מכשפה מפוורסמת לומדת בהוגוורטס- פרק 9

אחרי המשחק הלכו הגריפינדורים לחגוג בחדר המועדון. כולם צעקו ורקדו ושרו והרימו את ג'יימס על הכתפיים והריעו לו.
"בדיוק כמו ההורים שלו!!" צעק תלמיד שנה שישית בשם מת'יוס סאבן בחיבה וכולם הריעו והרימו אותו על כתפיהם.
היום למחרת היה יום לפני חג המולד, מה שאומר שחלק מהילדים יעזבו את הוגוורטס לחופשת חג המולד. למרות שלאור האירועים האחרונים היה נראה שרוב התלמידים עומדים להשאר בהוגוורטס. החגיגה נגמרה כשאוקטיביוס נכנס לחדר המועדון וצעק עליהם שילכו לישון כבר.
בבוקר שלפני חג המולד התעוררה אדי לחדר מעט ריק יותר, היות שמזוודותיהן של רוז, פייזל והיטומי כבר היו על הוגוורטס אקספרס מאתמול בלילה. היטומי חצוית הדם התארחה אצל בית משפחת לוהאן הטהורים, ורוז חזרה אל משפחת וויזלי. אדי ונטליה נפרדו גם מאל ומג'יימס, וירדו לארוחת הבוקר שהייתה שקטה אמנם יותר מהרגיל, אך עדיין כמות די גדולה של תלמידים היו סביב השולחנות.
הדואר בדיוק הגיע כשאדי ראתה בחור קטן וצנום עם שיער מסודר מתקרב אליהן.
"היי הנרי," היא חייכה וסימנה לו להתיישב לידה.
הוא הצביע לעבר שולחן רייבנקלו שהיה מעט ריק יותר משאר השולחנות, "חוץ ממנה-" הוא הצביע על נערה גבוהה וחסונה עם שיער שחור מקורזל שקראה ספר בלי להתייחס לארוחת הבוקר במיוחד, "אף אחד מהשכבה שלי לא נשאר."
"אתה יכול להסתובב איתנו," חייכה נטליה והנרי הסמיק. הוא עוד לא התרגל לחיוכים המהפנטים של נטליה ובמיוחד כשהם משוגרים אליו.
חוץ מנטליה ואדי נשארו מהשכבה שלהם לויר גלובוס ומורטימר גאל, בן מוגלגים וחצוי דם, ושניהם ישבו ליד זוג תאומות מהשנה השנייה בשם לואיס ומרנג קלבר.
"אני מקווה שהמצב בבית שלי בסדר." אמר הנרי בחשש. היום היה היום הראשון של חופש חג המולד ולכן מיד אחרי ארוחת הבוקר יצאו שלושתם לאוויר החורף הקריר והמושלג והתיישבו לצד האגם הקפוא. כמה ילדים משנה שישית החליקו על הקרח שנצץ על האגם העצום.
הימים הראשונים של חופשת חג המולד עברו בנעימים. מזג האוויר בחוץ אמנם נהיה בלתי סביל בכלל, אך בפנים שררה חמימות. את ערב חג המולד העבירו התלמידים שנשארו בהוגוורטס בשולחן אחד ארוך כשמעליהם התקרה המכושפת לבנה כמעט לחלוטין אך עדיין שורר בפנים חום מרגיע ונעים. הארוחה הייתה טעימה במיוחד ואחריה הלכו הילדים מיד לישון. בימים הבאים הם כמעט ולא יצאו החוצה, ונטליה, אדי והנרי בילו בנעימים יחדיו בטירה עצמה. עד ליום שישי בשבוע הראשון של חופשת חג המולד. ביום שישי קמה אדי לבוקר חורפי כרגיל והיא ונטליה לבשו גלימות חמות ועבות וירדו לארוחת הבוקר. למטה השתרר שקט נעים של שעת בוקר בסוף השבוע ושתיהן ישבו בשולחן גריפינדור הריק למחצה והתווכחו ביניהן על צבע הגלימות של קבוצת הקווידיץ' 'החצים מאפלבי', שהייתה הקבוצה האהובה על נטליה.
