מכשפה מפוורסמת לומדת בהוגוורטס- פרק 8

בערב, כשהחושך שרר מחוץ להוגוורטס והרוח הכתה בחלונות בחוזקה, ירדו לארוחת הערב כל התלמידים, מתלחששים ומעבירים שמועות וקטעי מידע על מה הולך להמסר להם בארוחת הערב.
אל, נטליה ואדי ירדו יחד במדרגות המתפתלות והתיישבו בשולחן גריפינדור שכבר היה מלא למחצה. לידם התיישבו ג'יימס וטרנר אוורסט, ואז הצטרפו גם פייזל לוהאן, היטומי דאנו ורוז.
"אתם חושבים שבאמת יש מנהל חדש?" שאל טרנר בלחש, ונשף על השיער האדום שלו בכדי שיצא מעיניו.
אדי הנהנה, "פרופסור דו אמרה לנו. מעניין מה קרה למקגונגל."
"כבר אמרתי לך, פייסי אמרה לליאן שהיא הייתה חולה ועכשיו המצב שלה התדרדר." רטנה נטליה בתשובה.
"אני לא יכולה לסמוך על הדברים שפייסי הופנ'אקר אומרת, אני רוצה לשמוע מישהו סמכותי אומר לנו מה מצבה." כעסה גם אדי. היא שלחה מבט לעבר שולחן המורים, שבו המקום של פרופסור מקגונגל היה ריק, ובכיסא לידה ישבה פרופסור דו.
"אני עוד לא מכירה את המנהל הזה ואני כבר שונאת אותו." יללה נטליה. השיעורים גם ככה היו קשים עבורה, ועכשיו עם כל השינויים, היא ידעה שהיא פשוט לא תעמוד בקצב.
"בשביל מה להעלות את הרמה כל כך הרבה? אנחנו לא צריכים לסיים בית ספר בגיל 15 !!" כעס גם ג'יימס.
אל פתח את פיו להגיד גם הוא משהו, אך הדלת הגדולה נפתחה ולחדר נכנס אדם זקן וגבוה, וכולם הפנו אליו את מבטיהם. הוא הלך במהירות, אך באדישות, שיערו הכסוף גולש מעט מחוץ למגבעת הקוסמים הסגולה שחבש לראשו. הוא לבש גלימה סגולה תואמת עם שרוולים שהתנפנפו אחריו, ופניו היו רציניים וממוקדים. האולם היה כולו בדממה מוחלטת, ועשרות זוגות עיניים עקבו אחרי המנהל החדש כשחצה את האולם הגדול בדרכו לשולחן המורים. הוא הגיע לשולחן ונעמד במקום של פרופסור מקגונגל, ואז העביר את מבטו על האולם בדממה.
"תלמידים." קולו היה חזק וסמכותי והוא המשיך להתבונן בתלמידים בעיינים חומות כהות כל כך עד שנדמו שחורות.
"אני הפרופסור אולאס דיניטאם, ואני המנהל החדש של הוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות." אמר הפרופסור במבטא זר.
"אני מגיע מבית ספר אחר, בית הספר הנמצא מחוץ לאנגליה. בבית הספר הקודם אותו ניהלתי, עבדתי לפי שיטות השונות מהשיטות אליהם אתם רגילים. בבית הספר שלי התלמידים עובדים לפי שיטה הרבה יותר מתקדמת. אם הם מראים הצלחה, נגמול אותם בהעלאת שכבה. אם יראו כישלון, ירדו שכבה. בבית הספר שלי לא היו בתים, אך לפי מה שאני מבין מהמורים את זה לא אוכל לשנות, כי בכך אגרום לעוגמת נפש מצד התלמידים, ואת זה לא ארצה לעשות." הוא שוב השתתק, לראות איך התלמידים מגיבים. כולם הסתכלו עליו בתדהמה ובשקט מוחלט.
"בשיעורים תלמדו לפי המערכת שלכם ולפי הבתים שאיתם למדתם את השיעורים לפני שהגעתי, אך הרמה תהיה הרבה יותר גבוהה. פרופסור דו," הוא אמר והחווה בידו לעבר פרופסור דו שנעמדה מיד.
