מוקונה מגיש – פאנפיק ליגאל דראג

מוקונה מגיש: פיק ליגאל דראג
שלום לכולן! כשמדובר על פיקיי צובאסה כרוניקל, יש ז'אנר אחד שזוכה להרבה ביקורת שלילית, והוא – להכריז שהילדים הם בני 18 ולערב אותם בעניין. הרבה מאוד לא אוהבים את זה, בכלל לא אוהבים כשיהלדים מפריעים לקורו ופיי בדרך, אפילו לא ככה…
פיק אחד עיצבן כמה מהקוראים במיוחד. אחד הפיקים היחידים שכוללים את קורו ופיי והם לא יאויי. וזהו פיק "כולם על סאקורה", או "הו, שמתי לב שאתם שלושה ואני אחת". מוקונה קרא את הפיק הזה, ודווקא חשב שהוא פיק מצויין, הוא פשוט נכתב על החבורת-קלאמפ הלא נכונה…
אז קבלו בבקשה את העיבוד של מוקונה של הפיק הזה לארבעת הדמויות של המנגה "ליגאל דראג"!!! (עשה כמיטב יכולתו לשמר את הסגנון המקורי, אבל לפעמים נפל קצת ל"סגנון מוקונה").
אזרהת פורנו-יאויי, אורגיה, ולא משנה כמה תחפשו לא תמצאו עלילה.

***********
מוקונה – פיק ליגאל דראג

קאזוש שיפשף את עיניו. הבוקר כבר הגיע. הוא הסתכל מסביבו, לרגע הוא לא היה מפוקס ולא יכל אפילו לספור כמה אנשים נרדמו על הפוטון או לזכור מה בדיוק הלך בלילה הקודם. המחשבה הראשונה שחלפה בראשו היתה – מקלחת.

הוא שיפשף את עורפו כשהוא הלך במסדרון, מנסה להיזכר מה באמת קרה שם בלילה, אבל ויתר על זה די מהר. כל הלילות בזמן האחרון התנהלו באופן די דומה. הוא שם לב שהם התעוררו הפעם בדירה של סאיגה וקאקיי בקומה השניה. הדירה שלו ושל ריקואו נמצאת בקומה השלישית, ויש בקרים שכולם מתעוררים שם.

הוא לבש רק תחתוני בוקסר – שזה אומר שהוא היה הרבה יותר לבוש מרוב הבקרים שהוא התעורר בהם לאחרונה.

הוא פיהק כשהוא הוריד אותם ובעט בהם קצת רחוק ממנו והתחיל לצחצח שיניים. כשהוא סיים הוא נכנס למקלחת.

איזו הרגשה מעולה זה להתקלח! בהתחלה הוא שנא מקלחות והתגעגע לאמבטיה בחוץ איפה שרחצו אותו ואת אחותו, אבל הוא למד לאהוב אותן. הזרם במקלחת של סאיגה וקאקיי יותר חזק מבדירה למעלה, אז זה עוד יותר כיף.

הוא הרטיב את שיערו ועצם את עיניו כשהדלת נפתחה.

מעניין מי מהם נכנס. הוא חשב בחיוך. היו שלוש אפשריות, כמובן, ובבוקר הזה הנדירה ביותר מבינהם התגשמה.

מי היה מאמין שסאיגה יתעורר לפני השניים האחרים?! סאיגה אף פעם לא מתעורר, הוא תמיד ישן כמו בול עץ לא משנה כמה רעש כולם עושים סביבו.

זה רק מראה כמה שהוא מחבב אותי, חשב לעצמו קאזוש בחיוך.

הוא הסתובב אליו במקלחת עם הידיים עדיין בשיער, ונתן לו את אחד החיוכים הכי מהממים שלו.

„בוקר טוב, סאיגה סאן!"

סאיגה לבש רק בוקסר ומשקפי שמש, כך שקאזוש היה חופשי להתפעל מהגוף הענק והשרירי שלו, שכרגע הוצג לראווה רק בשבילו.

„יש מקום לעוד אחד במקלחת?“ הוא שאל בקולו העמוק.

קאזוש פתח את הדלת השקופה לרווחה בתנועה מזמינה "בשבילך, תמיד יש מקום, סאיגה סאן!“

סאיגה הוריד את הבוקסר (אבל לא את משקפי השמש) ונכנס פנימה.

„מה דעתך לרחוץ לי את הגב?“ שאל קאזוש והושיט לו בקבוק של סבון נוזלי.

מה שהיה נפלא בסאיגה, זה הדרך בה הוא משתגע גם כשאומרים לו דברים ממש פשוטים.

הוא לא ממש סיבן לקאזוש את הגב, הוא יותר נתן לו מסאג’ בשתי ידיו הענקיות שכמעט כיסו את כל כתפיו, אבל הוא מיהר מאוד להשאיר את הגב מאחור ולרדת לחלקים יותר מעניינים כמו הישבן המהמם. קשה מאוד לגעת בקאזוש ולהמנע ממנו.

הוא השתמש בכמות נדיבה של סבון, כמעט רבע מבקבוק הסבון הנוזלי כשהוא התחיל להכין את קאזוש.

זאת היתה הדרך היחידה בה הוא יכול לעשות איתו דברים בלי לרצוח אותו.

