מחסום בכתיבה!

הקוראות הקבועות שלי בטח שמו לב שאני מעלה פרק רק פעם במיליון שנה.
וזה יכול להיות ממש מעצבן, אני רק רוצה להסביר משהו.
הסיפורים שאני כותבת הם דיי מקום פריקה, החיים שלי לא ממש קלים (אני אולי אספר פה יום אחד).
לכן כל פעם שמצטבר אצלי רגש, עוברת בי השראה לסיפור, ומשם באים הרעיונות.
לא תמיד יש לי השראה או מצב רוח לכתוב, אני קוראת לזה מחסום בכתיבה.
ועוד משהו שאני רוצה לגלות לכם, אף אחד מהמשפחה שלי, פרט לבן דוד שלי, לא קורא את הסיפורים שלי.
במספר הפעמים הראשונות שכתבתי סיפורים, נתתי לדודים ולהורים שלי לקרוא, ואו שהם אמרו לי "אין לי כוח לשטויות שלך" או שאמרו שיקראו, ואז הייתי מוצאת את זה זרוק על הרצפה או בפח.
הם גם תמיד לועגים לי ומתלוננים על הדעות שלי, על זה שכל דבר אני מסתכלת בצורה רגשית, שאני בוכה שאני מתרגשת, לעומתם.
ודיי הפסקתי לסמוך עליהם, ולכן אני לא מראה להם סיפורים שלי, או כל דבר אחר.
והיחיד חוץ מבן דוד שלי שמוכן להקשיב ואפילו נהנה להקשיב לי, זה סבא שלי, שקשה לו לקרוא והוא גם לא שומע טוב.
וכמה שאני נהנת מהתגובות שלכם ומשל חברות שלי, המשפחה זה גם חשוב, וכשהם לא מפרגנים, קצת נעלמת המוטיבציה.
טוב זהו, זו הייתה גם פריקה קטנה, וגם הסבר, אני לא רוצה שחלילה תחשבו שאני שוכחת ממכם, או מתעצלת או משהו, זו הסיבה שאני ממשיכה לאט.