"הגיעה יחד איתי מבית הספר האחר. היא תלמד את מקצוע שינוי הצורה, ותחליף את המורה הקודמת, פרופסור מקגונגל." עכשיו הדממה הייתה מתוחה וכעת כל התלמידים הסבו את תשומת לבם כולה לפרופסור דיניטאם.
הוא נאנח בשקט ואז אמר, "פרופסור מקגונגל נפטרה בשיבה טובה אתמול בערב. היא הייתה חולה זמן ממושך, וכעת הגיע זמנה לעבור הלאה. אנו מצטערים וכאובים לשמוע על אובדן מסוג זה, אך רק זאת אגיד, כי הפרופסור מתה בשיבה טובה, בלי שום קשר לקסמים אפלים מסוגם, בעודה מכהנת כמורה מצוינת לשינוי צורה, מנהלת דגולה, ובין המורים היחידים שנשארו מתקופת מלחמת הקוסמים השנייה." הפרופסור נשם עמוק והרכין ראשו. אדי ראתה כמות די גדולה של תלמידים מבוגרים בעיקר, המנגבים דמעה מעיניהם. היא ידעה כי פרופסור מקגונגל ליוותה את בית הספר לזמן ממושך, ולאנשים מסוימים בטח יהיה קשה לשאת את האובדן שלה.
"כעת, לאחר מילים עצובות אלו, אנו מתפנים לארוחה. בתאבון." הוא אמר ואז התיישב בכסאו.
המנות הופיעו על השולחן, אך הארוחה שבדרך כלל הייתה מלאת חיים ודיבורים ללא הפסקה, הייתה עצובה ושקטה מבדרך כלל.
ביום למחרת קמה אדי למזג אוויר מושלג וקודר, שדמה מאוד למצב הרוח בהוגוורטס.
אדי נטליה ואל ירדו למרתפים לשיעור שיקויים עם פרופסור אליהסנה. שלושתם שתקו וניסו להתחמם בעזרת תוספת הבגדים שלבשו מתחת לגלימות. במרתף היה קפוא. פרופסור אליהסנה נכנסה לכיתה, שיערה הלבן תאם לשלג שנערם בחוץ וגלימותיה היו שחורות ונגדו את שיערה הארוך שנאסף בצמה שקצוותיה הברישו מעט את הרצפה.
"היום נרקח שיקוי מגדל שיער. פתחו את הספרים בעמוד 251, והתחילו לעבוד." היא אמרה וההוראות נכתבו על הלוח.
השיקוי היה קשה ביותר, ובסוף השיעור עברה אליהסנה בין השולחנות וציקצקה בלשונה למראות השיקויים שנחו בקדרות התלמידים. אצל אדי השיקוי היה סגול כהה וגושי, אצל אל הוא היה אמנם סגול בהיר ביותר, אך מוצק לחלוטין. הקדרה של נטליה התפוצצה ורוז הגיעה לגוון סגלגל מספק ולדלילות מספקת.
"רוז וויזלי, לויר גלובוס וסיליה סילברמיסט, להשאר. כל השאר משוחררים." אמרה פרופסור אליהסנה בסוף השיעור. האווירה המעיקה התמשכה לאורך כל היום, וגם בימים שאחריו. ביום שישי, מזג האוויר היה מושלג ביותר, אך הרוח מעט שכחה ומשחק הקווידיץ' שעמד להתקיים בצהריים עורר מעט את מצב הרוח הירוד בהוגוורטס. התלמידים היו נלהבים, אך מאופקים לאור האבל ששרר בבית הספר. אחרי שסיימו את השיעורים שלהם להיום, יצאו למדשאות אל, אדי ונטליה, לבושים בגלימות מחממות וצעיפים של גריפינדור. הם התיישבו ביציע וראו איך תלמידי רייבנקלו, מולם שיחקו קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור, תופסים לעצמם מקום ביציעים וצובעים חצי יציע בצבעי כחול וברונזה המסורתיים שלהם. אדי נופפה להנרי שעמד בתחתית היציע והוא נופף חזרה בשמחה והתקדם לעברם, פניו סמוקים מהקור העז ושיערו המסודר בדרך כלל היה פרוע בגלל הרוח הקלה שנשבה.