כששני האחרים טוחנים את קאזוש, הם תמיד קוברים את עצמם בתוכו כמה שיותר, אבל אם זה היה המקרה עם סאיגה, הם היו צריכים למהר לבית החולים בשביל הרבה תפרים ורוב הסיכויים שהוא גם היה גורם לו נזק בלתי הפיך.

סאיגה היה כל כך ענק לעומתו שההבדל בינהם היה כמעט מגוחך. הראש של קאזוש הסתיים ממש בתחילת החזה של סאיגה, כך שהוא עלול לדרוך עליו בטעות בלי לראות אותו אם הוא הולך מולו ברחוב.

וזה לא שהבדל הגובה בינו לבין ריקואו לא היה היסטרי מספיק.

אבל זה לא גרם לסאיגה לחשוב שקאזוש פחות מושך…

הוא נמשך אליו. מאוד. ולא רק מהסיבה שהוא הזכיר את קאקיי, אלא גם בזכות עצמו. קאזוש היה בחור מקסים.

סאיגה אהב לעשות דברים במקלחת, במיוחד עם קאזוש, כשהכל עדיין יחסית חדש בשבילו והוא כל כך מתרגש מזה. הוא מתרגש מכל סוג של מגע, וזה רק גורם לו להיראות יותר חמוד.

קאזוש נשען על הקיר ונהנה מהחיים, וסאיגה יכל להרגיש אותו נסגר על אצבעותיו, שהיו גם ענקיות בזכות עצמן.

הוא השתמש בידו השניה לחבק את מתניו ובטנו של קאזוש ולהצמיד אותו אליו, נהנה לשמוע איך קאזוש עוצר את נשימתו בהתרגשות. איך הוא נהנה להיצמד לגוף השרירי של סאיגה.

אם סאיגה היה נצמד ככה לקאקיי, קאקיי היה נשען על כתפו, אבל קאזוש היה הרבה יותר מדי נמוך בשביל זה, והראש שלו נשען על חזהו הרחב.

כמעט שלושה קאזוש יכולים להיכנס ברוחב של סאיגה, כמה שהוא ענק לעומתו.

„בדרך כלל מאוד קשה לי להתעורר.“ הוא לחש מעל ראשו של קאזוש ונישק אותו על הראש. „אבל הגוף שלך יותר מעורר מהקפה הכי חזק, קאזוש החמוד שלנו…“

וואו! המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל מסאיגה!

קאזוש התנשם בכבדות כשסאיגה התחיל לנשק אותו בצוואר. איזה אושר תהומי זה כשמנשקים אותך בצוואר! וואו! למרות כל הדברים המדהימים ששלושת חבריו התחילו לעשות לו בזמן האחרון, שום דבר לא משתווה לפשוט נשיקות בצוואר. והצוואר של קאזוש כל כך עדין שהם גם כל כך נהנים לעשות את זה.

סאיגה חייך לעצמו. בגלל שכל העסק עדיין די חדש לקאזוש וריקואו, הם יכולים להיות נלהבים גם בבוקר לא משנה כמה עייפו אותם בלילה.

סאיגה אחז במתניו וסובב אותו אליו. קאזוש נתלה על צווארו והסתכל עליו בעיניו הענקיות והמקסימות. אמנם הרבה סליז נכנס להתנהגותו של הבחור הצעיר בזמן האחרון, אבל התמימות והעדינות שלו איכשהו עדיין לא נפגעו מזה. גם כשהוא דיבר בצורה סליזית הוא אף פעם לא הפך להיות בוטה מדי, ותמיד הצליח בכל זאת להישאר חמוד, מה שגרם לאחרים להשתגע ממנו אפילו יותר.

כמה שהוא לא התרגש מהמחשבה על לעשות דברים עם סאיגה, תמיד היה איזה פחד מכאב, כי הוא באמת היה ענקי.

סאיגה שהיה מסוגל לטחון את קאקיי ללא רחם, כי קאקיי שלהם היה מסוגל להתמודד כמעט עם כל דבר, תמיד הקפיד להיזהר עם קאזוש.

קאזוש נשם עמוק. הוא ידע שאם שריריו ירגעו זה יכאב פחות. גם המסאג’ של סאיגה עזר לו, וכרגע הוא התרכז בכמה נעימים המים החמימים מהמקלחת ונתן לעצמו להירגע.

סאיגה חפן את ישבנו והרים אותו למצב נוח, כשקאזוש מחבק את צווארו ונשען לאחור.

הוא הרגיש איך סאיגה, בשיא העדינות, מתחיל לדחוף לתוכו את העונק שלו.

„אל תדאג, קאזוש" הוא לחש לו "אני לעולם לא אכאיב לך… יותר ממה שמגיע לך.“

קאזוש ציחקק צחוק חמוד במיוחד שרק הקשה על סאיגה שניסה לא לאבד שליטה ולקרוע את הבחור האומלל לשניים.

קאזוש אהב להתחיל את העסק עם אחד האחרים, כדי להרגיל אותו לעניין לפני שהוא יצטרך לקבל לתוכו את סאיגה. אבל אולי הוא כבר מספיק רגיל בשביל להכיל אותו על ההתחלה. הוא היה סקרן לוודא.

לקאזוש כבר לא היתה בעיה להודות בזה שהוא נמשך ספציפית לסאיגה וגם לקאקיי, גם כשהם איתו רק אחד על אחד. הוא הפך ליותר ויותר אינטימי עם כל אחד משלושת שותפיו באופן אישי, וזה היה נפלא.

