליה נראו נפלא. היא סקרה את שלושתם במבטה ואז העיפה את שיערה הארוך לאחור בטבעיות ואמרה, ״אני יכולה לשבת איתכם? אחותי העיפה אותי מהתא שבו ישבתי קודם. קוראים לי נטליה.״ היא חייכה חיוך קורן ואפילו לא חיכתה להזמנה והתיישבה ליד אלבוס.
״שנה ראשונה נכון?״ היא שאלה אותם. שלושתם הנהנו.

״גם אני. לאחותי זו כבר שנה שלישית. וואי אני ממש גוועת ברעב. רגע, מה השמות שלכם?״ נטליה דיברה ברצף ואז לבסוף נזכרה שאינה יודעת מי הם.
״אדליין דיקסל, אבל תקראי לי אדי.״ אמרה אדי. נטליה הסתובבה אליה ובהתה בה בעיניה המיוחדות, ״וואו! את הבת של שר הקסמים נכון? איזה כבוד! כל המשפחה שלי הייתה בעדו את יודעת. הם ממש מרוצים מאיך שהוא פועל, בעיקר לאור שרי הקוסמים האחרונים שהיו. ומי אתה?״ שאלה נטליה ועכשיו עיניה נתקעו על הנרי.
״הנרי קלרנס.״ הוא אמר בקול קטן.
״במה ההורים שלך עובדים? לא שמעתי על קלרנס בחיים.״ התעניינה נטליה.
״הם מוגלים.״ אמר הנרי והסמיק.
״אומרים מוגלגים.״ היא תיקנה אותו בחיוך, ״גם אני בת למוגלגים. בעצם רק חצי, אמא שלי היא מוגלגית, אתם מבינים? היא הייתה ממש בשוק כשאבא שלי גילה לה שהוא קוסם, אבל עכשיו היא מקבלת את זה די טוב. ומי אתה?״ היא הסתובבה לעבר אלבוס.
״אלבוס פוטר.״ אמר אלבוס. עיניה של נטליה נפקחו לרווחה, ״אלבוס פוטר, הבן של הארי פוטר?!״ היא שאלה בהתלהבות.