אחרי מעט זמן כשעברו לשתות משקה חם בבוקר הקריר ההוא והתחילו וויכוח חדש על האם קיים בסוכריות 'ברטי בוטס בכל הטעמים' טעם בירצפת, הגיחו מחלונות התקרה עשרות ינשופים שטסו בבלגן מסחרר והפילו סביבם מכתבים, אך בעיקר המון עותקים של 'הנביא היומי'. הבלגן של הינשופים עורר בהלה בתלמידים והם אספו מיד את המכתבים השייכים להם וגירשו את הינשופים לינשופייה. על שולחנה של אדי נחתו שלושה מכתבים עם חתימתה של אמה עליהם. אדי הביטה בבהם בהפתעה. מאז המכתב ההוא על זה שהם אוסרים עליה לחזור בחג הביתה, אמה אמנם כתבה לה בקביעות, אך מעולם לא הגיעו ממנה שלושה מכתבים ברצף. זמן שאדי תהתה מה פשר הדבר, פתחה נטליה את אחד העותקים מני הרבים שנפלו על השולחן, והחלה לקרוא את הכותרת הראשית.
אדי הרימה את שלושת המכתבים לעבר נטליה, "מה את חושבת שזה אומר?" שאלה אדי, והביטה בשלושתם בהתעניינות.
"משהו רע מאוד." אמרה נטליה בפחד ואדי הרימה אליה את ראשה בהפתעה. נטליה סובבה את 'הנביא' כך שאדי תוכל לקרוא את הכותרת שאמרה 'שר הקוסמים נעדר מאתמול בלילה.' ומתחתיה תמונה של נציג ממשרד הקוסמים שנע בעצבנות במקומו כשעשרות כתבים מפציצים אותו בשאלות.
אדי פקחה את עיניה בבהלה ומיד קרעה את שלושת המעטפות והוציאה את המכתבים מהם בפראות. היא פתחה את הראשון:
"אדי היקרה,
אנחנו חוששים שמשהו מאוד רע עומד לקרות, היה נסיון לפשיטה על המשרד של אביך, אך כרגע עוד כלום לא קרה והכל בסדר. המתנגדים מאוד פראיים ואנחנו מאוד דואגים וקשה לנו עם הריחוק הזה. אליסה בסדר, רק קצת מפחדת. מקווים שאת בטוחה ומוגנת ואוהבים עד אינסוף, אבא ואמא."
על המכתב התנוסס התאריך של לפני חמישה ימים.
על המכתב השני התנוסס התאריך של לפני שלושה ימים:
"אדי היקרה, היה נסיון פשיטה נוסף, שניים מהשומרים של אביך נחטפו וכנראה הומתו. אני יודעת שבטח קשה לשמוע את זה כשאת כלכך רחוקה ולא יכולה לעשות כלום עם זה, אני רק מבקשת ממך, תשארי בהוגוורטס, תשארי בטוחה. אוהבת גם מרחוק, אמא."
נשימתה של אדי הואצה וליבה החל לדפוק במהירות כפולה כשהיא פתחה את המכתב השלישי שעליו התנוסס התאריך של אתמול:
"הפשיטה צלחה. אביך נחטף וכרגע הוא בגדר נעדר. הם ממנים את סגן שר הקסמים לשר עצמו. אני ואליסה בורחות. לא אוכל להגיד לך את המיקום, מחשש שמכתב זה ייפול לידיהם של אנשים לא רצויים. תשארי בטוחה ואל תזוזי מהוגוורטס. אני יודעת שזה קשה, אבל בבקשה תאמיני לי כשאני אומרת שאנחנו בטוחות." במכתב האחרון כתב ידה של מרגריט דיקסל היה מרוח ולא מדויק, כאילו כתבה את זה במהירות ובחיפזון בלי להתייחס מדי לפרטים, בשונה ממכתביה הקודמים ששם הופיע כתב ידה המחובר כקטן ומוקפד ומאוד מדויק. אדי שמטה את המכתב השלישי על השולחן והביטה בו בחוסר אונים. אבא שלה נחטף, אמא שלה ואליסה בורחות מביתן, ושני הדברים היחידים (!) שאמה דורשת ממנה הוא שלא תזוז מהוגוורטס, ושתאמין לה. איך היא יכולה לא לעזוב את הוגוורטס במצב כזה? היא חייבת לעזוב! היא צריכה לדעת מה קורה! היא צריכה לעזור! ואיך היא יכולה להאמין לה? איך היא יכולה להיות בטוחה ששתיהן בטוחות ושלמות ו-חיות…?
