מוות- פרק אחד

"קוראים לי ליאם,אני השוטר פה" הוא אמר מוציא את הנשק מכסיו ושם על השולחן "אני לא יעשה לך כלום,מבטיח".

"תספרי לי מה קרה באותו הלילה" הוא אמר "אה…" התעפקתי לא לדבר.

"זה קרה אתמול" אמרתי בלחש. "תספרי לי את כל הסיפור מהתחלה". הוא אמר. "אוקיי" אמרתי מתחילה לספר לו את הסיפור.

***

"נייל" חבקתי אותו, אנחנו עובדים יחד .

"ארי" הוא חייך עלי. "יש עבודה?" שמתי את הסינר על מותניי.

"כן" הוא אמר נותן לי משקה כלשהו ועוגת גבינה.

"קחי את זה לשולחן חמש,לאיש המוזר עם הכובע" לקחתי את המגש והלכתי.

"אדוני" הוא הזיז את הטלפון שלי. היה לו חיוך , מוזר. "מה נערה כזאת יפה עובדת בכזה מקום?" הוא שאל. התעלמתי.

"תרצה עוד משהו?" שאלתי אותו. למרות שהוא אמר רק משפט אחד הוא מעצבן אותי.

"לא" הוא החזיר את פניו לטלפון.

חזרתי לבר. "אני שונא את האיש כל יום שני ושישי הוא בא לפה" הוא אמר בכעס.

"מה קרה הפעם?" הוא העמיס לי עוד פעם את המגש.

"שולחן שמונה" הוא אמר . לקחתי את האוכל לכיוון השולחן.

"נייל, תענה לי!" הוא צחק . "הוא מתנשא כזה , הוא בחיים לא נתן טיפ, או אמר תודה" כעס נשמע בדבריו.

"נו אז? זה קורה כל פעם" אמרתי לו, "אצלו זה אחרת, הוא כל פעם עושה את זה" הוא אמר.

"טוב נייל" צחקתי.

המוזר הזה סימן לנו לחשבון.

"הנה" נייל הגיש לי את החשבון.

לקחתי את החשבון ומהרתי אליו. "הנה" הושטתי לו וחייכתי.

***

"אני לא רוצה לשמוע אל מה את עובדת, אני רוצה לשמוע את הסיפור" ליאם השוטר אמר.

"אתה שומע אותו. זה התחלה שלו" עניתי לו.

"אוקיי".

***

"המשמרת נגמרה" ליידי, המנהלת של בית הקפה אמרה .

"יופי" הורדתי את הסינר

לקחתי את התיק שלי ואמרתי "ביי נייל!" יצאתי מהקפה.

האיש הזה עם כובע עמד שם, הוא עישן סגריה.

הלכתי , וכמובן כדי להגיע למכונית שלי צריך לעבור ליידו.

הוא תפס את ידיי וסובב אותי אחורה "אני הארי, ואת?" הוא שאל.

"אני מישהי שלא ברמה שלך" הסתובבתי חזרה לכיוון המכונית, הוא גיחך.

"קחי" הוא הושיט לי דף עם מספר.

"זה ?" לקחתי מידו וקרעתי את הדף.

"חוצפנית" הוא צחק ודחף אותי.

"בבקשה, אל תיגע בי" אמרתי ללא רגש הדפתי אותו לאחור והלכתי.

***

"זהו זה כל הסיפור?" ליאם שאל.

"לא חכה. יש עוד"