הוא הרגיש את סאיגה מתחיל להכנס לתוכו, והשתדל להרגיע את עצמו כמה שיותר. איזו הרגשה מדהימה. זה כאב, אבל לא מאוד. סאיגה לא רק היה ענק, הוא גם היה מוכשר, וידע בדיוק מה לעשות כדי שזה יכאב רק מספיק בשביל שקאזוש יתחיל לבעור באקסטזה.

הוא זז בדיוק בקצב הנכון, והתחיל למהר בדיוק ברגע הנכון ולמזער את הכאב למינימום שבמינימום.

קאזוש התחיל לצעוק כל מני מילים לא ברורות, אולי היה אפשר לזהות בתוכן את שמו של סאיגה. הסקס איתו היה פשוט מדהים, למרות הבדל הגודל הפיזי בין שני הבחורים.

כשהוא ראה את סאיגה מזיין את קאקיי, הוא נראה כאילו הוא טוחן אותו בכוח ובקצב אל אנושיים שהיו שוברים לקאזוש את כל העצמות. אבל איתו הוא היה שונה לגמרי.

קאזוש חיבק את מתניו עם רגליו וסאיגה חיבק את מתניו בזרועו הענקית ועשה לו ביד בידו השניה, משעין אותו על קיר המקלחת, כשהוא נזהר עליו מאוד. קאזוש הצמיד את ראשו לחזה של סאיגה והרגיש את מגעו המגונן והיציב. הוא המשיך לצרוח את שמו.

„סאיגה סאן! חזק יותר!“ הוא נאחז בכתפיו ורצה להרגיש רק עוד ועוד ממנו.

„תזהר, קאזוש…“ אמר סאיגה בקול מתנשף של מישהו שממש נהנה כרגע. „אתה בדרך כלל רוצה את זה יותר חזק ממה שאתה באמת יכול להתמודד… אתה חייב… וואו! אה… לגלות סבלנות…“

קאזוש התחיל לדחוף את עצמו ולשפד את עצמו על סאיגה יותר ויותר חזק. זה באמת התחיל קצת לכאוב.

„אבל זה שאני עדין וזהיר איתך, לא אומר שאני לא ממש אוהב את התחת המקסים שלך ואת כמה שאתה צר… אתה כל כך צר קאזוש שלנו…“

קאזוש לא יכל לעצור את הצרחות. זה היה נפלא!

„סאיגה סאן! אל תפסיק! זה מדהים!“

איזו דרך נפלאה להתחיל את היום, הוא חשב לעצמו. הוא הרגיש כמה שסאיגה חזק ויציב, והוא גרם לו להרגיש כל כך הרבה ביטחון. בטח ככה קאקיי מרגיש עם מאהב כזה שתמיד נמצא לצידו.

„בוקר טוב, שניכם!“ הוא שמע את קולו של קאקיי מהמסדרון.

קאקיי בדרך כלל היה הראשון שמתעורר, אבל הבוקר הזה התחיל קצת לא אופייני. הפעם הוא בטח התעורר מהרעש, כי קאזוש לא הצליח לשמור על השקט, זה היה בלתי אפשרי…

זה לא גרם לסאיגה להפסיק, כמובן. הוא פשוט סגר את המים ויצא מהמקלחת. זה היה משהו שרק סאיגה יכול לעשות. להמשיך לזיין את קאזוש תוך כדי הליכה. למרות שהוא הלך לגמרי נורמלי. קאזוש עדיין חיבק את מתניו ברגליו, וסאיגה אחז במתניו שלו, ממשיך להזיז אותו ולשפד אותו עליו בעדינות בזמן ההליכה. קאזוש ממש השתגע מזה.

הם לא התנגבו והשאירו שביל של מים (ועוד נוזלים) מאחוריהם כשסאיגה יצא למסדרון. לסאיגה וקאקיי לא איכפת לעשות בלגאן למען המטרה, הם תמיד יוכלו לנקות אחר כך.

„הו, איזה בוקר נפלא!“ אמר קאקיי בחיוך ענק. הוא לבש פיג’מה מגוחכת למראה, שמצויירים עליה לבבות, אבל היא לא פגמה בגיזרה המושלמת והמהממת שלו. קאקיי נראה פשוט מושלם, משהו שלא מהעולם הזה. „כמה כיף להתעורר ולשמוע מישהו חמוד צורח את שמו של סאיגה שלי באקסטזה!“

„מצטער שהערנו אותך, קאקיי סאן.“ אמר קאזוש כשהוא מחבק את צווארו של סאיגה ומשעין את לחיו על חזהו. הוא לא יכל להגיד יותר מזה. סאיגה המשיך להקפיץ אותו עליו, ושאר מה שהוא ניסה להגיד יצא בתור צרחות.

„הו, אם מעירים אותי ככה אין לי תלונות!“ אמר קאקיי וחייך בעיניים עצומות.

קאקיי וסאיגה (שטוחן את קאזוש תוך כדי הליכה) נכנסו למטבח. קאקיי התחיל להכין תה וקפה לכולם (הוא ידע בדיוק מה כל אחד מהם שותה)

סאיגה הושיב את קאזוש על השיש והמשיך לטחון אותו בעמידה, מנהל עם קאקיי שיחת חולין רגועה למדי על דברים טכניים שיש לעשות בבית המרקחת בזמן שקאקיי ישב ושתה כוס תה, נהנה להביט בהם כל כך שכמעט היה אפשר לראות לבבות גם בעיניו.