"יש לנו קבוצה מעולה. צפיתי בהמון מהאימונים שלהם והם באמת טובים." אמר הנרי בהתלהבות כשהגיע אליהם והתיישב ליד אדי, צבעי הכחול והברונזה שלבש על גלימתו וצעיפו נבלעים בתוך ההמון האדום זהוב של הגריפינדורים.
"אני מקווה שגם שלנו טובה. ג'יימס אומר שהם די בסדר." אמרה אדי בספקנות. היא לא צפתה מעולם באימונים של הקבוצת שלהם, ורק שמעה את ג'יימס מתרברב באוזניי חבריו על העובדה שהוא זה שמחזיק את הקבוצה באמת, ושבלעדיו הם לא היו מוצלחים כלל. אל הזעיף את פניו לאור דבריה. הוא סבל מג'יימס הרבה יותר משאר הילדים, וידע כי אם ינצחו במשחק הזה ג'יימס לא עומד לשתוק לחודשיים הקרובים לפחות.
"אני רק שמחה שדיוויד גראנט לא משחק איתם." אמרה נטליה בחיוך קליל. היא פתחה שנאה לדיוויד גראנט מאז היום ההוא בו הודיעו על הקבוצה החדשה, וכל פעם שראתה אותו בחדר המועדון, או בחדר האוכל, או בכל מקום אחר, הייתה מזעיפה פנים ומתעלמת מקיומו לחלוטין.
מדאם ראפט שרקה במשרוקית והמשחק החל. אדי לא הבינה במיוחד מה קורה במשחק, וניסתה להתרכז יותר בדיבורים של הכרוז, בחור עם ראסטות ועיניים חומות ששמו היה מאקס ג'ורדן שלבש צעיף וכובע בצבע אדום זהב.
"והכדור אצל צ'יף דאוס-רופר, והוא מעביר אותו לג'סמין טומס, אוי לא! איזה חטיפה מעולה מצד האריס דראפט! והוא מוסר את הכדור לאמיליה קורטז, והיא קולעת!!! עשרים נקודות לרייבנקלו!!!" צעק הילד למיקרופון בקול והיציע הכחול ברונזה (כולל הנרי) נעמד בתשואות.
"הכדור שוב אצל דראפט, והנה ג'רלדין גאיוס עם חבטה מעולה לעברו. הכדור אצל דאוס-רופר, ועכשיו אצל אנג'לינה קורט, ושוב דאוס-רופר, והאם תהיה קליעה? כן!!! הכדור חומק מידיה של השומרת המצוינת בת'אני מרידור, ועכשיו זה עשרים עשרים!!" קרא מאקס ג'ורדן למיקרופון בעוצמה. הפעם כל היציע האדום זהב קם בתשואות.
"ליליאן שנפליד חובטת בקואפל בעוצמה, ועכשיו הוא אצל קייטלין מוס שמעבירה אותו לדראפט. דראפט זורק-" מאקס הסתכל במתיחות לעבר הקופאל ששוגר בחוזקה לעבר השער של גריפינדור. "ולא!!!! אומ'אלי חוסם אותו! זה חתיכת שומר מצוין!" מעיר מאקס בשמחה.
"המשחק ממשיך, מותח מתמיד, ועכשיו הכדור אצל קורט, והיא מוסרת מסירה מדהימה לטומס- שמקבלת חבטה מצד קרלה ריילי!! לא נעים!" קורא מאקס ובתגובה גריפינדור משמיעים קולות בוז. "רגע- האם זה- ג'יימס פוטר ראה משהו? הוא צולל במהירות למטה, עכשיו גם קת'רין לנסריו אחריו! כן! הם בהחלט ראו משהו! פוטר מראה כישורים יוצאי דופן שכנראה ובהחלט ירש מאביו, הארי פוטר, המחפש הצעיר ביותר במאה השנים האחרונות ובין המחפשים הטובים ביותר שנראו בהוגוורטס, או לחילופין מאימו, ג'יני וויזלי, שחקנית קווידיץ' לשעבר-"
"ג'ורדן!! תתרכז במשחק!!" קראה מדאם ראפט בכעס ומאקס הפסיק את דיבורו השוטף על משפחת פוטר. ואז מאקס בוהה בתדהמה במגרש, ומתחיל את מה שקורה שם בהתרגשות; "פוטר עוצר, האם זה- כן!!!! הסניץ'!!! גריפינדור מנצחים!!!!"