היא המשיכה להביט במכתב בחוסר אונים בעוד עוד ועוד תלמידים הפנו את מבטם מהעותק של 'הנביא היומי' שהחזיקו בידיהם, אל עבר אדי.
נטליה לא ידעה מה להגיד. היא לקחה את המכתבים מידיה של אדי וקראה אותם בזה אחר זה. אחרי שסיימה לקרואם, התבוננה באדי ברחמים מהולים בעצב.
"אני חוזרת הביתה." אמרה אדי ונעמדה אחרי שתיקה ארוכה ששררה בין שתיהן ובדרך פלא גם באולם הגדול.
"לא! את לא יכולה לחזור במצב כזה. אמא שלך ביקשה ממך שלא תחזרי." אמרה נטליה במעט ייאוש. היא ידעה שזה מה שאדי תרצה לעשות, וכנראה גם אמה ידעה.
"אני חייבת, לא אכפת לי מה היא ביקשה. אני חייבת לפחות לצאת מפה." אמרה אדי ואספה את המכתבים שלה חזרה לתוך המעטפות, ואז התקדמה במהירות ליציאה מהאולם הגדול כשעשרות זוגות עיניים מלוות אותה בכל צעד.
נטליה חטפה את עותק 'הנביא היומי' שעוד לא סיימה לקרוא ורצה בכדי להדביק את צעדיה המהירים וההחלטיים של אדי.
"אבל פה הכי בטוח. שם בחוץ מסוכן, הדבר האחרון שאמא שלך תרצה הוא שגם את תהיי בסכנה. לפחות היא יודעת שאת פה אז לא יכול לקרות לך משהו." אמרה נטליה, ואיכשהו היה לה הכישרון להגיד דברים הגיוניים ומעצבנים בזמנים שאף אחד לא רצה לשמוע.
"אני לא יכולה פשוט לא לעשות כלום." היא נעצרה בחדות ונטליה התנגשה בה.
"מסדר עוף החול! אני חייבת ללכת למסדר עוף החול! הם בטוח יסכימו לעזור לי." היא אמרה כאילו זה היה הרעיון הגאוני ביותר שיכלה לחשוב עליו, ואז המשיכה לצעוד אפילו מהר יותר מקודם.
"זה רעיון מטורף, אדי." אמרה נטליה בהיסוס כשהגיעו שתיהן למדרגות ואדי התחילה לעלות במרץ.
"זה לא כזה מטורף. מסדר עוף החול עובדים כנגד המורדים נכון? אני רוצה לעבוד נגד המורדים. אני מצטרפת למסדר." היא אמרה כאילו היה זה הדבר הכי הגיוני בעולם. הן כבר הגיעו לקומה הרביעית וקצב ההליכה של אדי גרם לנטליה להתנשף.
"אבל אמא שלך! היא ביקשה שלא תעזבי את הוגוורטס. היא ממש התחננה שתשארי!" אמרה נטליה, עוקפת סוף סוף את אדי ועוצרת אותה בעזרת שתי ידיה.
"את חשבת בכלל עד כמה הרעיון הזה לא ישים?" שאלה נטליה, עדיין מתנשפת קלות.
"עזבי אותי-" היא התנערה ממנה והמשיכה קדימה עד לתמונת האישה השמנה. "את תראי. זה יעבוד. אני אכתוב לאלבוס ואבקש ממנו שאני ואת נתארח אצלו. אלא אם כן את לא רוצה." היא הסתובבה אליה בחדות.
"ברור שאני רוצה לעזור רק ש-"
"נשל נחש." תמונת האישה השמנה נפתחה וחשפה את המעבר לחדר המועדון. "אז זה הוחלט. אני ואת מצטרפות למסדר עוף החול."