„אני לא מאמין כמה שזה נראה לי חמוד כשאתה עושה מישהו אחר, יקירי.“ אמר קאקיי. „הייתי בטוח שאני אהיה טיפוס יותר קנאי, אבל גיליתי שאני כל כך אוהב להסתכל…“

„זה סיפור אחר כשאתה יודע שאתה הבא שייכנס אליו…“ אמר סאיגה "אבל חכה קצת, אני עדיין לא גמרתי איתו…“ הוא עצר רגע "אם זה בסדר מבחינתך, כמובן, קאזוש. אתה אוהב שאני תוקע לך את צורתך?“

„שלא תעז להפסיק!“

„שמעת את הבחור.“ הוא חייך אל קאקיי מאחורי כתפו של קאזוש.

למרות שסאיגה זיין אותו, קאזוש עדיין יכל להרגיש את האהבה החזקה שיש בין סאיגה לקאקיי. כאילו היא עוטפת גם אותו. זאת היתה הרגשה כל כך נפלאה, הם היו כל כך מקסימים ביחד.

קאזוש לפעמים נלחם בדחף פשוט לנשק את שניהם על הלחי ככה סתם באמצע היום בלי שום סיבה, רק בשביל להודות להם על זה שהם כאלה חמודים.

סאיגה הוריד את קאזוש מהשיש והשכיב אותו על הריצפה, מתחיל קצת להגביר קצב כי הגוף של קאזוש ממש התרגל כבר. היה ברור שהוא לא סובל מהעניין כשהוא שוכב שם ודורש עוד ועוד. הם לא השתמשו בקונדומים למרות המבחר שהם הציעו למכירה בבית המקרחת שלהם. הם החליטו על בלעדיות מוחלטת בתוך הרביעה כדי שהם לא יצטרכו להרגיש גומי בתוכם.

„סאיגה סאן! תגמור בתוכי! בבקשה!!!“ צעק קאזוש. ואחר כך התחיל לצרוח דברים לא הכי קוהרנטים.

סאיגה יצא מתוכו במהירות, ונתן לו נשיקה ענקית לפני שהוא יתחיל למחות "אם אני אעשה את זה, אתה באמת תיפגע.“ הוא נישק אותו על הראש ואז התחיל לעשות לו ביד בכף ידו העצומה לפני שהוא יוכל להגיד משהו.

קאזוש צנח לריצפה, איבד כל כוח לזוז. הוא הרגיש כאילו הדם שלו רותח בעורקיו, הוא לא יכל לעצור יותר, החברים תמיד הרגישו מתי קאזוש עומד להתפוצץ כאילו הם תלפטיים. הוא נשכב על הצד וניסה לסדר את נשימתו אבל הוא עדיין ראה רק כוכבים.

סאיגה מרח על גבו את כל מה שהוא אסף בידו, סתם בשביל לעשות עוד משהו שישגע לו את השכל. הבחור הצעיר כנראה יצטרך עוד מקלחת…

כרגע זה לא הכי עניין את קאזוש, יותר עניין אותו להצליח לחזור לנשום כמו שצריך.

„בוקר טוב, קאזוש, מתוק שלי" הוא לחש באוזנו, ואז קם לשתות את קפה הבוקר שלו.

„סאיגה סאן… זה היה מדהים…“ קאזוש עדיין לא הצליח להירגע.

זה באמת היה מדהים. קאזוש עדיין היה בהלם מעד כמה שזה מדהים כשאחד משלושת חבריו טוחן אותו. כל ההתנהגות המתבגרת העצבנית שלו נעלמה ברגע שהם התחילו לתקוע אותו בתחת. הוא היה אסיר תודה שהם גרמו לו להרגיש ככה.

הוא עדיין הרגיש את כל השרירים שלו רועדים מרוב אנדרנלין. זה תמיד היה ככה אחרי הסקס עם אחד החברים.

„קאזוש, האם הוא סחט אותך לגמרי, או שנשאר לך כוח גם בשבילי?“ קאקיי התיישב לצידו וליטף את לחיו.

לפני שקאזוש הספיק לענות, מכנסי הפיג’מה של קאקיי כבר הספיקו להיבעט רחוק ממנו.

קאזוש לא ענה, פשוט נשכב בנוחות על גבו על הריצפה והסתובב לכיוונו של קאקיי. אין סיכוך יותר טוב מזיון עם סאיגה, אז הוא היה לגמרי מוכן. קאקיי כבר העיף גם את חולצת הפיג’מה המכופתרת שלו ונראה כל כך מושלם.

הוא אסף את קאזוש בזרועותיו, מחזיק את גבו ואת העורף שלו ונתן לו נשיקה מדהימה. אין כמו הנשיקות של קאקיי. שני הבחורים התחבקו, נמסים אחד לתוך השני, מתזמגים זה עם זה, כבר לא יודעים מה שייך למי. ארבע זרועות הסתובבו שם מנסות להרגיש כמה שיותר משני הגופים של שני הבחורים העדינים והמקסימים שנצמדים אחד לשני ממש חזק, כל כך אוהבים אחד את השני.

קאקיי השכיב שוב את קאזוש על רצפת המטבח. קאזוש הסתובב על הבטן והשעין את ראשו על זרועותיו.

„מתחשק לך להמשיך בהתעמלות הבוקר?“ שאל קאקיי כשהוא הוריד את משקפיו ושם אותם על השולחן במטבח.

„לא! אסור שיקרה ביננו משהו, קאקיי סאן!" אמר קאזוש בחיוך מושלם. „זה לגמרי לא לעניין!“

„אתה לא רוצה אותי?“ שאל קאקיי במצוקה מדומה, כשהוא ליטף את גבו "למרות שאני כל כך נחמד אליך וסידרתי לך מקום עבודה ומגורים, כשעמדת למות ברחוב? אין לך טיפת אסירות תודה בשבילי על נדיבות ליבי?“

קאזוש ניסה להיראות כמה שיותר מזמין ומקסים בשביל קאקיי שפיסק את רגליו ומשך אותו קרוב אליו.

הוא התחיל לעבוד עליו עם אצבעותיו ולהרגיע את שריריו מחדש.

„אתה בטוח שאתה לא רוצה אותי, קאזוש צ’אן חמוד שלי?“ הוא המשיך בחיוך הזדוני שלו "אתה לא רוצה שאני אטחן אותך עד שתתפוצץ בפעם השניה באותו הבוקר?“ הוא הסתכל עליו במבט בוחן "כי לי אתה נראה די בעניין…“

קאזוש הרגיש את עצמו נרגע למגעו. הכל כל כך עדין אצל קאקיי. כל מה שקאקיי עשה היה מלא רוך ועדינות. בניגוד לסאיגה שצריך להתאמץ מאוד כדי להיות עדין, קאקיי הוא עדין באופן טבעי.

„אבל קאקיי סאן… אסור לנו… אתה הבוס שלי… זה… יחסי עובד ומעביד, זה לא אתי…“

„אבל זה לא מה שמדליק אותך בזה?“ קאקיי ליטף את גבו בתנועה אוהבת "שאנחנו עושים בדיוק את מה שאסור?“

„אתה גם מגרד את הפדופיליה די קרוב,“ חייך קאזוש "אני רק חוקי איזה שלושה חודשים…“

(לפני שלושה חודשים. זה היה בערך הזמן מאז שקאקיי וסאיגה התחילו את האימונים ה"מיוחדים")

השיחות האלה של קאזוש וקאקיי די עברו את כל גבולות הטעם הטוב האפשריים, עד שסאיגה וריקואו התחילו לפחד מהן. לכן שני הבחורים העדינים הבטיחו להם שהם לא ידברו ככה יותר ליידם, חוץ מבמקרי חירום. מקרי חירום – זאת אומרת שקאזוש הרגע גמר, וצריך לגרום לו להיות מסוגל להתחיל שוב במהירות. לקאקיי היה כשרון, לגלות בדיוק מה מדליק אותך, לפני שאתה עצמך יודע את זה, ואז לא היה דבר שגרם לו יותר אושר מלתת לך בדיוק את מה שאתה רוצה.

קאקיי ידע עד כמה שזה משגע את קאזוש כשהם מדברים ככה, ובבוקר הזה היה מותר להם להתפרע בשיחה כמה שהם רצו.

„לא, קאקיי, אני לא רוצה!“ קאזוש ניצל את ההזדמנות, כי בכל זמן אחר זה היה מפחיד עד מוות את ריקואו וסאיגה אם הם היו שומעים אותו אשכרה אומר לא. „עוד יחשבו שהעלת לי את המשכורת רק בגלל שאתה מקבל טובות הנאה…“

„אבל זאת בדיוק הסיבה שקיבלת האלעה בשכר, קאזוש חמודי שלי. אין דבר שאני יותר אוהב מלקבל לעבודה צעירים שאין להם לאן ללכת, בשביל לנצל אותם מינית…“ קאקיי הצמיד את לחיו של קאזוש לריצפה. רק הוא יכל לעשות דברים כאלה, כי המגע שלו היה עדין גם כשהוא עושה דברים אלימים. הוא ידע שקאזוש ממש נדלק ממצבים כאלה ושהוא היחיד מבין השלושה שבאמת יכול לבצע אותם איתו.
קאקיי נכנס לתוכו למרות "מחאותיו" ו"תלונותיו" שהוא המשיך למלמל שם, וזה לא כאב בכלל. קאזוש הרגיש את עצמו נשטף בעדינות מקסימה, זה מרגיש כל כך נפלא לקבל בתוכך את קאקיי.

„בוא נעשה עסק…“ הבוס שלו אמר בחיוך מרושע "אם אתה באמת לא רוצה את זה, כל מה שאתה צריך לעשות זה להגיד לי להפסיק…“

הוא ליקק את הלחי השניה שלו בצורה שהיתה מרגישה קצת מגעילה לכל אחד אחר, אבל גרמה לקאזוש להשתגע עד שהוא כבר הפך לקשה לגמרי מחדש.

„אתה מרגיש אותי, קאזוש?“ שאל קאקיי כשהוא העביר עוד ליקוק, הפעם עדין יותר, גם על האוזן שלו. „אתה מרגיש אותי נצמד אליך? מחזיק אותך קרוב אלי?“ קאקיי ידע בדיוק מה הרגע בו צריך לעבור מסגנון דיבור אחד לסגנון דיבור אחר.

הוא הרגיש את קאזוש דוחף את עצמו כלפיו, מנסה לגרום לו למהר. הישבן שלו עולה מעל גובה הראש שלו כדי שיהיה יותר נוח לקאקיי שעומד על ברכיו.

„אני טוחן אותך, קאזוש יפה שלי.“ קאקיי התחיל לטחון בקצב פסיכופטי. הוא היה היחיד שיכול לעשות את זה בלי שזה יכאב בכלל כשקאזוש היה במצב רוח שלגמרי יטחנו לו את הצורה. זה הרגיש פשוט מדהים, הוא פגע ישירות בפרוסטטה שלו בכל דחיפה.

„קאקיי סאן!!!“

"בחיים שלי לא עשיתי שום דבר עם אף אחד חוץ מסאיגה עד שאתם הגעתם… לא חשבתי שאני אי פעם ארצה לגעת במישהו שהוא לא סאיגה, אבל אני ואתה כל כך מתאימים שזה מפחיד…" הוא הגביר קצב, טוחן אותו ממש כמו מטורף "אתה מרגיש אותי, קאזוש? מרגיש כמה אני אוהב אותך? תגיד לי שאתה רוצה אותי! תגיד לי שאתה אוהב את זה!!“

„כן! קאקיי סאן!!! אני אוהב את זה! מת על זה! חולה על זה! אל תפסיק, קאקיי סאן!!!“

זה היה יותר מדי בשביל סאיגה.

„מצטער להפריע לכם.“ הוא אמר ונעמד על הברכיים מאחורי קאקיי "אבל אין לכם מושג איך אתם נראים ביחד, שני החתיכים של בית המרקחת שלנו…“

הוא לקח מהשולחן בקבוק של ג’ל סיכה, שכנראה נשאר שם מאתמול (הסוג המועדף עליהם). זה לקח רק כמה שניות עד שהוא התפרץ לתוך אהוב ליבו. הוא התחיל לעשות את קאקיי ולנשק את צווארו בצורה שנראתה כל כך משגעת. קאזוש ניסה להביט מעבר לכתפו, למרות שזה לא היה הכי פשוט, העיקר לקלוט קצת מהיופי הזה.

אחרי שהוא היה צריך לרסן את עצמו על קאזוש, לא היה דבר יותר נפלא מלטחון את קאקיי ללא טיפת רחמים. שנים על שנים שזה מה שהוא עושה לו כל לילה (ולפעמים בבוקר ובהפסקות חפוזות במהלך היום) וקאקיי רק רוצה עוד ועוד מזה.

אף אחד לא הבין איך הוא היה מסוגל לזרוק את כל החיים שלו והמעמד שלו ככה ביום אחד. אבל קאקיי שווה את זה.

קאקיי חשב שהוא ידע מה זה גן עדן בעבר. אבל להיטחן על ידי סאיגה וסימולטנית לקרוע את הצורה לקאזוש המהם היה הרבה יותר מגן העדן. קאקיי לא רצה לחזור לשם לעולם אם בעולם האמיתי הוא יכול לעשות דברים כאלה. הוא התחיל לצרוח את השמות של שניהם וכמה שהוא מת עליהם.

האדם האחרון שנכנס לחדר היה ריקואו. הוא נער מתבגר וקשה לו לקום מוקדם. הוא שיפשף את עיניו כדי להתאפס על מה שלעזאזל קורה שם. הדבר הראשון שהוא שם לב אליו היו ארבע כוסות על השולחן, עם הקפה והתה שכל אחד מהם אוהב לשתות בבוקר, הדבר השני היה המהומה שהתרחשה על הרצפה.

„בוקר טוב, ריאוקו קון!“ אמר קאקיי בחיוך מקסים בזמן שהוא מחזיק במתניו של החבר שלו ותוקע אותו מול עיניו. „סליחה שעדיין לא התחלנו אפילו להכין את ארוחת הבוקר…“

קאזוש ניסה כמיטב יכולתו להסתכל למעלה ולתת לריקואו את אחד החיוכים המקסימים שלו. „בוקר טוב, ריאוקו שלי!“

ריקואו התיישב מול קאזוש, אחז בסנטרו ונתן לו נשיקה מכל הלב. קאזוש וריקואו הם זוג רישמי. הם אוהבים אחד את השני עד עפר. וכמה שזה יישמע מוזר, הם הבטיחו להיות נאמנים אך ורק זה לזה, עם היוצא מן הכלל של לתת לסאיגה וקאקיי לבצע בהם שמות.

הכל התחיל כששני המבוגרים האחראיים עליהם תפסו אותם עושים ביד אחד לשני.

ריקואו היה פצוע, וכבר איזה שבוע שקאקיי נכנס לטפל בו, להחליף לו תחבושות ולהביא לו תרופות, והוא כבר הפסיק לדפוק בדלת לפני שהוא נכנס.

השניים קפצו איזה קילומטר וחצי באוויר באימה, כשקאקיי מתנצל אלף התנצלויות על זה שהוא נכנס בלי להודיע, וסאיגה שנראה משועשע מכל העניין שאל אותם "מה, אתם עדיין בשלב של רק לעשות ביד אחד לשני?“

אחרי שהם נרגעו קצת מההלם, קאזוש הסמיק נורא והסתכל למטה "אני לא יודע מה עוד לעשות…“

ריקואו הסמיק לא פחות "אני יודע אממ… תיאורתית, אבל…“ הוא ממש הסמיק "אני לא רוצה להכאיב לו.“ הוא ליטף את ראשו של קאזוש "ואני גם לא רוצה לנשוך אותו או לחנוק אותו בטעות… אולי… תראו לנו מה צריך לעשות?“

השניים הסתכלו עליהם.

„השתגעתם?!“ התפלץ קאקיי.

„למה לא בעצם?“ שאל סאיגה. „כל בית המרקחת הזה מלא במוצרים שיכולים לעזור להם. ולא היית רוצה שהם יעשו משהו לא בטוח, נכון?“

„בשום אופן לא! אנחנו אמורים להיות המבוגרים האחראים כאן!“ קאקיי ניסה למחות.

„אבל אתם כל כך יפים ומקסימים ביחד!“ אמר קאזוש "ואתם בטוח יודעים בדיוק מה עושים!“

„כשאנחנו שומעים אתכם מהקומה למטה, אתם נשמעים כל כך מאושרים!“ אמר ריאקו בהתלהבות.

„אתם יכולים לשמוע אותנו?!“

„מה נראה לך, עם כל הרעש שאתה עושה?!“

מאז אותו היום התחילו האימונים המיוחדים…

„בוקר טוב, מהממים שכמוכם" ריקואו חייך בחזרה אחרי שהוא סיים לנשק את קאזוש החמוד שלו. ריקואו התלבש לגמרי לפני שהוא יצא מהחדר, ועכשיו הוא נעמד על ברכיו ופתח את הריצ’ר’ץ של מכנסיו מול עיניו הענקיות של החבר שלו. „האם תסכים למצוץ לי כדי לעזור לי להתחיל את היום?“ חיוכו התרחב "או שאולי אתה עסוק מדי בלהתקע על ידי קאקיי כרגע?“

ריקואו גם היה ענק, אבל לא כמו סאיגה. עם סאיגה לא היה לקאזוש סיכוי לבצע דברים מהסוג הזה. לכן ריקואו וקאקיי לקחו את התפקיד הזה על עצמם. אבל עם ריקואו הוא תמיד הצליח, למרות שהוא לא הצליח להכניס לפיו את כולו. ואחרי שהוא שמע את ריקואו מבקש כל כך יפה, איך קאזוש שלו יכול לסרב לו?

עם קצת מאמץ, הוא הצליח להעמד על ארבע. קאקיי השתדל שהמשקל של סאיגה שמוחץ אותו לא ימחץ גם קאזוש אחרת הוא היה נמעך סופית. הוא המשיך לאחוז במתניו והשתדל לא לקרוס עליו בזמן שסאיגה טוחן אותו בלי שום סימני עייפות. ריקואו ליטף את השיער הרך של קאזוש ביד אחת וכיוון את ראשו בידו השניה כשהוא אוחז בסנטרו.

קאזוש כל כך אהב להיחדר על ידי שניים מהחבורה בו זמנית. הוא הרגיש כל כך הרבה מהם בתוכו, כאילו הם הופכים אותו ליותר ממה שהוא. הוא רצה להגיד לריקואו כמה שזה מהמם, אבל כל מה שהוא היה מסוגל להגיד זה “ממממממממממ”, הוא קיווה שהטון שלו מסביר את זה מספיק טוב.

ריקואו למד להיזהר איך לא לחנוק אותו, וקאזוש למד להיזהר איך לא לנשוך אותו הודות להדרכה המושלמת של קאקיי, ועכשיו שניהם כבר ידעו בדיוק מה צריך לעשות.

קאזוש נהנה להדגים לריקואו כמה מוכשר הוא הפך להיות. הוא כבר הצליח לקחת די הרבה ממנו, וזה הרגיש כל כך נפלא בזמן שריקואו מחזיק לו את הראש בצורה כל כך אוהבת.
קאזוש רצה להסתכל בעיניו, כי הוא ידע שריקואו חולה על העיניים הענקיות שלו, אבל הוא לא היה מסוגל להמנע מלעצום אותן כרגע. זאת היתה הרגשה כל כך מעולה להתמלא משני הכיוונים.

„קאזהאיה… אתה כל כך יפה…" ריקואו התחיל להשתגע "אתה היצור הכי סקסי בעולם… מהרגע שפגשתי אותך… מהרגע שפגשתי אותך, אני…“

סאיגה החליט שזה לא מספיק. הבוקר הזה שייך לקאזוש. הוא יפצה את קאקיי אחר כך, אבל כרגע שלושתם צריכים להתקיף אך ורק את קאזוש שלהם ולהראות לבחור החמוד הזה כמה הם אוהבים אותו.

הוא יצא מתוך גופו היפיפה של קאקיי, גורם לו לצרוח באכזבה ולהתחיל לתקוע את קאזוש המקסים יותר בפרעות כשזה כל מה שנשאר לו כרגע.

סאיגה נשכב מתחת גופו העדין של קאזוש והתחיל למצוץ לו.
„כולם על קאזוש“ היה משהו שהם עדיין לא ניסו, אבל כנראה שמעכשיו זה יתחיל להפוך לפרקטיקה קבועה.

קאזוש לא ידע באיזו הרגשה נפלאה להתרכז קודם. זה היה כל כך נפלא להרגיש גם את סאיגה, גם את קאקיי וגם את ריקואו שלו.

הוא החזיק במתניו של ריקואו בשתי ידיו, עד שריקואו לקח את אחת מהן והוביל אותה לכיוון סאיגה. אחרי הכל הוא היחיד שלא מטפלים בו כרגע, וחייבים לעשות משהו בקשר לזה. שני הצעירים התחילו לעשות לו ביד. גם הג‘ל שהוא השתמש בו על קאקיי קודם היה בהשיג ידם.

קאזוש שנחדר משני הצדדים, נשאב על ידי סאיגה כשהוא מרגיש את משקפי השמש שלו על הירך וגם מרגיש את סאיגה ביד שלו כבר לא יכל לשרוד הרבה, אפילו שזאת היתה הפעם השניה, ועוד בבוקר, שבדרך כלל קשה לו יותר לגמור.

הוא היה הראשון שהתפוצץ, וסאיגה אכל את הכל בתיאבון רב, כאילו הוא לא רוצה לאכול לעולם שום דבר אחר.

קאקיי הרגיש את קאזוש נסגר עליו ומהבהב סביבו בכזה אושר שהוא כבר לא יכל להחזיק את עצמו יותר. בזמן שהוא התפוצץ לתוכו קאזוש התחיל למצוץ לריקואו ביותר ויותר לחץ עד שהוא הרגיש את עצמו מתמלא משני הכיוונים. הוא בלע את הכל בשקיקה, מרגיש כל כך נפלא.

הוא התמוטט לגמרי על הריצפה, וכל כוחותיו עזבו אותו, הוא היה מותש, לא רק מהמאמץ הפיזי, אלא גם מכל המיניות שהתקיפה אותו מכל כיוון. הוא חשב שהוא עומד להתעלף. הוא נורא רצה לעזור גם לסאיגה לסיים את הבוקר, אבל הוא לא היה מסוגל לזוז.

ריקואו המשיך בעבודה, למרות שגם הוא רק רצה לצנוח על הריצפה לייד קאזוש שלו.

קאקיי חיבק את סאיגה ונישק אותו בצוואר. “זוכר איזה ילדים תמימים הם היו פעם?” הוא אמר לסאיגה כשהוא החזיק אותו בזרועותיו. “אבל היום הצלחנו לגרום לבחור הצעיר והעדין הזה להכיל את כולנו בו זמנית, וכמה שהוא נהנה מזה…” הוא חיבק את סאיגה יותר חזק "לכן היום בלילה הוא יצטרך רק להסתכל. הוא יזכה לראות איך אני אמצוץ לך, הפעם, בזמן שהחבר שלו תוקע אותי…” המילים של קאקיי הספיקו. סאיגה עמד להתפרץ בצורה שתמיד הזכירה לקאזוש הר געש.

בדרך כלל קאקיי היה מתנפל עליו ומנסה ברגע האחרון לאכול את הכל, אבל היום זה היה היום של קאזוש. הוא תפס את הצעיר בעורפו והחזיק את ראשו בדיוק במקום המתאים כך שסאיגה יוכל לכסות את כל הפרצוף שלו.

קאזוש לא היה מוכן לזה, והוא היה המום לגמרי מכמה שזה הרגיש נפלא.

ריקואו הושיט את היד אל השיש ותפס מגבת מטבח. הוא ניקה את פרצופו של קאזוש כמו שצריך ואז נתן לו נשיקה ענקית, מלאת אהבה ורומנטיקה.

“עכשיו אנחנו צריכים לחבק אותו.” אמר קאקיי.

ריקואו הצמיד אליו את הגוף המהמם הזה, והם קרסו יחד, כשריקואו נשען על ארון המטבח. ריקואו שעדיין לבוש הצמיד אליו את גופו הערום והעדין של קאזוש. קאקיי וסאיגה חיבקו את שניהם משני הצדדים וליטפו לקאזוש את ראשו.

“עם זאת סיימת את החלק הזה של האימונים!” הכריז קאקיי “ומעכשיו תתחיל להתאמן גם בלהיות אקטיבי.”

“אבל…” התחיל קאזוש.

“תפסיק לפחד מזה.” אמר ריקואו “אני לא יכול לחכות, אני רוצה להרגיש אותך בתוכי. כולנו רוצים.”

קאזוש לא ענה לו, הוא רק התרפק בזרועותיו בתשובה.
„לך, לישון לעוד שעתיים" אמר קאקיי "תוכל להתחיל לעבוד היום ממשמרת שניה.“ הוא נישק אותו על הראש.

„אנחנו נשאיר לך את ארוחת הבוקר על השולחן.“ אמר ריקואו וחיבק אותו ממש חזק.

אחרי כמה דקות של כירבולים שמרגישים מהמם הוא הרים את גופו המרוקן והמותש של קאזוש והחזיר אותו לחדר השינה שהבוס שלהם והמאהב שלו חולקים בקומה השניה של הבניין.

סאיגה וקאקיי התלבשו במהירות והתחילו לנקות את הבלגאן ולהכין ארוחת בוקר. מדי פעם עוצרים כדי להתנשק.

סוף!

קראתם עכשיו שבעה עמודים של סמאט קלאמפי טהור!

מה אתם אומרים? מוקונה הצליח להציל את הפיק? (ותודה רבה לכותבת המקורית שלו כמובן!)

הנה הפיק המקורי, שתדעו שכל מה שמוקונה נוגע בו הופך לזהב: http://anime.adult-fanfiction.org/story.php?no=600045088

אל תדאגו, זאת היתה גיחה זמנית, מבטיח לחזור לקורו ופיי!